ילקוט שמעוני, תהלים פרק א


הקדמה
שנו רבותינו:
(ב"ב דף י"ד) סדרן של כתובים, רות, ספר תהלים, איוב, משלי, קהלת, שיר השירים, קינות, דניאל, מגלת אסתר, עזרא, דברי הימים. ועל סדר זה הולכים סימנים הרמזים]

סימן תרי
אשרי האיש -
זה שאמר הכתוב: בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש - אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות, מצינו שעקם הכתוב שתים שלש תיבות, שלא להוציא דבר מגונה מפיו, דכתיב: מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וגו' ומן הבהמה אשר איננה טהורה וגו'.

אמר ר' יודן בר מנסיא:
אף כשבא לפתוח בסימני בהמה טמאה, את הגמל - כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה הוא, ואת החזיר - כי לא מעלה גרה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מפריס פרסה. אמר דוד: אף אני הקב"ה העיר עלי: בקש ה' לו איש כלבבו.
מה בוראי לא הוציא דבר מגונה מפיו, אף דוד כך היה לו למימר: ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים או, (אשרי האיש) אשר [לא] הלך בעצת צדיקים. ולא אמר אלא: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים.

סימן תריא
תנינן:
כל העובר עבירה אחת אין מטיבין לו, הא כל היושב ואין עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה.

אמר רבי אבין:
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כהולכים בתורת ה'.
אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו - כבדרכיו הלכו.

אמר ר' יוסי בר אבין:
אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים לא כתיב, אלא מכיון שלא הלך בעצת רשעים, כאלו הלך בעצת צדיקים.

סימן תריב
רבי פנחס פתח:
מזקנים אתבונן -
אתה מוצא שבתחלה היה הקב"ה מברך את עולמו, שנאמר: ויברך אותם אלהים, כיון שעמד נח ברכו לו ולבניו, שנאמר: ויברך אלהים את נח.
עמד אברהם ברכו,שנאמר: והיה ברכה.

אמר רבי נחמיה:
שמסר לו את הברכה ואמר לו: עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי, מכאן ואילך הרי הברכה לך, למאן דהני לך בריך, כיון שעמד יצחק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק.

ר' נחמיה אומר:
זו ברכה.

ר' לוי אמר בשם רבי חמא:
לא ברכו אלא מתנות נתן לו.

משל למלך שהיה לו פרדס ומסרה לאריס והיו לו מיני אילנות כרוכין זה בזה, אחת של סם חיים ואחת של סם המות.
אמר האריס: אם משקה אני סם חיים סם המות יחיה עמו ואם איני משקהו סם חיים, היאך יחיה?!
חזר ואמר: לשנה אני משלים אריסותי והולך לי, מה דהני ליה לפרדס יעביד.
כך אמר אברהם: אם אברך את יצחק בני, ישמעאל ובני קטורה מתברכין עמו ואם איני מברך את ישמעאל ובני קטורה, היאך אברך את יצחק?!
חזר ואמר: בשר ודם אני, היום כאן ומחר בקבר, מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו יעשה, כיון שמת אברהם נגלה הקב"ה ליצחק וברכו, שנאמר: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק.
עמד יצחק וברך את יעקב בנתינה: ויתן לך האלהים, וחתם בקריאה, שנאמר: ויקרא יצחק אל יעקב.
עמד יעקב וברך את השבטים, ופתח במה שחתם יצחק: ויקרא יעקב אל בניו, וחתם: בזאת אשר דבר להם אביהם.
עמד משה לברך את ישראל ופתח במה שחתם יעקב: וזאת הברכה, וחתם: באשריך ישראל מי כמוך.
כיון שעמד דוד פתח במה שחתם משה, אשרי האיש.

בעשרה מיני זמר נאמר זה הספר:
בנצוח,
בנגון,
במזמור,
בשיר,
בהלל,
בתפלה,
בברכה,
בהודאה,
באשרי,
בהללויה.
וגדול מכלן הללויה, שכולל שם ושבח בתיבה אחת.

סימן תריג
אמר רבי יהושע בן קרחה:
עשרים פעמים כתיב: אשרי בספר תהלים, כנגד עשרים הוי שבספר ישעיה.

אמר רבי:

תמה אני היאך למדני רבי יהושע שכ' אשרי כתובים בספר תהלים ואנו אומרים כ"ב, כנגד כ"ב אותיות שבתורה, ועליהם הוא אומר: יהיו לרצון אמרי פי שיעשו ויחקקו לדורות, ואל יהיו קורין בהם כקורין בספרי מירס (הומירוס), אלא יהו קורין בהן והוגין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות, שנאמר: יהיו לרצון אמרי פי.

אמר ר' ירמיה בשם רבי יוחנן:
כתיב: אגורה באהלך עולמים, וכי תעלה על דעתך שדור בקש דירה בשני עולמים?!
אלא אמר: יהיו קורין ומזכירין אותי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כאלו אני קיים.

אמר רבי שמעון בן פזי:
כל פרשה החביבה על דוד, פתח בה באשרי וסייים בה באשרי.
פתח באשרי אשרי האיש
וסיים באשרי: אשרי כל חוסי בו.

שנו רבותינו:
ההולך לאיצטדינין ולבית השחוק ולכרכוס וראה את הנחשים החברים, כגון: בוקיון מוקיון מוליון ולולין סגלין סגלדין כלרין ובלרין מלרין הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר: אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' וגו'.
הא למדת, שדברים הללו מביאין לידי בטול תורה.

דרש ר"ש בן פזי:
וכי מאחר שלא הלך מהיכן עמד? ומאחר שלא עמד מהיכן ישב?
אלא לומר לך, שאם הלך סופו לעמוד,
אם עמד סופו לישב,
ואם ישב סופו ללוץ,
ואם לץ עליו הוא אומר: ולצת לבדך תשא.

דרש ר' שמעון בן עזאי:
אשרי האיש אשר לא הלך -
ושמא יאמר אדם: הואיל ולא הלכתי לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות ולא עמדתי בקניגיון שלהם ולא ישבתי בתחבולות, אלך ואגרה בשינה?
ת"ל: כי אם בתורת ה' חפצו.

דבר אחר:
מדבר באדם הראשון.
אמר אדם: אשרני אם לא הלכתי בעצתו של נחש.

ובדרך חטאים לא עמד -
אשרני אם לא עמדתי בדרכו של נחש.

ובמושב לצים לא ישב -
אשרני אם לא ישבתי במושבו של נחש ושל ליצנים.

רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
הנחש הוציא לשון הרע על בוראו.
אמר לחוה: למה אין אתם אוכלין מן העץ הזה?
א"ל: אלהים צונו שלא לאכול ממנו ושלא ליגע בו.
מה עשה הנחש?
נטל את חוה ודחפה עליו ולא מתה.
והקב"ה לא אמר אלא לא תאכל ממנו, והוסיפה חוה על הצווי.
א"ל הנחש: מעץ זה אכל וברא את העולם, ואם אתם תאכלו בממנו תבראו עולמות כמותו, שנאמר: והייתם כאלהים, אלא כל אומרן שונא בר אומנותו, מכאן שהיה ליצן.

כי אם בתורת ה' חפצו -
אמר ר"ל:
אלו שש מצות שצוה הקב"ה לאדם, שנאמר: ויצו ה' אלהים על האדם.

ובתורתו יהגה -
באלו שש מצות שנתן לו.

והיה כעץ שתול -
ששתלו הקב"ה בגילוי עריות.

אשר פריו יתן בעתו -
זה קין.

ועלהו לא יבול -
זה הבל.

וכל אשר יעשה יצליח -
זה שת.

לא כן הרשעים -
זה נחש.

לא יקומו רשעים במשפט -
זה נחש, שהכל מתרפאים, לעתיד לבא חוץ מן הנחש וגבעוני, שנאמר: ונחש עפר לחמו.

גבעוני מנין?
והעובד העיר.

כי יודע ה' דרך צדיקים -
אלו אדם וחוה.

ודרך רשעים תאבד -
זה נחש שאין לו רפואה.

סימן תריד
דבר אחר:
כעץ שתול -
נטוע אין כתיב כאן, אלא שתול.
ללמדך, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו.
וכתוב אחד אומר: לא ימוש ספר הזה מפיך - אם עשית כן, אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. תצליח - בעוה"ז ותשכיל - לעוה"ב.
ועוד כתיב: בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה.
בשכבך תשמור עליך - בקבר מן רמה ותולעה.
והקיצות היא תשיחך - לעתיד לבא.

דבר אחר:
אשרי האיש -
זה נח, דכתיב: נח איש צדיק.

אשר לא הלך בעצת רשעים -
בשלשה דורות:
דור אנוש,
דור המבול,
דור הפלגה.


כי אם בתורת ה' חפצו -
אלו שבע מצות.

ובתורתו יהגה -
שהגה דבר מתוך דבר ואמר: מה טעם רבה הכתוב בטהורים יותר מטמאים?
אלא להקריב מהם קרבן, מיד: ויקח מכל הבהמה הטהורה.

והיה כעץ שתול על פלגי מים -
ששתלו הקב"ה בתיבה.

דאמר רבי לוי:
י"ב חדש היתה התבה עומדת במים כספינה העומדת בים.

אשר פריו יתן בעתו -
כל בני גילו היו מלידים בני המשים או בני ששים והוא בן ת"ק שנים.

רבי חייא בשם ר' חמא אמר:
כבש הקב"ה מעינו שלא יוליד, שלא יהיה לו בן של מאה שנה שיאבד עם דור המבול, לפי שבית דין של מעלה אין עונשין אלא ממאה שנה ואילך.

דבר אחר
שלא יוליד וירבה זרע, אם יהיו רשעים יאבדו בדור המבול והוא מתעצב בהם.
ואם תאמר שיהיו צדיקים, היה צריך לעשות תיבות הרבה. (הוי): אשר פריו יתן בעתו - זה שם.

ועלהו לא יבול זה -
חם.

וכל אשר יעשה יצליח -
זה יפת.

לא כן הרשעים -
זה דור הפלגה.

על כן לא יקומו רשעים -
זה דור המבול.

כדתניא:
דור המבול אין להם חלק לעוה"ב.

כי יודע ה' דרך צדיקים -
אלו נח ובניו.

ודרך רשעים תאבד -
זה דור המבול.

דבר אחר
אשרי האיש -
זה אברהם, שנאמר: ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא.

אשר לא הלך בעצת רשעים -
שלא הלך בעצת דור הפלגה, שנאמר: הבה נבנה לנו עיר - ואין הבה אלא עצה, שנאמר: הבו לכם דבר ועצה הלום.

ובדרך חטאים לא עמד -
אלו הסדומים, שנאמר: ואנשי סדום רעים וחטאים.

ובמושב לצים לא ישב -
זה אבימלך, שאמר לאברהם: הנה ארצי לפניך - ולא קבל.

כי אם בתורת ה' חפצו -
אשר יצוה את בניו וגו'.

ובתורתו יהגה -
אמר ר' שמואל בר נחמני:
אברהם לא היה לו רב ולא למדו.

מהיכן למד תורה?

תני רשב"י:
מלמד, שזמימן לו הקב"ה שני כליותיו כמין שני רבנין נובעות ומלמדות אותו חכמה ודעת, הה"ד: אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי.

והיה כעץ שתול -
ששתלו הקב"ה בא"י.

דבר אחר:
ששתלו בגן עדן.

אשר פריו יתן בעתו -
זה ישמעאל.

ועלהו לא יבול זה -
יצחק.

וכל אשר יעשה יצליח -
אלו בני קטורה.

לא כן הרשעים -
זה נמרוד וחבריו.

דבר אחר:
אשרי האיש -
זה שבטו של לוי, שלא הלכו בעצת דור המדבר ולא נשתתפו עמהם במעשה העגל.

ובדרך חטאים לא עמד -
שכן כתיב: אנא חטא העם הזה חטאה גדולה.

ובמושב לצים לא ישב -
שנאמר: וישב העם לאכול ושתו וגו'.

ובני לוי מה כתיב בהם?
ויאספו אליו כל בני לוי.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
מאן לא בעי למהוי מן בר ביתיה דמלכא?
אלא אמר משה: מי שלא נתן נזם לעגל יבא אצלי, מיד: ויאספו אליו כל בני לוי.

כי אם בתורת ה' חפצו -
זה שבט לוי, שנאמר: תורת אמת היתה בפיהו.

והיה כעץ שתול וגו' -
זה שבטו של לוי, ששתלו הקב"ה בארץ ישראל שכלן נכנסו לארץ.

רבי זעירא בשם רבי יהושע:
כל האנשים והנשים לא מתו, אלא משה ואהרן ומרים.

דבר אחר:
אשרי האיש -
זה בניו של קרח שלא הלכו בעצת אביהם, שנאמר: סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים. וכתיב: ובני קרח לא מתו.

ובדרך חטאים לא עמד -
שנאמר: את מחתות החטאים האלה בנפשותם.

ובמושב לצים לא ישב -
זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן.
מה עשה.
כנס עליהם כל ישראל והקהיל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות, ואמר: אלמנה אחת בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת.
בקשה לחרוש, בא משה ואמר לה: לא תחרוש בשור ובחמור יחדו.
באת לזרוע בא משה ואמר: שדך לא תזרע כלאים.
באת לקצור ולעשות ערימה, אמר: הניחי לקט שכחה ופאה!
עשתה גורן א"ל: תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני!
הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו.
מה עשתה?
מיד עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות, כדי ללבוש מגזותיהם וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו בא אהרן לקחת הבכורות, שנאמר: כל הבכור אשר יולד בבקרך.
הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות.
הגיע זמן גזיזה א"ל: תני לי ראשית הגז!
אמרה: אין כח לעמוד באיש הזה, הריני שוחטן ואוכלתן.
כיון ששחטה אותן, א"ל: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה!
אמרה: אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו.
אמרה: הרי הן עלי חרם!
אמר: חרם כלה שלי היא, שנאמר: כל חרם בישראל לך יהיה, נוטל והלך לו והניחה בוכה היא ובנותיה.
אריך כדין?
הוי כולהון עבדין ותולין בהקב"ה.

כי אם בתורת ה' חפצו -
אלו בניו שאמרו שירה, אמרו: אנו חייבין בכבוד אבינו נחלוק על משה, עמדו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה.

ובתורתו יהגה -
אלו בניו של קרח.

והיה כעץ שתול על פלגי מים -
כיון שנבלעו קרח ועדתו נמצאו בניו עומדין כתורן הזה של ספינה, שנאמר: ויהי לנס.

רשב"ג אמר:
לא היו שלשתן עומדין במקום אחד, אלא כל אחד ואחד היה עומד בפני עצמו והיו נראין כג' עמודים.
והיינו דקאמר ברייתא:
על מה קאים עלמא?
על שלשה עמודים.

אית דאמרי:
אבות העולם.

ואית דאמרי:
חנניה מישאל ועזריה.

ואית דאמרי:
שלשה בני קרח.

לא כן הרשעים -
זה קרח ועדתו.

על כן לא יקומו רשעים במשפט -
זה קרח ועדתו.

כי יודע ה' דרך צדיקים -
אלו בניו.

ודרך רשעים תאבד -
זה קרח ועדתו.

אמר רבא:
לעולם ילמד אדם תורה ממי שהוא חפץ, שנאמר: כי אם בתורת ה' חפצו.

אמר רבי:
אין אדם לומד תורה אלא במה שלבו חפץ.

לוי ורבי שמעון ב"ר הוו יתבי קמיה דרבי קא פסקי סדרא, סליק פרקא.
לוי אמר:
אייתו ספר משלי.

רבי שמעון אמר:
אייתו ספר תהלים.
כפייה ללוי אייתי תהלים, כי מטו הכא פירש רבי: אין אדם לומד תורה אלא ממי שלבו חפץ.

קם לוי אכרעיה אמר לו:
רבי, נתת לי רשות לעמוד.

אמר רב דימי בר חמא:
כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר: כי אם בתורת ה' חפצו.

ואמר רבא:
ליגמר אינש והדר ליסבר, שנאמר: כי אם בתורת ה' חפצו - והדר: ובתורתו יהגה.

ואמר רבא:
בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה, שנאמר: בתורת ה' חפצו - ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: ובתורתו יהגה.

והיה כעץ שתול -
אמר רבי ינאי:
כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם.

ואמר להו רב חסדא לרבנן:
בעינא דאימא לכו מילתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו: כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה ברכה לעולם, שבקוהי ואזלי קמיה דרבא, איקפד.
אמר להו: הני מלי גמרא, אבל סברא מחד רבי מעלי, כי היכי דלא ליטרוד.

על פלגי מים -
אמר ר' תנחום בר חנינא:
לעולם ישלים אדם שנותיו:
שליש במקרא,
שליש במשנה,
שליש בגמרא.

ומי ידע אינש כמה חיי?
כי קאמר ביומיה.

אשר פריו יתן בעתו -
אמר רבא:
אם פריו יתן בעתו - עלהו לא יבול ואם לאו, על הלמד ועל המלמד נאמר, לא כן הרשעים וגו'.

וכל אשר יעשה יצליח -
(ברמז ז'):

ובמושב לצים לא ישב -
רבי חנינא בן תרדיון אומר:
שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה - הרי זה מושב לצים, שנאמר: ובמושב לצים לא ישב, אבל אם יש ביניהן דברי תורה - שכינה שרויה ביניהן, שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.

דבר אחר:
ובתורתו יהגה יומם ולילה -
ר' אלעזר אומר:

אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, רצוננו להיות יגעים בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי. א"ל הקב"ה: קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה יומם ולילה.

ר' יוחנן אמר:
מקרא מלא הוא, שנאמר: והיה לאות על ידכה וגו'.
למען תהיה תורת ה' בפיך.


ר' יהושע אומר:
מה שאמר ר' אלעזר, אינו אלא פרט ללילות שאין מצות תפלין אלא ביום, שנאמר: ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה.

[א"ל ר' אלעזר]:
ומה אתה מקיים יומם ולילה?

א"ל ר' יהושע:
זה ק"ש שחרית וערבית ומעלה עליהם הכתוב, כאלו הן יגעין בתורה.

בר קפרא אמר:
כל מי שהוא שונה שני פרקים שחרית וערבית קיים: ובתורתו יהגה יומם ולילה.

אמר רבי חייא בר אבא:
לא אמר בר קפרא אלא במי שהוא רגיל לפשוט בהן, מאן דמוסיף תרתי הלכות בצפרא ותרתי הלכות ברמשא, כאלו יגע בתורה יומם ולילה.

שאלו את ר' יהושע:
מהו שילמד אדם חכמת יונית?
א"ל: אם בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה מותר, שנאמר: והגית בו יומם ולילה.
א"ל: לא ילמד אדם את בנו אפילו אומנות, שלא יבטל מד"ת.
אמר ליה: ובחרת בחיים.

תנן:
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה.

ר' סימון בשם רבי שמעון בר נחמן:
שיהיו) [ותהא] הגיות יומם ולילה שוים, ע"ש: והגית בו יומם ולילה.

[אמר ר' יוסי]:
ע"ש: שבע ביום הללתיך.

רב נחמן אמר בשם רבי אבין:
כל המקיים: שבע ביום הללתיך, כאלו קיים: והגית בו יומם ולילה.

סימן תרטו
תנו רבנן:
ואספת דגנך מה ת"ל?
לפי שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה.
יכול דברים ככתבן?
ת"ל: ואספת דגנך - תנהוג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל.

רשב"י אומר:
אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה תורתו אימתי נעשית?!
אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם.
ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: ואספת דגנך, ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם, שנאמר: ועבדת את אויביך.

אמר אביי:
הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כרשב"י ולא עלתה בידם.

א"ל רבא לרבנן:
במטותא מנייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תיתו לבי מדרשא דלא תטרדו במזונייכו כולי שתא.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים?
הראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם, אחרונים שעשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימו בידם.

סימן תרטז
והיה כעץ שתול -
אמר רבי יצחק בר ר' חייא:
למה נקראת תורה עץ חיים?
שחיא חביבה על כל החיים.

ואמר רבי יוחנן:
למה נמשלה לעץ חיים?
מה עץ חיים פרוש על באי גן עדן, כך התורה פרושה על כל החיים ומביאתו תחת עץ החיים.

תני:
עץ החיים מהלך ת"ק שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו.

אמר ר' אלעזר:
לא סוף דבר נופו מהלך ת"ק שנה אלא אפי' (בירתו) [קורתו].

תניא:
עץ החיים אחד מששים לגן, וגן אחד מששים לעדן, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, תמצית כור שותה תרקב, תמצית כוש שותה מצרים. נמצאת אומר: מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שבע שנים.

רבנן אמרין:
מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה, כנגד אבות הראשונים.
מה טעם?
אשר נשבע ה' לאבותיכם וגו' כימי השמים על הארץ.
ממזרח למערב מהלך ת"ק שנה.

מה טעם?
כגבוה השמים וגו' כרחוק מזרח מערב.

סימן תריז
רשב"ג בר רב יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה, על שם: מכל מלמדי השכלתי.

תמן תנינן: ר' נהוראי אומר:
הוי גולה למקום תורה.
מהו על פלגי מים?
כמי טבריא וחברותיה [צפורי וחבותיה].

אשר פריו יתן בעתו -
אמר ר' יודן:
אלו תלמידיו של אדם, שהוא יגע בהם אלו שתי שעות ביום ואלו שתי שעות בלילה.

רבי חנינא אמר:
זה תלמודו של אדם, שהוא יגע ועושה היום עתים, עת למקרא, עת למשנה, עת לגמרא.

ועלהו לא יבול -
שהכל צריכין לשיחתו ולתלמודו.

וכל אשר יעשה יצליח -
שיהו הכל צריכין לעצתו כגון: ר' אלעזר בן ערך שיעץ עצות ומצליחות.
אמר לו: נביא אתה.
אמר לו: לא נביא אנכי, אלא כך מקובלני מרבותי, כל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים.

אמר רב אחא בר אדא:
מנין שאפילו שיחת תלמיד חכם צריכה למוד?
ת"ל: ועלהו לא יבול.

כי הא דאמר רב שמעון:
מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שישן תחת המטה.
א"ל רבן גמליאל לזקנים: ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה, לפיכך הוא ישן תחת המטה.

אמר רבי שמעון:
משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים:
למדנו שעבדים פטורין מן הסוכה,
ולמדנו שהישן תחת המטה בסוכה, לא יצא ידי חובתו.

והיה כעץ שתול -
דרש רבי יוסי:
למה הדבר דומה?
לאדם שהיה הולך בארץ ציה ונפשו מתחלחלת בצמא, מצא אילן נאה ומעין תחתיו ופירותיו מתוקין וצלו נאה, אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישן בצלו וחזרה נפשו עליו, בשעת פטירתו ללכת, אמר לו: אילן, במה אברכך?
שיהו מעינות תחתיך - הרי מעינות תחתיך.
שיהו פירותיך מתוקין - הרי פירותיך מתוקין.
שיהא צלך נאה - הרי צלך נאה.
אלא יהי רצון שכל נטיעות שיטעו ממך יהיו כמותך!

כך אמר הקב"ה לאברהם: אברהם, במה אברכך?
אם אומר לך הודיעני - הרי הודעתני.
אם אומר תמליכני - הרי המלכתני.
אלא יהי רצון שכל צאצאי מעיך יהו כמותך, לכך נאמר: והיה כעץ שתול וגו'.

אשר פריו יתן בעתו -

אלו תלמידי חכמים שירבו בזרעך.

ועלהו לא יבול -
שלא יפסוק בעלי אמונים מזרעך.

וכל אשר יעשה יצליח -
זה אברהם שהרעיש כל מלכי מזרח ומערב תחתיו, שנאמר: מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו.

סימן תריח
לא כן הרשעים וגו' -
רבי יודן ורבי אלעזר משל את הצדיקים למשובח שבמינים וזהו שושנה, שנאמר: אני חבצלת השרון שושנת העמקים - היא המשובחת שבאותו המין, לא כשושנת ההר שנוחה ליחמש, אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת.
ומשל את הר שעיר במגונה שבמינים זהו מוץ, שנאמר: לא כן הרשעים כי אם כמוץ - ואם תאמר מוץ שבבקעה שיש בה לחלוחית, אלא כמוץ לפני רוח, שנאמר: יהיו כמוץ לפני רוח.

לא כן הרשעים -
ר' יודן ורבי פנחס, אמר ר' יודן:
אמר הקב"ה לרשעים: אני בראתי העולם בכן, שנאמר: ויהי כן.
אתם אומרים: לא כן, שנאמר: ולב כסילים לא כן, חייכם, על כן לא יקומו רשעים במשפט.

רבי פנחס אומר:
אמר הקב"ה לרשעים: אני אמרתי: ויהי כן - ואתם אומרים: לא כן.
אני אמרתי: לא כן - ואתם אומרים: כן, חייכם, לא כן - על כן לא יקומו רשעים במשפט - והא טב להון, אם אינן עומדין ונותנין דין?
אלא כאינש דאמר: קם פלוני בדינא, ולא הוי ליה הקמת רגל ליום הדין.

רבי אבא בר כהנא אמר:
לא יקומו רשעים - שנים,
וחטאים - שנים,
אלו ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין.

רשב"ג אמר:
פורענות אחת מכלה אותם, ואית לן קריין סגיאין.

על כן לא יקומו רשעים במשפטם אין כתיב כאן אלא במשפט.
ובאחת יבערו ויכסלו,
תמותת רשע רעה,
כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה.

אחת ולא שתים.

סימן תריט
כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'-
אמר רבי ברכיה:
בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם, ראה צדיקים ורשעים יוצאין ממנו.
אמר: אם לבראתו הרי רשעים עומדים ממנו, ואם שלא לבראתו האיך צדיקים עומדים ממנו? מה עשה הקב"ה?
הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושתף בו רחמיו ובראו.

ר' חנינא אמר:
לא כן אלא נמלך במלאכי השרת.
אמר להם: נעשה אדם.
אמרו לו: אדם זה מה טיבו?
אמר להם: צדיקים יוצאים ממנו, הדא הוא דכתיב: כי יודע ה' דרך צדיקים - הודיע דרך צדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד - איבדה מהם, שאלולי גלה להם שהרשעים עומדים ממנו, לא היתה מדת הדין נותנת שיברא.

ודרך רשעים תאבד -
איבד הקב"ה דרך רשעים מן הצדיקים שלא יטעו בה.

סימן תרכ
דבר אחר:
אבד רשעים מפני צדיקים:

נמרוד מפני אברהם,
אבימלך מפני יצחק,
עשו מפני יעקב,
הוי: כי יודע ה' דרך צדיקים.
אימתי?
כשדרך רשעים תאבד, זה שאמר הכתוב: ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו.
וכן הוא אומר: ונודעתי בם.
אימתי?
כאשר (משפטיך לארץ) [אשפטך].
וכן: וידעו מצרים כי אני ה'.
אימתי?
בהכבדי בפרעה.