ראב"ע תהלים פרק צו

[צו, א]
שירו לה' שיר חדש -
פעמים, והטעם תמיד.

כל הארץ -
כל יושבי הארץ, וכל הארץ באו מצרימה.

[צו, ב]
שירו -
שמו הנכבד שהוא שם העצם.

בשרו -
אתם עם ה' אלה לאלה.

[צו, ג]
ספרו -
בעבור שהזכיר בגוים, על כן כל הארץ הוא ארץ ישראל.

[צו, ד]
כי -
אף על פי שתספרו כבודו ונפלאותיו, הוא יותר גדול ומהולל מאד על כל אלהים - הם המלאכים, כי הוא אלהי האלהים.

[צו, ה]
כי, אלילים -
שוא ושקר כמו רופאי אליל והוא מגזרת אל, אל יש בו או אל יש הוא והלשון תקצר לדבר, כמו וטוב משניהם את אשר עדן לא היה.

וטעם שמים –
מעונות המלאכים שהזכיר והוא השם הנורא על הנשמות, שהם צורות נכבדות והוא עשה הגופות.

[צו, ו]
הוד, לפניו -
לבדו, לא לפני אלילי העמים.

במקדשו -
השמים משמי קדשו, או הארון שנקרא עוז בבית המקדש והוא הנכון.
והטעם: כי השמים מעונות הכוכבים ובית המקדש בית זבול לו:

[צו, ז]
הבו -
שתודו בפה כי הכבוד והעוז לו לבדו הם.

[צו, ח]
הבו -
טעם כבוד שמו - הוא הארון שהוא נקרא שם, על כן ובואו לחצרותיו.

[צו, ט]
השתחוו -
בבואם במנחה אל החצר ותהיה השתחוייתכם בחיל ופחד.

[צו, י]
אמרו -
ידבר עם המביאים המנחה שיאמרו הגוים בשובם, כי השם מלך.

והטעם כי השם ישב את האדם על הארץ.

וטעם אף תכון
כי השם מלך צדק הפך פור, התפוררה ארץ ימוטו כל מוסדי ארץ.

[צו, יא]
ישמחו -
בתת טלם והארץ תתן יבולה והשדה יתן פריו וזהו יעלוז.

וטעם ירעם –
העננים העולים מהים או הכל דרך משל, כי כל העולם יהיה בהשקט ובטח בהראות צדק השם בארץ, או על דרך צאת השרים והמנגנים לפני המלך בבואו ממקום רחוק.

וטעם כי בא
השני פירוש הראשון, כמו: אל החצר החיצונה אל העם.



הפרק הבא    הפרק הקודם