בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, צפניה פרק א


סימן תקסו
דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה -
אמר עולא:
כל ששמו ושם אביו מפורש בנביאים, בידוע שהוא נביא בן נביא.
שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא.
כל ששמו ושם עירו מפורש בידוע שהוא מירושלים.

במתניתא תנא:
כל ששמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם לשבח, כגון: דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי וגו' - בידוע שהוא צדיק בן צדיק.

וכל שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם לגנאי, כגון: ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בידוע שהוא רשע בן רשע (כתוב במלכים ברמז רצ"ב):

צפניה, אחד משלשה נביאים שנתנבאו באותו הדור:
ירמיה,
צפניה,
וחולדה הנביאה.

ירמיה היה מתנבא בשווקים.
צפניה בתוך בתי כנסיות ובתי מדרשות.
וחולדה אצל הנשים.
ואעפ"כ ולא שמעו ולא הטו את אזנם.

אסף אסף כל מעל פני האדמה -
שאל פילוסוף אחד את רבן גמליאל:
כתוב אחד אומר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא.
מפני מה מתקנא בעובדיה ואינו מתקנא בה?
אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד והיה אותו הבן מגדל כלב ומעלה לו שם על שם אביו, וכשהיה נשבע היה נשבע בחיי הכלב אביו, כששמע המלך, על הבן הוא כועס או על הכלב?
הוי אומר: על הבן הוא כועס.
אמר ליה: כלב אתה קורא אותה, והלא יש בה ממש?!
אמר ליה: מה ראית?
אמר ליה: פעם אחת נפלה דליקה בעירנו ונשרפה כל העיר כלה ובית ע"א לא נשרפה.
א"ל: אמשול לך משל, למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, כשהוא עושה מלחמה עם החיים עושה או עם המתים עושה?
הוי אומר: עם החיים.
א"ל: כלב אתה קורא אותה ומת אתה קורא אותה, אם כן יאבדנה מן העולם?!
א"ל: אלו לדבר שאין העולם צריך לו היו עובדים הרי הוא מבטלה, הרי הם עובדים לחמה וללבנה לכוכבים ומזלות ולאפיקים ולגאיות.
וכן הוא אומר: אסף אסף כל מעל פני האדמה וגו' אסף אדם ובהמה, אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים.

וכי מפני שהרשעים נכשלים בו יאבדם מן העולם?
והלא לאדם הם עובדים, דכתיב: והכרתי את האדם מעל פני האדמה.

דבר אחר:
והמכשלות את הרשעים -
הם הכשילו את הרשעים, כד הוה צייד עופא וא"ל: זיל אישתמן ואזל ואישתמן ואתי.

א"ר אלעזר:
אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש - שהיו רואים בלורית של זהב נתכית באש, אבד הקב"ה את ממונם, שלא יאמרו ממוננו הוא צריך.

ופקדתי על כל הדולג על המפתן -
תמן כתיב: על כן לא ידרכו כהני דגון על המפתן,

ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק:
שהחמירו ישראל בע"א יותר מאומות העולם.

סימן תקסז
והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות -
בנרות -
ולא לאור החמה ולא לאור הלבנה, שאין מבערין את החמץ בהם, כך עתיד הקב"ה לעשות, אינו מפשפש את ירושלים אלא בנרות, לבער משם ע"א ולעקור משם יצר הרע.
אמרו לו ישראל: רבש"ע, אימתי אתה עושה כך?
אמר להם: משאעשה מה שכתוב למעלה: והיה (בעת) [ביום] ההוא וגו' קול צעקה משער הדגים - זו עכו, שהיא נתונה בחיק של הדגים.

ויללה מן המשנה -
זו לוד, שהיא משנה לירושלים.

ושבר גדול מהגבעות -
זו צפורי, שהיא נתונה בגבעה.

הלילו יושבי המכתש -
זו טבריא, שעמוקה כמכתש הזה.

אמר הקב"ה: עשיתי את הדין בארבעה מקומות הללו, מה שעשו בהם עובדי אלילים, באותה שעה אחפש את ירושלים בנרות.

דבר אחר:
אחפש את ירושלים בנרות -
א"ר אחא:
לא תהא קורא בסמך אלא בשין, אחפש - אמר הקב"ה: מוצאי אני אותה לחירות, כשם שהכתבתי בתורה: וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו - ואני הכיתי את שתי עיניהם של בני, שנאמר: כי נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניהם - אינו בדין שיצאו לחפשי?!

א"ר ברכיה:
הכתבתי בתורה: שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי.
אמרו ישראל: רבון העולמים, הלא כל הפרוקופי שלנו, שתחפש את ירושלים בנרות.

היכן הוא הבטחת הנביאים?

לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם,
והיה לך ה' לאור עולם,
קומי אורי כי בא אורך.


אמר להם הקב"ה לא מה שאתם סבורים, אלא כשם שהראיתי לזכריה: ראיתי והנה מנורת זהב כלה - זו כנסת ישראל - כלך יפה רעיתי.

וכן הראה למשה: ועשית מנורת זהב טהור - זו כנסת ישראל.
ירכה - זה הנשיא.
וקנה - זה אב ב"ד.
גביעיה - אלו החכמים.
כפתוריה - אלו התלמידים.
ופרחיה - אלו התינוקות.
ממנה יהיו: כלך יפה רעיתי ומום אין בך.


הפרק הבא    הפרק הקודם