פסוק א
היה דבר ה'. הוא הדבור האמור למטה:

פסוק ב
וישלח בית אל. ר"ל הדבור היה על כי שלח הכנסיה שבבבל לבית ה' את שראצר ואת רגם מלך ואנשיו הסרים למשמעתו שהם יחלו פני ה' להשפיע הנבואה על הכהנים והנביאים שימצאו מענה להשיב להם על שאלתם :

פסוק ג
לאמר וגו'. ר"ל שהוא יאמר אל הכהנים המשמשים בבית ה' ואל הנביאים והם חגי זכריה ומלאכי למען יאמרו הם תשובה על שאלתם
האבכה. ר"ל והשאלה היא האם אבכה מעתה בחדש החמישי הוא תשעה באב וה"ה כל ד' צומות ואחזו החמור שבכולן
הנזר. האם אהיה מופרש ביום ההוא מאכילה ושתיה ומתענוג כאשר עשיתי זה הרבה שנים מזמן החורבן וכאומר הואיל ונבנה המקדש אם יש מקום להתאבל עוד כי בנין המקדש ההוא היה קטן בעיניהם על כי היו עדיין משועבדים לפרס:

פסוק ד
ויהי וגו'. ר"ל ועל זה היה אלי דבר ה':

פסוק ה
אמור אל כל עם הארץ. לא צוה להסב הדבור כלפי השלוחים כי היו כנזופים לפניו על שלא עלו לשבת בא"י והוסב הדבור אל מול יושבי ירושלים שלא יסתפקו גם הם בזה הדבר
כי צמתם. אשר צמתם וספדתם בחמישי זה ט' באב ובשביעי זה צ"ג וזה שבעים שנה שנהגתם כן (וזכר גם צ"ג כאומר הנה לא צדקו מה שזכרו לבד ט"ב שהוא החמור בעיניהם כי גם צ"ג כמוהו כי שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית ה' כמ"ש רז"ל)
הצום צמתוני. וכי צמתם אותי ולתוספת ביאור אמר אני ור"ל וכי הרעבתם אותי בזה לחשוש על צומכם:

פסוק ו
וכי תאכלו. וכן כאשר תאכלו וכאשר תשתו הלא אתם האוכלים והשותים ולכם יש הנאה בזה אבל אלי לא בא הנאה מזה וכאומר מה זה השאלה על התענית מה לי בזה אם יתענו או יאכלו:

פסוק ז
הלוא את הדברים. כאומר מי בקש מהם הצום הלא בזה חפצתי את הדברים וגו'
יושבת. ר"ל יושבת בהשקט ושאנן
ועריה. וכן עריה שבסביבותיה היו יושבת בהשקט ושלוה
יושב. ר"ל מיושב מבני אדם:

פסוק ח
ויהי דבר ה'. חזר המקום ואמר לזכריה להזכיר הדברים שקרא ה' מאז ביד הנביאים ולאמר להם:

פסוק ט
כה אמר ה'. ר"ל כן אמר ה' להנביאים הראשונים לאמר להם משפט אמת שפוטו וגו':

פסוק י
ואלמנה וגו'. זכר אלו לפי שהם תשושי כח וכח לעשקם ולגזלם
ורעת וגו'. אל תחשבו זה על זה להרע :

פסוק יא
וימאנו. אנשי אותו הדור מאנו להקשיב ונתנו כתף סוררת כדרך האדם הממאן להקשיב דברי חבירו שמסיר כתפו ממנו והולך לו
משמוע. מלשמוע:

פסוק יב
שמו שמיר. עשו לבם חזק כשמיר מלשמוע את התורה
ברוחו. במלאכו על ידי הנביאים
ויהי קצף. ובעבור זה היה קצף גדול עליהם מאת ה':

פסוק יג
ויהי וגו' אמר ה' צבאות. ר"ל ה' אמר אז להם שגמולם יהיה מדה במדה כאשר קרא הוא להם ע"י הנביאים ולא שמעו כן יקראו הם אלי מתוך הדחק ולא אשמע קול צעקתם:

פסוק יד
ואסערם. אפיצם ברוח סערה על כל ארצות העכו"ם אשר לא ידעו אותם מאז והארץ תהיה שממה אחרי צאתם ממנה מבלי ימצא בה עובר ושב
וישימו. ר"ל והנה הם עצמם עשו ארץ חמדה לשממה כי עם כל הדברים האלה אחזו בדרכם וגלו ממנה בעוונם ונשארה שממה ומוסב למעלה לומר הנה כל חפצי במעשים טובים ועל זה הזהרתי את אבותיכם ובעבור זה הגליתים על שלא שמעו אלי בדבר זה אבל מעולם לא בקשתי ממי דברי הצומות: