רמבן, שמות פרק ה


(ג): פן יפגענו -
פן יפגעך היו רוצים לומר, אלא שחלקו כבוד למלכות. לשון רש"י.

ורבי אברהם אמר:
פן יפגענו כולל אנחנו הישראלים גם אתה פרעה וכל מצרים. ולכן בראותם מכת בכורות אמרו כלנו מתים (להלן יב לג), כי נתברר להם דברי משה שאמר פן יפגענו בדבר, וגרשו אותם ללכת לזבוח.
ואין דברו זה נכון, כי לא צוו לאמר שיהיה בישראל דבר או חרב אם לא יזבחו, והם לא ישנו בשליחות השם דבר:

ועל דרך האמת הוא סוד הקורבנות, שהם כופר מן הפגיעה, כי לפניו ילך דבר (חבקוק ג יד): או בחרב הקשה. ואמר זה, כי הקב"ה ציווה אותם שיאמרו ואמרתם אליו ה' אלוהי העברים נקרה עלינו ונזבחה לה' אלוהינו (לעיל ג יח), והם אמרו כה אמר ה' אלוהי ישראל שלח עמי, והנה פרעה היה חכם גדול ויודע את האלוהים ומודה בו, כאשר אמר הוא או מורישו ליוסף אחרי הודיע אלוהים אותך (בראשית מא לט), איש אשר רוח אלוהים בו (שם לח), אבל לא היה יודע את השם המיוחד, וענה לא ידעתי את ה' (פסוק ב), והם נזכרו, וחזרו ואמרו לו כאשר צוו אלוהי העברים נקרא עלינו (פסוק ג), כי הזכירו לו אלוהי העברים בלבד שהוא אל שדי, ואמר נקרא עלינו שהודיעוהו לשון המקרא כאשר נצטוו לו, ופירשו לו כי במקרא הזה אשר נקרא עליהם יצטרכו לזבוח לפניו פן תהיה הפגיעה בדבר או בחרב. וכעניין הזה בא בדבר בלעם, שנאמר ויקר אלוהים אל בלעם, ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במדבר כג ד):

(ד): למה משה ואהרן -
שאל להם שמותם והזכירם בשמם דרך כבוד:

תפריעו את העם ממעשיו -
אמר אונקלוס:
תבטלו,
וכן פורע מוסר (משלי יג יח), ותפרעו כל עצתי (שם א כה):

לכו לסבלותיכם -
על דרך הפשט עבודת המלך, שהיו מכלל העם, כי בפעם הזאת באו לפניו עם כל העם, ולא שמע אליהם וציווה אותם שובו כולכם אל העבודה. ושבו משה ואהרן לפניו (להלן ז י), ואמר להם פרעה תנו לכם מופת, ועשו כן, אז היו בעיניו כחרטומים ומכשפים וחכמים, ונהג בהם כבוד, ומעת החלו המכות עליו נהג בהם מורא גדול.

וכן נראה עוד שלא היו כל עם בני ישראל עובדים כל הימים לפרעה בחמר ובלבנים, כי היו ממלאים ארץ מצרים ערים, אבל במס היו עושין, רק כי הכביד עליהם עולו לקחת מהם רבים:

ורש"י פירש:
לסבלותיכם, למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם, אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היה על שבטו של לוי, ותדע, שהיו משה ואהרן יוצאים ובאים.

ונכון הוא, כי כל עבודת האדם בבית ובשדה נקרא כן, כמו לכל סבל בית יוסף (מ"א יא כח), ומנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם, ולכן הניח להם פרעה שבט לוי שהיו חכמיהם וזקניהם. והכל סבה מאת ה'.

ובאלה שמות רבה (ה כ) ראיתי:
אמר רבי יהושע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך.
אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנויים אתם אומרים נלכה נזבחה לאלוהינו?!
לכו לסבלותיכם לישראל!
דבר אחר
אמר להם: דייכם שאתם עומדים פנויים, שמא רע לכם, שאין אתם עושים במלאכה?! לכו לסבלותיכם.

ורבי אברהם פירש:
לכו לסבלותיכם, סבלות העם, כי ידבר עימהם בעבור כל ישראל:

(כב): אדני למה הרעותה -
נכתב באל"ף דל"ת, כי השם המיוחד שהוא מדת הרחמים לא יריע לעם. ולמעלה הזכירו שני פעמים באל"ף דל"ת, שהיה מתחנן בו שלא יחר בו האף. ואולי היה מתיירא מהזכיר ה' הגדול המחודש לו ומדבר אליו:

למה הרעותה -
אחרי הודיע אלוהים את משה פעמים (לעיל לג ט, ד כא): שלא ייתן אותם מלך מצרים להלוך מדוע יתרעם.

ואמר ר"א:
כי חשב משה כי מעת דברו אל פרעה בשליחות ה' יקל מעליהם ויחל האלוהים להצילם, והנה פרעה הכביד והרע, וזה טעם למה הרעותה, כי זה הפך מה שאמרת לי ראה ראיתי את עני עמי (לעיל ג ז), וארד להצילו (שם ח).
ואיננו נכון בעיני, בעבור שאמר והצל לא הצלת, ואין ההצלה רק יציאתם מן הגלות:

ולפי דעתי שחשב משה רבנו כי יאמר ה' שלא ישמע אליהם פרעה להוציאם מיד במצותו, ולא באות ומופת, עד שיעשה בו נפלאותיו הרבות, אבל חשב כי יביאם עליו תכופות זו אחר זו בימים מעטים. וכשאמר לא ידעתי את ה' יצווה לעשות מיד לפניו אות התנין, והוא לא ישמע, ויכה אותו בו ביום בדם ואח"כ בכל המכות. וכשראה שעמדו שלשה ימים והוא יריע להם בכל יום, וה' לא כהה בו, ולא נתגלה למשה להודיעו מה יעשה, אז חשב משה כי ארוכה היא:

ויתכן שהיו בזה המעשה שספר הכתוב ימים רבים, כי כאשר הוכו שוטרי בני ישראל עמדו ימים עד שדברו עם פרעה עצמו, ואמרו לו למה תעשה כה לעבדיך (פסוק טו), כי אין ברשות כל אדם לבא בהיכל מלך פנימה ולדבר אליו פנים בפנים, אף כי שוטרי העם הנבאשים בעיניו, והנה סבלו עמלם ולחצם ימים רבים והיו באים עד לפני שער המלך עד שנשמעה צעקתם לפני המלך וציווה שיבואו לפניו וידברו עמו. וכן אפשר ששב משה אל ה' ואמר למה הרעותה אחרי ימים מעת שפגעו בו השוטרים:

ובאלה שמות רבה (ה כג) אמרו:
ויצאו נוגשי העם ושוטריו (פסוק י), כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה שם ששה חדשים, ואהרן היה יושב במצרים, ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין.

ועוד אמרו (שם ה כד):
ויפגעו את משה ואת אהרן (פסוק כ), אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה אל משה במדין ואמר לו לך שוב מצרים, בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהן יוצאין מלפני פרעה:

וכן ראיתי עוד במדרש חזית (שה"ש רבה ב כב):
דומה דודי לצבי (שה"ש ב ט), מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם, וחזר ונכסה מהן וחזר ונראה להם. וכמה נכסה מהם?
רבי תנחומא אמר: שלשה חדשים, הדא הוא דכתיב ויפגעו את משה ואת אהרן.
ורבי יהודה ברבי אומר לקיצין. כלומר, כי לשון פגיעה לפרקים היא:

והנה היו ימים רבים מעת דבר לו השם ובואו אל פרעה. ולכן כששב משה אל ה' אמר למה הרעותה לעם למהר לשלוח אותי קודם שהגיע הקץ, כי לא היה ראוי לשלוח אותי עד שתרצה להצילם, כי עתה הרעותה להם ולא הצלת אותם ואם ככה את עושה להם יסופו ברעה אשר תמצאם. ולכן ענה אותו עתה, בעת הזאת, בקרוב, תראה אשר אעשה לפרעה, כי לא אאריך לו כל כך כאשר חשבת, וקרוב לבא עתו וימיו לא ימשכו.