תנחומא, ויקרא, פרק יז

סימן ט

ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן איש איש מבית ישראל אשר ישחט
ורוח הקדש צווחת: כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים ( מלא' א יא).
משעה שהשמש זורח עד שעה שהוא שוקע, אין קילוסו של הקדוש ברוך הוא פוסק מפיו, שנאמר: ממזרח שמש ועד מבואו.

וכן את מוצא בשעה שעמד יהושע ועשה מלחמה בגבעון.

מה כתיב שם?

אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וגו' (יהושע י יב).
בקש יהושע לשתק את החמה, אמר לו: שמש בגבעון דום. לא אמר עמוד, אלא דום.

למה אמר לו דום?

שכל זמן שהוא מקלס, יש בו כוח להלך. דמם, עמד. לכך אמר לו יהושע שיעמוד, שנאמר: שמש בגבעון דום.
אמר לו השמש ליהושע: יהושע, וכי יש קטן אומר לגדול ממנו דום, אני נבראתי ברביעי, ובני אדם בשישי, ואתה אומר לי דום?!
אמר לו יהושע: בן חורין שהוא קטן ויש לו עבד זקן, אינו אומר לו שתוק?! ואברהם אבי הקנה לו הקדוש ברוך הוא שמים וארץ, שנאמר: ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט).

ולא עוד,
אלא שנשתחווה השמש לפני יוסף, שנאמר: והנה השמש והירח וגו' (בר' לז ט). הוי, שמש בגבעון דום.
אמר לו השמש: וכי אתה גוזר עלי שאדום?
אמר לו: הן.
אמר לו: וכיון שאני שותק מי יאמר קילוסו של הקדוש ברוך הוא?
אמר לו: דום אתה ואני אומר שירה בעבורך, שנאמר: אז ידבר יהושע לה' (יהושע י יב).
ואין אז אלא שירה, שנאמר: אז ישיר משה (שמ' טו א).

ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה (מלאכי א יא).
שאל רבי אמי את רבי שמואל בר נחמן:

מהו ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה?

והתורה מזהרת ואמרה: השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום וגו', כי אם במקום אשר יבחר ה' (דבר' יב יג-יד).

וכן הוא אומר: איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו (ויקרא יז ג-ד), (בבל תביאו). ואתה אומר: ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי?!

אמר לו רבי שמואל בר נחמן:
איזו היא מנחה טהורה בכל מקום?
אין מוקטר, אלא תפלת המנחה, שנאמר: תיכון תפלתי קטורת לפניך וגו' (תהלים קמא ב). ואומר: ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו (מלכים א יח לו):

סימן י

איש איש מבית ישראל
זה שאמר הכתוב: הטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו' (תהל' נא כ-כא).

משל למה הדבר דומה?

לעשיר גדול וחזק ואין לו אשה, אין ביתו בית.

למה?

כשהסריסים באים, הוא אומר: לכו לחנות (במקום אחר).

למה?

שאין לו בית ולא אשה.
נטל אשה, היה אומר להם: מכאן ואילך כל מה שאתם מביאים לי העלו אותן לבית.
כך כל ימים עד שלא העמיד משה אהל מועד, היו הקורבנות קרבין בכל מקום, שנאמר: וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות (שמ' כד ה).
וכן הוא אומר: דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו (שם ח כג).
כיון שהוקם המשכן, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם, מכאן ואילך אין אתם רשאים להקריב קורבנות אלא באהל מועד, שם היו מעלין את הדורון להקדוש ברוך הוא.
שכן כתיב: הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר ה' (דבר' יב יג-יד).

היכן בחר?

בירושלים, שנאמר: כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו (תהלי' קלב יג).
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו.
צפה הקדוש ברוך הוא שבית המקדש עתיד ליחרב, ואמר הקדוש ברוך הוא לישראל: כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבין קורבנות לתוכו, מתכפר עליכם.

ובזמן שאין בית המקדש קיים, במה מתכפר עליכם?

התעסקו בדברי תורה, שהן משולין כקורבנות והן מתכפרין עליכם, שנאמר: זה הדבר (ויק' יז ב).
וכן הנביא אומר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ( הושע יד ג).

בכל הקורבנות נמשלו דברי תורה.
מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר: ויין לנסך רביעית ההין (במד' טו ה).
נמשלו דברי תורה ליין, שנאמר: ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה).

מקריבים לחם על גבי המזבח, שנאמר: את קרבני לחמי לאשי (במד' כח ב).
וכן הוא אומר: ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד (שמ' כה ל).
נמשלה תורה ללחם, שנאמר: לכו לחמו בלחמי ( משלי ט ה).

מקריבים על גבי המזבח שמן, שנאמר: סולת בלולה בשמן (ויקר' ב ה). נ
משלה תורה לשמן, שנאמר: בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר (קה' ט ח):

סימן יא

איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו'.
רבי עקיבא אומר:

כשהיו ישראל במדבר, היו נוחרין את הבהמה ואוכלין אותה.
וכאן אסרה תורה, ואמר להם: איש איש מבית ישראל אשר ישחט, ואל פתח אהל מועד לא הביאו.
אמר להם: אסור לכם לשחוט חוץ מאהל מועד.

רבי ישמעאל אומר:
כיון שאמר להם משה כן, היו מתאווים לאכול בשר.
באותה שעה הזהירו עצמן מן השחיטה, שלא לשחוט חוץ מאהל מועד.

ולמה כן?

אלא שהיו להוטין עד עכשיו אחר עבודה זרה.

ומנין שהיו שוחטין לעבודה זרה?

שכך כתב: ולא יזבחו עוד את זבחיהם וגו'.
כיון שביקשו ליכנס לארץ ישראל באו להם אצל משה, אמרו לו: רבנו, אנו מבקשים לאכול בשר, כיצד נעשה?
אמר להם: לשעבר כשהייתם במדבר, היה לכם אסור לשחוט חוץ מאהל מועד. אבל כשאתם נכנסין לארץ, מותר לכם לשחוט בכל מקום, שנאמר: כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך וגו' (דברי' יב כ).
אמר להם: לא בשביל שהתרתי לכם את השחיטה, תהיו נוטלין מן הצאן ושוחטין.
אמר שלמה: ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך (משלי כז כז).
משה מלמד לישראל ואומר להם: אם יש לו כבשים, מה שאתה גוזז מהם, לכסות שלך, שנאמר: כבשים ללבושך.

ומחיר שדה עתודים (שם שם כו).
מהו ומחיר שדה עתודים?
שכר שאתה עושה מן העתודים שהן מולידות הצאן, הוי לוקח בהם שדות.
ודי חלב עזים, דיך חלב עזים. ללחמך ללחם ביתך.

אמר רבי עקיבא:
ראה היאך חס הקדוש ברוך הוא על נכסיהן (ס"א מחייתם) של ישראל.
ראה מהו אומר: וזבחת מבקרך ומצאנך, ממה שהן יולדות. לא תהא נוטל מן הצאן ושוחט ולא נוטל ומקריב, אלא ממה שהן מולידות.

מנין?

שכן כתיב: כל הבכור אשר יולד בבקרך (דבר' טו יט). ממה שהם מולידות, אתה רשאי לקרב.

אמר רבי אלעזר בן עזריה:
למדה תורה דרך ארץ.
אם יהיה לאדם מישראל עשרה לטרין כסף, יהא אוכל ירק בקדרה.
ואם יהיה לו עשרים, יהא אוכל באלפס.
ואם יהיה לו שלשים לטרין, יהא אוכל ליטרא של בשר משבת לשבת.
ואם יהיה לו חמשים, יהא אוכל ליטרא של בשר בכל יום ויום.

וכל כך למה?

כדי לחוס על נכסיהן של ישראל.

אמר רבי אלעזר בן שמוע:
כשהוא לוקח משבת לשבת, לא יהא לוקח עד שנמלך בתוך ביתו.

ומנין?

שכך כתוב: ואמרת אוכלה בשר (דברים יב כ).
לפיכך משה מזהיר ומרמז להם, שלא יהו מרבין באכילה ושתיה:

סימן יב

איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה, ואל פתח אהל מועד לא הביאו
ישעיה אמר: שוחט השור מכה איש (ישע' סו ג).
מי שהוא גונב שורו של חברו ושוחטו, כאלו לבעליו הוא שוחט.

דבר אחר:
שוחט השור מכה איש. עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכוהנים.
אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא מקריב שור חוץ מאהל מועד, כמכה איש, כאלו נפש שוחט, שנאמר: דם יחשב לאיש ההוא דם שפך.
וכל מי שהוא שוחט במשכן, יכבדני, שנאמר: זובח תודה יכבדנני (תהל' נ כג).

ומה שכר אני פורע לו?

כשאביא הישועה לישראל, הוא זוכה לראות בה, שנאמר: ושם דרך, אראנו בישע אלהים (שם).

אמר רבי אבהו:
כל ישועה שבאה לישראל, היא של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: עמו אנכי בצרה וגו', ואראהו בישועתי (שם צא טו-טז).
אמרו ישראל: ריבונו של עולם, הואיל ואמרת, עמו אנכי בצרה, הושיעה ימינך וענני ( שם ס ז). שאם אתה עונה אותנו, הישועה שלך היא, שנאמר: ולכה לישעותה לנו (שם פ ג). שלא תהא הימין לאחור, שנאמר: השיב אחור ימינו (איכה ב ג).

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
ראה מה כתיב: גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא (זכר' ט ט). צדיק ומושיע אין כתיב, אלא צדיק ונושע הוא.

וכן הוא אומר: אמרו לבת ציון הנה ישעך בא (ישעי' סב יא).
מושיעך בא אין כתיב כאן, אלא ישעך.
כביכול, הוא נושע.

אמר רבי מאיר:
ויושע ה' ביום ההוא את ישראל (שמו' יד ל), ויושע כתיב כאן.
כביכול, עם ישראל הוא נגאל.
וכל זמן שישראל נגאלין, כאלו הוא נגאל.

אמר רבי אמי:
משה מקלס לכנסת ישראל, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דבר' לג כט).
עם הושע בה' אין כתיב, אלא עם נושע בה'.
משל לאדם שהיה לו סאה של חטין של מעשר שני.

מהו עושה מהן?

נותן מעות ופודה אותן.

כך ישראל במה הם נפדין?

כביכול בהקדוש ברוך הוא, שנאמר: עם נושע בה'.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בני אדם.
במצרים, על ידי משה ואהרן.
בימי סיסרא, על ידי ברק ודבורה.
במדיינים, על ידי שמגר בן ענת, שנאמר: ויושע גם הוא את ישראל (שופט' ג לא).
וכן על ידי שופטים.
ועל ידי שהיו בשר ודם, הייתם חוזרין ומשתעבדין.
אבל לעתיד לבא, אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים (ישעיה מה יז):


    הפרק הקודם