בשבילי התנ"ך
 

תנחומא, שמות, פרק ל

סימן יד

ועשית מזבח מקטר קטרת
מהו קטרת?
ק' קדושה,
ט' טהרה,
ר' רחמים,
ת' תקווה.

אמה ארכו ואמה רחבו וגו' ואמתים קומתו
מה עסקו של מזבח הקטרת?
כיון שעשו אותו מעשה, בקש הקדוש ברוך הוא לכלותן, עומד משה בקש עליהם רחמים, כמה שנאמר: ויחל משה את פני ה' (שמות לב יא).
ונחבט בקרקע עד שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וינחם ה' על הרעה (שם שם יד).
אמר משה: ריבונו של עולם, הרי כבר נתרצית.

מי מודיע לבאי עולם שאתה נתרצית לישראל?
אמר לו: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ויהיו מקריבין לי קורבנות בתוכו, ואני אקבל מהם. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (במד' כח ד), שני תמידים אלו בכל יום.
ואם תאמר, יש לפני אכילה ושתייה, האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה (תהל' נ יג), אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (שם שם יב), כי לי כל חיתו יער (שם שם י)?!
אלא מכל קורבנותיהם איני רוצה אלא הריח וכאלו אכלתי ושתיתי, שנאמר: את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו (במד' כח ב).

תדע לך, שמזבח העולה שהיה לקורבנות, היה נתון בחוץ. ומזבח הקטרת שהיה לריח, נתון בפנים. לפיכך נאמר למשה: ועשית מזבח מקטר קטורת:

סימן טו

ועשית מזבח מקטר קטרת
זה שאמר הכתוב: שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט).
הכתוב הזה מדבר בהקדוש ברוך הוא ובישראל.

כיצד?

בשעה שהיה כהן גדול נוטל את הקטורת באותה מחתה ביום הכיפורים ונכנס לפני ולפנים בבית קדש הקדשים, שכן כתיב: ולקח מלא המחתה גחלי אש (ויק' טז יב),

מה כתיב שם?

ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת (שם שם יג).

מהו וכסה?

לשון מחילה הוא, כעניין שנאמר, כסית כל חטאתם סלה (תהל' פה ג).
וכשהיה ענן הקטרת מתמר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול, היה יודע שנתכפרו עונות ישראל, שנאמר: אשכול הכפר דודי לי (שה"ש א יד).
אם נעשה כאשכול ענן הקטרת והיה מתמר ועולה, היה יודע שנתכפר לישראל ושנתקבלו מעשיו.
ואם לא כסה ענן הקטרת, היה יודע שהוא מת, שנאמר: וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות (ויק' טז יג).

נמצאת אומר: שכהן גדול וכל ישראל מרתיתים בשעה שכהן גדול נכנס לפני ולפנים, עד שהיה יוצא משם בשלום. כיון שהיה יוצא, הייתה שמחה גדולה בישראל שנתקבל ברצון, שנאמר: שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט).
שמן, זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה.
וקטרת, אלו ישראל, שהיו רואין ענן הקטרת שהייתה מתמר ועולה והיו שמחין. הוי, שמן וקטרת ישמח לב.

ומדבר בהקדוש ברוך הוא, שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל: מכולכם אין לי אלא כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, שנאמר: ויבדל אהרן להקדישו קדש הקדשים (דה"א כג יג), ואני שמח בו.

וקטרת,
אלו ישראל.
אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת.
תדע, שכל הקורבנות כולן לצרכיהן של ישראל.

כיצד?

החטאת הייתה באה על החטא.
והאשם כן.
העולה באה על הרהור הלב.
השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה.
אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, שמן וקטרת ישמח לב.

חביבה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא.
תדע לך, שהרי דוד נתאווה להקטיר קטורת, שנאמר: עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר וגו' (תהלים סו טו).
וכן את מוצא, שלא נשתבחו קורבנות בעולם כקורבנות הנשיאים.

ולמה?

שהיו מקריבין קטורת תחילה בקורבנותיהם. שכן הוא אומר על כל אחד ואחד בקרבנו, כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת (במד' ז יד), ואחר כך פר אחד (שם שם טו).
ולפיכך הקדוש ברוך הוא משבח קרבן של כל אחד ואחד מהן זה קרבן פלוני, זה קרבן פלוני, לומר, שערב לפניו והוא משבחן.

וכן את מוצא באחז, שבטל את התורה וחתם בתי הספרים, שנאמר: צור תעודה חתום תודה בלמדי (ישעיה ח טז), ועבד עבודה זרה והרבה להכעיס.
וכשמנה הקדוש ברוך הוא את כל מעשיו, אמר: אוותר לכל אלו, שנאמר: גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל, ויהי קצף ה' על יהודה וירושלים ויתנם לזעוה לשמה ולשרקה כאשר אתם רואים בעיניכם, והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על זאת (דה"ב כט ז-ט). מהול על זאת, על הקטרת.

ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ( במדב' יז יא-יב).

מהו החל?

אמר רבי יהודה בר סימון:
היה המלאך נוטל על סדר מרקחות, ולא היה מניח לא מת בין החיים ולא חי בין המתים, אלא על סדר, כעניין שנאמר: החל הנגף בעם.
וכמה דאת אמר: מהחל חרמש בקמה (דבר' טז ט), כשם שהקוצר קוצר על הסדר.
מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה וגו'.
מצא למלאך עומד ומחבל, עמד אהרן כנגדו ולא היה מניחו לחבל, אלא ויעמוד בין המתים (במד' יז יג).
אמר לו לאהרן: הניחני ואעשה שליחותי.
אמר לו אהרן: משה שלחני, והקדוש ברוך הוא שלחך, והרי הקדוש ברוך הוא ומשה באהל מועד נלך אצלם.
לא השגיח המלאך, עד שעצרו אהרן במתניו והוליכו, שנאמר: וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה (שם שם טו).

מהו והמגפה נעצרה?

אמר רבי יצחק:
שנטל למלאך ועצרו. לפיכך כשבא משה ליפטר מן העולם, אמר: ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים (דבר' לג יא).
ברך ה' חילו, יהא בריך יתיה חילא.
ופועל ידיו תרצה, בקטרת שהיה בידו שכפר, שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר (במדב' יז יב). מחץ מתנים קמיו, שגפף את המלאך ועצרו.

אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש:
כשראה אהרן למלאך מתריס כנגדו, נתן מחתה על פניו, שנאמר: ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך (דבר' לג י). להודיעך כמה קטרת חביבה.

אמר רבי יצחק בן אליעזר:
תדע לך, שנעשה המשכן וכל כליו, ושחט את הקורבנות והקריבו וערך על המזבח, וסדר את השולחן ואת המנורה ואת הכל, ולא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת.

מנין?

דכתיב: עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש ד טז).
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי קטורת הייתם מתכפרים.
ואף לעתיד לבא כן, עולות מחים אעלה לך עם קטורת אילים אעשה בקר עם עתודים סלה (תהל' סו טו):

סימן א

ילמדנו רבנו:
כמה תרומות היו תורמין ישראל בכל שנה?

כך שנו רבותינו:

שלוש תרומות תורמין:
בראש חדש אדר
ובניסן
ובאלול.
בראש חדש אדר ובניסן, הייתה תרומת הלשכה נגבית, והיו באין הכוהנים ומכפרין על עונות ישראל מן השקלים שהיו שוקלין.
למה?
כדי שיהיו כל ישראל עסוקים במתנותיהן. והיו מתחילין לגבות מראש חדש אדר ותורמין בראש חדש ניסן.

ולמה מתחילין באדר ותורמין בניסן?

שלא לדחוק על ישראל, והיו מזהירין את ישראל מראש חדש.
[אמר שלמה: דרך עצל כמשוכת חדק ואורח ישרים סלולה (משלי טו יט). בעשו הרשע הכתוב מדבר, כשם שמשוכה של קוצים מתהדקת בבגדיו של אדם, את מפשר אותה מכאן ומתהדקת ממקום אחר, כך מלכות עשו גובה את הארנון מישראל. עד שלא תגבה, הרי הגולגולת באה. ועד שהיא נגבית, באין לעסק טרופין].
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא ואורח ישרים סלולה, כבושה לפני ישראל. משמיעין באחד באדר, ונגבית בראשון של ניסן.

וכמה היו גובין?

מחצית השקל.

וכמה הוא?

חצי הסלע. ולא הייתה נגבית אלא לכפרת ישראל, והיו לוקחין מהן תמידין.
לפי שצפה הקדוש ברוך הוא שכל מנין שעתידין ישראל למנות שיהא בהן חסרון, והתקין להם את השקלים רפואה, כדי שיהא להן כפרה, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם:

סימן ב

כי תשא את ראש
זה שאמר הכתוב: שררך אגן הסהר אל יחסר המזג (שה"ש ז ג).
שררך, זה סנהדרין.

ולמה נקראו שרר?

מה השרר הזה נתון באמצעיתו של אדם.
כך סנהדרין יושבין בלשכת הגזית, שהיא באמצע בית המקדש.

מה השרר הזה כל זמן שהתינוק נתון במעי אמו, פיו סתום ומן השרר הוא אוכל.
כך ישראל אין אוכלין אלא מסנהדרין, לפיכך נמשלו כשרר.

אגן
מה אגן עגול.
אף כך סנהדרין
הייתה כחצי גורן עגולה.

הסהר, שדומה לסוחר.
מה הסוחר, כל דבר שאתה צריך אתה מוצא בו.
כך סנהדרין מטהרין ומטמאין, פוסלין ומכשירין, מתירין ואוסרין.

אל יחסר המזג, שאם הוצרך אחד מהן לצאת לצרכו, רואין אם יש שם עשרים ושלשה, יוצא. ואם לאו, אינו יוצא.

בטנך ערימת חטים (שם).
מה ערימה זו יש בה מחיה לעולם,
אף סנהדרין בזכותן היה העולם עומד.

דבר אחר:
רבי יוחנן אומר:
בטנך ערימת חטים, זו תורת כוהנים, שכולה כפרה חטאות ואשמות, חטאת היא, אשם הוא, והוא נתון באמצעה של תורה, וכולן חטאות, כמו בטנך ערימת חטים.

רבי שמעון בן לקיש אומר:
למה נמשלה כחטים?
מה חטים אלו עולות במידה,
כך היו עולין במניין הזקנים והתלמידים וחכמים והחסידים.

מנין?

בטנך ערימת חטים.

אמר רב אידי:
והלא ערימת של אסטרובלין יפה משל חטים, וכאן הוא אומר: ערימת חטים?!
אמר לו: אין העולם יכול לעמוד על אסטרובלין בלא חטים. לכך נאמר: בטנך ערימת חטים. סוגה בשושנים (שם).
וכי יש אדם סג שדהו בשושנים?!
דרך העולם גודרים שדותיהם בקוצים ובדרדרים בשיחין ובסגיין.

ומה הוא סוגה בשושנים?

אלו מצות הרבה כשושנים.

כיצד?

היה מתאווה לראות עצמו בתוך חופתו, לפי שאין לו יום בעולם חביב ממנו, שהוא שמח עם אשתו.

מה עשה?

הוציא הוצאות הרבה, הציע חופתו, בא להיזקק עמה.
אמרה לו: כשושנה אדומה ראיתי. פירש הימנה.
זה הופך פניו לכאן, וזו הופכת פניה לכאן.

מי הפרישו ממנה, אי זה נחש עוקצו, אי זה עקרב הזיקו, אי זה גדר ביניהם?

אלא דברי תורה, שאמרה: ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב (ויק' יח יט).
לכך כתיב: סוגה בשושנים.

זה יתנו
בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. ואם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה!

את מוצא
כששלח יעקב את יוסף אצל אחיו, כיון שראו אותו, ויאמרו איש אל אחיו: הנה בעל החלומות הלזה בא, ועתה לכו ונהרגהו (בראשי' לז יט- כ). השליכוהו לבור.
אמרו נאכל ונשתה, ואחר כך נעלהו ונהרגהו. אכלו ושתו, באו לברך.
אמר להם יהודה: אנו מבקשין להרוג נפש ונברך לאלהינו, אין אנו מברכין אלא מנאצין.
על זה נאמר: ובוצע ברך, נאץ, ה' (תהלי' י ג).
לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו (ברא' לז כז). וישבו לאכול לחם (בר' לז כה).

אמר רבי יהודה בר שלום:

ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה!
ואף כאן, מי גרם לשבטים בפרשת שקלים שיתנו כופר נפשותיהן?
מעשה העגל. ואם חטאה גדולה שעשו, גרמה למצווה ולזכות, מצות שהן עושין, על אחת כמה וכמה!

סימן ג

כי תשא את ראש בני ישראל
כך פתח רבי תנחומא בר אבא:

מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון (קהלת ה יא).
אמרו לו לשלמה: אלו אחר אמר הפסוק הזה, היינו שוחקין עליו. אתה שכתוב בך ויחכם מכל האדם (מ"א ה יא), תאמר, מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל?!
אין הדבר כך. שכל מי שהוא רעב, אכל קמעא, שנתו מתנדדת ממנו.
אכל הרבה, שנתו מתוקה.
אמר להם: איני מדבר, אלא בצדיקים ובעמלי תורה.

כיצד?

אדם שכל שנותיו שלושים שנה, ומעשר שנים ואילך הוא עמל בתורה ובמצות, ומת לשלושים שנה. ואדם אחד חיה שמונים שנה, ומעשר שנים ואילך עמל בתורה ובמצות עד שמת.
את אומר: הואיל ולא יגע הראשון, אלא עשרים שנה בתורה, וזה שיגע שבעים שנה, שהקדוש ברוך הוא מרבה לזה שכר יותר ממי שעסק בתורה עשרים שנה.
לפיכך אני אומר: אם מעט אם הרבה יאכל, שיכול בן עשרים שנה לומר לפני הקדוש ברוך הוא, אילולי שסילקתני מן העולם בחצי ימי, הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה ובמצות. לפיכך אני אומר: אם מעט אם הרבה יאכל, שמתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה.

תדע,
אמר רבי חנינא:
שהרי משה שמש את ישראל במצרים ובמדבר ארבעים שנה, וחיה מאה ועשרים שנה.
ושמואל כל ימי חייו שנים וחמישים, וסבל משאן וטרחן של ישראל. ושקלן הכתוב כאחד, שנאמר: משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו (תהל' צט ו). הוי, מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל וגו'.

אמר רבי לוי:
משל למה הדבר דומה?
למלך ששכר פועלין למלאכתו. עם שהן עושין, נטל המלך אחד מהן וטייל עמו. לערב באו הפועלין ליטול שכרן.
בא אותו פועל שטייל עם המלך ליטול עימהן שכרו. ושמא יכול המלך לומר לו אתה לא עשית עימהם אלא שתי שעות, טול כפי מה שעשית.
אף הוא יכול לומר למלך: אילולי אתה שביטלתני וטיילתני עמך, היה שכרי מרובה.
וכך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו.
המלך, זה הקדוש ברוך הוא.
והפועלין, אלו עמלי התורה.
מי שיגע בתורה חמישים שנה, ומי שיגע בתורה עשרים או שלשים, יכול לומר: אילולי שסילקתני, הייתי עוסק בתורה.
לפיכך אמר שלמה: אם מעט אם הרבה יאכל, שמתן שכרן שווה.
אמרו לו: והרי אמרת והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון, מה הוא?
ודאי מניח לו לישון. שכל מי שהוא שבע, המאכל מביאהו לידי שינה.
אמר להם: בעשירי תורה אני מדבר ולא בעשירי ממון.

כיצד?

היה אדם גדול ועשיר בתורה למד תלמידים הרבה ורבץ תורה ברבים ושבע מן התורה, אף על פי שהוא מת, אין התלמידים שהעמיד מניחין לו לישון, אלא יושבין ועוסקין תלמידיו בתורה ובתלמוד ובהלכה ואגדות, ואומרים תלמידיו הלכות ושמועות משמו ומזכירין שמו בכל שעה, ואין מניחין אותו לישון בקבר.

וכן אמר רבי שמעון בן לקיש אמר רבי עקיבא, וכן אמר רבי שמעון בר יוחאי:
אין תלמידיו מניחין אותו לישון בקבר, שנאמר: דובב שפתי ישנים (שה"ש ז י). הוי, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון.
וכן משה למד תורה לישראל והדריכן למצוות, ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד, והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה.

ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, משאני מת אין אני נזכר. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני, כאילו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן.

מנין?

ממה שקראו בעניין וידבר ה' אל משה לאמר, כי תשא את ראש.
שא את ראש לא נאמר, אלא כי תשא:

סימן ד

כי תשא את ראש בני ישראל
זה שאמר הכתוב: רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה (תהל' ג ג).

רבי שמואל בר אמי ורבנן
רבי שמואל בר אמי פתר קרא בדואג ואחיתופל.
רבים, אלו דואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה.
אומרים לנפשי, שהיו אומרים לדוד, אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה. שנאמר: אין ישועתה לו באלהים סלה.
ואתה ה' (תהלי' ג ד).
אמר דוד: ואתה ריבון העולם, הסכמת בתורתך עימהם ואמרת: מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ י).
מגן בעדי (תהלים ג ד), בזכות אבותי.
כבודי (שם), שהחזרתני למלכותי.
ומרים ראשי (שם), שהייתי חייב הרמת ראש, ונתת לי תלוי ראש על ידי נתן הנביא, שאמר: גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג).

ורבנן פתרי קרא באומות העולם.
רבים, אלו אומות העולם, שכתוב בהן: הוי המון עמים רבים (ישע' יז יב), שאומרין לישראל: אומה ששמעה בסיני אנכי ה' אלהיך, לא יהיה לך אלהים אחרים (שמו' כ ב-ג).
ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל: אלה אלהיך ישראל (שם לב ד), יש להם תשועה?!

אין ישועתה לו באלהים סלה. ואתה ה' מגן בעדי.

אמרו ישראל: ריבון העולם, ואתה הסכמת עימהם ואמרת, זובח לאלהים יחרם (שם כב יט), מגן בעדי, בזכות אבות.
כבודי, שהשרית שכינתך בתוכנו ואמרת: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמו' כה ח).
ומרים ראשי, תחת שהיינו חייבין לך הרמת ראש, נתת לנו תלוי ראש על ידי משה, שנאמר: כי תשא את ראש.

רבי יעקב בר יוחאי בשם רבי יונתן פתח:
וישח אדם וישפל איש (ישע' ב ט).
וישח אדם, אלו ישראל, שנאמר: ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחז' לד לא).
וישפל איש, זה משה, שנאמר: והאיש משה ( במד' יב ג).
אמר משה: ריבון העולם, יודעי אני ששחו ישראל לעגל והשפלתי אותי, ואל תשא להם. [אמר ליה, תשא להם].
אמר ליה: כי תשא את ראש:

סימן ה

כי תשא.
רבי יונה פתח:

כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלי' עה ח).

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא:

לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?
אמר לה: לששה ימים, שנאמר: כי ששת ימים עשה ה' (שמ' כ יא).
אמרה לו: ומן אותה שעה מה עושה בכל יום?
אמר לה: מזווג זיווגים, ומעשיר לזה, ומוריש לזה.
אמרה לו: ואף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים ושפחות יש לי, אני מזווגן בלילה זו. מה שהוא עושה מן אותה שעה עד היום, אני אעשה בשעה קלה.
אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפניו כקריעת ים סוף, דכתיב: אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' (תהל' סח ז).
הניחה רבי יוסי והלך לו.
הלכה לה.

מה עשתה?

נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידתן שורות שורות, ואמרה: ישא פלוני לפלונית, ופלונית תשא פלוני. זיווגה אותן בלילה אחת.
בצפרא אתון לגבה, דין עיניה שמיטי, דין רישיה פציע, דין רגליה תבירא.
דין אמר, לית אנא בעי להדא.
והדא אמרה: לית אנא בעי לדין.
שלחה והביאה את רבי יוסי, אמרה ליה: מעידה אני שאלוהיכם אמת ותורתו אמת, שכל מה שאמרת, יפה אמרת.
אמר לה: הקדוש ברוך הוא יושב ומזווגן בעל כורחן וקושר קולר בצוואר זה ומביאו מסוף העולם ומזווג לזו בסוף העולם, שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (שם).

מה הוא בכושרות?

דלא בעי, בכי. ודבעי, אמר שירה. הוי, בכושרות. ומעלה לזה, ומוריד לזה בסולמות.
לכך נאמר: כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלי' עה ח).

רבי יונה בוצריי ורבנן פתרין קרא באהרן.
בלשון זה הושפל בלשון זה הוגבה.
בלשון זה הושפל, שנאמר: ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שמ' לב כד).
ובלשון זה הוגבה, שנאמר: זה קרבן אהרן ובניו (ויק' ו יג).

רבי יונה פתר קרא בישראל.
בלשון זה הוגבהו, ובלשון זה הושפלו.
בלשון זה הושפלו, כי זה משה האיש (שמ' לב א).
ובלשון זה הוגבהו: זה יתנו (שם ל יג).
זה שאמר הכתוב: צדקה תרומם גוי (מש' יד לד).

רבי יהושע אומר:
צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (שם). הנייה לאומות העולם בשעה שישראל חוטאים, שהן חוזרין ומשעבדים בהם.

רבי נחוניה בן הקנה אומר:
צדקה תרומם גוי, אלו ישראל.
וחסד לאומים חטאת, חסד שאומות העולם עושין, חטאת הוא לישראל.

ממי את למד?

מן מישע מלך מואב, שנאמר: ומישע מלך מואב היה נוקד (מ"ב ג ד).

מהו נוקד?

רועה.
והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (שם).

מהו אילים צמר?

רבי אבא בר כהנא אמר:
פרובטיא.

מה עשה?

כנס כל אסטרולוגין שלו, אמר להם: לית אתון אמרין לי מה דין. אנא עבד קרבא עם כל אאמה וגלה להון. וכד אנא עבד קרבא עם יהודאי, נצחון לי.
אמרו ליה: חד סב הוה להון ושמיה אברהם, ואתיהיב ליה למאה שנין בר יחידאי וקרביה. אמר להון: וקרביה לגמריה.
אמרו ליה: לא.
אמר להו: והא קרביה ולא גמריה ומתעבד להון נסין. אלו קרביה וגמריה, על אחת כמה וכמה.
וכדון ברא בוכרא אית לי דעתיד לממליך תחותי, אלא אנא מקריב ליה, דלמא מתעבד לן נסין. הדא דכתיב: ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו על החומה ויהי קצף גדול על ישראל (שם שם כז).
חמה כתיב, שהיה משתחווה לחמה. מיד ויהי קצף גדול על ישראל.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: עובדי עבודה זרה אין מכירין כבודי, לפיכך הם מורדין בי. ואתם מכירין כבודי ומורדין אתם בי?!

אמר רבי מני:
אילולי זכות אשתו של עובדיהו, כבר כלו ישראל באותה שעה, ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר (מ"ב ד א).

רב הונא אמר:
צדקה וחסד שאומות העולם עושין, מתוקן הוא להם לישראל כארסה של נחש.

ממי את למד?

ממרודך בלאדן, שהיה למוד בכל יום לאכול בשלוש שעות וישן עד תשע.
כיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיה, ישן לו. ועמד ומצא שהוא שחרית. בקש להרוג את כל עבדיו. ואמר להם: הנחתם אותי לישן כל היום וכל הלילה.
אמרו ליה: יומא הוא דהדר.
אמר להן: ואי זה אלוה החזירו?
אמרו לו: אלוהיו של חזקיהו.
אמר להם: וכי יש אלוה גדול מאלוהי?!
אמרו לו: אלוהו של חזקיה גדול מכל אלוהות שבעולם.
מיד, בעת ההיא שלח מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיה וגו' (שם כ יב). וכתב, שלום לחזקיהו המלך, ושלום לירושלים, ושלום לאלוה הגדול.
לאחר שיצאו הספרים לא נתיישב על דעתו, אמר: לא עשיתי כהוגן, שהקדמתי שלום חזקיהו ועירו לשלום אלוה הגדול. עמד מכיסאו ופסע שלש פסיעות להשיב את הספרים וכתב אחרים תחתיהם, וכתב תחילה שלום לאלוה הגדול, ושלום לירושלים ושלום לחזקיהו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עמדת מכיסאך ופסעת שלש פסיעות לכבודי, אני מעמיד מבניך שלשה מלכים שליטין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן:
נבוכדנצר
ואויל מרודך
ובלשאצר.

כיון שעמדו וחרפו, קעקע הקדוש ברוך הוא את ביצתן והעמיד אחרים תחתיהם.

ורבנן אמרין:
צדקה תרומם גוי, בנדבה שהביאו ישראל לנדבת המשכן, לפיכך נתן להם תלוי ראש על ידי משה, ואמר לו: כי תשא את ראש:

סימן ו

רבי יודן פתח:
כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט (מש' י כ).
כסף נבחר לשון צדיק, זה עדו הנביא.
לב רשעים כמעט, זה ירבעם. הדא הוא דכתיב: והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל וירבעם עומד על המזבח להקטיר, ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח (מ"א יג א-ב).

למה מזבח שני פעמים?

אמר רבי אבא בר כהנא:
מזבח שבבית אל.
ומזבח שבדן.

מה אמר?
הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך (מ"א יג ב).
ועצמות ירבעם לא אמר, אלא ועצמות אדם, מכאן שחלק כבוד למלכות.
ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל, וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו, ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו (שם שם ד).

רב הונא אמר:
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, מה סובל מבריותיו, וכמה חס על כבודו של צדיק. עומד ומקריב לעבודה זרה, ולא יבשה ידו. וכיון שפשט ידו אצל אותו צדיק, מיד יבשה ידו.
ויען המלך ויאמר אל איש האלהים: חל נא את פני ה' אלהיך והתפלל בעדי (שם שם ו).

תרין אמורין
חד אמר:

אלהיך ולא אלהי.

וחד אמר:
באיזה פנים קורא אותו אלהי. עומד ומקריב לעבודה זרה וקורא אותו אלהי?!
אף על פי כן, ויחל איש האלהים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה (שם).

מה הוא כבראשונה?

רבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי פתח:
אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו (מש' כז כב).
אין את מועיל.
מה בראשונה עומד ומקריב לעבודה זרה, אף בשניה כן.

דבר אחר:
כסף נבחר לשון צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שהכתיר (ס"א שהבחיר) לשונו למשה, ואמר לו: כי תשא.

מה כתיב למעלה מן העניין?

וכפר אהרן על קרנותיו וגו'.
כיון שחטאו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך כפר עליהם.
אמר לו: ריבונו של עולם, לא כך אמרת לי אחת בשנה?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך זקוף ראשן עכשיו.
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, בשעה שיש להם זכות, הנח להם.
ובשעה שאין להם זכות, כביכול תשא להם פעם אחת בשנה, כדי שיבוא יום הכיפורים ויכפר עליהם, שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז ל):

סימן ז

כי תשא את ראש
אמר רבי יוסי בר חנינא:

רמזו שהוא עתיד לקרב ראשון של שבטים לשכינה.

ואי זהו?

זה ראובן, שנאמר: יחי ראובן ואל ימות (דב' לג ו).
וזהו כי תשא את ראש בני ישראל, ראשון של שבטים:

סימן ח

כי תשא את ראש בני ישראל
רבי יהודה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:

משל למלך שהיו לו פורפרין הרבה, והיה מצווה לאחד ואומר לו: פורפירא זו שהיא חביבה עלי מכל פורפרין שבעולם, תן דעתך עליה, שאותה לבשתי ביום שנכנסתי במלכות, והיא דבקה במתני ואני מתגאה (ס"א מתנאה) בה.

אף כאן אמר הקדוש ברוך הוא למשה: תן דעתך על ישראל שהם דבקים לי במתני, שנאמר: כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל (ירמיה יג יא), והם המליכוני בעולם ואמרו: ה' ימלוך לעולם ועד (שמו' טו יח), ומרוב חבתם ירדתי מן העליונים לתחתונים ושכנתי בתוך יריעות עזים.

אמר משה: ריבוני, משבעים אומות אין את מצווני על אחת מהם, אלא על ישראל:
כי תשא את ראש בני ישראל,
ואל בני ישראל תאמר,
ואל בני ישראל תדבר,
צו את בני ישראל,
דבר אל בני ישראל,
ואתה תצוה את בני ישראל.
כל מה שאתה מצוויני, על בני ישראל.

אמר ליה: לפי שהם חביבין עלי מכל האומות, והם סגולתי ובהם חשקתי ובהם בחרתי, שנאמר: ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה (דברי' יד ב).

בא וראה כמה חיבבן, שנקראו חמשה פעמים בפסוק אחד: ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו וגו' (במד' ח יט).

אמר רבי שמעון בר יוחאי:
משל למלך שמסר בנו לפדגוגו, והיה מבקשו אצלו בכל שעה ואומר לו: אכל ברי, שתה ברי, אזל ברי לבי ספרא, הדר ברי מבי ספרא.
כך הקדוש ברוך הוא מתאווה להזכיר את ישראל בכל שעה.

אמר רבי יהודה בר סימון:
משל לאחד שהיה עושה עטרה, עבר אחד ראה אותה.
אמר ליה: כל מה שאתה יכול לקשט בה אבנים טובות ומרגליות, קשט ותקן בה, שהיא עתידה להינתן בראשו של מלך.
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל לפני ולפארן, עשה, שבהם אני מתפאר, שנאמר: ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג):

סימן ט

לפקדיהם
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מנה את ישראל.
אמר לפניו: ריבוני, כתיב: והיה זרעך כעפר הארץ (ברא' כח יד).
וכתיב: ושמתי את זרעך כחול הים (שם לב יב).
ועכשיו את אומר כן?!
אמר לו: אם בקשת לעמוד על מניינם, טול ראשי אותיות של שבטים ותעמוד על מנינם.
ר' דראובן מאתים אלף,
ש' דשמעון שלש מאות אלף,
י' דיהודה
י' דיששכר
י' דיוסף שלשים אלף,
נ' דנפתלי חמשים אלף,
ז' דזבולון שבעת אלפים,
ד' דדן ארבעת אלפים,
ג' דגד שלשת אלפים,
ב' דבנימין אלפים,
א' דאשר אלף,
הרי חמש מאות תשעים ושבעה אלף.

אותן שלשת אלפים שנשתיירו, הן הן שנהרגו על העגל, שנאמר: ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש (שמו' לב כח).
לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מנה אותם כמה חסרו.

רבי מנחם בשם רבי ביבי אמר:
משל למלך שהיה לו צאן הרבה, ונכנסו לתוכן זאבים ובקעום.
אמר המלך לרועה: מנה את הצאן כמה חסרו.
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך מנה את ישראל כמה חסרו.

בעשרה מקומות נמנו ישראל:
אחד בירידתן למצרים, שנאמר: בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (דבר' י כב).
ואחד בעלייתן, שנאמר: ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו' (שמ' יב לז).
ואחד בחומש הפקודים,
אחד במרגלים,
ואחר בימי יהושע בחלוק הארץ.
ושנים בימי שאול,
שנאמר: ויפקדם בטלאים (ש"א טו ד).
ויפקדם בבזק (שם יא ח).

ולמה בטלאים?

כד אינון עתירין זכיין, באמרא. כד אינון מסכינין מעובדיהן, בבזק.

ומהו בזק?

אבן נטל מן כל אחד ואחד מהם ובאבנים מנאן.
ואחד בימי דוד, שנאמר: ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך (ש"ב כד ט).
ואחד בימי עזרא, כל הקהל כאחד ארבע ריבוא (עזרא ב סד).
ואחד לעתיד לבא, שנאמר: עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה (ירמ' לג יג).
והדין, כי תשא את ראש.

רבי מנחמה בשם רבי ביבי בשם רבי חייא בר אבא בשם רבי אלעזר בן יעקב
כתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים ( הושע ב א).

למה נמשלו כחול?

לומר לך, מה החול אתה עושה בו גומא בערב ובשחרית את מוצא אותה שכבר נתמלאת, כך כל אלפים שחסרו בימי דוד, נתמלאו בימי שלמה בנו, שנאמר: יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב (מ"א ד כ).

רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר:
כל זמן שנמנו ישראל לצורך, לא חסרו. ושלא לצורך, חסרו.

ואימתי נמנו לצורך?

בימי משה.
ושלא לצורך, בימי דוד.

ונתנו איש כופר נפשו לה', בימי משה.
ולא יהיה בהם נגף, בימי דוד.

זה יתנו
אמר רבי מאיר:

כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו: זה יתנו, כזה יתנו.

כל העובר על הפקודים
כל העובר על סכומיא:

סימן י

מחצית השקל
על שחטאו בשש שעות בחצי היום, יתנו מחצית השקל שהוא ששה גרמיסין.

רבי יוחנן אמר:
על שעברו על עשרת הדברות, לפיכך יתן כל אחד ואחד עשרה גרה שהוא מחצית השקל.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונטל כל אחד ואחד מטבע, לפיכך יתן כל אחד ואחד מטבע.

רבי יהודה בר סימון אמר:
שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה, ונבהל ונרתע לאחוריו.
בשעה שאמר לו: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר: ריבונו של עולם, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך.
אמר לו, משה: לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון, ועשרים בדרום, ושמונה במערב, ושמונה במזרח, ואצמצם שכינה שלי ואשכון ביניהם.

וכתיב: ונועדתי לך שם ודברתי (שמות כה כב). וכשאמר לו צו את בני ישראל את קרבני לחמי ( במד' כח ב).
אמר משה: ריבונו של עולם, אם מכניס אני כל החיות שבעולם וכל הבהמות אין בהם העלאה אחת, ובכל העצים שבעולם אין בהם הבערה אחת, שנאמר: ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישע' מ טו).
אמר לו: משה, לא כמו שאת סבור, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר (במדב' כח ד), ולא שנים בבת אחת, לפי שאין לפני אכילה ושתיה.

למה?

אלמלא היה לפני אכילה ושתיה, כשהיית אצלי ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכלת. ואם היה לפני אכילה, היית אוכל?!
אלא ריח ניחוחי ( שם שם ב), הריח תשמרו להקריב (שם).

וכשאמר: ונתנו איש כפר נפשו, תמה ואמר: מי יוכל לתת פדיון נפשו, שנאמר: ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם (תהל' מט ט).
אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו (שם שם ח).
אמר לו: לא כמו שאת סבור, אלא זה יתנו, כזה יתנו.

רב הונא בשם רב אמר:
שדי לא מצאנוהו שגיא כח (איוב לז כג), אין הקדוש ברוך הוא בא בטרחות עם ישראל. כששמע משה כך, אמר: אשרי העם שככה לו (תה' קמד טו).
אשרי שאל יעקב בעזרו (שם קמו ה):

סימן יא

כי תשא את ראש, ונתנו איש כפר נפשו
כיון ששמע משה, אמר: עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד).

אמר רבי יהודה בר אלעאי:
כששמע משה, ירד להורות ואמר בלבו: מצאנו שפדיון נפש אדם ככר כסף, שנאמר: והייתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקל (מ"א כ לט), כל אחד ואחד מישראל יהא נותן ככר כסף.

אמר רבי יוחנן:
ממי למד?
ממוציא שם רע.
אמר הכתוב: וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה (דברים כב יט).
ואנו הוצאנו שם רע ואמרנו לעגל: אלה אלהיך, יהיה נותן כל אחד ואחד מאה כסף.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
מן האונס למד משה, שנאמר: ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף (שם שם כט). ואנחנו אנסנו הדבר, שאמר הקדוש ברוך הוא, לא יהיה לך אלהים אחרים ( שמו' כ ג), ועשינו את העגל, לפיכך יהא נותן כל אחד ואחד חמישים כסף.

ויש אומרים:
מן המפתה למד, שנאמר: כי יפתה איש בתולה, כסף ישקול כמוהר הבתולות (שם כב טו-טז), אף הוא בחמישים כסף.
ואנו, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו (תה' עח לו-לז), לפיכך יתן כל אחד ואחד חמישים כסף.

רבי יהודה בר סימון אומר:
משור נגח למד, שנאמר: אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים וגו' (שמות כא לב). ואנו המרנוהו בשור, שנאמר: וימירו את כבודם בתבנית שור וגו' (תהל' קו כ).
כל אחד ואחד יתן כסף שלושים שקלים.
יודע היה הקדוש ברוך הוא מה בלבו של משה, והראהו באצבעו ואמר לו: משה, זה יתנו, כזה יתנו:

הפרק הבא    הפרק הקודם