ילקוט שמעוני, חבקוק פרק ג


סימן תקסג
תפלה לחבקוק הנביא -
רבנן ור' יהודה ור' סימון,
רבנן אמרי:

ארבעה הם שסדרו תפלה וקנטרו דברים כלפי מעלה:
ירמיה, ואתפלל אל ה' אחרי תתי את ספר המקנה.
מה כתיב למעלה?
הנה הסוללות באו העיר.

חבקוק סדר תפלה: תפלה לחבקוק הנביא.
מה כתיב למעלה?
למה תראני און ועמל תביט - שראה חנניה מישאל ועזריה נכנסין לתוך כבשן האש ונמלטין, וראה את ר' חנניה בן תרדיון וחבריו נשרפין באור, כיון שראה כן, קרא תגר, אמר לפניו: רבש"ע, אלו צדיקים ואלו צדיקים,
אלו טהורים ואלו טהורים,
אלו נשרפין ואלו נצולין?!

על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט -
אלא נבוכדנאצר ערל וטמא ודניאל קדוש וטהור.
ונבוכדנאצר ממליך לצדקיה ומלביש לדניאל ארגוונא.
אחשורוש ערל וטמא ומרדכי קדוש וטהור, והוא מלביש את מרדכי.
פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור, ופרעה ממליך את יוסף.

כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל -
נגלה עליו הקב"ה אמר ליה: אחרי אתה קורא תגר?!
לא כן כתיב: אל אמונה ואין עול!
באותה שעה אמר: בשגגה אמרתי, תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות.

דוד דכתיב: תפלה לדוד שמעה ה' צדק.
מה כתיב למעלה מן הענין?
ראיתה כי אתה עמל וכעס תביט.

משה דכתיב: ואתפלל אל ה.'
מהו אומר?
למה ה' יחרה אפך בעמך.

רבי יהודה בר רבי סימון אמר:
מתוך תפלתם שם קינטורן:
ירמיה אמר: ואתפלל אל ה'.
ומהו אומר?
צדיק אתה ה' כי אריב אליך - שאני היום ומחר אינני ואני אריב עמך?!
וכל כך למה? (ד)
למה שאתה צדיק.

חבקוק, תפלה לחבקוק הנביא.
מהו אומר?
ה' שמעתי שמעך יראתי.

דוד, תפלה לדוד שמעה ה' צדק.
מהו אומר?
ממתים ידך ה'.

משה ואתפלל אל ה'.
מהו אומר?
אל תשחת עמך ונחלתך.

דוד אמר: למנצח אל תשחת וגו'.

ה' שמעתי שמעך יראתי -
אמר רבי אלעזר ברבי ברכיה:
אלמלא תפלתו של חבקוק, שני תלמידי חכמים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה, שנאמר: בקרב שנים חייהו אל תקרי בְּקֶרֶב שָׁנִים אלא בְּקֵרוּב שְׁנַיִם.

ברוגז רחם תזכור -
דכתיב: ויזכור אלהים את נח.

ה' שמעתי שמעך יראתי -
אברהם עשה רצונך ונתת לו בן למאה שנים.
אחאב עו"א והוליד שבעים בנים.
שרה עשתה רצונך, נתת לה בן לתשעים שנה.
אזבל בת כומרים, הולידה שבעים בנים, דכתיב: ולאחאב שבעים בנים בשומרון.
וכשם שהיו לו בשומרון, כך היו לו ביזרעאל, וכל אחד ואחד מהם היו לו ב' פלטין, אחד של קיץ ואחד של חורף, הה"ד: והכיתי בית הקיץ על בית החורף.

ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו -
אמר רבא:

למה הצדיקים דומים לפני השכינה?
כנר בפני האבוקה.

ואמר רבא:
אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר:

קרנים מידו לו -
עשר קרנות הם קרנה של תורה.

קרנים מידו לו וכו' -
(בשמואל ברמז פ"א):

עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים -
א"ר אבהו:
מה ראה?
ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתיר ממונם.

רב מתנה אמר:
ראה שבע מצות שקבלום עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והגלה אותם מעל אדמתם.
מאי משמע דהאי ויתר לישנא דאגלויי הוא?
דכתיב: לנתר בהן על הארץ - ומתרגמינן: לקפצא בהון על ארעא.

רב יוסף אמר:
מה ראה?
ראה שבע מצות קבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירם להם.
איתגורי אתגור, אם כן מצינו חוטא נשכר?

אמר מר בריה דרבינא:
אפילו מקיימים אותם אין מקבלין עליהם שכר, כמי שמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:
ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהם, על כל התורה על אחת כמה וכמה.
למלך שמנה לו שני אפוטאופין, אחד ממונה על אוצר של תבן ואחד ממונה על אוצר של כסף וזהב כו', היה מתרעם אותו שממונה על התבן, שלא מנהו על כסף וזהב.
א"ל: ריקה אם על אוצר של תבן נחשדת על אוצר של כסף וזהב, היאך יאמינו אותך?

דבר אחר:
עמד וימודד ארץ -
א"ר שמעון בן יוחאי:
מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה, אלא ישראל. ומדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור, שהיה ראוי לקבל את התורה, אלא דור המדבר. מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שהיה ראוי שתשרה עליו שכינה, אלא הר המוריה. מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שראויה שיבנה בית המקדש בה, אלא ירושלים. מדד בכל ההרים ולא מצא הר שתנתן עליו תורה אלא הר סיני.
מדד הקב"ה בכל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל, אלא ארץ ישראל, שנאמר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים.

דמן התיר: לא תחיה כל נשמה,
וממונם התיר: ואכלת את שלל אויביך.

עולא בשם רבי שמעון בן יוחאי אומר:
משל לאחד שיצא לגורן וכלבו וחמורו עמו, הטעין לחמורו חמש סאין ולכלבו שתי סאין והיה הכלב מלחית, העביר ממנו שתיהן ונתנן על החמור.
כך אפילו שבע מצות שנצטוו בני נח, כיון שלא יכלו לעמוד בהם עמד ופרקם ונתנם על ישראל.

דבר אחר:
עמד וימודד ארץ -
בקש הקב"ה להחזיר את כל העולם למדידת מימיו, שנאמר: מי מדד בשעלו מים - וכשקבלו ישראל את התורה שקט העולם, שנאמר: ארץ יראה ושקטה.

ראה ויתר גוים -
א"ר אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן:
דמם התיר, שנאמר: והגויים חרוב יחרבו.

ר' אחא אמר:
הקפיצן לגיהינום, שנאמר: לנתר בהן על הארץ.

ר' הונא דצפורי אמר:
התיר זונאות שלהם, שנאמר: מוסר מלכים פתח.

ר' תנחומא בר חנילאי אמר:
התיר להם את האסורין שקצים ורמשים.

משל למה הדבר דומה?
לרופא שעלה לבקר את החולה וראהו בסכנה, ואמר להם: תנו לו כל מה שהוא מבקש לאכול. עלה לבקר את אחר והיה בו לחיים, אמר להם: כך וכך יאכל וכך וכך לא יאכל.
אמרו לו: לזה אמרת יאכל כל מה שהוא מבקש ולזה אמרת זה יאכל וזה לא יאכל!
א"ל: לזה שאמרתי שיאכל כל שהוא מבקש שאין בו לחיים, ולזה שאמרתי זה יאכל וזה לא יאכל, שיש בו לחיים ישמור עצמו.
כך אמר הקב"ה להם: התרתי את האסורין שאין בהם לחיים: והיו עמים משרפות סיד.
אבל ישראל (שיש בהם) [שהם] לחיים, שנאמר: חיים כלכם היום - לכן הזהרתי אתכם: זאת החיה אשר תאכלו.

הליכות עולם לו -
תנא דבי אליהו:

כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: הליכות עולם לו - אל תקרי הֲלִיכוֹת אלא הֲלָכוֹת:

כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה -
א"ר יודן:
משל לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משופעים אילך ואילך, הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס.

ר' הונא בשם ר' אמי אמר:
למה מכנים שמו של הקב"ה וקוראים אותו מקום?
שהוא מקום עולמו.

ר' יוסי בן חלפתא אומר:
אין אנו יודעים אם הקב"ה מקומו של עולם ואם עולמו מקומו.
מן מה דכתיב: הנה מקום אתי - הוי, הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו.

א"ר יצחק:
כתיב: מעונה אלהי קדם - אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו.
מן מן דכתיב: ה' מעון אתה - הוי הקב"ה מעונו של עולמו, ואין עולמו מעונו של הקב"ה.

סימן תקסד
עריה תעור קשתך -
א"ר אלעזר:
כל המסתכל בערוה קשתו ננערת, שנאמר: עריה תעור קשתך (בשמואל ברמז קנ"ט).

שבועות מטות אומר סלה -
כתיב: כל אלה שבטי ישראל שנים עשר.
וישמעאל אינו מעמיד שנים עשר?

א"ר אלעזר:
אותם נשיאים כמה דאת אמר: נשיאים ורוח וגשם אין - אבל אלו מטות כמה דאת אמר: שבועות מטות אומר סלה.

שמש ירח עמד זבולה וגו' -
(ברמז ל').

כתיב: והיה כאשר ירים משה ידו.
ר' יהושע אומר:
כשפן גדול היה עמלק.
ומה היה עושה?
היה מעמדי בני אדם ביום גינוסיא שלו, לומר: (ה) לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו.
מה עשה משה?
ערבב את המזלות, הה"ד: שמש ירח עמד זבולה.
וכתיב: רום ידיהו נשא.

סימן תקסה
נקבת במטיו ראש פרזיו -
א"ר אלעזר בן יהודה איש ברתותא:
אמר הקב"ה: בזכות השבטים אני קורע להם את הים, שנאמר: נקבת במטיו ראש פרזיו.
מהו אומר?
לגוזר ים סוף לגזרים.
עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים, נבקעו ונעשו כמין כיפה (קובה), שנאמר: נקבת במטיו ראש פרזיו.
נחלק לשנים [עשר], שנאמר: נטה את ידך על הים ובקעהו.
נעשה יבשה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה.
נעשה כמין טיט, שנאמר: דרכת בים סוסיך חומר מים רבים.
נעשה פירורין, שנאמר: אתה פוררת בעזך ים.
נעשה סלעים, שנאמר: שברת ראשי תנינים על המים.
נעשה גזרים, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים.
נעשה ערימות, שנאמר: וברוח אפיך נערמו מים.
נעשה כמין נד, שנאמר: נצבו כמו נד.
יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר: ויוציא נוזלים מסלע.
קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זכוכית, שנאמר: קפאו תהומות.

דרכת בים סוסיך -
דרש רבי פנחס:
רכב פרעה על סוס זכר, כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס זכר, שנאמר: דרכת בים סוסיך.
רכב פרעה על סוס נקבה, כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס נקבה, שנאמר: לססתי ברכבי פרעה.

כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים -
כי תאנה לא תפרח -
זה אברהם, כמה דאת אמר: כבכורה בתאנה בראשיתה.

ואין יבול בגפנים-
זו שרה, כמה דאת אמר: אשתך כגפן פוריה.

כחש מעשה זית -
אותם מלאכים שבשרו את שרה האירו את פניה כזית.

כחשים היו?
ושדמות לא עשה אוכל -
השדים המתים לא עשו אוכל.

גזר ממכלה צאן -
כמה דאת אמר: ואתן צאני צאן מרעיתי.

ואין בקר ברפתים -
כמה דאת אמר: עגלה מלומדה.
חזרה ואמרה שרה: מה אנא מובדא סברי מן בריי?
אלא ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי.

דבר אחר:
כי תאנה לא תפרח -
משבטלו הבכורים.

ואין יבול בגפנים -
משבטלו הנסכים.

כחש מעשה זית -
משבטל שמן המאור.

ושדמות לא עשה אוכל -
ושדי בהמות משבטלו הבכורות.

דבר אחר:
ושדמות (השדות) לא עשה אוכל -
משבטל לחם הפנים.

גזר ממכלה צאן -
משבטל התמיד.

ואין בקר ברפתים -
משבטלו הקרבנות.

א"ר שמעון בן גמליאל:
מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, שנאמר: ואל זועם בכל יום.

א"ר חייא בר אבא:
כשהיו הקרבנות קרבים היה סאה ארבלית עושה סאה סלת, סאה קמח סאה קיבר, סאה סובין סאה מורסן, אבל עכשו אדם מוליך סאה חטים לטחון, אינו מביא אלא כשם שהוא מוליך, מביא מעט יותר.
למה?
שבטל לחם הפנים.
ראה מה היו הקרבנות יפים להם, שכל מה שהיה קרב על גבי המזבח היה מברך את מינו.

א"ר חייא בר אבא:
אפילו עקרו של מזבח לא נעשה, אלא בשביל כפרתן של ישראל.
למה נקרא שמו מזבח?
מ' שהוא מוחל עונותם של ישראל ,
ז' שהוא זכרון טוב לישראל,
ב' ברכה לישראל,
ח' חיים לישראל,
שתי הלחם ולחם הפנים היו מברכין את הלחם.
והבכורים היו מברכין את פירות האילן.

מעשה בר' יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת בקיץ והיתה תאנה מלאה תאנים יפות, ירד טל והיו התאנות זבות דבש והיה הרוח מגבלו בעפר, באה עז אחת והיתה מנטפת חלב וקרא לתלמידים ואמר: בואו וראו מעין דוגמא של העולם הבא.

מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה והכירו אותו שהיה אדם גדול בתורה.
אמרו לו: טול לך חמשים זהובים בכל שנה ושב לך אצלנו.
אמר להם: יש לי גפן אחת והיא יפה מכלם והיא עושה לי ג' צופריאות בכל שנה, שש מאות חביות בכל שנה, הראשונה עושה לי של מאות, ושניה מאתים, ושלישית מאה, ואני מוכר אותם בדמים יקרים הרבה.

וכל השבח הזה למה?
שבשביל נסוך היין, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחזיר את הברכות, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו:

סימן תקסו
אלהים ה' חילי וישם רגלי כאילות -
א"ר פנחס:
כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות, כנקבות.
למה?
שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים.

כאילות -
כשתי אילות:
דבורה,
ואסתר.

דבורה
שבאה מנפתלי אילה שלוחה.
ואסתר, למנצח על אילת השחר.

ומהו ועל במותי (יעמידני) [ידריכני]?
על בעלי בימאות שלי ידריכני, אלו המצריים שראו שנשתקעו בים, רמז הקב"ה לים והשליכן ליבשה והיו ישראל רואין אותם מתים, שנאמר: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.
מה היו עושים להם?
היה כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו ונותן את רגלו על צוארו של מצרי, והיה אומר לכלבו: אכול מן היד הזה ששעבד בי!
אכול מן המעיים הללו שלא חסו עלי!
תדע לך שכן כתיב: למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאויבים מנהו.