בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, מלאכי פרק א


סימן תקפו
משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי -
אמר רב:
מלאכי - זה מרדכי.

ולמה נקרא שמו מלאכי?
שהיה משנה למלך.
מיתיבי:
ברוך בן נריה,
ושריה בן מחסיה,
ודניאל איש חמודות,
ומרדכי בלשן,
וחגי זכריה ומלאכי,
כלם נתנבאו בשנת שתים לדריוש, קא חשיב מרדכי, וקא חשיב מלאכי, תיובתא.

תניא, ר"י בן קרחה אומר:
מלאכי - זה עזרא.

וחכמים אומרים:
מלאכי שמו.

אמר רב נחמן בר יצחק:
מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא, דכתיב בנבואתיה דמלאכי: בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל.

ומאן מפריש נשים נכריות מישראל?
עזרא, דכתיב: ויען שכניה בן יחיאל וגו' ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות.

סימן תקפז
אהבתי אתכם אמר ה' -
אמר רשב"ל:
בשלשה לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל:
בדביקה,
בחפיצה,
בחשיקה.

בדביקה מנין?
שנאמר: ואתם הדבקים בה'.

בחשיקה מנין?
שנאמר: חשק ה' בכם.

בחפיצה מנין?
שנאמר: ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ.

ואנו למדים אותו מפרשתו של אותו רשע.
בדביקה מנין?
ותדבק נפשו.

בחשיקה מנין?
שכם בני חשקה נפשו.

בחפיצה מנין?
כי חפץ בבת יעקב.

רבי אבא בר אלישע מוסיף אף תרתין:
באהבה,
ובדבור על לב.

באהבה: אהבתי אתכם אמר ה'.
בדבור על הלב,
דברו על לב ירושלים.

ואנו למדין אותו מפרשתו של אותו רשע.
באהבה מנין?
ויאהב את הנערה.
בדבור על לב, וידבר על לבה.

אהבתי אתכם אמר ה' -
אמרו רבותינו:
דורו של מלאכי, הוא היה מדבר והם היו משיבין אותו.
הוא אומר: היקבע אדם אלהים.
והשיבו אותו: במה קבענוך.

אמר ר' לוי:
לשון ערבי הוא, הבא להסיח עם חברו אומר לו: הרי אתה גוזלני! הרי אתה קובעני!

ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה - שאין מוציאין כראוי.
חזר ואמר להם: הלא אח עשו ליעקב
ואתם אומרים: במה אהבתנו.
בנוהג שבעולם מי שיש לו שני בנים, אחד בכור ואחד קטן, מי נוטל הרבה?
הבכור, עשו יצא תחלה, שנאמר: ויצא הראשון אדמוני, הוא היה ראוי ליטול שני חלקים ולא עשיתי כך, אלא יעקב נטל שני חלקים, העוה"ז והעוה"ב ועשו לא נטל אלא העוה"ז, ראו מה חבה אהבתי אתכם.

מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן מרקיע ראשון לשני, ומשני לשלישי, ומשלישי לרביעי, ומרביעי לחמישי, ומחמישי לשישי, ומששי לשביעי, ואין צריך לשער מטלפי החיות והכסא למעלה מכלם, וראו כמה חיבבתי אתכם שהנחתי כלם ואמרתי לכם: עשו לי יריעות עזים, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

כי תאמר אדום רוששנו -
פילוסוף אחד שאל את ר' אליעזר:
לא כך אמר הנביא: המה יבנו ואני אהרוס והלא כל הבנינים קיימין?

א"ל רבי אליעזר:
לא דבר הכתוב כנגד הבנין אלא כנגד העצות, כל מה שאתם יושבין ומחשבין בלבבכם לבנות עלינו ולכלותנו הוא הורס עצתכם.
אמר לו: חייך, כך הוא, יושבים בכל שנה לבא ולכלות אתכם, וחד סב אתי ומבטיל ליה.

בן יכבד אב -
זה בלאדן בן בלאדן.

ועבד אדוניו -
נבוזראדן (כתוב במלכים ברמז רמ"ג):

הקריבהו נא לפתחך -
שנו רבותינו:
נשפכה או שנתגלה הרי זה ימלא מן הכיור מפני שיין או מים מגולים פסולים לגבי המזבח.
ואמאי נעברינהו במסננת?
לימא מתניתין דלא כר' נחמיה.

דתניא:
מסננת יש בה משום גלוי.

אמר רבי נחמיה:
אימתי?
בזמן שהתחתונה מגולה, אבל התחתונה מכוסה, אע"פ שהעליונה מגולה אין בה משום גלוי, לפי שארס של נחש דומה לספוג צף ועומד במקומו.
אפילו תימא ר' נחמיה אימור דא"ר נחמיה להדיוט, לגבוה מי אמר?
מי לית ליה הקריבהו נא לפחתך?

מי גם בכם ויסגור דלתים ואל תאירו מזבחי חנם -
היה ר"ש אומר:
שני דברים משמשין את הגוף ואין נמנעין לעשותם, ואין נוטלים עליהם שכר, כאדם שאומר לחברו: הדלק לי את הנר והגף לי אחריך את הדלת.

והלא דברים קל וחומר:
אם דברים שאין נוטלים עליהם שכר לא עשיתם עמי חנם, על אחת כמה וכמה ומנחה לא ארצה מידכם - דברים שנוטלים עליהם שכר.

כי ממזרח שמש ועד מבואו -
משעה שהשמש זורח ועד שהוא שוקע הוא מקלס להקב"ה (ביהושע ברמז כ"ב):

ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה -
התורה מזהרת ואומרת: השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה.
ואתה אומר: ובכל מקום מוקטר מוגש.

אי זו היא מנחה טהורה שבכל מקום מוקטר ומוגש לשמו של מי שאמר והיה העולם?

א"ר שמואל בר נחמני:
זו היא תפלת המנחה, ואין מוקטר אלא תפלת המנחה, שנאמר: תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי וגו'.

גדול שמי בגוים -
כגון עגלון מלך מואב, כיון שהזכיר לו שמי כתיב: ויקם מעל הכסא.

ובכל מקום מוקטר מוגש -
אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהם כאלו מקטירים ומגישים לשמי.
וכתיב: זאת התורה לעולה למנחה - זאת התורה לא עולה ולא מנחה.

גדול שמי -
דקרו ליה אלהא דאלהא.

ומנחה טהורה -
א"ר נחמיה:
זה הלמד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומר תורה בטהרה.

ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו -
(במלכים ברמז ל"ה):

הפרק הבא    הפרק הקודם