רד"ק לדברי הימים א פרק ד

[ד, א]
בני יהודה פרץ חצרון וכרמי -
בא להשלים יחס יהודה מה שלא הזכיר למעלה, והזכיר דרך קצרה בנים ובני בנים כסדר.

וחור ושובל -
זהו חור שהזכיר למעלה כלב בן חור בכור אפרתה, והיה חור זה בן כלב בן יפונה, והוא אבי כלב שהיה אבי שובל, כמו שהזכיר למעלה ובכאן השלים יחסו.

[ד, ב]
וראיה בן שובל -
ראיה זה הוא הרואה שהזכיר למעלה ויהיו בנים לשובל הרואה חצי המנוחות והרואה וראיה אחד, כי כן דרך המשפחות להתהפך בהן האותיות.

אלה משפחות הצרעתי -
הוא שהזכיר למעלה מאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי, והזכיר הנה יחת ואחומי ולהד, שהיו עיקר משפחות הצרעתי:

[ד, ג]
ואלה אבי עיטם -
פירוש ועוד אלה בנים משובל ומחור אבי עיטם יזרעאל.

ושם אחותם הצללפוני -
מה שהזכיר אחותם וכן הזכיר למעלה בבני זרובבל ושלמיה אחותם, אולי לא היתה להם עוד והזכירם, או היו בעלות השם בדורם ונשים חשובות לכך הזכירם, כמו: סרח בת אשר.

[ד, ד]
אבי בית לחם -
קצר ולא הזכיר שלמא שהיה אבי בית לחם, כי חור היה אבי שלמא, ושלמא אבי בית לחם.

[ד, ה]
ולאשחור אבי תקוע -
הוא שהזכיר למעלה בן חצרון שהיה לו מאביה אשתו ולא הזכיר למעלה עוד מיחוסו אלא שאמר אבי תקוע, והנה השלים יחוסו.

[ד, ט]
ויהי יעבץ נכבד מאחיו -
אולי יעבץ הוא אחד מהנזכרים והיו לו שני שמות או הוא אחר, ואף על פי שלא הזכירו בסדר התולדה הזכיר ענינו.

יעבץ -
אע"פ שהוא הפוך אל הענין, כי היה לו לומר יעצב, אינם מקפידים העברים על זה כמו: נח מן ינחמנו, קין מן קניתי, שמואל מן מה' שאלתיהו.

[ד, י]
ויקרא יעבץ -
אולי חשש על שמו שהיה מענין עצב, כמו שאמר לבלתי עצבי וחשש שלא יבואו עניניו על הנכונה ושיעצב בעניני העולם ונדר נדר אם יצליחהו השם ויברכהו יעשה כך וכך ולא הזכיר הנדר.
וכן: וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי.

לדעת קצת המפרשים:
וכן: וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתון תתן את העם וגו':

ועשית מרעה לבלתי עצבי -
כלומר שתעשה אות עמי שלא אעצב מרעה בעולם ולא יהיה שמי גורם לי שום עצב.
ועצבי - הוא מקור פועל עומד והכינוי והמקור באחד אין בו פועל ופעיל.
או יהיה פועל יוצא ופירושו ועשית עמי להצילני מרעה לבלתי עצב אותי.

[ד, יא]
וכלוב אחי שוחה -
אף על פי שלא הזכירו בסדר התולדה הזכירו לספר תולדותיו וכן תמצא בספר זה בהרבה מקומות, כי מקצר היה בתולדות.

[ד, יב]
אבי עיר נחש -
כמו: אבי קרית יערים כי מבניו נתישבה העיר הנקראת עיר נחש.

אלה אנשי רכה -
כל אלה בני כלוב שהזכיר היו נקראין אנשי רכה, על ענין ידוע אצלם.

[ד, יג]
ובני קנז עתניאל -
אף על פי שלא הזכיר קנז הזכיר תולדותיו כמו שכתבנו.

[ד, יד]
אבי גיא חרשים -
כמו: אבי קרית יערים, כמו שכתבנו והזכיר למה נקראת העיר גיא החרשים.

כי חרשים היו -
פירוש אומני אבן ועץ וברזל, כי הכל יקרא חרש.

[ד, טו]
ובני כלב בן יפונה -
כבר כתבנו כי דעת רבותינו ז"ל:

שהוא כלב בן חצרון, ואם הוא הזכיר עוד מתולדותיו מה שלא הזכיר למעלה.

ובני אלה וקנז -
כך היה שמו וקנז בוי"ו.

[ד, יז]
ובן עזרה יתר ומרד ועפר וילון ותהר את מרים -
פירוש ותהר כמו ותלד וכן על ברכות הורי כמו יולדי, ועל אשתו של מרד אומר שילדה לו למרד את מרים ואת שמי וכו' מרים בן הוא כמו האחרים, כי הרבה נמצאים בשם אחד זכר ונקבה, כמו: אביה אשת חצרון ועיפה פלגש כלב ואחרים רבים וסוף פסוקים המוכיח כי ותהר את מרים על אשתו של מרד הוא אומר וכן אשתו היהודיה ילדה את ירד פירוש אשתו של מרד.

[ד, יח]
היהודיה -
מכלל שהראשונה שהזכיר לא היתה יהודיה והיא בתיה בת פרעה שהזכיר בסוף הענין.

את ירד אבי גדור -
יש מפרשים:

כל אלה אבי אדון ומפרשים גדור ושכו וזנוח שם הערים שהיו אלה מושלים עליהם.

והנכון
שהם כמשמעם וכלם שמות בני הילודים לכל אחד ואחד וכן תראה במה שהקדמנו שהוא מיחס האב על הבן, להודיע לפרסמו כשהיה הבן נכבד וידוע מאביו.

ואלה בני בתיה בת פרעה -
פירוש ואלה שהזכרנו תחלה מרים ושמי וכו' היו בני בתיה בת פרעה.

אשר לקח מרד -
בן עזרה מבני כלב בן יפונה.

ורז"ל דרשו:
כי מרד הוא כלב בן יפונה.
ולמה נקרא שמו מרד?
שמרד מעצת מרגלים, ודרשו כל אלה השמות ירד ואביגדור וחבר, כולם על משה רבינו ואמרו ילדה כמו גדלה, שהיה לה כבן.

[ד, יט]
ובני אשת הודיה -
אף על פי שלא אמר עד הנה הודיה זה, הזכיר תולדותיו וכן מנהג הספר כמו שכתבנו, ומאשתו שהיתה אחות נחם היו לו אלה הבנים: אבי קעילה הגרמי ואשתמוע המעכתי.

[ד, כא]
בני שלה בן יהודה -
כל התולדות שהזכיר עד הנה היו מפרץ ומזרח ומבני שלה לא הזכיר עד עתה, ועתה בהשלימו יחס יהודה הזכיר מבני שלה קצת.

ומשפחות בית עבודת הבץ -
פירוש שהיו אותם משפחות עובדי פשתים.

[ד, כב]
ויוקים ואנשי כזבא -
יש דרשות הרבה באלה השמות.
ודרשו:
יואש ושרף - שהם מחלון וכליון.

אשר בעלו למואב -
שלקחו להם נשים מואביות וישבי לחם שהיו מבית לחם יהודה, וכן בפסוק המה היוצרים הרבה דרשות, ולפי פשט הפסוק כל אלה מבני שלה ומבני בניו ואנשי כזבא כולם היו מבניו,

ואפשר שכזבא הוא כזיב, ויואש ושרף ג"כ מבניו.
ופירוש אשר בעלו למואב, שנלחמו עם מואב והיו אדונים להם, וישבי לחם גם כן שם אחד מבניו.

והדברים עתיקים -
פירוש זה שאמרנו כי יואש ושרף בעלו למואב אף על פי שלא נמצא זה בספרי הנבואה הם מדברים ידועים בקבלה ובמסרה ונעתקים איש מפי איש.

ויש מפרשים:
כי והדברים עתיקים חוזר על כל מה שכתב עזרא הנה מיחס התולדות, כי הדברים הנכתבים הנה אף על פי שלא תמצאם כתובים בספר מספרי הנבואה, לא תאמר איך ידע כל זה עזרא דברים שלא היו בימיו, כי הדברים מקובלים כלם.

[ד, כג]
המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה -
יתכן שחוזר לאנשי כזבא שזכר ואמר כי אלה אנשים המה היוצרים הידועים שהיו יוצרים אומני כלי חרש והיו יושבים חוץ לעיר במקום הנטעים, לטעת נטעים ולעבוד האדמה ולעשות שם הכלים.
גם כן אולי אותו המקום היה העפר שלו טוב למלאכת החרש ויהיו יושבים שם ונוטעים נטיעות וגודרים גדרות עם המלך במלאכתו וכן היו עם המלך בחוץ בענין הנטעים והגדרות וישבו שם מפני הכנת מלאכתם שם.

[ד, כד]
בני שמעון -
הזכיר יחס שמעון בקצרה אחר יחס יהודה, לפי שהיו שכנים בנחלה הוא זוכר נחלתם עם יחסם, כמ"ש: מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון, כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתן כי לא היה לו חלק בפני עצמו כמו לשאר השבטים וזהו שאמר: אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.

נמואל וימין -
נמואל הוא ימואל הנזכר בפרשת ויגש אליו ובפרשת וארא ונזכר גם בפרשת פנחס נמואל לנמואל משפחת הנמואלי וכן תראה ברוב השמות בעברי בשמות בני אדם ובשמות הערים כי אינם קופדים בחילוף אות אחת או שתים בשם, ופעמים קוראים אותם בשני שמות שאינם דומים זה לזה וקורא אותם במקום אחד בשם האחד ובמקום אחר בשם האחר.

[ד, כז]
וכל משפחתם לא הרבו עד בני יהודה -
לפי שהיו שוכנים בתוך בני יהודה אמר כי לא הרבו משפחתם שהגיעו למספר בני יהודה, לפיכך היו יושבים ביניהם ונספחים אליהם וישבו בקצת ערי יהודה וכן תמצא הערים אשר מזכיר הנה בספר יהושע בכלל ערי יהודה ומזכיר אותם גם כן בנחלת בני שמעון שנפלה להם בתוך בני יהודה, לפיכך אמר הנה אלה עריהם עד מלך דוד, אבל כשמלך דוד וחזקו בני יהודה גרשום בני יהודה מנחלתם והם בקשו להם נחלה, כמו שאמר: וילכו למבוא גדור עד למזרח הגיא ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר וכו' כי הלכו הנה והנה לבקש נחלה.

ומה שאמר זאת מושבתם והתיחשם להם, ר"ל כי אלה חמש ערים וחצריהם נשארו להם ולא גרשום משם בני יהודה.

[ד, לג]
התיחשם להם -
כלומר כי היו נקראים על שמם כל הימים, ואיננו רחוק בלשון לזכור יחס בענין הערים, כי עקר מלת יחס הוא גלוי על משפחה והודיע על האיש מאיזה משפחה הוא ומאיזה שבט הוא, כן מיחס הערים אל האדם והאדם אל הערים, להודיע ולגלות הדבר וכן קראו ליו"ד צרי יו"ד היחס, שמיחס אותו אל צרי עבר.

ומה שאמר ואת מושבותם ולא אמר אלה, כן דרך הלשון בהרבה מקומות יחיד בלשון רבים ורבים בלשון יחיד כמו: כי תקראנה מלחמה, ויבא משה ואהרן והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק.
או יהיה פירושו זאת הארץ.

[ד, לד]
ומשובב וימלך וכו' -
כל אלה שזוכר היו נשיאי משפחות לשבט שמעון וראשי בתי אבות והלכו לבקש נחלה אחר מלוך דוד והארץ היתה מבני חם שהיו יושבים שם לפנים ובאו אלה והכום והחרימום עד היום וישבו תחתיהם.

[ד, מא]
ואת המעונים -
בשורק מקום חולם והוא קבוץ מן מעון שהוא מקום הדירה.
ומה שאמר עד היום הזה, כי עד ימי עזרא לא שבו עוד בניהם באלה המקומות אף על פי שגלו משם בני שמעון.

[ד, מב]
בני ישעי בראשם -
אלה ארבעה בני ישעי שהיו ראשים לאלה חמש מאות אנשים.

אמרו רבותינו ז"ל:
כי ממנשה היו, בני ישעי ראינו שהיה משבט מנשה, כמו שאמר: ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי ואמר זה, לפי שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר: ובית יוסף להבה.

והקשו:
והכתיב: ומהם מבני שמעון הלכו להר שעיר ובני ישעי בראשם.

ותרצו:
ישעי נמי מבני מנשה קאתי דכתיב ועפר וישעי.

[ד, מג]
ויכו את שארית הפליטה לעמלק -
פירוש מה שנשאר שלא החרימום שאול ודוד, כי בדוד הוא אומר עד הכרית כל זכר באדום ועמלק מבני אדום, ומה שאמר וישבו שם עד היום הזה, פירושו עד היום הזה שגלו.

או פירושו כי עד היום, אף על פי שגלו בני שמעון בני עמלק לא שבו שם ועד היום הזה בחזקת בני שמעון.

הפרק הבא    הפרק הקודם