ויצא בן אשה ישראלית
מהיכן יצא?
רבי לוי אומר:
מעולמו יצא, כמו דאמרת: ויצא איש הבינים (ש"א יז ד).

רבי ברכיה אמר:
מהיכן יצא?
מפרשה של מעלה, שנאמר: ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות.
אמר: דרך המלך לאכול פת חמה, שמא צנינא.

תמן תנינן:

לחם הפנים כיצד נאכל? אין פחות מתשעה, ולא יותר מאחד עשר.

כיצד?
נאפה מערב שבת ונאכל לשבת, לתשעה ימים.
חל יום טוב להיות ערב שבת, נאכל לעשרה.
שני ימים טובים של ראש השנה, נאכל לאחד עשר, שאינו דוחה לא את שבת ולא את יום טוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן:
דוחה את יום טוב, ואינו דוחה את יום הצום.
שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלשה.

כיצד?
נאפות מערב יום טוב ונאכלות ליום טוב, לשנים.
חל יום טוב להיות אחר השבת, נאכלות לשלשה:


ויצא בן אשה ישראלית
רבי חמא בר אבא אמר:
מפרשת יוחסין יצא. שכשבא ליטע אהלו במחנה דן, דחוהו.
אמרו לו: בן מצרי אתה, וכתיב: איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדב' ב ב), ולא לבית אמותם.
מיד התחיל לנקוב את השם ולקללו.

רבי לוי אמר:
ממזר ברור היה.

כיצד?
נוגשים היו משל מצרים, והשוטרים משל ישראל. הנוגש היה ממונה על עשרה שוטרים, והשוטר היה ממונה על עשרה מישראל. נמצא, הנוגש ממונה על מאה ועשרה מישראל.
חד זמן קדמו נוגש לשוטר.
אמר ליה: זיל כנוש עשריותיך. כמו שהלך השוטר לדרכו, נכנס הנוגש לביתו של שוטר וקלקל עם שלומית אשתו של שוטר. חזר בעלה, מוצאו יוצא מביתו.
כיון שהרגיש בו, הוה מחי ליה כל יומא, ואמר ליה: ליענות טבאות, ליענות טבאות.
נצנצה רוח הקדש במשה. תלה עיניו למרום, אמר: לא די לרשע זה שענה את אשתו, אלא חוזר ומכה לבעלה?!
מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול (שמו' ב יב).
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה בעונות אתם נמסרין ביד אמות העולם.
אבל לעתיד לבא, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך, אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קווי (ישעיה מט כג):