מדרש רבה, ויקרא, פרק ד

תוכן הפרק:

פרשה ד: נפש כי תחטא בשגגה
פרשה ה: ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם

פרשה ד: נפש כי תחטא בשגגה

א [מקום המשפט שם הרשע]

נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'
זה שאמר הכתוב (קהלת ג) ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט וגו'.

רבי אליעזר ור' יהושע, ר"א אומר:
מקום המשפט שמה הרשע, מקום שסנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל, שמה הרשע?!
שמה: (ירמיה לט) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה.

במתלא אמר:
הן די תליא מרי זייניה, כולבא רעיא תלא קולתיה.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, במקום שכתוב בה (ישעיה א)צדק ילין בה עתה עבידין קטולים, שם הרגו את זכריה ואת אורי'.

ר' יהושע אומר:
מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מדת הדין במעשה העגל, דכתיב: (שמות לב) עברו ושובו משער לשער.
שמה הרשע,
שם, ויגוף ה' את העם.
ורוח הקדש צווחת ואומרת:מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וקראתים אלהות, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם.
שמה הרשע,
שמה הרשיעו ועשו את העגל והשתחוו לו.

דבר אחר:
מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בדור המבול.
מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשית בהם מידת הדין בדור המבול.

כדתנן:

דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ואינן עומדין בדין.

שמה הרשע,
שם (בראשית ז) וימח את כל היקום.
ורוה"ק צווחת ואומרת:מקום הצדק שמה הרשע,מקום שהצדקתים, דכתיב: (איוב כא) בתיהם שלום מפחד.
שמה הרשע,
(שם) ויאמרו לאל סור ממנו.

דבר אחר:
מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בסדומיים מקום שנעשה מדת הדין בסדומיים.
כדתנן:
אנשי סדום אין להם חלק לעוה"ב, אבל עומדים בדין.
שמה הרשע, שם (בראשי' יט) וה' המטיר על סדום.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וכתבתי בארצם, (איוב כח) ארץ ממנה יצא לחם מקום ספיר אבניה ועפרו' זהב לו.
אמרו: כשהיו אחד מהן הולך אצל הגנן ואמר לו: תן לי באיסר ירק כשהוא ניתן משכשכו ומוצא בעפרו זהב, לקיים מה שנאמר: (שם) ועפרות זהב לו.
שמה הרשע, שם אמרו: נעמוד ונשכח תורת הרגל מבינותינו, ויד עני ואביון לא החזיקה.

רבי יהודה בר סימון פתר קריא בשטים:
מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מידת הדין בשטים, דכתי' (במדבר כה) קח את כל ראשי העם.
שמה הרשע,
שם ויהיו המתים במגפה.
ורוה"ק צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהפכתי קללת בלעם לברכה, דכתיב: (דברים כג) ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה.
שמה הרשע, (במדבר כה) וישב ישראל בשטים.

רבי לוי ורבי יצחק אמרו:
ב' דברים בימין ושני דברים ביד.
ב' דברים בימין:
תורה
וצדקה.

תורה מנין?
(דברים לג) מימינו אש דת למו.

צדקה מנין?
דכתיב: (תהלים מח) צדק מלאה ימינך.

ב' דברים ביד:
נפש
ומשפט.

נפש,
שנאמר: (איוב יב) אשר בידו נפש כל חי.
משפט, דכתיב: (דברים לב) ותאחז במשפט ידי.
הנפש נתונה במקום משפט ונפש יוצאה ממקום משפט וחוטאת.

אמר רבי יצחק:
אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש: אני כתבתי עליך: (שם יב)רק חזק לבלתי אכול הדם וגו', ואת יוצאת וחוטאת?!נפש כי תחטא בשגגה.

ב [כל מה שבראתי בראתי בזכותך ואת חוטאת?!]

דבר אחר:
נפש כי תחטא וגו'
זה שאמר הכתוב: (קהלת ו) כל עמל אדם לפיהו.

אמר רבי שמואל בר אמי:
מה שסיגל אדם מצות ומעשים טובים אינו מספיק להבל היוצא מפיו.

(שם ) וגם הנפש לא תמלא
רבי ברכיה ור' קרציפא, בשם ר' יוחנן אמרין:
כפיטורין היוצאין מן הושט.

ור' חנינא אמר:
כציפורין היוצא מן הושט.

שמואל אמר:
כסילן רטוב והפוך היוצא מן הושט.

אמר רבי שמואל בר יצחק:
כל מה שסיגל אדם מצות ומעשים טובים לפיו ולא לפי בנו ולא לפי בתו.

ורבנן אמרי:
לפיהו ולא לריח רע, לפי שהנפש הזו יודעת כל שיגיעה לעצמה יגיעה לפיכך אינה שביעה למצות ומעשים טובים.

אמר רבי לוי:
משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים
אע"פ שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו.

למה?
לפי שהיא בת מלכים.
כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו.

למה?
שהיא מלמעלה.

ג' כפויי טובה הן:
הארץ,
והאשה,
והנפש.

הארץ, שנאמר: (משלי ל) ארץ לא שבעה מים.

האשה מנין?
(שם) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.

הנפש מנין?
(קהלת ו) גם הנפש לא תמלא.

שלשה נוטלין בשופע ונותנין בשופע:
הארץ,
והים,
והמלכות.

אמר רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי:
ששה פעמים כתיב כאן נפש, כנגד ששת ימי בראשית.
א"ל הקב"ה לנפש: כל מה שבראתי בששת ימי בראשית לא בראתי, אלא בזכותך ואת יוצאת וחוטאת?! נפש כי תחטא.

ג [השגגה נחשבת לנפש כחטא]

דבר אחר:
נפש כי תחטא
(משלי יט) גם בלא דעת נפש לא טוב.

אמר רבינא בר אבינא:
משל לָאֹרַח שהיה רגיל לבא עם הנץ החמה ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה בלא ידע, בלא טוב, ואלו ידע ושימש עאכ"ו!
ולא עוד, אלא (שם) ואץ ברגלים חוטא.

ר' יצחק בר שמואל בר מרתא, בשם רב:
משל לאחד, שהיו לפניו שתי חנויות, אחת מוכרת בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבילה
ושכח ולקח מזו שמוכרת בשר נבילה, בלא ידע, בלא טוב, אלו ידע ולקח עאכ"ו!
ולא עוד, אלא ואץ ברגלים חוטא.

ר' יוחנן פתר קרא לענין שבת:
היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות, ושכח והלך בזה שהיה מלא קוצים וצרורות בלא ידע, בלא טוב. עאכ"ו, אם ידע והלך, ואץ ברגלים חוטא.

דבר אחר:
גם בלא דעת נפש
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש
ר' יוחנן אמר:

בחטאות ובאשמות אסורות, בנדרים ובנדבות מותר.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
אף בנדרים ונדבות אסור.

דבר אחר:
גם בלא דעת, אלו שגגות.
ואץ ברגלים חוטא, אלו הזדונות.
תדע לך שהיא שגגה והוא עושה אותה חטאת, נפש כי תחטא בשגגה.
ד [הנפש שלטת בגוף]

עשרה דברים משמשין את הנפש:
הושט למזון,
והקנה לקול,
והכבד לחימה,
והריאה לשתיה,
המסס לטחון,
והטחול לשחוק,
והקיבה לשינה,
והמרה לקנאה,
והכליות מחשבות,
והלב גומר,
והנפש למעלה מכלם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני עשיתיך למעלה מכלן ואת יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת?!

ה [נפש כי תחטא]

דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא וגו'
תני ר' ישמעאל:
משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות והושיב בו המלך שומרים,
אחד חיגר ואחד סומא, ואמר להן: הזהרו על בכורות הנאות האלו.
לימים אמר חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס.
אמר לו סומא: הבא ונאכל.
אמר לו חיגר: וכי יכולני להלך?!
אמר סומא: וכי רואה אני?!
רכב חיגר ע"ג סומא ואכלו את הבכורות והלכו וישבו להם איש במקומו.
לימים נכנס המלך באותו פרדס.
אמר להן: היכן הם הבכורות הנאות?
אמר לו סומא: אדוני המלך! וכי רואה אני?!
אמר לו חיגר: אדוני המלך! וכי יכול אני להלוך?!
אותו המלך שהיה פיקח מה עשה להן?
הרכיב חיגר ע"ג סומא והתחילו מהלכין.
אמר להן: כך עשיתם ואכלתם את הבכורות.

כך
לעתיד לבוא הקב"ה אומר לנפש: מפני מה חטאת לפני?
אמר לפניו: רבון העולמים! אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא, משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני, מה חטאתי לפניך?!
אומר לגוף: מפני מה חטאת לפני?
אמר לפניו: רבון העולמים! אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה, משעה שיצתה ממני כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך, שמא חטאתי לפניך?!
מה הקדוש ברוך הוא עושה להן?
מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד, שנאמר: (תהלים נ) יקרא אל השמים מעל וגו'.
יקרא אל השמים מעל, להביא את הנשמה.
ואל הארץ, להביא את הגוף לדין עמו.

תני ר' חייא:
משל לכהן, שהיה לו שתי נשים, אחת בת כהן ואחת בת ישראל

ומסר להן עיסה של תרומה וטמאוה.
אמר להן: מי טמא את העיסה?
זו אומרת זו טמאתו, וזו אומרת זו טמאתו.

מה עשה הכהן?
הניח לבת ישראל והתחיל מדיין עם הכהנת.
אמרה לו: אדוני כהן, מפני מה אתה מניח את בת ישראל ומדיין עמי, והלא לשנינו מסרתה כאחת?!
אמר לה: זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה, אבל את בת כהנת ואת למודה מבית אביך! לפיכך אני מניח את בת ישראל ומדיין עמך!
כך לעתיד לבוא הנפש והגוף עומדין בדין.

מה הקב"ה עושה?
מניח הגוף ומדיין עם הנשמה והיא אומרת לפניו: רבון העולמים! שנינו כאחת חטאנו מפני מה אתה מניח את הגוף ומדיין עמי?!
אמר לה: הגוף מן התחתונים הוא ממקום שהן חוטאין, אבל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפני, לפיכך אני מניח את הגוף ומדיין עמך.

ו [כל ישראל ערבים זה לזה]

תני חזקיה:
(ירמיה נ) שה פזורה ישראל, נמשלו ישראל לשה.
מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין.
כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכולן מרגישין.

(במדבר טז) האיש אחד יחטא
תני רשב"י:
משל לבני אדם, שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו.
אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה?!
אמר להם: מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח?!
אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה.
כך אמר איוב: (איוב יט) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי.
אמרו לו חביריו (שם לד) כי יוסף על חטאתו פשע בינינו יספוק,אתה מספיק בינינו את עונותיך!

אמר רבי אלעשה:
גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה:
כתיב בתורתכם: (שמות כג) אחרי רבים להטות, אנו מרובים מכם, מפני מה אין אתם משוין עמנו בע"ז?
אמר לו: יש לך בנים?
אמר לו: הזכרתני צרתי.
אמר לו: למה?
אמר לו: הרבה בנים יש לי, בשעה שהן יושבין על שולחני זה מברך לאלהי פלוני וזה מברך לאלהי פלוני ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחין אלו את אלו.
אמר לו: ומשוה אתה עמהן?
אמר לו: לא.
אמר לו: עד שאתה משוה אותנו לך השוה את בניך! נדחף והלך לו.
כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי! לזה דחית בקנה רצוץ לנו מה אתה משיב?
א"ל: בעשו כתיב ביה שש נפשות, וכתיב בו נפשות הרבה, דכתיב: (בראשית לו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו.
וביעקב שבעים נפש, וכתיב ביה נפש אחד, דכתיב: (שמות א) ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו'?!
אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה, כתיב ביהנפשות הרבה, אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת, ויהי כל נפש וגו'.

ז [ברכי נפשי את ה']

רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי ר' יוחנן אמר:
ה' פעמים אמר דוד: ברכי נפשי את ה', כנגד חמשה ספרי תורה.

ר' יהושע בן לוי אמר:
כנגד חמשה עולמות שאדם רואה.
(תהלים קג) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו,
בשעה שהוא נתון במעי אמו.
(שם) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, בשעה שהוא יוצא ממעי אמו.
אמר לה: לא תנשיי גמליי טבייה דגמליה עמך.
(שם) ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו.
(שם ) ברכי נפשי את ה'.
בשעה, שעומד על קומי שלו ויוצא לפרגמטיא.
(שם קד) ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד.
בשעת פטירתו של אדם מן העולם ואחת לעתיד לבוא.
(שם) יתמו חטאים מן הארץ וגו', (שם) ברכי נפשי את ה' הללויה.

ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן אמר:
מאה ועשרים מזמורים אמר דוד ולא חתם בהם הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר: יתמו חטאים מן הארץ וגו'.

ח [הנפש]

וכי מה ראה דוד להיות מקלס בנפשו להקדוש ברוך הוא?
אלא אמר: הנפש הזו ממלא את הגוף,
והקב"ה ממלא את עולמו, שנאמר: (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ וגו'.
תבא הנפש שהיא ממלאה את הגוף
ותשבח להקדוש ברוך הוא שהוא ממלא את כל העולם.

הנפש הזאת סובלת את הגוף,
והקב"ה סובל את עולמו, שנאמר: (ישעיה מו) אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול.
תבא הנפש שסובלת את הגוף,
ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא סובל את עולמו.

הנפש מבלה את הגוף,
והקב"ה
מבלה את עולמו.
תבא הנפש שהיא מבלה את הגוף,
ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא מבלה את עולמו, שנאמר: (תהלים קב) המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו.

הנפש הזאת יחידה בגוף,
והקב"ה יחיד בעולמו.
תבא הנפש שהיא יחידה בגוף
ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא יחיד בעולמו, שנאמר: (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

הנפש הזאת איננה אוכלת בגוף
והקב"ה אין לפניו אכילה.
תבא הנפש שאינה אוכלת בגוף
ותקלס להקדוש ברוך הוא שאין לפניו אכילה, שנאמר: (תהלים נ) האוכל בשר אבירים וגו'.

הנפש הזו רואה ואינה נראה,
והקב"ה רואה ואינו נראה.
תבא הנפש שהיא רואה ואינה נראה,
ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא רואה ואינו נראה, שנאמר: (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.

הנפש הזו טהורה בגוף,
והקב"ה טהור בעולמו.
תבא הנפש שהיא טהורה בגוף,
ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא טהור בעולמו, שנאמר: (חבקוק א) טהור עינים מראות ברע.

הנפש הזאת אינה ישינה בגוף,
והקב"ה אין לפניו שינה.
תבא הנפש שאינה ישינה בגוף,
ותקלס להקדוש ברוך הוא שאין לפניו שינה, שנאמר: (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן.

פרשה ה: ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם

א [והוא ישקיט מעולמו יסתיר פנים]

ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת
זה שאמר הכתוב (איוב לד) והוא ישקיט ומי ירשיע וגו'.

דרש ר' מאיר:

והוא ישקיט מעולמו יסתיר פנים, מעולמו כדיין הזה שהוא מותח את הוילון מבפנים ואינו רואה מה נעשה מבחוץ.
כך אמרו דור המבול: (איוב כב) עבים סתר לו וגו'.
אמרו לו: דייך מאיר! אלא והוא ישקיט ומי ירשיע, נתן שלוה לדור המבול.

ומי בא וחייבן ומה שלוה נתן להם?
(שם כא) זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם.

ר' לוי ורבנן
ר' לוי אמר:

לג' ימים היתה אשה מהן מתעברת ויולדת.
נאמר: כאן נכון, ונאמר: להלן (שמות יט)היו נכונים לג' ימים.
מה נכון האמור להלן ג' ימים, אף נכון האמור כאן לג' ימים.

ורבנן אמרי:
ליום א' היתה אשה מתעברת ויולדת.
נאמר: כאן נכון, ונאמר: להלן נכון (שם לד) והיה נכון לבקר,
מה נכון האמור להלן יום אחד אף נכון האמור כאן יום אחד.
וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם.

(איוב כא) ישלחו כצאן עויליהם, יניקיהון.

אמר רבי לוי:
בערבייא קורין לינוקא עוילא.

(שם) ילדיהם ירקדון, כאילון שדיא, כמה דתימא: (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם.
הא כיצד?
כיון שהיתה אחת מהן יולדת ביום היתה אומרת לבנה: לך והבא לי צור ואני חותכת את שורך, וכשהיתה יולדת בלילה היתה אומרת לבנה: לך והדליק לי את הנר ואני חותכת את שורך.
עובדא הוה בחד אתתא דילידת בלילה ואמרה לברה: אזיל ואדליק לי בוצינא ואנא קטע שורך. אזל למדלק בוצינא ופגע ליה שידא שריהון דרוחתא, עם דמתעסקין דין עם דין, קרא תרנגולא.
א"ל: אזיל גלוג לאמך, ואמור לה: אילולי דקרא תרנגולא, הוינא קטיל בך!
א"ל: אזיל גלוג לאמא דאמך דלא קטעת אמי שורי דאי קטעת אמי שורי הוינא קטיל לך! לקיים מה שנאמר: (איוב כא) בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין.
ולא שבט אלוה עליהן, מן היסורים.
וכשהסתיר פניו מי אמר לו לא עשית כשורה?!

ובמה הסתיר פניו מהן?
הביא עליהן את מי המבול (בראשית ז)וימח את כל היקום וגו'.
(איוב לד) ועל גוי ועל אדם יחד גוי, זה דור המבול.
אדם, זה נח.
יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאדם אחד.
יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאומה אחת:

ב [הקב"ה אינו נושא פנים בדין]

דבר אחר:
והוא ישקיט ומי ירשיע, נתן שלוה לסדומיים.
מי בא וחייבן, ומה שלוה נתן להם?
(שם כח) ארץ ממנה יצא לחם, (שם) מקום ספיר וגו', נתיב לא ידעו עיט.

ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאונה:
הדין בר הדיא, הוא צופה מאכלו מי"ח מיל.

וכמה הוא פרוסה?
ר' מאיר אומר:
ב' טפחים.

ר' יהודה אומר:
טפח.

ר' יוסי אומר:
ב' וג' אצבעות.

כיון דהוה קאי על אילניא דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילנייא.
מקום ספיר, כשהיה א' מהן הולך אצל הגנן ונותן לו ירק באיסר, היה מוצא בעפרו זהב, כדכתיב: (שם) ועפרות זהב לו.
כיון שאמרו: (שם כא)מה שדי כי נעבדנו (שם לד) ויסתר פנים ומי ישורנו, שהסתיר פניו מהם.
מי א"ל לא עשית כשורה?!
מה הסתיר פניו מהם?
המטיר עליהן גפרית ואש (בראשית יט) וה' המטיר על סדום וגו'.

ג [הקב"ה אינו נושא פנים בדין -ב]

דבר אחר:
והוא ישקיט, נתן שלוה לי' שבטים.

מי בא וחייבן, מה שלוה נתן להם?
(עמוס ו) הוי השאננים בציון, זה שבט יהודה ובנימין.
והבוטחים בהר שומרון, אלו העשרה שבטים.
נקובי ראשית הגוים, שהן באין מב' ראשי הגוים, משם ומעבר אוה"ע.
בשעה שהן יושבין בשלום אוכלין ושותין ומשתכרין ומתעסקין בדברי תפלות.
מה הן אומרים?
מי חכם כבלעם?!
ומי עשיר כהמן?!
ומי גבור כגלית?!

ואח"כ יבאו להם בית ישראל, ואומר להם:
אחיתופל לא היה חכם?!
קרח לא היה עשיר?!
שמשון לא היה גבור?!
(שם) עברו כלנה ורא, זו קטיספון.
(שם) ולכו משם חמת רבה, זו חמת של אנטוכיא.
ורדו גת פלשתים, אלין תלוליא דפלסטיני.
הטובים מן הממלכות האלה אם רבה גבולם מגבולכם.
(עמוס ו) המנדים ליום רע, ליומא של גלות.
(שם) ותגישון שבת חמס, הגשתם עצמכם לישב אצל החמס, זה עשו. כמה דאת אמר: (עובדיה א) מחמס אחיך יעקב.
השוכבים על מטות שן, על ערסין דפילי.
וסרוחים על ערסותם, שהן מסריחים מטותיהם בעבירות.

דבר אחר:
וסרוחים על ערסותם, אלו קטיות משופעות שהיה לכל אחד ואחד, כמה דאת אמר: (שמות כו) וסרח העודף אוכלים כרים מצאן.
כשהיה אחד מהן מבקש לאכול גדי היה מושך כל העדר לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושחטו, וכשהוא מבקש לאכול עגל היה מושך כל הבקרים לפניו ועומד עליו ושחטו, הה"ד: (עמוס ו) ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק הפורטים על פי הנבל, שהיו פורטים פיהם בדברי נבלות.

מה היו אומרים?
כלום אמר דוד שירה אלא בנבל?! הה"ד: (שם ) כדויד חשבו להן, השותים במזרקי יין.

רב ור' יוחנן ורבנן
רב אמר:

קלודיא.

רבי יוחנן אמר:
בכוסות קטנים.

ורבנן אמרי:
כוסות שיש להן זרבוביות.

ומהיכן היו שותין את היין?
רבי אבהו בשם רבי חנינא אמר:
מפתוגתא שהיה יינם מפתה את הגוף לזנות.

ורבנן בשם רבי חנינא אמרי:
מפלוגתא שעל יינם נתפתו וגלו עשרת השבטים.

(שם) וראשית שמנים ימשחו
ר' יהודה בר יחזקאל אמר:
זה שמן אסטקטון.

רבי ינאי אמר:
זה שמן אנפיקינון שהוא משיר את השער ומצהיר את הגוף.
ואחר כל השבח הזה לא נחלו על שבר יוסף, לכן עתה יגלו בראש גולים, וסר מרזח סרוחים.

מהו מרזח סרוחים?
אמר רבי אייבו:
י"ג דימסיאות היה לכל שבט ושבט וא' לכלם.
וכיון שגרמו העונות ובאו לידי עבירות ומעשים רעים נטלו כולן ולא נשתייר להן, אלא זו בלבד להודיע כמה חטא גורם, לקיים מה שנאמר: (ירמיה ה) עונותיכם הטו אלה וגו'.

(איוב לד) ויסתר פנים ומי ישורנו, וכשהסתיר פניו מהן מי א"ל לא עשית כשורה?!
ובמה הסתיר פניו מהן?
העלה עליהם את סנחריב, שנאמר: (ישעיה לו) ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיה וגו'.

מהו ויתפשם?
ר' אבא בר כהנא, בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
ג' גזרי דינין נחתמו באותו היום:
נתחתם גזר דין של י' שבטים ליפול ביד סנחריב,
ונחתם גזר דינו של סנחריב ליפול ביד חזקיה,
ונחתם גזר דינו של עוזיה שילקה בצרעת.

ועל גוי ועל אדם יחד
גוי, זה סנחריב, דכתיב ביה: (יואל א) כי גוי עלה על ארצי.
אדם, אלו ישראל, דכתיב בהון: (יחזקאל לד)ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
יחד, זה עוזיה המלך, שלקה בצרעת, שנאמר: (ד"ה ב כו) ויהי עוזיהו המלך מצורע.
ולא כדיני בשר ודם דינין של הקב"ה.
מלך בשר ודם לציבור נושא פנים וליחיד אינו נושא פנים, ברם הכא אמר הקדוש ברוך הוא: אם הכהן המשיח, והקריב פר.
אם כל עדת ישראל ישגו והקריבו פר בן בקר.

ד [מתן אדם ירחיב לו]

מתן אדם ירחיב לו (משלי יח)
מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ורבי עקיבא שהלכו לחולות אנטוכיא לעסק מגבת צדקה לחכמים. והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן, והוה יהיב פרנסה בעין טובה.
פעם אחד ירד מנכסיו וראה רבותינו שם ונתכרכמו פניו הלך לו אצל אשתו.
אמרה לו אשתו: מפני מה פניך חולניות?
אמר לה: רבותי כאן ואיני יודע מה לעשות!
אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו: לא נשתייר לנו, אלא שדה פלוני בלבד לך מכור חציה ותנה להן.
הלך ומכר חציה ונתנה להן.
נתפללו עליו ואמרו: המקום ימלא חסרונך.
לאחר ימים הלך לחרוש בחצי שדהו עם כשהוא חורש נפתחה הארץ לפניו ונפלה פרתו שם ונשברה רגלה. ירד להעלותה והאיר הקב"ה עינו ומצא שם סימה.
אמר: לטובתי נשברה רגל פרתי.
בחזירת רבותינו לשם שאלו עליו ואמרו: מה אבא יודן עביד?
אמר להון: הוא אבא יודן דעבדי אבא יודן דעיזיין אבא יודן דגמלי אבא יודן דתורי מן יכול למחמי סבר אפויא דאבא יודן?! כיון ששמע יצא לקראתן.
אמרו ליה: מה אבא יודן עביד?
אמר להן: עשתה תפלתכם פירות ופרי פירות.
אמרו לו: חייך! אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלן, וקראו עליו זה הפסוק: מתן אדם ירחיב לו.

ר' שמעון בן לקיש אזל לבצרה
והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן רמאי וחס ושלום לא הוה רמאי, אלא דהוה מרמי במצוותה כד הוין פסקין כל עמה הוה פסיק כל קבל כולהון.
נטלו ר' שמעון בן לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו.

ר' חייא בר אבא עביד פסיקה,
למתן בבי מדרשא דטבריא, והוה תמן חד בר נש מן בנו דסילכא, ופסק חדא ליטרא דדהב, נטלו ר' חייא בר אבא והושיבו אצלו, וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו.

אמר רבי אבהו:
כתיב: (דברים יב) השמר לך פן תעזוב את הלוי.
וכתיב בתריה: (שם) כי ירחיב ה' את גבולך.

וכי מה ענין זה לזה?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: לפי מתנותיך מרחיבין לך.

רבי אחא בשם ר' הושעיא
עבד מביא פר ורבו מביא פר, העבד קודם לרבו.

דתנן תמן:
פר המשיח פר העדה עומדים פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו.

ה [כהן משיח שחטא]

גופא, אם הכהן המשיח וגו'
זה שבנא, דכתיב ביה: (ישעיה כב)לך בוא אל הסוכן וגו'.

אמר ר' אלעזר:
כהן גדול היה.

ר' יהודה אומר:
אמרכל היה.

על דעתיה דר' אלעזר דאמר כהן גדול היה,
והלבשתיו כתנתך.

על דעתיה דר' יהודה ברבי דהוה אמר:
אמרכל היה.

(שם) וממשלתך אתן בידו
תני ר' חייא:
למה הוא קורא אותו אמרכל?
שהיה מר לכל.

אמר רבי ברכיה:
מן הדא סכנין הוה ועלה ונתמנה קומיה איספיסריאן בבה"ק הוא שהנביא מקנתרו, ואומר: (שם כב)מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר.
אמר לו: גלויי בר גלויי איזה כותל בנית כאן?!
איזה עמוד העמדת כאן?!
אפילו איזה מסמר קבעת כאן?!

מכאן אמר רבי אלעזר:
צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות, כדי שיזכה ויקבור באותו מקום.
כי חצבת לך פה קבר, עשאו כמין שובך ונתן קברו עליו.

(שם) חוצבי מרום קברו
ר' שמואל בשם מר עוקבן אמר:
ממרום נחצב עליו שלא תהיה לו קבורה בא"י.
(שם) חוקקי בסלע משכן לו, ארון.
הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר, טלטול אחר טלטול.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
כהדין תרנגולא דהוה גלה ואזל מן אתר לאתר.
(שם) ועוטך עטה, שלקה בצרעת, כמה דתימא: (ויקרא יג)ועל שפם יעטה.
(ישעיה שם) צנף יצנפך צניפה, גלות בתר גלות.

(שם ) כדור
מה הכדור הזה שמתלקט בידים ואין מגיע לארץ, כך הוא.
אל ארץ רחבת ידים, זו כספיא.

שמה תמות ושמה מרכבות כבודך
על דעתיה דר' אלעזר:
דהוה אמר כה"ג היה שהיה נהנה מן הקרבנות.

על דעתיה דר' יהודה ברבי
דהוא אמר אמרכל היה שהיה נהנה מן ההקדשות.

קלון בית אדוניך
על דעתיה דר' אלעזר שהיה כה"ג:
שהיה מבזה את הקרבנות.

על דעתיה דר' יהודה ברבי שאמר אמרכל היה:
שהיה מבזה את שני אדוניו.
ואיזה?
זה ישעיהו וחזקיהו.

רבי ברכיה, בשם רבי אבא בר כהנא אמר:
מה עשו שבנא ויואח?
נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב.

מה כתבו בה?
אנו וכל בנ"י מבקשים להשלים לך.
ישעיה וחזקיה אין מבקשים להשלים לך, והוא שצפה דוד ברוח הקדש, ואמר: (תהלים יא)כי הנה הרשעים ידרכון קשת, זה שבנא ויואח.
כוננו חצם על יתר, על מתחי גירא.
לירות במו אופל לישרי לב, לשני ישרי לב.
ואיזה?
זה ישעיה וחזקיה.

ו [אם הכהן המשיח יחטא]

דבר אחר:
אם הכהן המשיח יחטא
הכהן משיח מכפר וצריך כפרה.
תני ר' חייא:
הואיל ומשיח מכפר וציבור מתכפר מוטב שיקדים מכפר למתכפר.

דתנן:

(ויקרא טו) וכפר בעדו ובעד ביתו.
ביתו,
זו אשתו.

דבר אחר:
אם הכהן המשיח יחטא
וכהן המשיח חוטא?!

אמר רבי לוי:
עלובה היא מדינתא דאסיא פודגריס,
ודאיקוטטא בחדא עינא,
וסניגוריא מקטרג בדיני נפשות.
לאשמת העם, לאש מת העם.

משל לשושטה של דוב שהיה אוכל סדורים של דוב.
אמר המלך: הואיל והוא אוכל סדורים של דוב, תאכלנו הדוב.
כך אמר הקב"ה: הואיל והוא נהנה מן ההקדשות, תאכלנו האש.

אמר רבי אייבו:
מעשה בטבח אחד בציפורי שהיה מאכיל את ישראל נבילות וטריפות.
פעם אחת עיוה"כ אכל ושתה ונשתכר ועלה לראש הגג ונפל ומת.
התחילו הכלבים מלקקין את דמו.

אתון ושיילון לר' חנינא:
מהו לאעברא יתיה מן קדמיהון?
אמר להון: כתיב: (שמות כב) ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, זה שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל נבילות וטריפות, ארפון להון מדידהון אינון אכלין.

והביא את הפר אל פתח אהל מועד
אמר רבי יצחק:
משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון ובקלוסין נאה.
אמר המלך: הניחו אותו על פתח פלטין, כל שיצא ונכנס יהא רואה אותו.
כך והביא את הפר אל פתח אהל מועד (ויקרא ד)

ז [זכות של זקני העדה]

וסמכו זקני העדה את ידיהם (שם)
אמר רבי יצחק:
אומות העולם
אין להם סומכין, שנאמר: (יחזקאל ל) ונפלו סומכי מצרים.
ישראל יש להן סומכין, שנאמר: וסמכו זקני העדה.

אומות העולם נקראו עדה, שנאמר: (איוב טו) כי עדת חנף גלמוד.
ישראל נקראו עדה, שנאמר: וסמכו זקני העדה.

אומות העולם נקראו אבירים, (תהלים סח) עדת אבירים בעגלי עמים.
וישראל נקראו אבירים, (ישעיה מז) שמעו אלי אבירי לב.

אומות העולם נקראו אדירים (יחזקאל לב) אותה ובנות גוים אדירים.
וישראל נקראו אדירים (תהלים טו) ואדירי כל חפצי בם.

אומות העולם נקראו חכמים (עובדיה א) והאבדתי חכמים מאדום.
ישראל נקראו חכמים (משלי י) חכמים יצפנו דעת.

אומות העולם נקראו תמימים (שם א) ותמימים כיורדי בור.
וישראל נקראו תמימים (שם כח) ותמימים ינחלו טוב.

אומות העולם נקראו צדיקים (יחזקאל כג) ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם.
ישראל נקראו צדיקים (ישעיה ס)ועמך כולם צדיקים.

אומות העולם נקראו אישים (תהלים קמא) אישים פועלי און.
ישראל נקראו אישים (משלי ח) אליכם אישים אקרא.

אומות העולם נקראו גבורים (תהלים נב) מה תתהלל ברעה הגבור.
וישראל נקראו גבורים (שם קג) גבורי כח עושי דברו.

ח [ישראל מרצים את בוראם]

תני ר' שמעון:
מה נגרין הם ישראל שהם יודעין לרצות את בוראם.

אמר רבי יודן:
כאילן כותאי אילין כותאי חכימין למיחסדה.
חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא, אמר לה: אית לך חד בצל תיתנון לי?
מן דיהבא ליה אמר לה: אית בצל בלא פיתא?!
מן דיהבא ליה אמר לה: אית מיכל בלא משתי?!
מתוך כך אכיל ושתי.

אמר רבי אחא:
אית איתתא דחכימא למשאל ואית איתתא דלא חכימא למשאל.

אית איתתא דחכימא למשאל

אתיא לגבי מגירתא תרעא פתיחא מדפק ליה.
אמרה לה: שלמא עליך מגרתי.
מה את עבידא?
מה בעליך עביד?
ומה בנייכי עבידין?
אמרה לה: טב נעול?
מתיבא לה: נעול, מה את בעיא?
אמרה לה: אית ליך מקימה פלונית תתנון לי?
אמרה לה: אין.

דלא חכימא למשאל
אזלא לגבי מגירתא תרעא משקיף פתחה לה.
אמרה לה: אית לך מקימה פלונית?
אמרה לה: לאו!

אמר ר' חנינא:
אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים למשאל.
דחכים למשאל חמי בגרמיה דשקע באריסותיה עביד לב טב סרק שעריה מחוור מניה, אפיה טבין, יהיב חוטרא בידי' ועזקתא באצבעיה ואזיל לגבי מרי עבידתא.
והוא א"ל: אתי בשלום אריס טב, מה את עביד?
והוא א"ל: טב, ומה ארעא עבידא?
תזכי ותשבע מן פירי.
מה תורי עבדין?
תזכי ותשבע מן שמניהון.
מה עזים עבדין?
תזכי ותשבע מן גדייהון.
א"ל: מה את בעי?
א"ל: אית לך י' דינרין תתנון לי?
אמר ליה: אם את בעי עשרים סב לך.

דלא חכים למישאל שעריה מקצץ, מניה צואן, אפיה בישין. אזל לגבי מרי עבידתא, משאיל ליה, א"ל: מה ארעא עבידא?
א"ל: הלואי מעלה מה דאפקינן בגווה.
מה תורא עבדין?
אמר ליה: תשישין.
א"ל: מה את בעי?
אית לך עשרה דינרין תתנון לי?
א"ל: זיל קום, מה דאית לי גבך.

אמר רבי חוני:
דוד מאריסא טבא הוה, בתחלה משורר בקילוס ואומר: (תהלים יט) השמים מספרים כבוד אל.
א"ל: השמים, שמא את צריך לכלום?
ומעשה ידיו מגיד הרקיע.
א"ל: שמא את צריך לכלום?
מזכיר והולך: יום ליום יביע אומר וגו'.
א"ל הקדוש ברוך הוא: מה את בעי?
אמר לו: שגיאות מי יבין, מן שגגתא דעבדית קמך!
אמר לו: הא שרי לך והא שביק לך!
א"ל" מנסתרות נקני, מן טמירתא דעבדית קמך!
א"ל: הא שרי לך והא שביק לך!
אמר ליה: (שם)גם מזדים חשוך עבדך, אלו הזדונות.
ואל ימשלו בי אז איתם, אלו תוקפי עבירות.
ונקיתי מפשע רב.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! את אלוה רב ואנא חובי רברבן, יאי לאל רב דשביק לחובין רברבין, הדא הוא דכתיב: (שם כה) למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא.


הפרק הבא