ראב"ע אחרי מות פרק יז

[יז, ב]
דבר אל אהרן ואל בניו -
כי הם השוחטים לישראל, אילו היה כתוב במחנה, מותר לשחטו מחוץ למחנה וזו המצוה תלויה גם בבית המקדש, רק בכל מקום שהוא קרוב לירושלים והקרוב ידענו מדברי קבלה, כי אם היה המקום רחוק יזבח ויאכל בשר, כי כן כתוב.

ורבים אמרו:
כי הבשר אסור בגלות ויפרשו בשר ויין לא בא אל פי בשר דג ולא דברו נכונה, ואיני רוצה להאריך להשיב עליהם.

[יז, ה]
למען אשר יביאו -
זה הטעם על המצוה הזאת.

ופירוש על פני השדה
ולא יזבחו עוד את זבחיהם.

[יז, ז]
לשעירים -
הם השדים ונקראו כן, בעבור שישתער הגוף הרואה אותם.
והקרוב, בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים.

ומלת עוד
תורה שכן היו ישראל עושין במצרים.

אשר הם זונים -
כי כל מי שמבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת אלהיו, שיחשוב כי יש מי שייטיב או ירע חוץ מהשם הנכבד והנורא. ובזו הפרשה לא הזכיר הגר, כי המצוה על ישראל בזבחים ובעולות והזכיר הגר שלא יעזבו ישראל, שיזבח הגר לעבודת כוכבים בארץ ישראל וכן משפט כל דם שהוא אסור, בעבור שהוא הנפש כי הבשר בדם הוא.
והאמת, כי הנפש שבה יחיה האדם הוא בדם הלב.

[יז, יא]
בנפש יכפר -
בנפש שיש בו יכפר, והטעם נפש תחת נפש.

ויש מפרשים:
כמו על נפשותיכם ואין לו טעם אחר, שאמר: לכפר על נפשותיכם.

[יז, יג]
אשר יצוד ציד חיה -
כאיל וצבי.

או עוף אשר יאכל -
גם מזה הכתוב נלמוד שלא נעזוב הגר שיאכל בארצנו חזיר או סוס או עוף דורס, שהוא טמא ויתכן בעבור שצוה שלא יאכל דם ולא יראה דם נשפך חוץ מהמזבח, השם צוה לכסות כל דם שאינו קרב לגבי המזבח, שלא יחשוב הרואה בראותו והוא דם איל וצבי או עוף, כי זבח נזבח לעבודת כוכבים, ובפרשת ראה אנכי אפרש סוד זה הפסוק.

[יז, יד]
דמו בנפשו -
הוא דבק עם הנפש, כי ידוע שהגידים היוצאים מפאת שמאל הלב מחולקים בחצי לדם ולרוח כדמות שמן זית עם האור.

ואמר לבני ישראל -
טעמו וכבר אמרתי והיא הפרשה הנזכרת.

[יז, טו]
ובעבור שהזכיר חיה שאיננה קרבה וכן עוף, הזכיר כל נפש אשר תאכל נבלה, שאיננה קרבה גם היא גם הזכירה בעבור הציד אם בזדון הוא עובר בלאו וילקה, ואם בשגגה יביא חטאת, ואם טען טוען והלא הכתוב אמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה?!
התשובה: כי זה גר תושב, וכן כתוב: והגר הגר בתוככם לא נעזבנו שיאכל נבלה, רק הנכרי שיבוא בשערינו נתן אותה לו ויאכל אותה לחוץ.

[יז, טז]
ונשא עונו -
תמיד, והוא יסלח עונו בעונש שיביא השם עליו ובעבור שהזכיר דברי השעירים שהיו עושים במצרים, נסמכה זו הפרשה והעריות על מעשה ארץ כנען, כי כן מפורש בסוף.