מצודות דוד, תהלים פרק ג



פסוק א
מזמור. התפלה ההיא אמרה בזמרה
לדוד.
של דוד כי הוא יסדה
בברחו.
וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפלה ההיא בזמרה:

פסוק ב
מה רבו צרי. עד שאף בני קם עלי
רבים.
בני אדם גדולים כשמעי ודואג ואחיתופל:

פסוק ג
לנפשי. על נפשי יאמרו שעד עולם לא יהיה לי תשועה מה' וכאשר החל לנפול לא יוסיף לקום:

פסוק ד
ואתה ה'. אבל לא כן הוא כי אתה מגן בעדי ותומך כבודי ומרים ראשי כי אחזור למלכותי:

פסוק ה
קולי. כשאקרא בקולי אל ה' ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתו
סלה.
עד עולם יענני ר"ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח:

פסוק ו
אני שכבתי. כשאני שוכב ונרדם מגודל הצער
הקיצותי.
ר"ל הפגתי צערי בזוכרי אשר ה' יסמכני:

פסוק ז
לא אירא. לזה לא אירא מרוב העם אשר את אבשלום אשר שמו פניהם להלחם בי:

פסוק ח
קומה ה'. הואיל ובטחתי בך מהראוי שתקום להושיעני
כי הכית.
הלא מעולם הכית את אויבי על הלחי ר"ל מכת בזיון וכמ"ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג) ור"ל הכאת הלחי תחשב לחרפה
שני רשעים.
אשר היו חורקים עלי שנימו בחרות אפם בי הלא מעולם שברת ולזה גם עתה אל תרף ידך ממני :

פסוק ט
לה' הישועה. הלא התשועה היא ביד ה' וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר"ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ"א על תשועתי:

הפרק הבא    הפרק הקודם