מצודות דוד, תהלים פרק קכב



פסוק א
שמחתי. הוא מאמר בני הגולה שאומרים הן מאז שמחתי בעת שהיו אומרים לי נלך אל בית ה' בזמן הרגל:

פסוק ב
עומדות. מרוב אדם הבאים והיוצאים היינו מתעכבים ועומדים בשערים זמן מה עד אשר נוכל לבוא בה:

פסוק ג
ירושלים. זאת ירושלים אשר היא בנויה בכל מיני פאר כעיר אשר חוברה לה יחדיו כל הבונים לכללה בכל מיני פאר ויופי:

פסוק ד
ששם. אשר שם עלו השבטים שהם שבטי יה ר"ל עם ה'
עדות לישראל.
העליה הזאת היתה עדות לישראל שהשכינה שוכן בה לגודל הנס הנעשה אז כי היתה מכילה את כל ההמון הזה ולא היה צר להם המקום
להודות לשם ה'.
ומהראוי היה להודות לה' על הדבר ההוא:

פסוק ה
כי שמה. ר"ל ראויה היתה להשראת שכינה כי שמה ישבו כסאות רבות לעשות משפט והם כסאות הסנהדרין ואף שם היו כסאות לבית דוד הדנין דין אמת:

פסוק ו
שאלו. לזאת שאלו מה' שלום ירושלים להיות בנויה כמאז
ישליו אוהביך.
כאילו לירושלים ידבר לומר גם האוהבים אותך יהיו בשלוה:

פסוק ז
יהי שלום וגו'. ר"ל לא יצור עליה האויב ולא ינתוץ את הארמונות :

פסוק ח
למען אחי ורעי. כאילו כ"א מבני הגולה אומר לא בעבור עצמי בלבד אתפלל על שלום העיר כ"א גם בעבור אחי ורעי והמה כל בני ישראל:

פסוק ט
למען בית ה'. ולמען המקדש אשר יבנה בה אבקשה טוב לך:

הפרק הבא    הפרק הקודם