רד"ק לזכריה פרק יא

[יא, א]
פתח לבנון -
פירשו המפרשים זה על בטול מלכות בית חשמונאי, או על עת חורבן בית שני.
ויתכן לפרש: סמוך לענין אשר למעלה ממנו, על אבדון הבבליים.

וכזה הוא דעת יונתן שתרגם:
פתחו עממיא וגומר.

[יא, ב]
הילל ברוש -
תרגם יונתן:

אלילו מלכיא וגו'.

הבציר -
כמו ערים בצורות, וכתוב הבצור בוי"ו וקרי ביו"ד הבציר והענין אחד.
ויש לפרש הבציר כענין והשיג לכם דיש את בציר והמשילם לעצי היער וסמכם לבציר, לפי שהיו עושים פירות, כלומר שהיו עשירים וגדולים בעלי נכסים ומקנה וקנין.

[יא, ג]
קול יללת, אדרתם -
חזקם ותקפם ותפארתם ופירש הפסוק כתרגומו.

ורז"ל פירשו:
הפרשה על חורבן בית שני ולבנון הוא בית המקדש.
ואמרו: כי מ' שנה קודם חרבן הבית היו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, גער בהן רבן יוחנן בן זכאי אמר לו: היכל היכל עד מתי אתה מבעית עצמך, יודע אני שסופך לחרב וכבר נתנבא עליך זכריה פתח לבנון דלתיך.

[יא, ד]
כה אמר ה' אלהי רעה את צאן ההריגה -
פרשה זו רוב המפרשים פירשוה לשעבר, אמר לנביא שיתנבא על עניין ישראל מה יהיה עד גלותם.

ויש מפרשים אותה:
בבית שני וקראה צאן ההריגה, כי נתונים הם ליהרג ביד שונאיהם תמיד כשעוברים על מצוות האל יתברך.

ופירש אדוני אבי ז"ל:
רעה – מקור, כמו לרעות וכן למען היה לה ברק כמו להיות, כלומר הוא אמר לרעות כי לא אמר לנביא שירעה הוא, אלא האל אמר לרעותם, כמו שאמר וארעה את צאן ההריגה.

[יא, ה]
אשר קוניהן יהרגון -
יהרגו אותם והנה הם ביד מוכר וקונה בלי חמלה.

ולא יאשמו -
אינם חושבים עצמם אשמים אם יהרגו אותם.

ומוכריהן יאמר -
כל אחד ממוכריהם יאמר כשמכרן ברוך ה'.

ואעשיר -
יאמר ברוך ה' כי אני עשיר מדמי אלה השבויים ובאמרו הרשע המוכר ברוך ה', זהו בחשבו כי רצון האל יתברך במעשה זה, כמו שאמר סנחריב: המבלעדי ה' עליתי על הארץ הזאת להשחיתה?!
או נאמר כי רגילות בני אדם בזה לתת שבח לאל יתברך בכל ריוח שירויחו הן מדרך הצדק הן מדרך הרשע.

וכענין זה אמרו רז"ל:
גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, ואעשיר האלף נחה והוי"ו פתוחה והעי"ן בשו"א לבדו.

ורועיהם לא יחמול עליהם -
והאל שהוא רועיהם אינו חומל עליהם, לפיכך הם נופלים ביד אויביהם מוכרים וקונים.
ואמר רועיהם לשון רבים, כמו: ישמח ישראל בעושיו, איה אלוה עושי.

[יא, ו]
כי לא אחמול עוד -
אם לא ייטיבו מעשיהם.

על יושבי הארץ -
על יושבי ארץ ישראל.

ביד רעהו וביד מלכו -
ישחיתו הם בהם ומלכם גם כן ישחית בהם הן מלך ישראל והן מלך האומות השולט עליהם.

ממציא -
מזמין, כמו: ואת העולה המציאו אליו לנתחיה.

וכתתו את הארץ -
בין זה ובין זה יכריתו וישחיתו את ארץ ישראל.

ולא אציל מידם -
לפי שחטאו לי.

[יא, ז]
וארעה, לכן עניי הצאן -
באמת עניי הצאן מצאתים כשלקחתיה לרעות תחלה.
אפרש פרשה זו על דעת המפרשים אותה לעבר, אעפ"י שלא מצאתי לאחד מהם פירוש שלם בפרשה זו אפרש אני מה שאמצא בדעתי בע"ה ית'.

ואקח לי שני מקלות -
דרך הרועה לנהוג צאנו במקל שבידו ואמר כי לרעות את ישראל לקח שני מקלות רמז בזה כי הנהגתו אותם לא היה בענין אחד רק לפי מעשיהם היה מנהיגם, לפיכך זכר שני מקלות ואמר לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חבלים ולאחד שניהם פתחין שלא בסמיכות ואין זה כמנהג ברוב אלא שנמצאו כך מעטים.

ואמר כי לאחד מן המקלות קרא נועם, ר"ל כי בנעימות נהג אותם על דרך שאמר דוד המלך: ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני וזה היה בזמן שהיו ישראל שומרים דרך ה', שהיו מלכיהם ושופטיהם טובים ומדריכים אותם בדרך ישרה ואז היה האל מנהיג אותם בנעימות שבעים כל טוב, אין שטן ואין פגע רע.

ולאחד מן המקלות קרא חובלים, והוא לשון השחתה, כמו: מחבלים כרמים, ר"ל שהם השחיתו דרכם ועלילותם והוא נהג אותם על הענין הזה שלא חשש לשמור אותם מן האויבים, אך היה נוהג אותם עדיין שלא סלק שכינתו ושמירתו מעליהם עד גלותם, כי היו מלכים טובים ומלכים רעים אחריהם ובזמן שהיו רעים - היה בא להם הרע והיה שם המקל חובלים, ובזמן שהיו עושים טוב - היה בא להם הטוב והיה שם המקל נועם.

וארעה את הצאן -
בין טוב ובין רע רעיתים.

[יא, ח]
ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד -
הם בני יאשיהו יהואחז ויהויקים וצדקיהו, אלו השלשה מתו ביד אויביהם ויהויכין בן יהויקים אעפ"י שגלה לא נכחד כי ממנו נשתלשלה המלכות מלכות בית דוד, אבל אלו השלשה נכחדו כי יהואחז וצדקיהו לא היה מזרעם מלך ויהויקים מת בבזיון סחוב והשלך ואלה השלשה היו בסוף חרבן הארץ וגלות הארץ, כי בין שלשתם לא מלכו אלא כ"ב שנה וארבע חדשים וכלם היו בצרה.
ומה שאמר: בירח אחד, ר"ל בזמן מועט וכמוהו: יאכלם חדש את חלקיהם.

ותקצר נפשי -
על דרך משל, כמו: ותקצר נפשו בעמל ישראל ובא על עניין שאמר יחזקאל ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל יהודה ושני הפסוקים מורים על חורבן הארץ בימי צדקיהו.
ובאמרו וגם נפשם בחלה בי, כלומר לא קצרה נפשי בהם בתחלה כי גם נפשם מאסה בי מתחלה, לפיכך קצרה נפשי בהם.
ויונתן לא תרגם כן פסוק ותקצר נפשו בעמל ישראל ותרגם:
ותקצר נפשי בהם - ורחיק מימרי יתהון.

ותרגם:
וגם נפשם בחלה בי - על דנפשהון קצת בפולחני,

ובשלשת הרועים לא פי' יונתן דבר, אלא תרגמו כפשוטו:
ושיציתי תלתא פרנסיא בירחא חד:

[יא, ט]
ואמר לא ארעה אתכם -
וקודם שחרב הבית בימי ג' הרועים האלה, כשראיתי כי מעשיהם רעים ולא היה עתיד לעמוד אחריהם מלך טוב, אמרתי לא ארעה עוד אותם, על דרך והסתרתי פני מהם והיה לאכל.

המתה תמות -
בדבר.

והנכחדת תכחד -
בחרב.

והנשארות תאכלנה אשה את בשר רעותה -
ברעב.

[יא, י]
ואקח -
וכבר לקחתי את מקלי.

את נועם -
זה יאשיהו, כי לא היה אחריו מלך טוב.

ואגדע אותו -
ע"י פרעה נכה הסירותיו.

להפיר -
בצר"י ובי"ד המשך אמר, כיון שראיתי שלא יקום אחריו מלך טוב הסירותי אותו כדי שישלטו העמים בישראל כי לא היו שומרים דרך ה' אלא בהכרח המלך כמו שכתוב, לפיכך אמר להפיר את בריתי אשר כרתי את כל העמים, כאלו כרת האל ברית עם כל העמים שלא יריעו לישראל כי לא הרעו להם בימי יאשיהו, כי גם פרעה נכה שלח לו שלא ילחם עמו.

[יא, יא]
ותופר ביום ההוא -
אותה הברית הופרה ביום שמת יאשיהו, כי שלוש הרועים שלטו בהם העמים ובזזו ושללו והרגו והגלו אותם.

וידעו כן עניי הצאן השמרים אותי -
אותם הצדיקים שהיו בהם שהיו שומרים אותי, כלומר אשר דברתי להם על ידי הנביאים ולא שמעו כי לא היו מאמינים להם, אך הטובים שהיו בהם היו שומרים אותי כלומר דברי, כמו: ואביו שמר את הדבר ובבא הפורענות ידעו כי דבר ה' הוא.

[יא, יב]
ואמר אליהם -
דבר ה' הוא שאמר אליהם ע"י הנביאים.

הבו שכרי -
כיון שאני רועה אתכם הבו שכרי והשכר - הוא התשובה ומעשים טובים.

ואם לא חדלו -
כמו שאמר יחזקאל: אם ישמעו ואם יחדלו.

וישקלו את שכרי שלשים כסף -
שלשים צדיקים היו בהם בימי אלה שלשת הרועים ומצאנו מהם: דניאל חנניה מישאל ועזריה וירמיה ויחזקאל וצפניה ואי אפשר שלא היו בהם אחרים, ואם לא נזכרו, שהרי כתוב: נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ.

ויונתן תרגם:
ואמרית להון אם תקין בעיניכון עבדו רעותי ואם לא אתמנעו ועבדו ית רעותי גוברין מקצת,
כלומר קצת אנשים שבו בתשובה.

[יא, יג]
ויאמר ה' אלי השליכהו אל היוצר -
אמר הנביא שאמר לו האל יתברך שישליך זה הכסף אל היוצר.

ופירשו המפרשים:
כמו האוצר, כי אותיות אהו"י הם מתחלפות ופירש שומר האוצר.

וכן תרגם יונתן:
אמרכלא,
רוצה לומר בדרך משל, שיתיחדו בבית ה' ויהיו נבדלים מן העם העושים הרע בעיני ה'.

ואמר: אל היוצר, על דרך משל כענין: היוצר יחד לבם ומבין וגו' והוא יודע הטובים והרעים חוקר לב ובוחן כליות, כי יש מראים עצמם טובים ואינם טובים.

ואקחה -
כך היה נראה לו במראה הנבואה כי הוא היה לוקח הכסף ומשליכו בית ה' אל היוצר, אבל עניין זה כבר עבר שנים רבות כי בימי ג' הרועים היה ור"ל בדרך המשל, כי התיחדו הטובים ונבדלו מן העם ולא היו נראים עמהם ברחובות, וזה שאמר ירמיה הנביא: שוטטו בחוצות ירושלם ובקשו ברחובותיה אם יש איש מבקש אמונה ואסלח לה כמו שפירש אותו בספר ירמיה.
ומה שאמר: אדר היקר - הוא בית ה', ר"ל כמו שאמר ואשליך אותו בית ה', ר"ל אל אדר היקר ואל שאמר עומד במקום שנים.

ופירש אשר יקרתי מעליהם נכבדתי בעצמי וסרתי מעליהם לרוע מעשיהם.
וכן תרגם יונתן.

[יא, יד]
ואגדע -
זה אמר על החרבן שגדע צדקיהו שהיה תכלית החובלים והמשחיתים וחרב הבית וגלו ישראל.

להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל -
האחוה שהיתה בין יהודה ובין ישראל בעבודת עכו"ם הופרה אז, כיון שגלתה יהודה לא נשאר בישראל עובדי עכו"ם כי ישראל עד שגלו לא הניחו מלעבוד עכו"ם בכל הצרות שהיו באות עליהם וכיון שגלו וראו כי דברי הנביאים אמת בחרבן הארץ לא עבדו אח"כ עכו"ם, ויהודה ג"כ עבדו עכו"ם עד שגלו וכיון שגלו בטלה העכו"ם מהם, הנה כי הופרה אז האחוה שהיתה ביניהם בעכו"ם.
וכן תרגם יונתן.

הנה פירשנו פרשה זו לשעבר ופרשה הבאה אחריה על כל פנים הייתה נבואה לעתיד בזמן בית שני ונפרשנה אחרי אשר נפרש פרשה זו בזמן בית שני.

פירש אדוני אבי ז"ל:
כן אמר הש"י החלותי לרעותם ולקחתי לי שני מקלות בחורים לרעותם נועם וחובלים. נועם - כוהן גדול, וחובלים – מלך. על כוהן נאמר: כי שפתי כוהן ישמרו דעת ואמר ודעת לנפשך ינעם וחובלים מלך, בעבור שהוא כמו רב החובל באניה ואלה הצאן אף על פי שרעיתים אני בשני אלה המקלות והסירותי מעליהם רועים אחרים, והם מלכי האומות לא חזרו למוטב ושלחתי להם שלשת הנביאים לרעותם במקומי, והם: חגי זכריה ומלאכי ולא הועילו להם תוכחתם, הכחדתים כמו שאמר: ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד, מזה נלמוד כי בירח אחד מתו ואחריהם לא הייתה נבואה בישראל.

וכן אמרו רז"ל:
משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה נבואה מישראל.
וכן נמצא כי תחלת נבואתם בזמן אחד היה בשנת שתים לדריוש, אמר כאשר הכחדתי שלשת אלה הרועים ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי - מאסה בי.

ורז"ל אמרו:
פגה בוחל וצמל.
ואמרו:
פגה - אלו ימי הנעורים בוחל - שהבת גדולה והאב קץ בה, ופירש צמל יצאת מלאה שהיא בוגרת ונואש אביה מלהשיאה מרוב שבתה בבית, ואמר לא ארעה וגו'.
ואקח את מקלי את נועם ואגדע אותו זה בקרוב לגלותם אבדה מהם כהונתם, הבו שכרי שובו בתשובה ושבו בתשובה ולא הייתה תשובתם שלמה, כי אם שלשים יום מאבלות שהתאבלו על כוהן גדול שמת, זהו שלשים כסף, השליכוהו אל היוצר כמו אל האוצר כמו שפירש אל בית ה' אל בית היוצר וענינו כתוב נבואה זו ושים אותה בבית ה'.

ויש מפרשים:
אל היוצר - אל הקהל, כמו יוצר גובי, אדר היקר אשר יקרתי מעליהם הדר הכבוד שסלקתי מעליהם, בעבור כי בבית שני לא שרתה שכינה.

אשר יקרתי -
אשר מנעתי מן הוקר רגליך.

ואגדע את מקלי השני את החובלים -
הוא המלך והוא היה אגריפס, כי בימיו הגלה טיטוס.

והחכם ר' אברהם הלוי מטוליטולה שחבר ספר הקבלה פי' פרשה זו:
כן רעה את צאן ההריגה זה בנין בית שני, וז"ש ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, נועם זו נשיאות זרובבל נחמיה התרשתא, שהם מבני דוד ולהם נתן ה' מלכות ישראל ברית מלח, חובלים זה מלכות הכהנים, כי הם בתחילה בנו בית המקדש אחד בהר גריזים ונתחתנו אל הכותיים ומהם יצאה האפיקורסות לעולם, ולבסוף הורקנוס כוהן גדול שמש בכהונה גדולה ארבעים שנה ולבסוף נעשה צדוקי ויהרג את הכהנים הוא ואלכסנדרוס בנו, וכן היה דעת אריסטובולוס בן בנו נוטה, ואכחיד את שלשת הרעים בירח אחד, שלושה גדולות אלו רמז נשיאות בני דוד ומלכות בני חשמונאי ומלכות עבדיהם, וקרא לכל ימי בית שני ירח אחד, לפי שהיו בעיניו כימים אחדים, וזהו שאמר: ואקח את מקלי את נועם ואגדע אותו להפר את בריתי וגו' זו פטירת זרובבל ונחמיה כי נכרתה האהבה והופר הברית אשר הייתה ביניהם ובין מלכי פרס, וזהו שאמר אם טוב בעיניכם וגו' זהו שאמר להם כשהיה רועה אותם במקלו השני החובלים, וכאלו אמר אם טוב בעיניכם ללכת בדרכי ה' וישקלו את שכרי שלשים כסף רמז לשלשים שנה שמלכו מלכים של חסד ואלו הם מתתיהו הנקרא חשמונאי שנה אחת יהודה בנו שש שנים יונתן בנו שש שנים ושמעון בנו י"ח שנה הרי ל"א שנה ואם היו בהם חדשים חסרים נעשו ל' שנה שמלכו מלכי אמונה, וזהו שאמר: ויאמר ה' אלי השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם כלומר אדר הוא ויקר זה השכר וראוי להיותו בקרבנות ובכופר נפשות הקהל וקראם יוצר ופי' יוצר, כמו שאמר: והנה יוצר גובי וזהו שאמר ואשליך אותו בית ה' אל היוצר כענין הראשון הוא.

ואגדע את מקלי השני את החובלים - זו עקירת מלכות בית חשמונאי בימי החובלים שהיו בהם הורקנוס ואריסטובולוס ובניו להפר האחוה בין יהודה, כלומר אשר היה עומד להפר האחוה כמו שכתוב: וצבי עדיו לגאון שמהו ופי' אשר לגאון שמהו ובין החובלים הוא שחלקו ישראל שתי ממלכות כאשר עשה ירבעם בן נבט שנחלקה בימיו מלכות בית דוד והופרה האחוה בין יהודה ובין ישראל.

[יא, טו]
ויאמר ה' אלי עוד קח לך כלי רועה אוילי -
אלו העבדים, הוי רועה האליל עוזבי הצאן.

חרב על זרועו ועל עין ימינו, זרועו יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה - זה אגריפס המלך אשר העלה את אספסיאנוס ואת טיטוס על ארץ ישראל ושרי הפריצים אשר עשו את כל הרעות.

ויאמר ה' אלי עוד קח לך כלי רועה אוילי -
אמר הש"י לזכריה שיקח לו כלי רועה שוטה במראה הנבואה והוא סימן למלך שיקום בישראל בזמן בית שני שיעשה מעשיו בשיגעון וכלי הרועה השוטה משונה מכלי רועה אחר, כי כלי הרועה הוא כמו שק שישים שם הרועה לחם שיאכל וכוס שישתה בו ודברים אחרים שצריך אליהם במדבר ברעותו הצאן, והרועה השוטה כליו פחות וגרוע ונופל ממנו מזונו וכשיחסר מזונו מתקצף על הצאן ומכה אותם ולא ייחוס עליהן.

אוילי -
היו"ד ליחס כיו"ד אכזרי וזה המלך הוא הורודוס, שהיה עבד מבני חשמונאי וקם עליהם ומלך הוא ולקח אשה מהם והנהיג מלכותו בשטות והרג אשתו ובניו ועשה רעות רבות בישראל.

ויונתן תרגם:

אתנבי על פרנסא טפשא.

[יא, טז]
כי הנה, הנער -
פי' הטלה.

הנצבה -
העומדת במקומה שלא תוכל ללכת לרעות לא יכלכל אותה במקומה.

ופרסיהן יפרק -
לא די שלא ייטב להן אלא ירע להן, שבמקלו ישבר פרסיהן ולא יוכלו ללכת.

ויונתן תרגם:
ושארהון יגמר.

[יא, יז]
הוי רועי האליל עזבי הצאן -
רועי, כמו רועה וכן באהל רועי כמו עוזבי כמו עוזב היו"ד נוספת.
וכן: אסרי לגפן עירה,
חצבי מרום קברו
והדומים להם:

האליל -
כמו רופאי אליל דבר שאינו מועיל וזה הרועה הוא הורודוס או אגריפס.

חרב על זרועו -
אחר שאמר יבש תיבש כהה תכהה, לא רצה לומר חרב ממש אלא ר"ל כליון, כמו שהחרב מכלה.
ואמר זרועו, ר"ל שיכלה כחו.
ואמר עין ימינו, ר"ל שתכלה השגחתו ועצתו במעשיו, ור"ל עין ימינו - עין הלב.
וכן כתב החכם ר' אברהם א"ע ז"ל: אבל הוא לא פירש עניין הפרשה כענין שפירשנו אנחנו.


הפרק הבא    הפרק הקודם