מדרש רבה, ויקרא, פרק יד

תוכן הפרק:

פרשה טז: זאת תהיה תורת המצורע
פרשה יז: נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם

פרשה טז: זאת תהיה תורת המצורע

א [הצרעת - עונש על חטאים]

זאת תהיה תורת המצורע
הדא הוא דכתיב: (משלי ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו.

ר' מאיר ורבנן
ר' מאיר אומר:

שש ושבע הרי י"ג.

ורבנן אמרי:
שבע מקיימין ושבע, דכתיב: זו שביעית שקשה כנגד כולם.

ואיזה?
זה משלח מדנים בין אחים, ואלו הן: (שם)
עינים רמות,
לשון שקר,
וידים שופכות דם נקי,
לב חורש מחשבות און,
רגלים ממהרות לרוץ לרעה,
יפיח כזבים,
עד שקר,
ומשלח מדנים בין אחים.

ואמר רבי יוחנן:
וכולן לקו בצרעת.
עינים רמות, מבנות ציון, דכתיב: (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומסקרות עינים דכתיב: (שם) ושפח ה' קדקוד בנות ציון, דהוויין שייפין ברומחין ומהלכין בגסות הרוח.
ותלכנה נטויות גרון, שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה, בשביל להראות את תכשיטיה.

מסקרות עינים
רבי מני דקיסרי אמר:
שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא.

וריש לקיש אמר:
בקולריא אדומה.

הלוך וטפוף תלכנה
כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה ארוכה. וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה מביאה שתי קצרות והיתה נותנת ברגליה קונדיריקון עבה כדי שתראה ארוכה.

וברגליהם תעכסנה
רבי אבא בר כהנא אמר:
שהיתה צורות דרקון במנעליה.

ורבנן אמרי:
היתה מביאה שפופרת של ביצה והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה תחת עקיבה במנעליה וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה רופסת עליה והיתה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנה, והיה הקדוש ברוך הוא אומר לישעיה:
מה אלו עושות כאן?
יקומו ויגלו מכאן והיה ישעיה אומר להם: עשו תשובה עד שלא יבוא עליכם שונאים.
אמר: אם יבואו שונאים עלינו, מה יהיו יכולים לעשות?
שנאמר: (ישעיה ה)האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה.
דוכוס אחד רואני ונוטל אותי,
אפרכוס רואה אותי ונוטל אותי,
איסטרטליטוס רואה אותי ומושיב אותי בקרון.
הוי (שם) ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה ונדע דמן הוא דקיימא דילן או דיליה!
כיון שגדלו עונות באו השונאים היו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות.
דוכוס ראה אותן ונטלן,
אפרכוס ראה אותן ונטלן,
אסטרטליטוס ראה אותן ונטלן ומושיב אותן בקרון.
אמר הקב"ה: לא קיימא דילי וקיימא דילהון?!
מה עשה?
(ישעיה ג) ושפח ה' קדקד בנות ציון.

ר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא
ר' אלעזר אומר:

הלקן בצרעת, כדכתיב: (ויקרא יד) ולשאת ולספחת.

ר' יוסי בר חנינא אמר:
העלה על ראשם משפחות משפחות של כנים.

רבי חייא בר אבא אמר:
עשאן שפחות מכודנות.
מהו מכודנות?
אַמְהָן משעבדן.

ר' חייא וחילפא בר אידי, בשם רבי יוסי אמר:
מהו ושפח?
שמר משפחותיהם כדי שלא יתערב זרע קדש בעמי הארצות.
אמר הקדוש ברוך הוא: יודע אני שאין אוה"ע בדילין מן הצרעת.
מה עשה?
ה' פָּתְהֵן יְעָרֶה, רמז הקדוש ב"ה למעיניהם והיא מוציאה דם וממלא הקרון דם והיה אותו שלטון נועצה ברומח ונותנה לפני הקרון והיה קרון עוברות עליהן ומרמסן, הוא שירמיה אומר: (איכה ד) סורו טמא קראו למו.

ר' מאיר אומר:
לשון יוני הוא סירון סירון.

לשון שקר, ממרים, דכתיב: (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה.
ומנין שלקתה בצרעת?
שנאמר: (שם ) והענן סר מעל האהל והנה מרים מצורעת כשלג.

וידים שופכות דם נקי, מיואב, שנאמר: (מ"א ב) והשיב ה' את דמו על ראשו.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר: (ש"ב ג) יחולו על ראש יואב זב ומצורע.

לב חורש מחשבות און,
מעוזיה, שביקש לבוז כהונה גדולה.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר: (מ"ב טו) וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו.

ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, מגיחזי, שנאמר: (שם ה)ויאמר גחזי נער אלישע.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר: (שם ה)וצרעת נעמן תדבק בך.

ומשלח מדנים בין אחים, מפרעה, ששלח מדנים בין אברהם לשרה.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר: (בראשית יב)וינגע ה' את פרעה.

אמר רבי שמעון בן גמליאל:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך מטבריא לצפורי. מצאני זקן אחד ואמר לי: כ"ד מיני שחין הן ואין לך קשה לתשמיש המטה חוץ מבעל ראתן בלבד.

אמר רבי פדת:
ובו לקה פרעה.
לפיכך היה משה מזהיר את ישראל: זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע.

תניא, אמר ר' יוסי:
שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: כ"ד מיני שחין הן וכולן אמרו חכמים, תשמיש המטה קשה להן ובעל ראתן קשה מכלן.
ממאי הוי?

תנינא:

הקיז דם ושמש מטתו הוין ליה בנים נכפין וכו'.

אמר ר' יוחנן:
הזהרו מזבובי בעלי ראתן.

רבי זירא:
לא הוה יתיב בגויה.

ר' אלעזר:
לא עייל באהליה.

ר' אמי ור' אסי:
לא הוו אכלין ביעא דיליה.
ועל זה נאמר: זאת תהיה וגו'.

ב [מי האיש החפץ חיים]

דבר אחר:
זאת תהיה תורת המצורע

הדא הוא דכתיב: (תהלים לד) מי האיש החפץ חיים.
מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר:
מאן בעי למזבן סם חיים! אודקין עליה.

ר' ינאי
הוה יתיב ופשט בתורקליניה, שמעיה דמכריז:
מאן בעי סם חיים?
א"ל: תא סק להכא זבון לי.
א"ל: לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה, הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק, מי האיש החפץ חיים.
מה כתיב בתריה?
נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב.

אמר רבי ינאי:
אף שלמה מכריז ואומר: (משלי כא)שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו?!

אמר רבי ינאי:

כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים!
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת תהיה תורת המצורע, תורת המוציא שם רע.

ג [הרחקה מן המצורע]

דבר אחר:
זאת תהיה תורת המצורע

הדא הוא דכתיב: (איוב כ) אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע.
שיאו,
לרומא.
לעב, לעננא.
כגללו לנצח יאבד, מה גללים הללו מזוהמין אף הוא מזוהם.
רואיו יאמרו איו, חמון ליה ולא מכירין ביה, שכן כתיב בריעי איוב: (שם ב)וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו.

רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש
ר' יוחנן אומר:

אסור לילך במזרחו של מצורע ארבע אמות.

ור' שמעון אמר:
אפילו מאה אמה.

ולא פליגי, מאן דאמר ד' אמות בשעה שאין הרוח יוצא.
ומאן דאמר ק' אמה בשעה שהרוח יוצא.

רבי מאיר לא אכיל ביעי מן מבואה דמצורע.

ר' אמי ור' אסי,
לא הוו עיילי למבואות של מצורע.

ריש לקיש, כד הוה חמי חד מנהון במדינתא, מרגם להון באבניא.
אמר לו: פוק לאתרך לא תזהום ברייתא.

דתני ר' חייא:
(ויקרא יג) בדד ישב לבדו.

ישב ר' אלעזר ברבי שמעון כד חמי חד מנהון הוה מיטמר מיניה, על שום דכתיב: זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע.

ד [אין הקב"ה חפץ בקילוסו של אדם רשע]

דבר אחר:
זאת תהיה תורת המצורע

הדא הוא דכתיב: (תהלים נ) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך.

בן עזאי היה יושב ודורש:
והאש מלהטת סביבותיו.
אמרו ליה: שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק?
אמר להן: לאו! אלא מחריז דברי תורה לנביאים ונביאים לכתובים, ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני. עיקר נתינתן באש ניתנו, הדא הוא דכתיב: (דברים ד) וההר בוער באש.

אמר רבי לוי:
מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין הקב"ה חפץ בקילוסו של אדם רשע.
מן התורה, (ויקרא יג) ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא.
מן הנביאים, (מ"ב ח) ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת וגו', זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע.

ודלמא לאחורי תרעא הוה קאים?
רבנן אמרי:
אפילו בסוף העולם הסיטה הקדוש ברוך הוא והביאה, כדי שלא יספר אותו רשע בשבחו של הקב"ה.

בכתובים מנין?
שנאמר: (תהלים נ)ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי.

ר' אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר:
רמ"ח איברים יש בו באדם, מהם רבוצין מהן זקופין, ולשון זה נתון בין שני לחיים ואמת המים עוברת תחתיו ומכופל כמה כפולות.
בא וראה כמה שריפות הוא שורף אילו היה זקוף ועומד עאכ"ו!
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע:

ה [אל תתן את פיך לחטיא את בשרך]

דבר אחר:
זאת תהיה תורת המצורע

הדא הוא דכתיב: (קהלת ה)אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.

ר' יהושע בן לוי פתר קריא
באלו שפוסקים צדקה ברבים ואין נותנין.

ר' חנינא בר פפא אמר:
באלין שאומרים לשון הרע.

ור' בנימין בן לוי פתר קריא בחניפי תורה.

רבי מני פתר קריא בנדרים וכו', כדאיתא במדרש קהלת.

רבנן פתרין קריא במרים.
אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, אל תתן רשות לאחד מאיבריך לחטיא כל איבריך.
אל תאמר לפני המלאך, זה משה, הדא הוא דכתיב: (במדבר כ)וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים.
שגגה היא (שם יב) אשר נואלנו ואשר חטאנו, למה יקצוף האלהים על קולך על אותו הקול שנאמר: (שם)ויחר אף ה' בם וילך.

וחבל את מעשה ידך
אמר ר' יוחנן:
בפיה חטאה וכל האברים לקו?!
הדא הוא דכתיב: (שם) והענן סר מעל האהל.

אר' יהושע בן לוי:

מלה בסלע ומשתוקא בשתים.

דתנן, שמעון בנו אומר:
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
ו [ המדבר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה]

אמר ר' יהושע בן לוי:
חמש תורות כתובות במצורע:
זאת תורת נגע צרעת,
זאת תהיה תורת המצורע,
זאת תורת אשר בו נגע צרעת,
זאת התורה לכל נגע הצרעת,
זאת תורת הצרעת.

זאת תהיה תורת המצורע
המוציא שם רע.
ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמשה חומשי תורה. לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע.

ז [ולקח למטהר ציפור]

וצוה הכהן ולקח למטהר וגו'
אמר רבי יהודה בר סימון:
אלין צפריא קולנין.
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא הקול ויכפר על הקול.

ר' שמעון בן לוי אמר:
צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו.
והלא דברים ק"ו:
ומה אם צפרים שאוכלות מפתו ושותין מימיו מכפרין עליו, כהן שנהנה מישראל בכ"ד מתנות כהונה על אחת כמה וכמה!

במתלא אמרי:

דאכל בהדי קורא ילקה בהדי קילא. >


אמר רבי אחא:
מאדם יהא שלא יבאו חליים עליו.

מאי טעמא?
דאמר ר' אחא:
(דברים ז) והסיר ה' ממך כל חולי, ממך הוא שלא יבואו חוליים עליך.

רבי אבין אמר:
זה יצר הרע שתחלתו מתוק וסופו מר.

רבי תנחומא, בשם ר' אלעזר ורבי מנחמא, בשם רב אמר:
והסיר ה' ממך כל חולי, זו עין.

על דעתיה דר' אלעזר:
תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים.

רב ורבי חנינא, רב כדעתיה דאמר:
תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים.

ור' חנינא כדעתיה דרבי חנינא ורבי נתן, אמרי תרווייהו:
תשעים ותשעה בצנה ואחד בידי שמים.

רב, על דהוה שרי בבבל דהוה עינא בישא שכיחא.

רבי חנינא, על דהוה שרי בצפורי והוה תמן צנתא.

אנטונינוס אמר לרבינו הקדוש:
צלי עלי!
אמר לו: תשתזיב מן צנתא.
אמר ליה: יתיר חדא כסו וצנתא אזלת.
אמר ליה: תשתזיב מן שרבא.
אמר ליה: הא כדו צלי עלי, דכתיב: (תהלים יט) ואין נסתר מחמתו.

רבי ישמעאל ברבי נחמן, בשם רבי נתן אמר:
תשעים ותשעה בשרב ואחד בידי שמים.

רבנן אמרין:
תשעים ותשעה בפשיעה ואחד בידי שמים.

ט [תשובתו של המצורע וטהרתו]

וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת
למה שוחט אחת ומניח אחת?
לומר לך כשם שאי אפשר לשחוטה לחזור, כך אי אפשר לנגעים לחזור.
באותה שעה קורא הקב"ה לגיונות שלו ואומר: לא על חנם הכיתי אותו, אלא (ישעיה נז) בעון בצעו קצפתי ואכהו.

רבי אבא בר כהנא אמר:

חזר תוביה לתוביה, כמה דאת אמר: (משלי כו)ככלב שב על קאו.

רבי יהושע בן לוי אמר:

הדר שטיא לאורח שטותיה כמה דאת אמר: (שם) כסיל שונה באולתו.
(ישעיה נז) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם ניחומים לו ולאבליו, אלו איבריו המתאבלים עליו.

(שם) בורא ניב שפתים
ר' יהושע בן לוי אמר:
אם הניבו שפתיו של אדם בתפלה יהא מובטח שנשמעת תפלתו.

מאי טעמא?
בורא ניב שפתים שלום שלום וגו'.

רבי יהושע בר נחמני אומר:
אם כוון לבו בתפלה הוא מובטח שנשמעת תפלתו, שנאמר: (תהלים י)תכין לבם תקשיב אזנך, כד שלימין מיניה זכיה לרחוק.

ר' הונא ור' יודן בשם ר' אחא:
זה מצורע שהיה רחוק ונתקרב.
אמר ה' ורפאתיו,ואסיניה ליה לגרמיה, שנאמר: (ירמיה יז) רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה וגו'.

פרשה יז: נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם

א [נגעי בתים]

כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם
הדא הוא דכתיב: (תהלים עג) אך טוב לישראל אלהים לברי לבב.

יכול לכל?
תלמוד לומר: לברי לבב, אלו שלבן ברי במצות.

(שם פד) אשרי אדם עוז לו בך.
יכול לכל?
תלמוד לומר:מסלות בלבבם, אלו דשבילין דאורייתא, כבישין בלבהון.

(שם קכה) הטיבה ה' לטובים.
יכול לכל?
תלמוד לומר:ולישרים בלבותם.

(נחום א) טוב ה' למעוז ביום צרה.
יכול לכל?
תלמוד לומר: ויודע חוסי בו.

(איכה ג) טוב ה' לקוויו.
יכול לכל?
תלמוד לומר: לנפש תדרשנו.

(תהלים קמה)קרוב ה' לכל קוראיו.
יכול לכל?
תלמוד לומר: לכל אשר יקראוהו באמת.

(שם עג) ואני כמעט נטיו רגלי
רב ולוי
חד אמר:
אסף בן קרח היה.

וחד אמר:
אסף אחר היה.

מאן דאמר:
אסף בן קרח היה, כבר הייתי שורה עם אבא בגיהינום.

וחד אמר:
אסף אחר היה, כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם.
למה?
(שם)כי קנאתי בהוללים.

במערבא אומרים: הוללים, אלו שלבם מלא הוללות רעות.

ר' לוי קרי להון:

זהוניא אלו שמביאין אללי לעולם.

שלום רשעים אראה
כתיב: אין שלום לרשעיםואתה אומר שלום רשעים?!
אלא בשלומים של רשעים אראה.

(שם) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, לא הרהרתים בחלאים ולא צביתים בעונות, אלא ובריא אולם, עשיתים בריאים כאולם.

כדתנן:

פתחו של אולם ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה, וחמשה מלתריות של מילא היו על גביו.

ר' דוסתאי כר' ינאי, בשם ר' מאיר ורבנן,
ר' דוסתאי אמר בשם ר' מאיר:

האשה הזאת היא טווה מעה אחת עבה ומעה אחת דקה. אלו הציבום לעונות ואלו לאיספליטון.

רבנן אמרי:
אין להם ציבום של עונות שימותו בהם, אלא אלו הבריאים ליום הדין, הדא הוא דכתיב: (מ"א ז) ואולם הכסא אשר ישפוט שם אולם המשפט.

(תהלים עג) בעמל אנוש אינימו, לא לחרוש ולא לזרוע ולא לקצור.

ועם אדם לא ינוגעו
אמר רב המנונא:
אפילו באותם שכתוב בהם: (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם,לא ינוגעו. לפיכך משה מזהיר לישראל, כי תבאו אל ארץ כנען.

ב [נגעי בתים - עונש על צרות עין]

הדא הוא דכתיב: (איוב כ)יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו, יהו גוררין ומוציאין.

אימתי?

ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש.

הא כיצד?
אדם אומר לחבירו: השאילני קב חטים.
ואמר לו: אין לי.
קב שעורים, אין לי.
קב תמרים, אין לי.

אשה אומרת לחברתה: השאילני נפה.
היא אומרת: אין לי.
השאילני כברה.
ואומרת: אין לי.

מה הקב"ה עושה?
מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות: לא היה אומר: אין לי כלום?!
ראו כמה חטים יש כאן כמה שעורים כמה תמרים יש כאן!
לווט ביתא באילן לווטיא.

רבי יצחק ברבי אליעזר מייתי לה מן הדין קרא,
שקערורות, שקע ביתא באלין לווטיא, לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען.

ג [על עשרה דברים נגעים באים]

על עשרה דברים נגעים באים:
על ע"ז,
ועל גילוי עריות,
ועל שפיכות דמים,
ועל חילול השם,
ועל ברכת השם,
ועל הגוזל את הרבים,
ועל גוזל את שאינו שלו,
ועל גסי הרוח,
ועל לשון הרע,
ועל עין רע.

על ע"ז מישראל שהעידו עדות שקר בהקדוש ברוך הוא ואמרו לעגל: (שמות לב)אלה אלהיך ישראל.

ומנין שלקו בצרעת?

שנאמר: (שם ) וירא משה את העם כי פרוע הוא שפרחה בהן צרעת.

ועל גילוי עריות מבנות ציון שנאמר: (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון.

ומנין שלקו בצרעת?

שנאמר: (שם )ושפח ה' קדקד בנות ציון.

ועל שפיכות דמים מיואב שנאמר: (שמואל ב ג) יחולו על ראש יואב.

ועל חילול השם מגיחזי (מ"ב ה) ויאמר גחזי נער איש האלהים.

מהו מאומה?
מן מומא דאית ביה.

ומנין שלקה בצרעת?

שנאמר: (שם) וצרעת נעמן תדבק בך.

ועל ברכת השם
מגלית, שנאמר: (שמואל א יז)ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו.

ומנין שלקה בצרעת?

שנאמר: (שם)היום הזה יסגרך ה' בידי, ואין הסגרה האמור כאן, אלא לשון צרעת שנאמר: והסגירו הכהן.

ועל גוזל את הרבים, משבנא, שהיה נהנה מן ההקדשות.

ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר: (ישעיה כב)הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה, ואין ועוטך עטה, אלא צרעת שנאמר: (ויקרא יג) ועל שפם יעטה.

ועל הגוזל את שאינו שלו, מעוזיהו, דכתיב: (ד"ה ב כו) ויהי המלך עוזיהו מצורע עד יום מותו.
ועל גסות הרוח, דכתיב: (שם) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו.

ועל לשון הרע,
ממרים, דכתיב: (במדבר יב)ותדבר מרים ואהרן במשה.

ומנין שלקתה בצרעת?

שנאמר: (שם) והענן סר מעל האהל.

ועל עין הרע, שנאמר: (ויקרא יד) ובא אשר לו הבית, מי שייחד ביתו לו ואינו רוצה ליהנות לאחרים.

כי הא דאמר ר' אלעזר:
שקערורות, שקיע ביתו באלין לווטייא, לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען.

ד [אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה]

רב הונא, בשם רבי יהושע בר אבין ור' זכריה חתניה דרבי לוי, בשם ר' לוי:
אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה.

ממי את למד?
מאיוב, שנאמר: (איוב א) הבקר היו חורשות.
מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעין עולם הבא שנאמר: (עמוס ט)ונגש חורש בקוצר.

(איוב א) ותפול שבא ותקחם
אמר ר' אבין בר כהנא:
יצאו מכפר קריינוס והלכו את כל האבילין ובאו למגדל צבעייא ומתו שם.

(שם) ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך
אמר רבי יודן:
כל מקום שנאמר: רקמיעוט אף הוא מושבר ומולקה.

אמר רבי יודן:

לבדי, ועל לבדי להגיד לך אף הוא, כיון ששמע מיד מת.

(שם א) עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים
ר' שמואל בר נחמן אמר:
כיון ששמע איוב כך מיד התחיל מגייס חיילותיו למלחמה, הדא הוא דכתיב: (שם לא)כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני.
אמר: אומה זו בזויה, שנאמר: (ישעיה כג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה לא היתה באה, אלא ליתן אימתה?!
כיון שנאמר: אש אלהים נפלה מן השמים.
אמר: מה אני יכול לעשות?
קל מן שמיא נפל מאן יכולה לעשות?!
(איוב לא)ואדום לא אצא פתח.
לקח לו חרס להתגרד בו אף במצרים כן, (תהלים עח)ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים, ואחר כך, ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם,
ואח"כ, ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם.

אף מחלון וכליון כן.
בתחלה נגעה בהם מדת הדין בממונם ואחר כך: (רות א) וימותו גם שניהם.
ואף נגעים הבאים על האדם.
תחילה הן באים בביתו.
חזר בו טעון חליצה.
ואם לא טעון נתיצה,
הרי הן באים על בגדיו.
חזר בו טעון כביסה,
ואם לא טעון שריפה.
הרי הם באים על גופו.
חזר בו יטהר.
ואם לא בדד ישב:

ה [ישראל חוטאין והארץ מתקללת]

דבר אחר:
כי תבאו אל ארץ כנען
ז' עממים הן ואתה אומר ארץ כנען?!

רבנן אמרי:
רמזו מה חם סרסו וכנען לקה, אף כאן ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת.

ר' אלעזר בן יעקב ורבנן
ר' אלעזר אומר:

על ידי שהיה כנען אביהם של כולם, הדא הוא דכתיב: (בראשית י) וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת.

ורבנן אמרי:
ע"י שהיו כולם תגרין, כמה דאת אמר: (ישעיה כג)אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ.

אמר ר' יוסי בן דוסא:
אליעזר הוא כנען ועל ידי ששימש אותו צדיק יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך, הדא הוא דכתיב: (בראשית ט)ויאמר ארור כנען.
וכתיב (שם כד) ויאמר בא ברוך ה'.

רבי יעקב, בשם ר' יהודה, בשם רבי נתן דבית גוברין:
עביד להו נטילת רשות.
ומה אליעזר יצא מכלל ארור לכלל ברוך על ידי ששימש אותו צדיק, אחינו ישראל שנוהגין כבוד עם גדוליהם עאכ"ו!
לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען.

ו [נגעי בתים - טובתן של ישראל]

וכתיב: נגע צרעת
תני ר' חייא:
וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם?!

תני, רבי שמעון בן יוחאי:
כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות.
אמר הקדוש ב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב שנאמר: (דברים ו) ובתים מלאים כל טוב.

מה הקב"ה עושה?
מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא.

וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ?
אמר רבי ישמעאל ב"ר נחמן:
ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם:
הרוצה לפנות יפנה.
להשלים ישלים.
לעשות מלחמה יעשה.

גרגשי עמד (ופנה) מאליו, לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו, הדא הוא דכתיב: (ישעיה לו)עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, זו אפריקי.
גבעונים השלימו שנאמר: (יהושע י)וכי השלימו יושבי גבעון.
ל"א מלכים עשו מלחמה ונפלו.

ז [בבית ארץ אחוזתכם]

בבית ארץ אחוזתכם
זה בהמ"ק, שנאמר: (יחזקאל כד) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם.

ובא אשר לו הבית
זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (חגי א)יען ביתי אשר הוא חרב.

והגיד לכהן
זה ירמיה, שנאמר: (ירמיה א) מן הכהנים אשר בענתות.

כנגע נראה לי בבית

זו טינופת ע"ז.

ויש אומרים:
זה צלמו של מנשה, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ח)והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה.

מהו בביאה

אמר רבי אחא:
בייה! בייה! תותבה מפני למרי דביתיה.

אמר רבי ברכיה:
כתיב (ישעיה כח) כי קצר המצע מהשתרע, אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה וריעה כאחת, אלא והמסכה צרה כהתכנס, עשיתם צרה גדולה לאותו שכתוב בו (תהלים לג) כונס כנד מי הים.

וצוה הכהן ופנו את הבית.
(מ"א יד)
ויקח את אוצרות בית ה'.

ונתץ את הבית.
וביתא דנא סתריה.

והוציא אל מחוץ למחנה.
ועמא הגלי לבבל.

יכול לעולם?
תלמוד לומר: ולקחו אבנים אחרות, שנאמר: (ישעיה כח) לכן כה אמר ה' אלהים הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש.


הפרק הבא    הפרק הקודם