מדרש רבה, שמות, פרק י

תוכן הפרק:

פרשה יג: בא אל פרעה
פרשה יד: וימש חושך

פרשה יג: בא אל פרעה

א [כובד אבן ונטל החול, וכעס אויל כבד משניהם]

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה
הדא הוא דכתיב: (משלי כז, ג) כובד אבן ונטל החול, וכעס אויל כבד משניהם.

שאל אבנימוס הגרדי את רבותינו זכרונם לברכה:
אמר להם: הארץ היאך נבראת תחלה?
אמרו לו: אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי. הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויא.
אמר לו: שאלה יש לי לשאול אותך!
אמר לו: איני יכול לירד מפני שאני שכיר יום, אלא שאל מה תבקש.
אמר ליה: היאך נבראת הארץ תחלה?
אמר ליה: נטל הקדוש ברוך הוא עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ, וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות, שנאמר: (איוב לח, לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו, וברור הוא הדבר באזני בני אדם, שנאמר:כובד אבן ונטל החול.

מהו כובד אבן?
מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות, אינו אומר היאך ברא הקדוש ברוך הוא את אלו!
מהו ונטל החול?
אלא החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם.
אמר הקדוש ברוך הוא: יקרה היא בעיני בני אדם ורואין כאלו יגיעה היא לפני ואינה יגיעה, שנאמר: (ישעיה מ, כח)לא ייעף ולא ייגע.

במה אני ייגע?
במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים, כמה דאת אמר: (מלאכי ב, יז) הוגעתם ה' בדבריכם
הוי וכעס אויל כבד משניהם.

דבר אחר:
כובד אבן
אמר הקדוש ברוך הוא: כבדתי את ישראל בעולם שנקראו אבן, כמה דתימא: (בראשית מט, כד) משם רועה אבן ישראל.
ונטל החול, אלו ישראל, שנמשלו לחול, שנאמר: (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים, שנטלתי אותם בעולם ואמרתי: (זכריה ב, יב) כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו.

רבי יהושע אומר:
תקון סופרים הוא. עיני כתיב.
ועמדו והכעיסו לפני ובקשתי לכלותן ולהשליכן מעל פני ואמרתי בשביל פרעה הרשע, שלא יאמר לא היה יכול להצילן ועמד עליהן והרגן.
הוי, וכעס אויל כבד משניהם.
הוי, כי אני הכבדתי את לבו.

ב [אני הכבדתי את לבו- א]

דבר אחר:
כי אני הכבדתי את לבו

הדא הוא דכתיב: (דברים לב, כו) אמרתי אפאיהם.
מהו אפאיהם?
אמרתי באפי איה הם.

דבר אחר:
אפאיהם אמרתי, באף שהכעיסו לפני איה הם לא יהיו, אלא (דברים לב, כו) אשביתה מאנוש זכרם.

ומי גרם להם שיצאו משם?
(דברים לב, כז) לולי כעס אויב.

ג [אני הכבדתי את לבו - ב]

דבר אחר:
כי אני הכבדתי את לבו
אמר רבי יוחנן:
מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר: כי אני הכבדתי את לבו.

אמר לו רבי שמעון בן לקיש:
יסתם פיהם של מינים, אלא: (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ,שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא.
אף כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.
הוי, כי אני הכבדתי את לבו.

מהו הכבדתי?
שעשה הקדוש ברוך הוא את לבו ככבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסים נכנס בתוכה.
כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקדוש ברוך הוא.
הוי, כי אני הכבדתי את לבו וגו'.

ד [התראה לפני מכת הארבה]

ולמען תספר באזני בנך
גלה הקדוש ברוך הוא למשה מה מכה יביא עליהן, וכתב משה ברמז.

ולמען תספר באזני בנך
זו מכת ארבה כמה דתימא: (יואל א, ג) עליה לבניכם ספרו.

ויבא משה ואהרן, כי אם מאן אתה לשלח את עמי וגו'
מהו הנני מביא מחר ארבה בגבולך ולא בגבול בני חם?
ועל זה נאמר: (ישעיה כו, ט) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו', שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים.

וכסה את עין הארץ ומלאו בתיך ויפן ויצא מעם פרעה
מהו כן?
שראה אותם שהיו פונים זה בזה והיו מאמינים לדבריו.
ויצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה.

ה [לכו נא הגברים]

ויאמרו עבדי פרעה וגו' ויושב את משה ואת אהרן וגו' ויאמר משה בנערינו ובזקנינו וגו'. ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם וגו'.
מהו רעה נגד פניכם?
אמר להם: דרך הבחורים והזקנים לזבוח, שמא הקטנים והטף?!
ומי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח, לא כמה שאתם אומרים: (שמות ה, ג; ח, כג) דרך שלשת ימים.
לפיכך, ראו שאותה שאתם מחשבים שיש בדעתכם לברוח, היא תשוב נגד פניכם שלא תצאו מכאן, הדא הוא דכתיב: לכו נא הגברים.
אמר לו: אם תאמר לא כן מחשבותינו לברוח אם כן יאמנו דבריכם, לכו נא הגברים, כי הטף אינן בני עבודה, למה אתם צריכין להם?!
אלא כי אותה אתם מבקשים, רעה אתם מבקשים לעשות, לברוח אתם חפצים, לפיכך איני שומע לכם לכלום, מיד צוה וגירש אותם משם, הדא הוא דכתיב: ויגרש אותם מאת פני פרעה.

ו [ארבה למה הביא עליהן?]

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך
ארבה למה הביא עליהן?
מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל.

ויט משה את מטהו
למה היה הקדוש ברוך הוא נותן זמן למכות מחר ולא היה מביא עליהן מיד?
כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה.

ויעל הארבה וגו' ויכס את עין כל הארץ וגו' וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן וגו'
מהו חטאתי לה' אלהיכם ולכם?
חטאתי לה' אלהיכם
שלא שלחתי את ישראל.

ולכם
שגרשתי אתכם מפני ושהייתי חושב לקלל אתכם, שאמרתי: יהי כן, ה' עמכם.
ועתה, שא נא חטאתי, ויצא מעם פרעה.

ז [לא נשאר ארבה אחד]

ויהפך ה' רוח ים
מהו לא נשאר ארבה אחד?
אמר רבי יוחנן:
כיון שבא ארבה, שמחו המצרים.
אמרו: נקבוץ ונמלא מהם חביות.
אמר הקדוש ברוך הוא: רשעים! במכה שהבאתי עליכם בה אתם שמחים?!
מיד ויהפך ה' רוח ים חזק מאד, זה רוח מערבית.

וישא את הארבה וגו'
מהו לא נשאר ארבה אחד?
אפילו מה שהיו בקדירות ובחביות מלוחות פרחו והלכו להם, ויחזק ה' את לב פרעה.

פרשה יד: וימש חושך

א [שלח חשך ויחשיך, ולא מרו את דברו]

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים
הדא הוא דכתיב: (תהלים קה, כח)שלח חשך ויחשיך, ולא מרו את דברו.

רבותינו אמרו:

על שלא קבלו במרות דברו של הקדוש ברוך הוא עליהם.

דבר אחר:
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: המצריים ראויין ללקות בחשך מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו.
מהו שלח חשך ויחשיך? למה הדבר דומה?
לאדון שסרח עליו עבדו.
אמר לאחד: לך והכהו חמישים מגלבין.
הלך והכהו מאה והוסיף לו משלו.
כך, הקדוש ברוך הוא יתעלה, שלח חשך על המצריים, והוסיף החשך משלו.
הוי, שלח חשך ויחשיך.

וימש חשך
כמה היה אותו חשך?
רבותינו אמרו:
עבה כדינר היה, שנאמר: וימש חשך, שהיה בו ממש.

ב [חשך, שבא על המצרים, מתוך גיהינום היה]

ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפילה
מהיכן היה החשך ההוא?
רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:

מחשך של מעלה, שנאמר: (שם יח, יב) ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו.

רבי נחמיה אמר:

מחשך של גיהינום, שנאמר: (איוב י, כב) ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים וגו'.
אוי לו לבית שחלונותיו פתוחין לתוך חשך, שנאמר: (שם)ותופע כמו אפל אור שלח מתוך חשך.

וכן הוא אומר: (יחזקאל לא, טו)ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום.
הובלתי כתיב.

רבי יהודה בר רבי אמר:

במה הרשעים מתכסים בגיהינום?
בחשך.

חזקיה אמר:

הגיגית הזו במה מכסין אותה?
בכלי חרס מינה ובה כשם שהיא של חרס, כך מכסין אותה בכלי חרס.
כך הרשעים, שנאמר: (ישעיה כט, טו) והיה במחשך מעשיהם, לפיכך הקדוש ברוך הוא מכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר: (בראשית א, ב)וחשך על פני תהום, זה גיהינום.
הוי אומר: חשך שבא על המצרים מתוך גיהינום היה.

ג [חשך למה הביא עליהן?]

חשך למה הביא עליהן?
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים, והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצריים: כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצריים את החשך שלושה ימים, כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם ויהיו משבחין להקדוש ברוך הוא על כך.

מהו חשך אפילה?
אמר רבי אבדימי דמן חפה:
אותו חשך כפול ומכופל היה.

רבותינו אמרו:
שבעה ימים של חשך היו.
כיצד?
שלושה ימים הראשונים מי שהיה יושב וביקש לעמוד עומד והעומד בקש לישב יושב, ועל אלו הימים נאמר: ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו.

שלושת ימים אחרים
מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד והעומד אינו יכול לישב, ומי שהיה רובץ אינו יכול לזקוף עליהן נאמר: ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים.

ובשלושת ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים והשאילום שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים, והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות אם היו אומרים: אין לנו להשאיל לכם, היו ישראל אומרים להן: הרי הוא במקום פלוני.
באותה שעה היו המצריים אומרים: אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין, שהרי ראו אותן כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו.
כמו כן לא יחזיקו והיו משאילין להן, לקיים מה שנאמר: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
הדא הוא דכתיב: ולכל בני ישראל היה אור וגו'.

בארץ גושן לא נאמר, אלא במושבותם, שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, ועליהם נאמר: (תהלים קיט, קה) נר לרגלי דבריך וגו', הרי ששה ימים של חשך, שהיה במצרים והשביעי של חשך זה יום חשך של ים, שנאמר: (שמות יד, כ) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה.
כך היה הקדוש ברוך הוא שולח ענן וחשך ומחשיך למצרים ומאיר לישראל כשם שעשה להם במצרים, ועל זה נאמר: (תהלים כז, א) ה' אורי וישעי וגו'.
וכן לעתיד לבא יביא הקדוש ברוך הוא חשך, שנאמר: (ישעיה ס, ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'.

ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת
אמר ליה משה: לא תהא סבור שאנו נזבח משלנו כלום?!
אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות שנקריב להקדוש ברוך הוא על שמך, וגם מקננו ילך עמנו.

ויאמר לו פרעה לך, ויאמר משה כן דברת
יפה כוונת שלא אוסיף עוד ראות פניך, שכן אמר לי הקדוש ברוך הוא כמו שאתה אומר.