רמבן, שמות פרק מ


(ב): ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד -
על דעת רבותינו (בתורת כהנים סוף פרשת צו סימן קצא, ועוד):
שהוא יום שמיני למילואים טעם הכתוב שתקים את המשכן ויעמד כן ולא תורידנו ולא תקימו עוד, כי בנסוע המחנות הלוים יורידו אותו ויקימו אותו.

ולא הוצרך לצוות עתה על הקמת שבעת הימים הראשונים, כי אמר לו מתחלה והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר (לעיל כו ל), וכיון שפירש לו עתה כי ביום החדש הראשון תהיה הקמתו לעמדה, הנה ידע כי שבעת ימי המילואים יצטרך להקים ולהוריד. ואולי היה כן להרגיל הלווים במעשהו כי ממנו יראו וכן יעשו.
או היה להכתיר היום בעטרה זו.

ונראה לדעתם כי בשבעת הימים הראשונים היה מקים אותו בבקר בבקר, ועומד כן כל היום וכל הלילה, וכעלות השחר היה מוריד אותו וחוזר ומקימו מיד, כי הכתוב אמר ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה (ויקרא ח לה), ואין פתח לאהל רק בעת הקמתו:

וכבר דרשו (בתורת כהנים ויקרא א ה):
אל פתח אהל מועד, בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא מפורק.

ואמרו (זבחים נה ב):
שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין, שנאמר (ויקרא ג ב): ושחטו פתח אהל מועד, בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול.
וכן במשכן, עד שלא העמידו הלווים את המשכן ואחר שפרקו הלווים את המשכן פסולין.

ועוד, שהיה מקריב בו תמיד של בין הערבים ומדליק את הנרות בערב.
ובויקרא רבה (עי' במדבר רבה יב טו): ראיתי:
היה משה מעמידו ומפרקו שני פעמים בכל יום.
רבי חנינא הגדול אומר שלשה פעמים בכל יום, שנאמר: תקים (פסוק ב): הוקם (פסוק יז): ויקם (פסוק יח).
אחת לתמיד של שחר,
ואחת למילואים,
ואחת לתמיד של בין הערבים.
ויתכן שכל זה רגילות, להודיע עניין הקמתו והסדר, ולא יעמידנו מפורק כלל:

והכתוב שאמר כאן ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן על דעתם היה זה ביום השמיני, כי אמר ויכל משה את המלאכה, וכאשר כלה הקמה זו של אחד בניסן כסה הענן את המשכן.

וכבר כתב רש"י (ויקרא ט כג): מה שדרשו (בתורת כהנים שם):
ויצאו ויברכו את העם, לפי שכל שבעת ימי המילואים שהעמיד משה המשכן והיה משמש בו ומפרקו לא שרתה בו שכינה והיו ישראל נכלמים ואמרו למשה, משה רבנו כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל, אמר להם אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קורבנותיו ועבודתו תשרה בנו שכינה:

ובפרשת מילואים (תורת כהנים שם):
יכול הוקם המשכן בראש חדש ושרתה שכינה בשמיני בחדש?
תלמוד לומר: וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדות (במדבר ט טו), מלמד, שביום שהוקם המשכן שרתה השכינה על ידי מעשה אהרן.

הנה יאמרו בפירוש כי כסוי הענן את המשכן בשמיני למילואים היה, והוא אחד בניסן, אם כן תהיה כל הפרשה הזאת לדעתם ביום השמיני. והיה זה מפני שהכתוב יסדר כי ציוה השם את משה שתהיה הקמת המשכן לכלותה ביום החדש הראשון באחד לחדש, ואמר כי משה עשה כן וכלה את כל המלאכה ואז כסה הענן את האהל, וכן תמיד. וחזר הכתוב אל תחילת הדבור אשר היה למשה מן האהל ואמר ויקרא אל משה (ויקרא א א), וכל זה בסדר נכון:

וכדמות ראיה להם מה שכתוב (במדבר ז א): ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, ואם לא הוריד אותו מה טעם ביום כלות, כי ביום אחד החל וכלה, והראוי שיאמר ויהי ביום הקים משה את המשכן.
ועוד, שאמר שם זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו (ויקרא ט ו), וירא כבוד ה' אל כל העם (שם כג), ומשמעות זה שעדיין לא כסה הענן את אהל מועד ולא מלא כבוד ה' את המשכן. ומ"מ ביום ראשון של מילואים נדבר למשה משם כל הפרשיות הנאמרות מתחילת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני (שם ט א), אבל לא היה הענן מכסה אותו, והיו סבורין שהיה הדבור למשה שם מן השמים כאשר היה בארץ מצרים:

אבל במדרש חזית (קהלת א יב): מצאתי:
ויהי ביום השמיני, זה היה ראוי להיות תחילת הספר, ולמה נכתב כאן?
אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
ואם כן יהיה ויקרא אל משה מאהל מועד אחר וירא כבוד ה' אל כל העם ותצא אש ותאכל על המזבח (ויקרא ט כג כד), ויהיה הדבור לאהרן יין ושכר אל תשת (שם י ט): ממחרת, כי לא יתכן שנדבר לאהרן מאהל מועד קודם למשה?!
ואיני יודע אם זה דברי הכל או הם דברי יחיד, כי על דברי ר' ישמעאל נאמרו שם:

תקים את משכן אהל מועד -
לא פירש לו בצואה זו כיצד סדר ההקמה כאשר פירש במעשה וייתן את אדניו וישם את קרשיו (פסוק יח). והיה זה, מפני שכבר הראה אותו ההקמה במראית העין, כמו שאמר והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר (לעיל כו ל). וכן קצר כאן ואמר ושמת שם את ארון העדות, ולא הזכיר ואל הארון תיתן את העדות, כי בהזכירו "את ארון העדות" יבין זה, כי לא יקרא הארון כן רק בהיות בו לוחות העדות. וכבר נצטווה מתחלה ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תיתן את העדות אשר אתן אליך (לעיל כה כא), ולא הוצרך כאן אלא לצוותו בהקדמה, כי תשומת הארון עם הלוחות יקדים לכל הכלים.

וכן קצר בעניין השולחן והמנורה, שכבר ציוה אותו (לעיל כו לה): באיזה מקום מן המשכן יעמידם.
וקצר בעניין לבישת אהרן ובניו, שאמר והלבשת את אהרן את בגדי הקדש (להלן פסוק יג), ובבניו אמר והלבשתם כתנות (להלן פסוק יד), כי כבר ציוה אותו בפרט בסדר לבישתן (לעיל כט ה - ט), ולא בא עכשיו אלא לסדר לו שעת הלבישה שתהיה אחר הקמת המשכן כלו. והזכיר כתנות שבהן יתחיל הלבישה:

(ג): וטעם וסכות על הארון. מלמעלה -
במקום אל, כי וסכות מלשון מסך. וכן וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות (להלן פסוק כא):

(י): והיה המזבח קדש קדשים -
בעבור שיקריבו בו גם קדשי הקדשים אמר בו כן אף על פי שהיה בחצר. ואמר גם במשכן (בפסוק הקודם): והיה קדש, כי לא נקרא קדש קדשים רק מקום משכן הארון, כמו שנאמר (לעיל כו לג): והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ויתכן שאמר במזבח קדש קדשים בעבור שיקדש, כמו שאמר והיה המזבח קדש קדשים כל הנוגע במזבח יקדש (לעיל כט לז):

(יז): ויהי בחדש הראשון באחד לחודש -
על דעת רבותינו:
הזכיר הכתוב שהוקם המשכן לעמוד כן באחד לחודש הראשון כאשר ציוה. ואמרו ויקם משה את המשכן, לספר מה שעשה בהקימו אותו מן היום הראשון שהתחיל בו שהוא כ"ג באדר. ולא הזכיר בכאן משיחת המשכן וכליו ולא משיחת אהרן ובניו וקורבנות המילואים, כי לא עשה אותם עד שסיים כל ההקמה ונצטווה בהם פעם שנית קח את אהרן, כמו שמפורש בפרשת צו (ויקרא ח ב):
והנה המשכן וכליו לא נתקדשו לעבודה אלא במשיחה, כמו שנאמר (לעיל פסוק ט): ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וקידשת אותו ואת כל כליו, על כן פירוש ויערוך עליו ערך לחם (פסוק כג), ויעל הנרות (פסוק כה), כי עשה כן בזמנם אחר המשיחה. והנה הם כטעם לעשות כן. ומה שאמר גם כן למעלה (פסוק ד): והבאת את השולחן וערכת את ערכו, יצווה שיערוך אותו אחרי המשיחה. וכן אמר ונתת את מזבח הזהב לקטורת (פסוק ה), וכן ויעל עליו את העולה ואת המנחה (להלן פסוק כט), בזמנה, כי עדיין לא הקים החצר סביב למשכן, ואין מקריבין בלא קלעים, כי יהיו שחוטי חוץ, אלא כלם בזמנם:

(כ): וטעם ויקח ויתן את העדות -
שלקח הלוחות מארון עץ שהיו שם בתוך אהל משה והביא אותם אל המשכן:

(כז): ויקטר עליו קטורת סמים -
משה הקטיר עליו כל שבעת ימי המילואים. ואע"פ שלא אמר בצואה (בפסוק ה): והקטיר עליו קטורת סמים, הבין זה משאר העבודות כלן, שהרי ציוה אותו בכאן (בפסוק ד): שיסדר הלחם ויעלה הנרות. וכן ויעל עליו את העולה ואת המנחה (להלן פסוק כט), משה הוא המעלה, שכן נצטווה (לעיל כט לח): וזה אשר תעשה על המזבח, שיתחיל הוא לעשות כן בעבדו בימי המילואים, כי הצואות כולן שם (מפסוק א ואילך): על עבודת משה. ואמר אחרי כן (בפסוק מב): עולת תמיד לדורותיכם, שיעשו כן הכוהנים לדורות. ולכך אמר בה בסדר פנחס (במדבר כח ו): עולת תמיד העשויה בהר סיני, שהתחיל אותה משה שם:

והנה משה רבנו בכל העבודות הכהן הראשון, ולפיכך הקטיר גם הקטרת. ואולי בכלל ונתת את מזבח הזהב לקטורת (פסוק ה): שתקטירנו עליו מיד. ומה שאמר בצואה (לעיל ל ו ז): ונתת אותו לפני הפרוכת והקטיר עליו אהרן קטורת סמים, להורות על ענינו מיום שהתחיל אהרן בכהונתו ולעולם, שכך אמר (שם ל ח): ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים, ואין הדבר אלא מיום זה ואילך, כי בכאן (בפסוק ד): ציוה למשה בפירוש והעלית את נרותיה.

ובפירוש רש"י (בפסוק שלפנינו): ראיתי:
ויקטר עליו אהרן קטורת שחרית וערבית, כמה שנאמר (לעיל ל ז ח): בבקר בבקר בהטיבו את הנרות וגו', ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים וגו'.
ולא ידעתי אם הוא טעות סופרים:

(לד): ויכס הענן את אהל מועד -
אמר כי הענן יכסה את האהל מכל צד והוא מכוסה וטמון בו. וכבוד ה' מלא את המשכן -
כי תוכו מלא הכבוד, כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן, כעניין שנאמר בהר סיני (לעיל כ כא): אל הערפל אשר שם האלוהים. ואמר כי לא יכול משה לבא אל אהל מועד אפילו אל הפתח, מפני שהיה הענן מכסה אותו ולא היה רשאי לבא בתוך הענן.

ועוד, כי המשכן מלא כבוד ה' ואיך יכנס בו. והטעם, שלא יבא שם בלא רשות, אבל יקרא אותו ויבא בתוך הענן כאשר עשה בהר סיני ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (לעיל כד טז), ואמר ויבא משה בתוך הענן (שם יח).

ועל דרך הפשט, בעבור שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד (ויקרא א א): לא נכנס משה למשכן, אבל קרא אותו מאהל מועד ועמד פתח אהל מועד וידבר אליו:

ורבותינו אמרו (ת"כ פתיחתא ח):
כתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, וכתוב אחר אומר ובבוא משה אל אהל מועד (במדבר ז פט), הכריע כי שכן עליו הענן.
כי לדעתם ובבא משה אל אהל מועד, שיבוא שם בלא קריאה מדעתו, או מפני שאמר שם וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת נראה להם שהיה משה עומד בתוך האהל לפני הכפורת, וכל עת היות כבוד השם מלא את המשכן לא נכנס משה בתוכו. ולכך יאמרו שהיה זה לאחר שנסתלק הענן, כלומר שנסתלק מלכסות כל האהל ואין הכבוד מלא את המשכן, כי לא היה זה רק ביום השמיני ברדת שם הכבוד. והקריאה שאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד, על דעתם קודם לכן הייתה, כאשר פירשתי למעלה (בפסוק ב).

ויתכן שהכתוב שיאמר פעם אחרת וכבוד ה' מלא את המשכן ירמוז אל הכבוד השוכן בקרבו.