ילקוט שמעוני, זכריה פרק ט


סימן תקעה
משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו -
דרש רבי יהודה:
זה משיח, שהוא חד לעו"א ורך לישראל.

א"ל רבי יוסי בן דורמסקית:
יהודה, עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים?
מעידני שמים וארץ, שאני מדמשק ובו מקום ששמו חדרך.

ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו?
עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק, שנאמר: ודמשק מנוחתו - ואין מנוחתו אלא ירושלים, שנאמר: זאת מנוחתי עדי עם.
אמר ליה: ומה אני מקיים ונבנתה העיר על תלה?
אמר ליה: שאין עתידה לזוז ממקומה.
אלא מה אני מקיים ורחבה ונסבה למעלה?
שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה, כתאנה זו שרחבה מלמעלה וקצרה מלמטה, ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק, שנאמר: אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגלויות באות וחנות בתוכה, שנאמר: ודמשק מנוחתו - הרי לרוחב כו' (כתוב בישעיה ברמז תע"ב):

וישב ממזר באשדוד -
(ביחזקאל ברמז שע"ד).

גילי מאד בת ציון -
הרואה חמור בחלום יצפה לגאולה, שנאמר: גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך וגו' עני ורוכב על חמור.

עני ורוכב על חמור -
הוא חמור בן האתון שנברא בין השמשות.
הוא החמור שחבש אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו.
הוא החמור אשר רכב עליו משה רבנו, בבואו למצרים, שנאמר: וירכיבם על החמור.
הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו.

סימן תקעו
ריב"ל אשכחיה לאליהו דהוה יתיב אפתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי.
אמר ליה: אימת אתי משיח?
אמר ליה: זיל לישיילה לדידיה.
אמר ליה: והיכא יתיב?
אמר ליה: אפתחא דרומי.
אמר ליה: ומאי סימניה?
א"ל: יתיב בין עניים סובלי חלאים וכלהו שרו ואסרו בחדא איסרא ואיהו שרי חדא ואסר חדא.
אמר: דילמא מיתבעינא ולא איעכב.
אזל לגביה, א"ל: שלום עליך רבי ומורי.
אמר ליה: שלום עליך בר ליואי.
א"ל: לאימת אתי מר?
א"ל: היום!
למהר אשכחיה לאליהו אתאי לגביה.
א"ל: מאי קאמר לך?
א"ל: שקורי משקר בי.
אמר ליה: מאי אמר לך?
אמר ליה: אמרתי לו שלום עליך רבי ומורי, אמר לי: שלום עליך בר ליואי.
א"ל חזי דאבטחוך לך ולאבוך דאתון מן בני העולם הבא.
ועוד אמרית ליה: לאימת אתי משיחא?
א"ל היום.
א"ל: היום אם בקולו תשמעו.

א"ר אלכסנדרי: ר' יהושע בן לוי רמי.
כתיב: וארו עם ענני שמיא.
וכתיב: עני ורוכב על חמור.
זכו - עם ענני שמיא.
לא זכו - עני ורוכב על חמור.

אמר ליה שבור מלכא לשמואל:

אמריתו משיח אחמרא קאתי, אישדריה ליה סוסיא ברקא דאית לי.
אמר ליה: מי אית לך בר חיוור גווני?!

סימן תקעז
גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא -
א"ר אבהו:
שלך ושלנו היא הגאולה, דכתיב: לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו.

א"ר מאיר:
כתיב: ויושע ה' ביום ההוא - ויושע ה' כתיב, כביכול כשישראל בצרה, אף הוא ע,מהם, שנאמר: בכל צרתם לו צר.
וכתיב: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה.
וכתיב: ושם דרך אראנו בישע אלהים - בישע ישראל אינו אומר, אלא בישע אלהים.

א"ר ברכיה הכהן בר רבי:
ראה מה כתיב?
גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא - ומושיע אין כתיב כאן, אלא ונושע.
וכן הוא אומר: אמרי לבת ציון הנה ישעך בא - מושיעך אין כתיב אלא ישעך.

א"ר אמי:
משה מקלס לישראל: אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. לה' אין כתיב כאן, אלא בה'.

לאדם שיש לו סאה של מעשר שני, מהו עושה?
נותן מעות ופודה אותה.

כך ישראל כביכול, במה הם נפדים?
בהקב"ה: עם נושע בה'.
אמר הקב"ה: בעוה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם:
במצרים - ע"י משה ואהרן,
בימי סיסרא - ע"י דבורה וברק,
ובמדינים - ע"י שופטים,
וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרים ומשתעבדים.
אבל לעתיד לבא, אני בעצמי גואל אתכם.
ועוד יותר, אין אתם משתעבדים, שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים.

סימן תקעח
וה' אלהים בשופר יתקע -
א"ר יודן:
אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות נסבכים בצרות וכופם ליגאל בקרנו של איל, שנאמר: וה' אלהים בשופר יתקע.

א"ר חנינא בר יצחק:
כל ימות השנה ישראל נאחזים בעברות ונסבכין בצרות, ובראש השנה הם נוטלים שופר ותוקעים בו ונזכרים לפני הקב"ה, והוא מוחל להם.
וסופן להיגאל בקרנו של איל, שנאמר: ה' אלהים בשופר יתקע.

ר' אבא בריה דרב פפי ר' יהושע דסכניין בש"ר יהושע בן לוי:
לפי שהיה אברהם רואה את האיל נותש מחורש זה ונסבך בחורש אחר.
א"ל הקב"ה: כך עתידין בניך להסתבך במלכויות, מבבל למדי, ממדי ליון, מיון לאדום, וסופן להיגאל בקרניו של איל, שנאמר: וה' אלהים בשופר יתקע.
לפי שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.
אבל איני יודע מי יתקע?
ת"ל: וה' אלהים בשופר יתקע.

אבל איני יודע מאין הוא תוקע?
ת"ל: קול שאון מעיר קול מהיכל.

וה' אלהים בשופר יתקע -
מה שופר של הקב"ה שלם, אף שופר של ר"ה שלם.
למה שבר"ה הם נגאלים ממלאך המות.

והיינו דתנן:

נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול: ומלאו כמזרק כזויות מזבח. א"ר כהנא אבנים של קרנות מזבח חלולות היו שנאמר ומלאו כמזרק כזויות מזבח, והא כתיב מזבח אבנים שלמות, דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה:

ותירוש ינובב בתולות. א"ר הונא בירה דרב יהושע כל הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה מפקחת שנאמר ותירוש ינובב בתולת, [כתיב נבוב לוחות] מתרגמינן חליל לוחין: