מצודות דוד, דברי הימים א פרק טו



פסוק א
ויכן וגו'. הכין מקום על הארון ופירש עליו אוהל:

פסוק ב
אז. כשמת עזא על אשר שלח ידו בארון
כי בם בחר ה'.
ולא יבוא בידם המכשול שנכשל בו עזא:

פסוק ג
להעלות. מבית עובד אדום:

פסוק ה
לבני קהת. היו הבאים אוריאל השר וחביריו:

פסוק יב
אתם ראשי וגו'. ועליכם הדבר
התקדשו.
הטהרו
אל הכינותי.
אל המקום אשר הכינותי לו:

פסוק יג
כי למבראשונה. בהעלאה הראשונה מקרית יערים
לא אתם.
לא הייתם אתם המעלים ולזה נתגלגל הדבר שפרץ ה' בעוזא כי לא דרשנוהו כמשפט התורה שאמרה שבני לוי ישאו את הארון ובעבור זה באה התקלה:

פסוק טו
בכתפם. לא בעגלה על ידי הבקר כי אם בכתפם בהבדים אשר שמו עליהם:

פסוק טז
ומצלתים משמיעים. המשמיעים קול גדול וכן נאמר בצלצלי שמע (תהלים ק"ן)
לשמחה.
לעורר השמחה בעת העלות הארון:

פסוק יח
המשנים. שניים להם במעלה
זכריהו בן.
כן שמו
השוערים.
שהיו שוערים מאז כשהיה הארון בשילה ובנוב ובגבעון:

פסוק יט
במצלתים. ר"ל המה הקישו במצלתים של נחושת להשמיע קול גדול:

פסוק כ
על עלמות. ועל עלמות וגם הוא שם כלי זמר ונזכר בתהלים:

פסוק כא
על השמינית. בכינור שיש בו שמנה נימין
לנצח.
המנגנים יקראו מנצחים על כי דרכם לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה :

פסוק כב
במשא. בדבר הרמת הקול
יסור במשא.
היה שר וגדול בענין הרמת הקול וכפל דברו
כי מבין הוא.
בדבר הזה להרים הקול ולהכריע במקום הראוי:

פסוק כג
שערים לארון. מאז היו שוערים באהל הארון ועתה שבו להיות משוררים:

פסוק כד
מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספת ביאור אמר בחצוצרות וכן ותשרש שרשיה (תהלים פ')
ועבד אדם.
אולי הוא אחר ולא זהו האמור למעלה
שערים לארון.
גם המה היו מאז שוערים ושבו עתה להיות משוררים :

פסוק כה
בשמחה. חוזר על תחלת המקרא לומר ויהי דוד וגו' בשמחה:

פסוק כו
בעזר. ר"ל בעבור שעזרם האלהים ולא נכשלו בנשאם לזה זבחו הקרבנות הללו מלבד השור ומריא שזבחו אחר כל ששת הצעדים האמורים בשמואל ב':

פסוק כז
מכרבל. היה מעוטף במעיל של בוץ וכן כל הלוים וגו'
השר המשא המשררים.
השר בהרמת קול על המשוררים
אפוד בד.
מין לבוש עשויה כעין האפוד של כ"ג והיא מיוחדת להמתבודדים בעבודת ה' וכן נאמר בשמואל שהיה חגור אפוד בד עם כי היה לוי:

פסוק כח
ובקול שופר. הוא קול פשוט:

פסוק כט
ארון ברית. הארון שמונחים בו הלוחות הנתונים בברית
ותבז.
בזתה אותו בלבה בחשבה שאין מהראוי למלך להקל בכבודו כל כך ועם שהוא לכבוד ארון ה':

הפרק הבא    הפרק הקודם