בשבילי התנ"ך
 

תנחומא, ויקרא, פרק ו

סימן א

זאת תורת העולה
זה שאמר הכתוב: כי מי בשחק יערך לה', ידמה לה' בבני אלים (תהל' פט ז).
אמר הקדוש ברוך הוא: אילו הייתי מבקש קרבן, לא הייתי אומר למיכאל שהוא אצלי להקריב לי קרבן.

וממי אני מבקש קרבן?

מישראל.
וכן הוא אומר בלחם הפנים: ביום השבת ביום השבת יערכנו ( ויק' כד ח).
ואומר: הירצה ה' באלפי אילים (מיכה ו ז).
בלעם הרשע הוא היה סנגורן של אומות העולם, ועל ידי האומות הוא מדבר הדבר, הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן (שם)?!
רוצה הוא מה שאתם מקריבין לו.
לא לוג שמן אתם מקריבין לו, אנו מקריבין לו רבי רבבות נחלי שמן.
מה הקריב אברהם לפניו, לא איל אחד, שנאמר: וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו' (ברא' כב יג). אם רוצה, אנו מקריבין לו אלפי אלפים. ומה הקריב אברהם, לא בנו?!
אני אקריב לו בני ובתי, שנאמר: האתן בכורי פשעי (מיכ' ו ז), זה בנו.
פרי בטני חטאת נפשי (שם), זה בתו.

ראה, בלעם הרשע כמה היה ערום.
התחיל אומר: את שבעת המזבחות ערכתי (במדב' כג ד), לא אמר שבע מזבחות אלא המזבחות. אלו הן, משנברא אדם הראשון עד עכשיו, שבע מזבחות בנו, ואני מקריב שבע כנגד שבעתן.

ומה הן מקריבין?

שתים עשרה חלות, שנאמר: ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות (ויקר' כד ה).
כיון שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו: רשע, מה אתה עושה?
אמר לו: את שבעת המזבחות ערכתי.

למה היה אותו רשע דומה?

לטבח שהיה מוכר בשוק והייתה חנותו מלאה בשר, ועבר הליגסטים ומסתכל בבשר.
ראה אותו טבח שהיה מסתכל בבשר.
אמר ליה: מרי, כבר שלחת אפסוגין לבית ביד העבד.
כך בלעם.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: רשע, מה אתה עושה בכאן?
אמר ליה: את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במד' כג ד).
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: הירצה ה' באלפי אילים?!
אמר לו: האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, אלו הייתי מבקש קרבן, הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני, שנאמר: כי מי בשחק יערוך לה', ידמה לה' בבני אלים (תהל' פט ז), זה בלעם שבקש להדמות להקדוש ברוך הוא בבני אלים, בבני אברהם יצחק ויעקב, שהן אילי העולם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה מבקש?
להטעות את עצמך לפני שאקבל קרבן מן האומות, אין אתה יכול. שבועה היא, מאת בני ישראל ברית עולם (ויק' כד ח), תנאי הן, שאיני מקבל קרבן, אלא מישראל.
לכך נאמר: צו את אהרן ואת בניו לאמר.
והאומות אומרים: מה הוא כך שישראל מקריבין ומקטירין?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: זאת תורת העולה.
ומי זאת עולה מן המדבר (שה"ש ח ה), ומשה עלה אל האלהים (שמו' יט ג).

דבר אחר:
וידבר ה', צו את אהרן ואת בניו
אמר הקדוש ברוך הוא: קיימו מה שכתוב למעלה מן הענין, ואחר כך זאת תורת העולה.

למה?

כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישעי' סא ח), אפילו בעולה.

מה כתיב למעלה מן הענין?

והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל, ואחר כך זאת תורת העולה.

למה?

כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. אם בקשת להקריב קרבן, לא תגזול לאדם כלום.

למה?

כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה.

ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה?

כשתנקה כפיך מן גזל.

מה הוא הגזל?

דוד אמר: מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב (תהל' כד ג-ד) זאת תורת העולה, מי שהוא נקי כפים מן הגזל, הוא יעלה בהר ה'.

ומתחילת הקורבנות אתה למד,
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם.

למה אומר אדם?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: כשתהא מקריב לפני, תהיה כאדם הראשון, שלא היה גוזל מאחרים, שהוא היה יחידי בעולם, כך אתה לא תהיה גוזל לברייה.

למה?

כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה.

דבר אחר:
זאת תורת העולה
למה נקרא שמה עולה?
שהיא עליונה מכל הקורבנות, העולה היא העולה.

תדע,
מי שהיה מביא חטאת, הכהן נוטלה, וכך המנחה, וזבח השלמים לבעליהן, האשם לכהן. אבל העולה, אין בריה טועם ממנה, אלא כולה עולה להקדוש ברוך הוא שהוא עליון, לכן נקרא שמה עולה:

סימן ב

דבר אחר:
צו את אהרן
מה עסקו של אהרן כאן?
ישראל מקריבין ואהרן נזכר.
והכתוב אומר: צו את אהרן. והרי כתיב: צו את בני ישראל את קרבני לחמי.
וכאן הוא אומר: צו את אהרן זאת תורת העולה?!
אמר הקדוש ברוך הוא: כל מי שהוא מעלה עצמו, סופו לילך באש, שנאמר: היא העולה על מוקדה.

דור המבול,
על שאמרו מה שדי כי נעבדנו, לפיכך נדונו באש, שנאמר: בעת יזורבו נצמתו בחומו וגו' (שם ו יז).
וכתיב: ויתרם אכלה אש (שם כב כ).

וכן הסדומיים,
וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש (ברא' יט כד).

פרעה אמר: מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), ועילה את עצמו ואמר: לי יאורי ואני עשיתני (יחזק' כט ג).
לפיכך, על מוקדה. שכן הוא אומר: וירעם משמים ה' (תהל' יח יד), מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש (שם שם יג).
וכן הוא אומר: ויהי ברד ואש מתלקחת (שמ' ט כד).

ואף סנחריב עילה את עצמו, שנאמר: עליתי מרום הרים ירכתי לבנון (מ"ב יט כג).
ומה היה לו?
ביד מלאכיך חרפת אדני (שם).

מה היה לו?

ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (שם שם לה).
הוא חרף על ידי מלאך, לפיכך ויצא מלאך ויך.

ומה עשה לו?

ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש (ישעי' י טז).

מהו תחת כבודו?

ששרף אותם מבפנים והניח בגדיהם מבחוץ, שכבודו של אדם זו היא כסותו.

ולמה הניח הקדוש ברוך הוא את בגדיהן?

על שהיו בניו של שם, שנאמר: בני שם עילם ואשור (ברא' י כב).
אמר הקדוש ברוך הוא, חייב אני לשם אביהם, שנטלו בגדיהם וכסו ערות אביהם, שנאמר: ויקח שם ויפת את השמלה (שם ט כג).
לפיכך הניח הקדוש ברוך הוא את בגדיהם ושרף את גופם, הדא הוא דכתיב: היא העולה על מוקדה.

ואף נבוכדנצר עילה את עצמו ואמר: אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעי' יד יד).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, לא דייך שכבר אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי (שם שם יג).

ולא עוד
אלא אמרת, אעלה על במתי עב אדמה לעליון, למעלה אתה רוצה לעלות?!
וכך אמר לחנניה וחבריו: ומן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי (דני' ג טו), ביתו שרפתי ועמו הגליתי ולא עמד עלי בביתו, ובביתי הוא יכול לי?!

מה עשה?

השליכן לכבשן האש.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

רמז לכבשן ונעשה פלניה, ומי שראוי לישרף, לא נשרף. ומי שלא היה ראוי לישרף, נשרף.
ותצא האש ושרפה חצי האומות.
שאתה מוצא כשנתכנסו לחנכת צלמא, מתחלה שמונה אומות היו, שנאמר: באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא וגו' ( שם שם ג), הרי שמונה אומות.
וכשנתכנסו לראות לחנניה וחבריו, אין כתיב שם אלא ארבע אומות, ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא ( שם שם כז).

והיכן ארבע אומות?

אלא קטל המון שביבא די נורא (שם שם כב).
ואף נבוכדנצר הרשע נשרף באש ונעשה אימת שירוף עליו.

ולמה לא נשרף באש כלו?

אמר הקדוש ברוך הוא: הניחו רשע זה חציו, כדי שידע על מי גדף.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ומה, רשע, לא אמרת איני מבקש עוד להלך עם בני אדם, אלא אעלה על במתי עב. חייך, כך אני עושה לך. ולך טרדין מן אנשא ועם חיות ברא להוה מדרך ( שם ד כב). כשם שהביא מכות על פרעה ועל מצרים, כך הביא על נבוכדנצר, שנאמר: אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עלאה ( שם ג לב), שנפל אימת שירוף עליו. לכך נאמר: היא העולה על מוקדה.

היא העלה על מוקדה
זו מלכות אדום שעלתה עצמה,
שנאמר: אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים וגו' (עובד' א ד). ונדונית באש, שנאמר: חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא (דני' ז יא).
אמר הקדוש ברוך: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו' (עובד' א יח).

ומה דבר?

על ידי משה, שנאמר: היא העולה על מוקדה.
ואחר כך, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (שם שם כא).

סיסרא שחרף, שכתוב בו: והוא לחץ את בני ישראל בחזקה (שופט' ד ג), בחרופין ובגידופים, לפיכך נדון באש, שנאמר: מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסלותם (שם ה כ).
ולעולם הבא, כשהקדוש ברוך הוא נפרע מעשו.

מה עשו עושה?

מתעטף בטליתו כזקן ובא ויושב לו אצל יעקב.

מנין?

שכן כתיב: [ו]אם בין כוכבים שים קנך (עובד' א ד).
ואין כוכבים אלא ישראל, שנאמר: הבט נא השמימה וגו' (בר' טו ה).
וכתיב: כה יהיה זרעך (שם).
ומה יעקב אומר לו:. אחי, אתה לא תהא אחי כיוצא בי, שנאמר: אהי דברך מות, אהי קטבך שאול, נחם יסתר מעיני (הוש' יג יד).

אהי דברך מות,
גזרות שהיית גוזר עלי, דו פרצופים היית גוזר עלי שאעבוד עבודה זרה. ואלו הייתי עושה, הייתי חייב מיתה בידי שמים. ואם לא אני עובד אותה, אתה הורג אותי. לפיכך, אהי דברך מות.

אהי קטבך שאול, לשון אלנסט"י קטבך, קאטאב"א, שאול.
כיון שעשו יורד לשאול, ישתייר יעקב לבדו, שנאמר: והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים [בה] יכרתו (ו) ויגוועו, והשלישית יותר בה (זכר' יג ח). ואין שלישית אלא ישראל, שנאמר: יהיה ישראל שלישיה (ישעיה יט כד).

וישראל על שעשו עצמם נבזים ושפלים, שנאמר: וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים (מלאכי ב ט), ומתנחמים ונגאלים באש, שנאמר: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב (זכר' ב ט).
כיון שעשו מסתלק מן העולם, הקדוש ברוך הוא וישראל משתיירין, שנאמר: אחת היא יונתי תמתי (שה"ש ו ט).
וכן הוא אומר: ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים לב יב):

סימן יג

(סדר הפסקאות הוא לפי הסדר בדפוסים, כנראה שיש בלבול בסדר הפסקאות)

זאת תורת העולה
ומהו עולה?
אלא שהיא עולה לפני הקדוש ברוך הוא ומכפרת על עונותיהם של ישראל.
כי בעת שעשה אברהם עולת האיל, שנאמר: וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר (ברא' כב יג).

ומהו אחר?
אלא אחר שראה הקדוש ברוך הוא כי בכל לבבו ובכל נפשו בא להעלות ליצחק בנו לעולה, ושלח לו האיל.

אמרו חכמים:
כי מששת ימי בראשית נברא האיל להעלותו עולה תחת יצחק.
וזה שכתוב: והנה איל אחר וגו'. ויקח את האיל וגו' (שם), שם הבטיחו הקדוש ברוך הוא בעת שיעלו בניו עולות, שיקבלם מיד.

אמרו חכמים זכרונם לברכה:
אילולי שנתעכב אברהם לבדוק הסכין, היה נשחט יצחק, אבל נתעכב לבדוק הסכין.
מיד נכמרו רחמיו של הקדוש ברוך הוא על יצחק, ואמר הקדוש ברוך הוא לפמליא שלו, ראו כמה זה הצדיק זריז לעשות דברי מאמרי.
מיד אמר למלאך להצילו, שנאמר: ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני (שם שם יא).

ולמה אמר אברהם אברהם שני פעמים?

בשביל שהיה רצונו לשוחטו ולעשות רצון קונו, היה המלאך ממהר ואומר: אברהם אברהם.

ומנין שבדק הסכין?
שנאמר: ויקח את המאכלת (שם שם י).
חשוב אותיות ויקח את המאכלת, ותמצא י"ב, כמנין הבדיקות שעושין לסכין אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא.

ומנין?

שנאמר: ושחטתם בזה (ש"א יד לד), זה בגימטריה י"ב הוי.

ומהו ויאמר ה' אל משה לאמר?

לאהרן.

מכאן אנו למדין,
שאין משה אומר אלא מה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא.
ולפיכך אמר הקדוש ברוך הוא בשבילו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז).
וכן אמר: בשביל שמואל, וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' (ש"א ג כ).

אתה מוצא כשהתחיל הדבור לבוא לו
, כשחטאו בני עלי לפני הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר: ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' (ש"א ג ג).

וכי בהיכל ה' היה שוכב?!
אלא כך הוא פתרונו, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' אשר שם ארון ה', ושמואל שוכב במקומו במקום אחר.
ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני (שם שם ד), והוא לא הבין מי היה קורא לו, שהיה נער, כמו שנאמר: והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה' גם עם אנשים (שם ב כו). וירץ אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי (שם ג ה), שחשב שהוא היה קורא אותו.
ויאמר לא קראתי בני שוב שכב (שם שם ו).
ויוסף ה' קרא שמואל בשלישית ויקם וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי ה' קורא לנער, ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך (שם שם ח-ט).
והוא לא אמר דבר ה', אלא דבר. לפי שאמר בלבו, איני יודע אם ה' או מלאך או דבר אחר. והוא שקול כנגד משה.

למשה אמר הקדוש ברוך הוא: לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז).
ולשמואל אמר, וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' (ש"א ג כ).
לפיכך אמר הכתוב: אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי לעם הזה (ירמיה טו א).
והיה שקול כמשה ואהרן, שנאמר: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלי' צט ו). הוא היה מאיר עיניהם של ישראל, שנאמר: ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים (ש"א ג ג).
משה ושמואל לא היו כיחזקאל, שכל מה שהוא רואה אומר, וכמו שנאמר: בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל (ישע' ו א), ולפיכך קראו הכתוב בן אדם.

ארבעה הם חיים וקראם הכתוב מתים. ואלו הן:
האביון,
והמצורע,
והעיור,
ומי שאין לו בנים.

המצורע מנין?
שנאמר: בשנת מות המלך עוזיהו.

ולמה כנהו הכתוב מת?

אלא שנצטרע, שנאמר: בשנת מות המלך עוזיהו, כשנצטרע.

שרפים עומדים ממעל לו (שם שם ב), בשמים לשמשו. בשתים יכסה פניו (שם), בצניעות, שלא יראה גופו לפני גופו.
בשתים יכסה רגליו (שם), שלא יראה ויביט לצד שכינה.
ובשתים יעופף (ישע' ו ב). וכי בכנפים מעופף.

אלא מכאן תקנו זיכרונם לברכה: לעוף אדם על רגליו בשעה שאומר שליח צבור, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (שם שם ג).

ותנחומא אמר:
כיסוי רגלים, לפי שהם ככף רגל עגל, שלא להזכיר עוון העגל את ישראל.

וקרא זה אל זה ואמר (שם), נוטלין רשות זה מזה, שלא להקדים האחד ויתחיל ויתחייב שרפה, אלא פתחו כולם כאחד ועונין וכו'.
וינועו אמות הספים (שם שם ד), הם המזוזות, ההיכל.
מקול הקורא (שם), מקול המלאכים הקוראים.
הוא היה יום הרעש, שנאמר בו: ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה וגו' (זכר' יד ה). כי ביום שעמד עוזיה להקטיר בהיכל, רעשו שמים וארץ ובאו השרפים לשרפו בשריפה, כמו שנאמר: ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטרת, על שהקריבו קטורת זרה.

וזהו שקראם שרפים, שבאו לשורפו, ובאו שמים כמו כן לשורפו והארץ לבולעו, כסבורים דינו להיבלע כקרח שערער על הכהונה. יצאתה בת קול ואמרה, זיכרון לבני ישראל (במ' יז ה). ולא יהיה כקרח וכעדתו (שם), שערער על הכהונה לא יהיה כקרח בבליעה וכעדתו בשרפה, אלא כאשר דבר ה' ביד משה לו (שם), ביד משה בסנה, שנאמר: הבא נא ידך בחיקך, ויוציאה והנה ידו מצרעת כשלג (שמ' ד ו). כלומר, שנצטרע המעורר, אף הצרעת זרחה במצחו והיה נחשב כמת.

וכן אתה מוצא במרים, שנאמר: צאו שלושתכם (במד' יב ד). לא היה צריך משה לצאת, שלא דבר עמו כלום, אלא כדי שיהא מזומן להתפלל על מרים לרפא אותה. ויקרא אהרן ומרים (שם שם ה).

למה קראם ועזב למשה?

לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, וכלו שלא בפניו.

וכן מצינו בנח, שלא בפניו, אמר, איש צדיק תמים (ברא' ו ט). ובפניו אמר: כי אותך ראיתי צדיק לפני (שם ז א).

דבר אחר:
שלא ישמע בנזיפתו של אהרן.
אמר: שמעו נא דברי (במד' יב ו). אין נא אלא לשון בקשה. אם יהיה נביאכם, ה', במראה אליו אתודע ( במדבר יב ו), שכינתי אין נגלה עליו באספקלריא מאירה, אלא בחלום וחזיון.

ולמה?

אלא שדברו במשה, שנאמר: ותדבר מרים ואהרן במשה (שם שם א), ואין דבור בכל מקום אלא לשון קשה.
וכן הוא אומר: דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות (ברא' מב ל). ואין אמירה אלא תחנונים.
וכן הוא אומר: ויאמר אל נא אחי תרעו ( שם יט ז). ויאמר שמעו נא דברי, כל נא לשון בקשה.

ולמה אמר תחלה מרים ואחר כך אהרן?
אלא שהיא פתחה בדבר תחלה, ולפיכך הקדימה הכתוב.

ומה אמרו?

הרק אך במשה דבר ה' ( במד' יב ב), כלומר, במשה דבר ה' לבדו, שפירש מאשתו. הלא גם בנו דבר (שם), כמו כן דבר עמנו ולא פירשנו מדרך ארץ.

ומנין הייתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה?

רבי נתן אומר:
מרים הייתה בצד צפורה כשאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה ( שם יא כז).
וכיון ששמעה צפורה, אמרה: אוי להם לנשותיהם של אלו.

ומאיזה זמן פירש משה מדרך ארץ?

אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בסיני קודם מתן תורה שיקדש את העם ואמר להם, לשלשת ימים אל תיגשו אל אשה (שמות יט טו), פירשו הם מנשותיהם ופירש משה מאשתו.
ואחר מתן תורה אמר ליה הקדוש ברוך הוא, לך אמור להם, שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עמדי (דב' ה ל-לא), ואל תשוב לדרך ארץ.
וכשאמרה צפורה אוי לנשותיהן של אלו, הן נזקקין לנבואה שיהו פורשין מנשותיהם כמו שפירש בעלי הימני. ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן.
ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו של משה, נענשה. קל וחמר למספר בגנותו של חברו ובלשון הרע, ילקה האדם בצרעת.

כי אשה כשית לקח (במד' יב א). כושית בגימטרייה יפת מראה, חשבונו של זה כחשבונו של זה. האשה [ה]כושית, מגיד, שהכל מודים ביופייה, כשם שהכל דוברים בשחרותו של כושי.
על אדות האשה (שם), על אודות גרושיה.

כי אשה כושית לקח, מה תלמוד לומר?

אלא יש לך אשה נאה ביופייה ואינה נאה במעשיה, או נאה במעשיה ואין נאה ביופייה, וזו נאה בכל, ועתה גירשה. ועל שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא לבנו נאה, כושי, כדי שלא תשלט בו העין.
והאיש משה ענו מאד (במד' יב ג). ענו, שפל וסבלן.

דבר אחר:
ענו מאד, מלשון עונה. כלומר, שאם היה שומע אלו הדברים יודע היה לענות ולהשיב טענות כנגדן.
ויאמר ה' פתאום (שם שם ד). שנגלה עימהם פתאום, והם טמאים בדרך ארץ והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה שפירש מאשתו, אחר שנגלית שכינה עליו תדיר ואין עת קבוע לדבור.
וכן אמר להם: פה אל פה אדבר בו (שם שם ח), פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשה.
ומראה ולא בחידות (שם), ומראה זו מראה הדבור.

יכול מראה השכינה?

תלמוד לומר: לא תוכל לראות את פני (שמ' לג כ).
ואם תאמר, הא כתיב, ותמונת ה' יביט (במד' יב ח). זה מראה אחוריים, כעניין שנאמר: וראית את אחורי (שמ' לג כג).

למה לא יראתם לדבר בעבדי במשה
(במד' יב ח). אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה. כלומר, בעבדי אף על פי שאינו משה, וכן במשה אף על פי שאינו עבדי, כדאי היה לירוא מפניו. וכל שכן שהוא עבדי, ועבד מלך מלך. והיה לכם לומר, אין המלך אוהבו חנם.
ואם תאמרו שאינו מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה.

ויחר אף ה' בם וילך
(שם שם ט). למד, כי מאחר שהודיע סרחונם, אחרי כן גזר עליה נידוי. קל וחמר בשר ודם, שלא יכעוס על חברו עד שיודיענו סרחונו.
והענן סר מעל האהל (שם שם י), ואחרי כן, והנה מרים מצורעת כשלג (שם).
משל למלך שאמר לפדגוגו, הכה את בני. אבל לא תכנו עד שאלך מאצלך, שרחמי עליו.

אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו
(שם שם יא). אל נא תהי כמת (שם שם יב).
מה מת מטמא בביאה, אף מצורע מטמא בביאה.
אשר בצאתו מרחם אמו (שם). מרחם אמנו היה לו לומר, אלא שכנהו הכתוב כן.
וכן חצי בשרו ( במד' יב יב), היה לו לומר חצי בשרנו. ולפי משמעו נראה לי כן, אין ראוי להניח את אחותינו להיות כמת, כי מאחר שיצאת מרחם אמו של זה שהיה בידו לעזור ואינו עוזרו, הרי יאכל חצי בשרו, שאחיו בשרו הוא.

דבר אחר:
אל נא תהי כמת. אם אינך רופאה בתפלה, מי מסגירה ומי מטמאה, כי איני אפשר לראותה, כי אני קרוב, ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם. וזהו שנאמר: אשר בצאתו מרחם אמו.

אל נא רפא נא לה (שם שם יג).
בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר, צריך שיאמר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כך יבקש שאלותיו.

לאמר, מה תלמוד לומר?
אמר לו: השיבני אם מרפא אתה אותה אם לאו. עד שהשיבו, ואביה ירק ירק בפניה (שם שם יד).

ומפני מה לא האריך משה בתפלה זו?
כדי שלא יהיו ישראל אומרין, אחותו נתונה בצרה, והוא מרבה בתפלה.
תסגר שבעת ימים [ו]אחר תאסף (שם).
ואני אומר: כי כל האסיפות שיש במצורעים, יהיו על שם שהוא משולח מן המחנה. וכשהוא נרפא, נאסף אל המחנה. כל אסיפה לשון הכנסה היא.

והעם לא נסע עד האסף מרים
(שם שם טו). כבוד זה חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר, ותתצב אחותו מרחוק (שמ' ב ד).
היא עכבה שעה אחת, וכל ישראל עכבו בשבילה שבעת ימים. הוי, המצורע חשוב כמת.

ומי שאין לו בנים מנין?
מרחל שאמרה ליעקב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (ברא' לא א).

ומנין העיור שחשוב כמת?
שנאמר: במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג ו).

ומנין האביון?
שנאמר: כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך (שמ' ג יט).

דבר אחר:
זאת תורת העולה וגו'
כך שנו רבותינו:

הייתה עולה כולה קדושה, מפני שלא הייתה באה על עונות.
אשם הייתה באה על הגזילות.
אבל העולה, לא הייתה באה לא על חטאת ולא על גזל, אלא על הרהור הלב היא באה.

וכן מי שהיה מהרהר בלבו דבר, היה מביא קרבן העולה לשום דברים העולים על הלב, שנאמר: והעולה על רוחכם וגו' (יחז' כ לב).
ותדע לך שקרבן עולה לא בא, אלא על הרהור הלב, מן איוב אתה למד, שהיה מקריב על בניו, שנאמר: ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות ( איוב א ה). אמרו לו: איוב, למה אתה עושה כך?
והוא אומר: אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם (שם). הוי, אתה מוצא שעל הרהור הלב התקין כפרה להם. וזהו קרבן עולה:

סימן יד

(סדר הפסקאות הוא לפי הסדר בדפוסים, כנראה שיש בלבול בסדר הפסקאות)
דבר אחר:
צו את אהרן
זה שאמר הכתוב: הטיבה ברצונך את ציון ( תהל' נא כ). ואחרי כן, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל ( שם שם כא).
כלומר, אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקדוש ברוך הוא, אין ציון וירושלים נבנה, לפי שאינן נבנות, אלא בזכות קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים לפני הקדוש ברוך הוא.

ומאי שנא קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים לפני הקדוש ברוך הוא?
ומאי שנא קרבן עולה יותר מן הקורבנות כולן?
מפני שנקרא זבחי צדק, שנאמר: אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו' (שם).
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל וכך העולה חביבה עלי, לכך ציוה אהרן ובניו שיהו זהירין בה להקריב אותה לפני.

למה אמר זאת תורת העולה?

ירצה לומר, קריאת תורה.

ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקדוש ברוך הוא,
כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר: צו את אהרן ואת בניו לאמר. כלומר, שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת העולה. שאף על פי שמקריבין עולה, עוסקין היו בקריאתה כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה.

וכן אמר [רב] שמואל בר אבא:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקורבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרות בהן ולשנות בהן.
ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאלו בקורבנות אתם עוסקים.

ואם רצונך לידע, בא וראה,
כשהקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר?
הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית (יחז' מג י).
אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית, וכתוב (אותה) לעיניהם, וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו (יחז' מג יא).
וכי יכולין הן לעשות?!
הניח להם עד שיעלו מן הגולה, ואחר כך אני הולך ואומר להם.
אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא, גדול קרייתה בתורה כבנינה.
לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבניין הבית.
ואשרי האיש העוסק בתורה, והנותן ממונו ללמד תורה לבנו. כי בשביל הממון שהוא נותן ללמוד, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר: כי הוא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ). חייך, לעולם הבא. ואורך ימיך, לעולם שהוא ארוך. ודע שכן הוא.

אמר רבי אסיא:
למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא?
אלא מפני שכל הקורבנות כתובים בו, ומפני שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא ועוון, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא שיהו מתחילין תחלה בסדר הקורבנות, יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים, לפיכך אני מעלה עליהם כאלו הם עומדים ומקריבים לפני הקורבנות.

והודיעך,
שאף על פי שחרב בית המקדש ואין קרבן נוהג, אילולי התינוקות שקורין בסדר הקורבנות, לא היה העולם עומד. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, אף על פי שחרב בית המקדש ובטלו הקורבנות ואין קרבן עולה נוהג, אם אתם עוסקים וקורים בפרשת עולה ושונין בפרשת קורבנות, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבים קרבן עולה לפני, שנאמר: (ו)וזאת תורת העולה. כלומר, מי שהוא עוסק בתורת העולה, זוכה לחיי העולם הבא.

מה כתיב למעלה?

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכחש בעמיתו וגו' (ויקר' ה כא), ואחר כך זאת תורת העולה. אמר ישעיה: כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישע' סא ח).
אמר הקדוש ברוך הוא: לא תאמר הריני גוזל וחומס ומביא עולה ומכפר לי. כי אני שונא את הגזל אפילו בעולה (כעולה) שעושין על הגזל.
ואם רוצה העולם שאקבל העולה, ישיב הגזל לבעלה, ואחר כן אם יעלה עולה עליה, אקבלנה, שנאמר: כי אני ה' שונא גזל בעולה, שונא בעולה בעוד שהגזל בידו. ומי שקורא בתורת העולה, כאלו מעלה עולה ומקריבה לפני הקדוש ברוך הוא.
ולפיכך אשרי שמלמד עצמו תורה ונותן ממונו ללמוד עצמו ובניו, שנאמר: וזאת תורת זבח השלמים.

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, הרי אתה מצווה אותנו שנביא כל הקורבנות הללו. בעוד שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, וכן מביא מנחה ומתרצה לו.

ועכשיו שחרב בית המקדש, היאך אנו עושים על חטאתינו ועל אשמותינו?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם מבקשים אתם שיתכפר עליכם, היו משמרים תורתי, ואני מעלה עליכם כאלו עשיתם לפני קרבן.

ומנין?

(ו)זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים (ויקרא ז לז).
אל תקרי כן, אלא זאת התורה לא לעולה, ולא למנחה, ולא לחטאת, ולא אשם, ולא מילואים, ולא זבח השלמים. אלא היו עוסקים בתורה, ויהיה חשוב לפני כאלו אתם מקריבים לפני כל הקורבנות.

לפיכך אמר דוד: מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי (תהלים קיט צז). כי אני יודע שעסיקת תורתך מכפרת עונות, לפיכך אהבתי תורתך.

מהו על מוקדה על המזבח כל הלילה?
זו היא שמקריבים על החלבים והאיברים כל הלילה כלו, ותפלות כנגד תמידין תקנום.
עכשיו שאין לנו לא עולות ולא קורבנות ולא מנחה ולא אשם, תקנום תפלות.
ותפלת ערבית קרב כל הלילה, כמו שמקריבים האברים והחלבים כל הלילה כלו.
ותפלות, אבות תקנום. וזה ירצה לומר, מוקדה על המזבח כל הלילה.

ולמה היה מוקד על המזבח ולא במקום אחר?

אלא אמר הכתוב: מזבח אדמה תעשה לי (שמו' כ כא).

למה מן האדמה?

לפי שהאדם ברייתו מן האדמה. ונקרא שמו אדם, על שלוקח מן האדמה. ומעלים העולות והקורבנות על המזבח שהיא עשויה מן האדמה, לכפר על הגויה שהוא לוקח מן האדמה.

ומנין שמתכפר על הנפש?

דכתיב: כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר (ויק' יז יד), כי הדם הוא בנפש יכפר (שם שם יא). כשאמר וזרקו את הדם על המזבח (שם א ה), כלומר, יזרקו הדם שהוא הנפש, על המזבח שהיא מן האדמה כמו הגויה, ויכפר על הנפש.

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה
ואומר: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וגו'
(ישע' סו כד), אלו הכופרים במקום.

והאש המוקד על המזבח תמיד
הוא מכפר על עונותיהם של ישראל.

ומהו מזבח?

מ' מחילה, שמוחל על עונותיהם.
ז' זכות, שמזכה אותם לעולם הבא.
ב' ברכה, שמביא להם הקדוש ברוך הוא ברכה במעשה ידיהם.
ח' חיים, שהן זוכין לחיי עולם הבא.

העוזב כל אלו המחילה והזכות והברכה והחיים והולך ועובד עבודה זרה, שורפו אישו הגדול, כמו שנאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא (דב' ד כד).

כיצד הוא קנא?

שנאמר: וארשתיך לי באמונה (הושע ב כב). כמו שמקנא הבעל לאשה, כך הקדוש ברוך הוא מקנא, כמו שנאמר: ומשוש חתן על כלה וגו' (ישע' סב ה).
העוזב כל אלו, ישרפהו אשו הגדול, שנאמר: כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר ( שם סו כד).
אבל אם חוזר בתשובה, האש המוקד על המזבח יכפר עליו ויכפר אישו של גיהינום.
ולא עוד, אלא שכל ישראל נימולים באין בגן עדן, כי הקדוש ברוך הוא שם שמו בישראל כדי שיכנסו בגן עדן.

ומה השם והחותם ששם בהם?
הוא שדי.
השי"ן שם באף.
והדל"ת ביד.
והיו"ד במילה.
ולפיכך בעת שישראל הולך לבית עולמו, יש מלאך ממונה בגן עדן, שלוקח לכל בר ישראל שהוא מהול ומביאו בגן עדן.
ושאינן נימולין, אף על פי ששני אותיות יש בהן מן השם שהוא שדי, שיש בהם השי"ן מן האף, והדל"ת מן היד, ולא יש בהם היו"ד מן שדי, הוא לשון שד. כלומר, שהשד מוליך אותו לגיהינום.

וישראל שהוא מהול ועובד עבודה זרה הולך ליכנס לגן עדן, והקדוש ברוך הוא מצווה למלאך ומושך ערלתו ועושה ערלתו כמו שלא היה מהול מעולם, ושלא יבא בגן עדן אלא בגיהינום.

ודבר גדול ברית מילה, וחביבה לפני הקדוש ברוך הוא. וכל בריות העולם, בין אדם בין בהמה בין חיות ועופות ורמש, כולן מפחדים מישראל שהוא מהול.
וכן תמצא ביונה, כי ביום חמישי ברח מפני אלוהיו.

ולמה ברח יונה?

אלא פעם ראשונה שלחו להשיב את גבול ישראל.
פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, ועשה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ונחם על הרעה, והיו קורין אותו נביא השקר.
פעם שלישית שלחו אל נינוה להחריבה.
דן יונה דין בינו לבין עצמו ואמר: יודע אני שהגויים קרובי תשובה הם, עכשיו יעשו תשובה, והקדוש ברוך הוא שולח רוגזו על ישראל.
ולא עוד, אלא שישראל קורין אותי נביא שקר וכו' (לעיל סדר ויקרא סימן ח).

וייראו האנשים יראה גדולה (יונה א טז).
מלמד, שהיראה גדולה מן החכמה ומן הבינה, כי מי שיש לו חכמה ובינה ואין בו יראה, אינו כלום.
כי כן אמר שלמה המלך עליו השלום: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם (קהלת יב יג):


הפרק הבא    הפרק הקודם