ראב"ע שמות פרק ג




[ג, א]
הר האלהים חרבה -
ככה כתב משה.

וטעם חרבה –
מרוב החום שלא ירד שם גשם, כי הוא קרוב ממצרים דרך שלשת ימים, כאשר דבר משה. ובעבור שהיאור רחוק, על כן אין שם ליחה ותגבר בו היבשות.

[ג, ב]
וירא -
יש מפרשים:
בלבת אש -
בלהבת אש.
והנכון בעיני: כי פירושו בלב האש, כי כן מצאנו מה אמולה לבתך.

ור' אדנים אמר:
אילו היה כן היה בלבת בחירק תחת הלמ"ד, כמו: אל גנת אגוז.
והנה שכח וכגנה זרועיה תצמיח.

הסנה -
אמר הגאון:

כי זה מין קוץ.
ורצון שוכני סנה. שמים, והטעם על השם הנכבד.

ור' ישועה אמר:
הכבוד ששכן בסנה.
ולא דבר נכונה כי איך יקרא שוכני על רגע אחד.
ועוד: למה נאמר על גזרת פועל ואיננו כן עושה שמים וארץ?
כי השם הוא עושה תמיד ומעמיד כהגה היוצא מפי אדם.

ועוד: אחר שהזכיר כל מגד, הזכיר באחרונה רצון השם.
ועוד: מה טעם להזכיר זה המלאך:
ועוד היה ראוי להיותו שוכני בסנה הידוע.

ולפי דעתי
כי כל סנה אחד הוא והוא מין קוץ יבש וככה היא בלשון ישמעאל. וככה הר סיני בעבור הסנה. וכן פירש ורצון שוכני סנה, רצון שיבקש השוכן במקום הסנה. שהוא דורש ומבקש תמיד שיעשה השם רצונו וילחלח ארצו שהוא שוכן בה, שהיה מקום יובש וסנה, עד שיהא בה הרווי והיתה כגן רוה מלוחלח. והודיע מתוך הסנה בה"א הדעת, כי הם דברי משה בכתבו התורה.

ובוער -
מהפעלים היוצאים. כי אש בוערה כמו: אש אכלה והעד: כאש תבער יער. והנה האש שהיה בסנה בוער כל אשר סביביו, כי זה כמו: שלחו באש מקדשך. וככה: ההר בוער באש.

ומלת אוכל - שם התאר כמו פעול.
וכמוהו: אם תראה אותי לוקח מאתך שהוא קמוץ
וככה לנער היולד.
כהם יוקשים בני האדם.
ואלה הפעלים כאשר הם יוצאים. על כן: ורגל מועדה איננה כמוהם. רק השורק תחת חולם והיא כמו פועלת.

[ג, ג]
ויאמר משה אסורה נא -
גזרה סר אם בא אחריה מ"ם היה למרחוק כמו: סורו ממני. הוא אומר להם רחקו ממני. ואם אחריה אל בשלש נקודות תהפך הדב,ר כמו: סורה אלי, סור ממקומך ובא אלי שיסור ממקומו ויקרב אל מקום הסנה.

את המראה הגדול -
זה אות ראשון כתוב בתורה שעשה השם על ידי נביאו משה. על כן אמר לו: וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. ואמר יפת טעם זה האות, כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה, על כן לא יבער.

[ג, ד]
וירא ה' –
גם אל דברי משה בסוף. ונקרא המלאך בשם הנכבד, כדרך כי שמי בקרבו ושם אפרשנו.
וכך המלאך שנראה לגדעון ושם כתוב: ויאמר לו ה'. או השם ראה כי סר לראות וצוה את המלאך לקרא אליו על כן מלת אלהים. וזה השם איננו שם העצם רק שם תאר. כאשר אפרש, והוא כולל כל קדוש שאינו גוף ולא כח בגוף. ככתוב להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי שהוא הגוף. והנה אלוהים במקום הזה, הוא המלאך הנזכר.

[ג, ה]
ויאמר אל תקרב הלום -
הטעם עמוד במקומך ואל תקרב אל הסנה ששם האש. וככה הבא עוד הלום איש.
ומלת של –
חסר נו"ן. כמו גע. כי הוא מגזרת ונשל גויים רבים/

[ג, ו]
ויאמר אנכי אלהי -
אחר שהזכיר אלהי אביך פירש כי הם אברהם יצחק יעקב. והחל מאברהם כי הוא החל לקרא בשם ה' לבנות מזבח לשם. כי אביו וגם אחיו היו עובדים ע"ג. והזכיר אלה השלשה ולא הזכיר שלושה הקרובים אליו שהם לוי וקהת ועמרם, כי השלשה שהזכיר היו נביאים לבדם.
ועוד: כי השלשה שהזכיר הם אבות לכל ישראל ואין לוי כולל, כי משה כנגד כל ישראל. וכשאמר למשה: אנכי אלהי אביך. כאילו אמר לכל ישראל, כי למשה ידבר במקומם.

ויסתר משה פניו -
כדרך: כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי.
ושער העין משער השמים כי ברגע אחד יראה תמונות רבות רחוקות עם קרובות ואין ככה שער האזנים ואף והחיך והיד. ובעבור יראתו הסתיר פניו.

[ג, ז]
ויאמר -
השליח ידבר בלשון שולחו.

וטעם ראה ראיתי
החמס הנעשה להם בסתר שלא יראוהו בני אדם אני רואהו

ואת צעקתם -
ששומעים הכל אני שמעתי.

והמכאובים -
שיש בלבו אני ידעתי.

[ג, ח]
וארד -
בעבור היות השמים נכבדים מן הארץ והשם מלא כבודו הכל. רק בעבור כי כל הגזירות באות מן השמים, על כן מלת וארד.
ועוד: כי מעלת המלאך עצומה ואין יכולת במשה לעלות אל השמים, על כן מלת וארד להציל עמי.

ולהעלותו -
כנגד וארד, כי כאשר אני דר במקום עליון כן אשכנם במקום שהוא עליון מכל הארץ. ואלה דברי המלאך וככה כתוב: ירכיבהו על במתי ארץ.
הנה יצאו מארץ שהם שם בעוני אל ארץ טובה. ולא הזכיר הגרגשי כי הוא קטן מן השבעה. והנה שאלה ראויה אחר שהששה גויים בני כנען למה הזכיר הכנעני?
והתשובה כי כל הארץ תקרא ארץ כנען, כי הוא השם הכולל שהוא המין.
והפריזי הוא צידון ושאר בנים הנזכרים הם מעטים וכללם הכתוב במלת הכנעני.

[ג, ט]
ועתה
הנה
טעם הנה צעקת בני ישראל שעשו תשובה.

וטעם וגם ראיתי את הלחץ –
שהזידו עליהם וככה אמר יתרו: כי בדבר אשר זדו עליהם:

[ג, י]
ועתה לכה -
בשליחותי (כמ"ש לכה באשר אשלחך) אל פרעה:

[ג, יא]
ויאמר מי אנכי.
-
אין הפרש בין אני ובין אנכי, כמו עמי עמדי. ככה מצאנו דרך הלשון גם אני גם אתה. ואתם בהתבלע הנו"ן מגזרת אן הלכתם, כי המקום יכיר המדבר.
אולי אנכי על זה הדרך מגזרת אנך, על דרך נחושתך.
ובעבור שאמר לו ועתה לכה ואשלחך אל פרעה השיב הנה אני רועה והוא מלך גדול. ובעבור שאמר: והוצא השיב מי אנכי שאוכל להוציא גוי גדול שהם בני ישראל.

[ג, יב]
ויאמר אני אהיה עמך
-
ותבא אל פרעה ותוציא את בני ישראל והנה נתתי לך אות כי אנכי שלחתיך.

וטעם להוציאם שיעבדוני על ההר הזה, שהראתי לך בו זה המראה הגדול וכך הכתוב אומר: המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים.
וכן אמר משה לפרעה: דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלהינו. כי זה המהלך בין מצרים הקדמוניות ובין הר סיני, רק ישראל בצאתם לא הלכו דרך ארץ פלשתים.

ועוד: כי ישבו במקום אחד ימים רבים כאשר אפרש. וזהו שאמר משה: ויבן מזבח תחת ההר ויעלו עולות ויזבחו שלמים אז כרת ברית עם ישראל להיותם לשם לעם והוא יהיה לך לאלהים.

[ג, יג]
ויאמר -
עתה בקש משה מה שם יאמר לישראל משמותיו. כי בשם אל שדי לא יעשה אותות, רק בשם הנכבד.

וא"ר ישועה: (קראי)
כי קבלה הייתה לישראל מאבותם כי המושיע לישראל גלה שם חדש שלא נשמע. וכאשר ראה אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. פירש בו כי הם דברי משה.
ולא דבר נכונה. כי הנה בתחלת התורה בפרשת בראשית אין כתוב השם הנכבד רק אלהים, עד לעשות ומשם והלאה כתוב ה' אלהים, ומשנולד קין כתוב השם לבדו. ולעולם לא ימצא בדברי משה שם אלוהים רק השם הנכבד. רק במקום אחד בעבור שאמר פרעה: העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלהים. אז אמר משה מפני ה' אלוהים ולא ימצא עוד בכל התורה ככה.

[ג, יד]
ויאמר אהיה -
פירושו אשר אהיה. כמו: ובית דוד כאלהים. ואחריו. כמלאך ה' לפניהם. והוא פירוש כאלהים:

[ג, טו]
ויאמר עוד -
שם אחר והוא מטעם הראשון רק האחד על לשון המדבר. וזה לשון יחיד שאינו מדבר. ומגזרת יה. ואלה השלשה שמות הם שמות העצם.
ועתה אפרש לך מה טעם שם העצם וטעם אלה האותיות וקצת סוד השם הנכבד ולמה אינו נקרא ככתבו.

אמר אברהם המחבר:
הנה נא הואלתי להאריך כי ליסוד מוסד אני צריך דע כי שם העצם הוא המושם לאות ולסימן לקוראו ולשומעו מקום עצם הנקרא. ובארבעה דברים יבדל שם העצם משם התאר.
האחד: כי שם התאר נגזר מפעל כמו: חכם בני. אם חכם לבך. פועל עבר.
למען תחכם באחריתך. פועל עתיד.
ולא כן שם העצם כמו אברהם לא יגזור ממנו עבר או עתיד. אע"פ שיש שם עצם שנגזר מפעל כמו יצחק לא אמר יצחקתי ולא איצחק כי שם עצם איננו במקרה.

והדבר הב': שתחבר חכם שם התאר ותאמר חכמים. ולא יתכן לומר מאברהם שהוא שם העצם ולא יאמר על רבים אברהמים ולא מישראל שהוא שם העצם. א"כ היה שם שני אנשים לא יאמר ישראלים. רק יאמר ככה כשיתייחס איש אחד אל ישראל שהוא שם המין.

והדבר השלישי: שם העצם לא יהיה מבואר בה"א הדעת כאשר יבואר שם התאר כי מן חכם יאמר החכם. והנה לא יאמר האברהם היצחק. ואין טענה במלת אמר הקהלת. כי איננו שם העצם רק שם תאר לחכמה שנקהלת בו. והאדם הוא שם תאר ויש לו סוד כי הוא שם המין. ומלת המנשה בעבור היחס.

והדבר הרביעי:
שם העצם לא יסמוך כאשר יסמך שם התאר, כמו חכם לבב. לא יאמר יצחק הדור. כי העצם עומד בעצמו. והנה ככה מלת אהיה גם השם הנכבד מד' אותיות כי שניהם שמות העצם. והנה מצאנו ה' צבאות והוצרכו רבים לומר כי צבאות שם העצם הוא, או הוא אות בצבא שלו. וזה לא יתכן כי הנה אלהי הצבאות. ולבדו לו תמצאנו כי אם עם אלוהים או עם השם הנכבד ה' אלהים.
ואל יקשה בעיניך ה' אלוהים צבאות כי הוא כדרך והנבואה עודד הנביא בעבור שהשם שוכן עד עומד לבדו ובו הכל עומד, על כן פעם הוא זה השם כמו תאר. על דרך ויזכור ימי עולם משה עמו. והטעם שהוא המעמיד. על כן ה' אלוהים דבקים עמו המלאכים הקדושים וככה ה' צבאות הם צבאות השמים.

ואל תאבה לשמוע אל דברי הגאון האומר:
שבעבור ישראל נקרא כן. והביא ראיה מן והוצאתי את צבאותי.
הלא תראה וכל צבא השמים עומדים עליו. והנה אלוהים תאר השם כי הוא על לשון רבים ויחיד. כמו: הלא אלוה גובה שמים.
ועוד: שיסמוך לומר: אלוהים אלהי ישראל ומלת אל תקיף. וככה שדי. כקול מים רבים כקול שדי. והיה שדי בצריך.

ודע כי האחד סוד כל המספר ויסודו. ושנים תחלת מספר הזוגות ושלשה תחלת מספר הנפרדים. והנה כל המספרים הם תשעה מדרך אחת והם עשרה מדרך אחרת. ואם תכתוב התשעה בעיגול ותכפול הסוף עם כל המספר תמצא האחדים שמאלים והעשרות הדומות לאחדים לפאת ימין. ובהגיעך אל חמישה שהוא אמצעי. אז יתהפכו המספרים להיות העשרות אחדים והאחדים עשרות. ומדרך אחרת הם עשר ספירות בלי מה. כי לא תוכל להחל אחד אם לא יהיו עשרה. והנה עשרה הוא דומה לאחד. והוא שם כולל האחדים שהם מאחד ועד עשרה ושם העשרה כוללם. עם היותם מספר ראשון ותחלת המספרים הדומים לאחדים. כי בהגיעך אל עשרים אז הם שני עשרות כנגד שני אחדים. ושלשים כנגד שלושה אחדים וכן כל עשרות עד תשעים הם תשע עשרות כנגד תשעה אחדים ובהגיעך למספר מאה הוא דומה לאחד. ובהגיעך לתשע מאות גם הם כנגד תשעה אחדים. עד שתגיע לאלף שהם עשר מאות. גם הוא האלף דומה לאחד. עד היותם תשעה אלפים כנגד תשעה אחדים. ובהגיעך לעשרת אלפים אז נשלם החשבון בהיותו רבבה אחת. וככה עד עשר רבבות על הדרך הזה. כי כל ראשי המספרים הם דומים לאחד.

על כן אמרו חכמי המספר כי כל המספרים הם חלק מעשרה או התחדש מכפלו. או ממחברתו אל אחדיו או מהשנים דרכים נחברים. והנה עשר ספירות כמספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש. וככה הגלגלים תשעה שהם גופות נכבדות עומדות והעשירי שהוא קדש נקרא כן בעבור שכחו בכל כסא הכבוד. והוא התקיף וכל הגופות מקיף. והנה יהיו האמצעיים במספר עשרה הם שנים. והם חמישה והם ששה. ואלה ארבעתם אהו"י הם הנכבדים וכל מספר מרובע ששם אחד נוסף על המרובע ככה יש בשרשו וככה בדומה לו. וכן במרובע חמישה חמשה ובמרובע שישה ששה אלה הד' מספרים לעולם שומרים עצמם במרובעה וזהו מעלתם על כל המספרים המרובעים.

ועוד:
כי כל מספר הוא באחד בכח. והוא בכל מספר במעשה. והוא יעשה בפאה אחת מה שיעשה כל מספר בשתי פאות. והנה כח האחד. ובחברך מרובעו אל מרובע כפלו, אז יהיו חמשה. וזהו חשבון השוה במרובעים כי אם תחבר מרובעו אל מרובע כפלו, כה יהיה מעוקב חמישה וכל מספר לפני חמישה יהיה ערך המעוקב אל השנים המרובעים בחשבון. בערך החשבון אל חמשה. ולמעלה מחמשה יהיה הדבר בהפך. וחשבון שישה הוא חשבון שוה בחלקיו ואין בכל מערכת מספר שוה רק אחד. וכאשר תחבר מרובע האחד אל מרובע ראש הנפרדים יהיה המחובר הוא הדומה. ואם תשים אלכסון עגול במספרו. ותוציא יתר בשלישית יהיה המשולש שהוא שוה השוקים כמספר הקו הסובב וכמוהו המרובע הארוך בעגול ולפני זה המספר יהיה ערך המשולש אל הקו כערכו אל עשרה. ולמעלה ממנו הפך הדבר.

והנה אלה הארבעה המספרים הם היקרים ומספרם שנים ועשרים כמספר כל האותיות. ואל תחשוב הכפולים כי הם בעצמם רק מה שהיה ברוחב השיבו באורך והטעם על המבטא בלשון שם אחד להם ידמו זה לזה. אבל לא ידמו במכתב.

ובעל לשון הקדש ראה כי חמש מקומות הם מוצאי האותיות. והנה שם חצים שרשים לעולם וחצים פעם שרשים ופעם נוספים לטעם בראש המלה או בסופה. והנה זה החצי נכבד מהראשון. וראוי שיבחר בכל מוצא האות הקל לבטא בו הרבה. וראוי להיות האות הראשון גם החמישי גם הששי גם העשירי קלים במבטא. וכבדים בטעם. ויהיו נמצאים עם התנועות עד שיהיו ארבעתם אותיות המשך ויהיו פעם נראים ופעם נעלמים ופעם נוספים ופעם חסירים ופעם מובלעים בדגשות ופעם מתחלפים אלה באלה. והנה אותיות הגרון הם ארבעה ותחלתם עי"ן ואחר חי"ת. ואל תזכור האות כאשר תבטא בתוספת אותיות הנזכרות עם האות. כי אינם מאותיות הגרון רק האות לבדה כשתשים תחתיה פתח. ואלה שניהם עי"ן חי"ת כבדים מאד ומי שלא נהג בנערותו לבטא בהם לא יכון לדבר בם כמו העו"ג. על כן נבחרו האל"ף והה"א.

גם בחר מאותיות החיך גיכ"ק שהוא אחר הגרון הקלים והם יו"ד כ"ף על כן היו ג"ק מהשרשים. ואותיות הלשון דטלנ"ת שם השנים שרשים והם ד"ט. והאחרים בחר. ואותיות השינים זסשר"ץ, כולם כבדים והקל שבהן השי"ן על כן בחרו. והניח האחרים. על כן הוצרך לקחת מאותיות השפה שהם בומ"ף שלשה. והניח האחד שהיא הפ"א. וראוי להיות תחלת האותיות מהגרון. כי הוא המוצא הראשון במתכונת האדם מלמטה למעלה. והאל"ף לפני הה"א כי הוא הקל מאותיות הגרון על כן הושם ראש לכל האותיות כנגד האחד וראוי להיות הה"א האות החמישי כנגד חמישה במספר שהוא נכבד. ואלה השנים אותיות הם קלים במבטא יותר מכל האותיות בעבור ששם אות הראשון מהגרון. שם אחריו אות מסוף החמשה מקומות שהוא השפה. על כן היה בי"ת אחר אל"ף. גם וי"ו אחר ה"א. ופ"א אחר עי"ן. והנה היה לו צורך לשום עוד שנים אותיות עד שיגיע אל הה"א. ושם האחד מהחיך והוא גימ"ל והשני מהלשון והוא דל"ת. על כן הוצרך לשום זי"ן שהוא מהשינים אחר וי"ו. והנה יש לו צורך לשום אות רביעי שהוא כנגד מספר העשרה עשירי לאותיות. וכבר לקח מהגרון השנים הנכבדים והמבוארים. ומהשפה הקל הנכבד שהוא הוי"ו. ואין במוצאם הנשרשים קל מאותיות החיך. והנבחרים היו היו"ד גם הכ"ף והיו"ד יותר קל.

והנה ארבעה אותיות ראויים להיותם אותיות המשך. ובעבור כי האל"ף כמו האחד. על כן נמצא נעלם עם כל תנועה. והנה עם חלם ראש. ועם קמץ גדול ראשים. ועם חירק ראשון. ועם קמץ קטן ראשית. ועם שורק. מסעף פארה. ועם פת"ח גדול לחטאת ולנדה. ועם פת"ח קטן עושה פלא. ובעבור היותו ראש שמוהו סימן המדבר זכר גם נקבה. ובעבור שלא ימצא נראה באחרונה על כן איננו סימן. רק פעם יתחלף בה"א. קראן לי מרא. גבהא קומתו. וימצא נוסף בסוף כמו ואתיקיהא. ההלכוא אתו.

גם נראה בראשונה והוא נוסף אתמול, אזרועך ובאמצע והאזניחו נהרות ויכתב בסוף ולא יבוטא בו. כמו: חטא. ופעם יהיה חסר כמו: על כס יה. ויתחלף בה"א האמון ההמון. גם ביו"ד תתימרו יתאמרו גם בוי"ו במבטא ולעמש' תמרו.

והנה השלשה אותיות הם ראויים, שיהיו לסימן בראש ובסוף. והנה האות שהוא היו"ד שהוא דומה לאחד שמוהו בסוף סימן המדבר זכר גם נקבה בפעלים. שמרתי אמרתי. ובשמות כמו שמי. ושמוה בראש סימן יחיד זכר הוא דומה לנמצא. כמו שמספר עשרה דומה לאחד ושמוהו בסוף. הפך זה סימן לנכח הנקבה דעי ראי למען תזכרי. ובעבור כי במספר דומה לאחד היה ליחס. ובעבור היות העשרה כולל כל חשבון על כן היו"ד באחרונה כולל סימן רבים בסמוכים ידי נשים. ובסמוך אל המדבר ידי נטו שמים. והיו"ד ימצא נעלם עם חירק רגלי. ועם קמץ קטן רגלי חסידיו ישמור. ועם קמץ גדול ידיו רגליו והיו"ד תחת ה"א. הנה יד ה' הויה. ואתה הוה להם למלך. ותחת ה"א יחסיון חסה. ותחת אלף כל פקודי כל ישרתי. וימצא נוסף יצהר היושבי רבתי. והה"א שמוהו סימן היש הדבר. כי כן טעם הא לכם זרע. פעם לתמה הבמחנים הנהיה. ופעמים לדעת המבואר האיש. העבד העברי, האנשים. ובאחרונה סימן לנקבה לשון עבר. גם כן בשמות. כי הזכר הניחו בלא סימן. אמרו: אמרה קהלת. גם הייתה סימן נקבה בפועלים בעתידים אשמרנה ישמרנה נשמרנה תשמרנה ישמרוה שמרנוה שמרוה. וסימן בשמות נערה בתולה. והה"א נוסף בבנין הכבד. גם בבנין התפעל. גם היא מובלעת מזה בידך. כמו יו"ד בטרם אצרך. ואלף ואבדך כרוב הסוכך. ונוספת באחרונה אשמעה. ובשמות כמו לילה. והוא נעלם עם קמץ עשה. ועם קטן בונה ירושלים. ועם פתח קטן אשר אני בונה. ועם חולם כי פרעה אהרן. גם שלמה. ועם שורק לא יקרחה קרחה. ובעבור היות הוי"ו מוצאו מהתחברות השפתים. על כן שמוהו בראשונה לדבק זה עם זה אברהם ויצחק. מי פעל ועשה.

ובאחרונה לשון רבים זכרים. גם נקבות בפעל עבר וסימן בעתידים לזכרים. ופעמים גם לנקבות. אם תמצאו אם תעירו והוי"ו ימצא נעלם עם שורק ועם חולם. ובעבור היות הה"א נוסף בסוף סימן הנקבה. הוצרכו להיות הוי"ו סימן לזכר. שמרו. גם בשמות ידו. גם בעתידים אויב ירדפו. ובתוספת ה"א או נו"ן בדגש או שורק. ישמרהו ישמרנו בעליו. וסימן לשון רבים מדברים בפעל עבר. ובעתידים. והנה הראתי כי אלו הארבע אותיות הם אותיות המשך. על כן היו השמות נכבדים שהם שמות העצם מאלה האותיות. והנה השם הראשון איננו במקרא רק במקום הזה. וידענו כי משה לא דבר לפרעה דברי השם רק ככתבו. ולא היה מזכירו בכינוי, כי הוא היה קדוש. על כן הוצרכו הקדמונים לכנותו.

ופירוש וזה זכרי –
כמו זה שמי, כי הטעם כפול. והעד שאנחנו קוראין אותו אלוהים בהתחברו עם אל"ף דל"ת שהטעם שהוא אדון. ובאה המלה על דרך לשון רבים. דרך כבוד. כמו אלהי. על כן האומר לשם כמו לאדם אדני שאל. טועה הוא.

ועתה אזכיר הטעם דע כי שלושה עולמים הם. האחד הוא השפל. והוא על מעלות רבות רק שלוש כוללם. והאחד המתכות והם שבעה. כנגד שבעה המשרתים ולמעלה מהם הצמחים והם על מעלות רבות. ולמעלה מהם החיים ומעלותם רבות. והאדם לבדו הוא במעלה העליונה בעולם השפל. והשנוי יקרנו בעצמו בגופו גם בנפשו כנגד מחשבתו גם בענייניו וכל עסקיו. וחכמי לב דמו המינים שהם הכללים שהם שמורין כי הפרטים אובדים. דמו אותם המינים הכללים העומדים לצד עץ על מים רצים תמיד. והעולם האמצעי על מעלות רבות. והנה החמשה הכוכבים המשרתים מעלתם גדולים כי הם עומדים בעצמם לא יכלו ולא יחסרו. ולא תשתנה תנועתם ולא תוסיף ולא תגרע. ולא יעלו ולא ירדו. רק כפי המערכת יש להם שינוים רבים. כי פעם הוא הכוכב בקו המזלות. ופעם שמאלי ופעם ימיני, רב או מעט ופעם עולה בגלגלו הקטן. גם בגלגלו הגדול. שהנה מוצקו רחוק ממוצק הארץ. ופעם עולה גלגלו או יורד. ירוץ ופעם יתמהמה ופעם יעמוד ופעם ישוב אחורנית. וכל זה כנגד ארץ ופעם יראה ופעם יסתר. ופעם במזרח ופעם במערב וערכו אל חבורו וגם אל צבא השמים מלמעלה. גם אל הלבנה מלמטה. לעולם משתנה עד אין חקר. כי פעם מתחבר לאחד השבעה המבטים. והנה המחברות לבדם במעלה אחת משלש מאות וששים הם מאה ועשרים.

ובעבור אלו השינויים ישתנו כל הנבראים בעולם השפל בעצמם. ואף כי במקריהם והם בעצמם ובאורם לא ישתנו על כן למטה מהם הלבנה כי כל מקריהם יקרוה. ויותר כי יש להם שני גלגלים שאין מוצקם כמוצק הארץ.
ועוד: כי תנועתם כגלגל הקטן, הפך תנועת גלגל הגדול.
ועוד: כי אין לה אור בעצמה כי אם מהשמש. והעד, כי בהתחבר עמו עם ראש התלי או זנבו, לא תראה השמש אם היה ביום. ואם הייתה לנכח השמש בלילה באחד המקומות הנזכרים, יהיה אור הלבנה נעדר. והנה למעלה מהמשרתים הם כוכבי גלגל המזלות והם קבועים בגלגל אחד לא מתנועעים כמשרתים ולא ישתנה רחבם ולא ערך זה לזה ותנועה אחת להם בלי תוספת, ומגרעת ערכם אל הארץ שוה ושינוי הראותם כפי מקומות הארץ. ותנועת השמש והעולם העליון הוא עולם המלאכים הקדושים שאינם גופות. ולא בגופות כנשמת האדם. ומעלותם נשגבו מדעות הנקלות כנגדם. וכל זה העולם כבוד וכולו עומד ואין תנועה בשנוי בערך רק מעמדו איננו בעצמו רק בשם הנכבד לבדו. ונשמת האדם ממינם. ומקבלת כח עליון כפי מערכת המשרתים. וכל המשרת כנגד הצבא הגדול בעת הבראו. ואם תחכם הנשמה תעמוד בסוד המלאכים ותוכל לקבל כח גדול מכח עליון שקבל על ידי אור המלאכים. אז יהיה דבק בשם הנכבד.
וזהו שנדר יעקב והיה ה' לי לאלהים, כי יתבודד כל ימי חייו לדבקה בשם כפי כחו. על כן אמר: הסירו את אלהי הנכר. ועד היום לא אמר ככה. כי אז יחל לעבוד את השם כפי נדרו. על כן אמר יתרו: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. וחכם גדול היה. והעד וישאלו איש לרעהו. ועוד וישתחו. ואין לו פחד ממנו.

ובעבור שראה אדם כי ימות הוליד בן להיות המין שמור. והנה קבל כח מעמד על דרך כלל על כן אמרה חוה: קניתי איש את ה'. ובני הנביאים היו מתבודדים אולי יקבלו כל אחד כפי כחו. והנה בשם הזה יתחדשו בעולם אותות ומופתים וכאשר נאמר לו זה השם הנכבד, בקש אותות ומופתים על כן לא תמצאנו בספר קהלת, כי ידבר על המעשים. אשר עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ואין כל חדש, כי החכמה העליונה:

[ג, טז]
לך ואספת -
טעם אלהי אברהם שכרת ברית אתו לתת לו את ארץ כנען.

והטעם פקוד –
באה עת פקודתם:

[ג, יז]
ואומר -
וכבר אמרתי לאבותיכם שאעלה אתכם וזהו: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וגם אנכי אעלך גם עלה. או גזרתי עתה להיות זה. כמו: ותגזר אומר:

[ג, יח]
ושמעו -
כל שמע אחריו למ"ד או בי"ת הטעם שישמעו הענין שנושא הקול לא לשמוע הקול. דגשות יו"ד העבריים דרך צחות להראות יו"ד היחוס כי יו"ד העברים בחירק תחת הרי"ש סימן רבים כמשפט.

נקרה עלינו -
בה"א גם באל"ף הטעם אחד. כמו נקרא נקראתי.
ועוד אפרש טעמו כי הוא פן יפגענו:

[ג, יט]
ואני -
לא יתן רשות או כמו יניח. כמו: כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה. ולא בעבור יד החזקה שיש לו.

והגאון אמר:
ולא ביד חזקה בפעם אחת:

[ג, כ]
ושלחתי את ידי -
כנגד ידו.

[ג, כא]

ונתתי -
גם היה דבר פלא שמצריים היו מפייסין את ישראל שישאלו מהם וזה טעם וישאילום וזה הפך משפט אנשי העולם.
ודע כי מ"ם ריקם נוסף והמלה נמצאת על רבים כזאת גם על לשון נקבה: אל תבואי ריקם. וכמוהו חנם:

[ג, כב]
ושאלה -
הנה במקום אחר וישאלו זכרים ונקבה. והזכיר הנקבות עתה. כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צווארי הבנים והבנות ונזמים באזנים ובאף אצעדה ושהרונים ועכסים. וזה המנהג היום בארץ ישמעאל, לא כן בארץ הערלים. וככה הזכיר מכשפה, כי הנשים בעלת כשפים יותר מהזכרים.

ומגרת ביתה -
כי אחוזה הייתה להם.

ויש מתאוננים ואומרים:
כי אבותינו גנבים היו ואלה הלא יראו כי מצווה עליונה הייתה ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע, כי הכל שלו הוא:

ונצלתם -
כמו ודברתם.
כי יתכן להיות משקלה מבנין נפעל כמו: ונגפתם:


הפרק הבא    הפרק הקודם