תנחומא, שמות, פרק א

סימן א

ואלה שמות
זה שאמר הכתוב: חושך שבטו שונא בו ואוהבו שחרו מוסר (משלי יג).
בנוהג שבעולם אדם שאמר לחברו, פלוני הכה את בנך יורד עמו עד לחייו.

ומה ת"ל חושך שבטו שונא בנו?

ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות, סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו.
שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם אביו, ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאו אברהם והוציאו מביתו ריקם.

מה עשה ישמעאל?

כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו, כמו שראה לאחרים,
מיד, ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק (בראשית כא). ואין צחוק האמור כאן, אלא עבודה כו"ם. שנאמר: וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק (שמות לב).
מיד, ותאמר לאברהם גרש האמה וגו' שמא ילמוד בני אורחותיו.
מיד וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו, ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

מכאן אתה למד
שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.
מיד וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו'.

ללמדך
שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה ושלחו הוא ואת הגר אשתו ריקם, וטרדן מביתו על כך.
וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו, ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (בראשית יג) היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם בלא כסות, בלא מזון, בלא כסף, בלא בהמה?!
אלא ללמדך, כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה אליו.

א"כ מהו וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו (שם כא)?
שיצא לתרבות רעה.
אתה מוצא, כשגדל ישמעאל ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנאמר: והוא יהיה פרא אדם ידו בכל (שם יט).

כיוצא בו: ויאהב יצחק את עשו (שם כה), לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רדהו.
כמו ששנינו חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום:
בא על נערה מאורסה
והרג את הנפש
וכפר בתחיית המתים,
וכפר בעיקר
ושט את הבכורה,
וכלן מן הפסוק ומגזירה שווה.

ועוד,
שתאב מיתת האב וביקש להרוג את אחיו, שנאמר: (שם כז) יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, וגרם ליעקב לברוח מאבותיו והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו, שנאמר: (שם כח) וילך עשו אל ישמעאל וגו'.

כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום ולא רדהו, בא לידי תרבות רעה ובקש להרגו ושכב עם עשר נשיו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, והפיל מישראל כמה אלפים וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף, דכתיב: (תהילים ג) מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו.

מה כתיב אחריו?

ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי, שקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, דאלו במלחמת גוג ומגוג כתיב: (שם ב) למה רגשו גויים ולא כתיב ה' מה רבו צרי.

וכיוצא בו עשה דוד באדוניה ולא רדהו בייסורין ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב: (מלכים א א) ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגו'.
ואותה ילדה אחרי אבשלום והלא אבשלום בן מעכה ואדניה בן חגית ומהו ואותו ילדה אחרי אבשלום?!
אלא מתוך שלא רדהו אביו לאבשלום יצא לתרבות רעה.
וכתיב באדוניה: ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית, לפיכך יצא אף הוא לתרבות רעה, הוי אומר: חשך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר, זה אברהם, שייסר את יצחק ולמדו את התורה והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם: (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו'.
וכתיב: (שם כה) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.
ללמדך, שהיה דומה לאביו בכל דבר בנוי בחכמה ובכח ובעושר ובמעשים טובים.

תדע לך,
שבשעת עקידתו בן ל"ז שנה היה ואברהם זקן ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, ולפיכך ויתן אברהם את כל וגו', ולבני הפלגשים נתן אברהם וגו' הרחיקם מיצחק, הוי ואוהבו שחרו מוסר.

כיוצא בו, ואוהבו שחרו מוסר זה יעקב שלמדו יצחק אביו תורה, ויסרו בבית תלמוד.
דכתיב: ויעקב איש תם יושב אהלים (שם כה), ולמד מה שלמד אביו ואח"כ פירש מאבותיו, ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לירש ארץ ישראל, דכתיב: וישב יעקב בארץ מגורי אביו (שם לז).

אף יעקב אבינו ייסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו ואורחותיו, שלא היה בהם פסולת.

מנין?
ממה שקראו בעניין ואלה שמות בני ישראל וגו', ראובן, שמעון, השון כולן הכתוב ליעקב.
הוי, ואוהבו שחרו מוסר.

כיוצא בו ואוהבו שחרו מוסר, זו בת שבע הצדקת, שייסרה את שלמה בנה, דכתיב: (משלי לא) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו.

אמר רבי יוסי בר חנניה:
מהו משא אשר יסרתו אמו?
מלמד, שכפתו בת שבע על העמוד ומכה אותו בשבט ומייסרת.

ומה הייתה אומרת לו?

מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי מה ברי.
אמרה לו: הכל יודעין שאביך ירא שמים, עכשיו אם תצא לתרבות רעה, יאמרו שאתה ברי ואני גרמתי לך.

ומה בר בטני?

כל נשי אביך, כיון שמתעברות אינן רואין פני המלך, ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז.

ומה בר נדרי?

כל נשי אביך היו נודרות ואומרות יהא לי בן הגון למלכות, ואני נדרתי יהא לי בן חכם ממולא בתורה והגון לנביאות, ומכה אותו ומייסרתו ואומרת: אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין, מה לך אצל מלכים שותין יין ומשתכרין ואומרים: למואל, למה אל.

ולרוזנים אי שכר,
מי שרזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר?!
ולפי שייסרתו, לפיכך ויחכם מכל האדם (מלכים א ד).

תניא רשב"י אומר:
את מוצא, שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ולא נתן אותם, אלא על ידי ייסורין:
התורה
וארץ ישראל
והעוה"ב.

תורה דכתיב: (תהילים צד) אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו.

א"י
דכתיב: (דברים ח) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהיך מייסרך.

מה כתיב אחריו?

כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה.

העוה"ב דכתיב: (משלי ו) כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, דכתיב: (משלי כט) יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך. הוי, ואוהבו שחרו מוסר.

סימן ב

דבר אחר:
ואלה שמות
זה שאמר הכתוב: כשמך אלוהים כן תהלתך על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך (תהילים מח).

מלך ב"ו מקלסין אותו שהוא גיבור והוא חלש מקלסין אותו, שהוא נאה והוא כעור מקלסין אותו רחמני והוא אכזרי והקדוש ברוך הוא בכל מה שמקלסין אותו, הוא יתר האל הגדול הגיבור והנורא.
אמר דוד: מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו (שם קו),
איוב אמר: היסופר לו כי אדבר אם. אמר איש כי יבלע (איוב לז).
באו אנשי כנסת הגדולה ואמרו: ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה (נחמיה ט).

אמר רבי יוסי בר חנניה:
יש בני אדם ששמותיהן נאין ומעשיהן כעורין, ויש ששמותיהן כעורין ומעשיהן נאין,
ויש ששמותיהן ומעשיהן כעורין.
ויש ששמותיהן ומעשיהן נאין, שמותיהן נאין ומעשיהן כעורין.
אבשלום אב לשלום ובא אל פילגשי אביו, עשו עושה רצון עושו ומעשיו רעים.
שמותיהן כעורין ומעשיהן נאין, אלו אנשי כנסת הגדולה בני ברקום בני סיסרא (עזרא ב) והם בנו בהמ"ק.
שמותיהן ומעשיהן כעורין אלו המרגלים נחבי בן ופסי (במדבר יג).
שמותיהן ומעשיהן נאין, אלו השבטים ראובן שמעון ולוי.

ואלה שמות
אמר ר' אבהו:

כל מקום שנאמר אלה, פסל את הראשונים.
וכל מקום שנאמר ואלה, מוסיף שבח על הראשונים.
אלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב), פסל את הראשונים בתוהו ובהו.
ובעניין זה אתה פותר את כולם, ואף כאן ואלה שמות, הוסיף שבח על הראשונים.

סימן ג

הבאים מצרימה
וכי היום באים והלא ימים הרבה משבאו?!
אלא כל זמן שיוסף קיים לא היה עליהם משאוי של מצרים, מת יוסף נתנו עליהם משאוי, לפיכך כתיב הבאים, כאילו אותו היום נכנסו למצרים.

את יעקב
כל אלו מכוחו של יעקב.

איש וביתו
אמר ר' הונא:

מלמד, שלא ירד למצרים עד שמנה לפרץ ולחצרון, זה בן שנה וזה בן שתי שנים, וזיווג להם נשים.

איש וביתו
באו ראובן שמעון כל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו.
ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי.
שמעון וישמע אלוהים את נאקתם.
לוי ונלוו גויים רבים אל ה' (זכריה ב).
יהודה אודך ה' כי אנפת בי (ישעיה י).
יששכר יש שכר לפעלתך (ירמיה לח).
זבולון בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח).
בנימין נשבע ה' בימינו (ישעיה סב).
דן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו).
נפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה (שיר ד).
גד והמן כזרע גד (במדבר יא).
ואשר ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ב).
יוסף, על שם יוסף ה' שנית ידו (ישעיה יא).

אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
אין שמותיהן של שבטים שווין בכל מקום, אלא פעמים שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה.

ולמה כן?
שלא יאמרו בני גבירות תחילה ובני השפחות אחרונים.
וללמדך, שלא היו גדולים אלו מאלו.

דבר אחר:
למה מקדים אלו לאלו?
לפי שהן תקרתן של עולם, והמתקן תקרה כראוי נותן עביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת שאינה שווה, לפיכך מקדים אלו לאלו.

ומנין?

שהן תקרתן של עולם, שנאמר: (ישעיה מה) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי.

סימן ד

ואלה שמות
נאין השמות לישראל.

את מוצא שהקב"ה קרא להן שמות.
נתן בן לאברהם, ויאמר לו וקראת את שמו יצחק (שם יח),
י' עשרה
צ' תשעים
ח' שמונה
ק' מאה הרי מאתים ושמונה.
ומאתים ועשר שנים עשו ישראל במצרים, אף על פי שאמר לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו).
א"ל: כי גר יהיה זרעך משיהיה לך זרע, התחיל הקדוש ברוך הוא מונה משנולד יצחק ושמונת ימי המילה שהוא התחיל במילה תחילה לשמונה, שנאמר: (שם כא) וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, לפיכך קרא לו הקב"ה שם.

ואף יעקב הקדוש ברוך הוא קרא לו שם, שנאמר: ויקרא שמו יעקב (שם כה), יעקב ד' אותיות יש בו כנגד ד' עטרות שבניו מעטרין להקב"ה.
י' כנגד עשרה דברות.
ע' כנגד שבעים זקנים.
ק' כנגד ההיכל שבנו בנין להקדוש ברוך הוא שגבהו מאה אמה, שנאמר: (יחזקאל מא) וההיכל מאה אמה.
ב' כנגד שתי הלוחות, ובזכות יעקב נגאלו ממצרים, שנאמר: (תהילים קה) ויעמידה ליעקב לחק ואלולי יעקב לא נפדה אברהם מן הכבשן, שנאמר: (ישעיה כט) לכן כה.
אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם אבל עשו אביו ואמו קראו לו שם, שנאמר: ויקראו שמו עשו עליו נאמר זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ (איוב יח).

סימן ה

וימת יוסף וכל אחיו
ואף על פי כן ובני ישראל פרו וישרצו.

ר' ינאי אומר:
כל אחת ואחת יולדת שישה בכרס אחת.

יש אומרים:
י"ב, דכתיב: פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאד מאד שנים ותמלא הארץ אותם הא י"ב.

ורבי יונתן אמר:
ותמלא הארץ אותם
מלאו את הארץ כחרשים של קנים, כיון שראו המצרים כך חדשו עליהן גזרות, שנאמר: ויקם מלך חדש.

וכי חדש היה?

אלא שחדש גזירות פורעניות עליהן.

דבר אחר:
ויקם מלך חדש
והלא הוא פרעה, אלא שאמרו לו המצרים: בו ונזדווג לאומה זו.
אמר להן: שוטים, עד עכשיו אנו חיים משלהם, והיאך נזדווג להן עכשיו, אילולי יוסף לא היה לנו חיים, כיון שלא שמע להם הורידוהו מכיסאו ג' חדשים, עד שאמר להם כל מה שאתם עושין הריני עמכם והעמידוהו, לפיכך כתיב: ויקם מלך חדש.
אמר הנביא: בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש (הושע ו), שהיו מולידין ולא מלין,

ללמדך, כשמת יוסף הפרו ברית מילה.
אמרו: נהיה כמצרים.
כיון שראה כן, הפר הקב"ה את האהבה שהיה אוהב אותם, שנאמר: (תהילים קה) הפך לבם לשנא עמו, עתה יאכלם חדש, חדש כתיב, עמד מלך חדש וחדש עליהן גזירות קשות, לכן כתיב: ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף.
וכי לא היה מכיר את יוסף שהוא אומר אשר לא ידע את יוסף?!

אמר ר' אבין:
משל לאחד שרגם אקונין של דוכוס.
אמר המלך: התיזו את ראשו עכשיו, שלמחר עושה בי כך!
וכך פרעה, עכשיו לא ידע את יוסף, למחר הוא אומר לא ידעתי את ה'.

סימן ו

הבה נתחכמה לו
וחרף כלפי מעלה.
אמר להן הקדוש ברוך הוא: וכאשר אתם מענין אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

והיה כי תקראנה מלחמה
הם נתוספים על השונאים ועולים להם מן הארץ, כל זמן שישראל בירידה התחתונה הן עולין.

ראה מה כתיב?
ונלחם בנו ועלה מן הארץ
כך אמר דוד: כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו (תהילים מד).

מה כתיב שם?

קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך.

הפרק הבא    הפרק הקודם