ספרא דמילואים פרשה א

צו פרק ח
[ח, ב]
וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו אתו -
מה תלמוד לומר, לפי שהוא אומר: ויגף את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, היה במשמע שנתרחק אהרן, כשהוא אומר: קח את אהרן ואת בניו אתו, ידע משה שנתקרב אהרן. מנין שהיה בלבו של משה שנתרחק אהרן?
שנאמר: ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא [ולא נאמר בו גם בפעם ההיא ובישראל הוא אומר:] וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא, כשהוא אומר: קח את אהרן ואת בניו אתו, ידע משה שנתקרב אהרן.
מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק?
נאמר בסוף הענין קרב אל המזבח. והלא כבר הסדיר משה לפניו את כל העבודות, אלא שלא היה לבו לדבר אחר, כשהוא אומר: קח את אהרן ואת בניו אתו ידע אהרן שנתקרב.

(ב) דבר אחר:
קח את אהרן ואת בניו אתו -
מה תלמוד לומר, והלא בכמה מקומות נאמרות בו במשה לקיחה בבני אדם, שנאמר:
ולקחת את הלוים לי אני ה',
ולקחת אותם אל אהל מועד,
ויקח משה את האנשים האלה אשר נקבו בשמות,
ואומר קח לך את יהושע בן נון,
וכי משה מפשיל היה בני אדם לאחריו?!
אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא קחם בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר.
[וכן הוא אומר: ויקח ה' את האדם ויניחהו בגן עדן].

(ג) ואת הבגדים -
אילו בגדים שפקדתיך עליהם, שנאמר: ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד וגו'.

ואת שמן המשחה -
זה שמן המשחה שפקדתיך עליו, שנאמר: ועשית אותו שמן משחת קודש וגו'.

ואת פר החטאת -
כמה שנאמר: והקרבת את הפר לפני אהל מועד.

ואת שני האילים -
כמה שנאמר: ואת האיל האחד תקח [ונאמר] ולקחת את האיל השני.

ואת סל המצוות -
שלא כסדר האמורין להלן אמורין כאן.

[ח, ג]
(ד) ואת כל העדה הקהל -
עשה במעמד כל העדה, שיהו נוהגים קדושה בכהונה.

[ח,ד]
ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו -
כשם שהסדיר משה עבודת בית המקדש, כך הסדיר עבודת כהונה ולוויה ובגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא.

(ה) ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אותם במים -
באותה שעה זכו לקידוש ידים ורגלים,
באותה שעה זכו בטבילת יום הכפורים.

[ח, ז]
(ו) ויתן עליו את הכתונת ויחגר אותו באבנט [וילבשאת המעיל ויתן עליו את האפד ויחגור אותו בחשב האיפוד ויאפד לו בו] -
מלמד שנעשה משה סגן לאהרן, הוא היה מפשיטו והוא היה מלבישו, וכשם שנעשה לו סגן בחייו כך נעשה לו סגן במיתתו שנאמר: קח את אהרן ואת אלעזר בנו [והעל אותם הר ההר] והפשט את אהרן את בגדיו [והלבשתם את אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם].
ומנין שעשה משה כן?
שנאמר: ויעש משה כאשר ציווה ה' ויעלו אל הר ההר [וגו'] ויפשט משה אהרן את בגדיו.
וכי היאך היה משה יכול להפשיט את בגדיו כסידרן? [והלא העליונים הן עליונים לעולם והתחתונים הן התחתונים לעולם, אלא אילו מעשה ניסים עשה לו המקום] במיתתו יותר מבחייו, והעמידו משה על הסלע והפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה נלבשים תחתיהם. וילבש אותם את אלעזר בנו, וכי היאך היה יכול משה להלביש את אלעזר בגדים כסידרן?!
אלא כבוד גדול חלק לו המקום במיתתו יותר מבחייו, שנלבשו בגדי שכינה תחילה למטה, וחזר משה והפשיט את אהרן את הבגדים כסידרן והלביש את אלעזר כסידרן.

[ח, ח]
(ז) וישם עליו את החשן -
פרשה זו נלמדה לשעתה ולמדה לדורות. למדה לשירות יום יום ולשירות יום הכפורים, בכל יום משמש בבגדי זהב וביום הכפורים משמש בבגדי לבן.

[ח, ט]
(ח) וישם את המצנפת על ראשו [וישם על המצנפת וגו'] –
לא כסדר האמור להלן האמורין כאן, להלן הסדיר את הבגדים כסידרן. וכאן הוא מסדר את מסרגן,. להלן הסדיר את הקרבנות תחילה ואחר כך הסדיר את הבגדים. וכאן הסדיר את הבגדים תחילה ואחר כך הסדיר את הקרבנות.

(ט) ויקח משה את שמן המשחה -
רבי יהודה אומר:
שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה ניסים נעשו בו מתחילתו ועד סוף, שמתחלה לא היה אלא שנים עשר לוג, שנאמר: ושמן זית הין, לסוך בו את העצים לא היה סופק [עד] כמה האור שורף, [עד] כמה העצים בולעים, [עד] כמה יורה בולעת. ממנו נמשחו אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים, ממנו נמשחו כוהנים גדולים ומלכים, ואפילו כוהן גדול בן כוהן גדול טעון משיחה, ואין מושחים מלך בן מלך.
ומפני מה משחו את שלמה?
מפני מחלוקתו של אדוניה(ו).
ואת יואש?
מפני מחלוקתה של עתליה.
ואת יהואחז
מפני מחלוקתו של יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים, וכולו קיים לעתיד לבא, שנאמר: שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם.

[ח, י]
(י) וימשח את המשכן את כל אשר בו -
לא כמשחת אהרן ובניו [משחת כל הכלים, משחת אהרן ובניו מאחר] שהוא מלבישן חוזר מושחם, וכן הוא אומר: כשמן הטוב על הראש [יורד על הזקן זקן אהרן].
או יכול שמשחם עד שלא הלבישם?
תלמוד לומר: שיורד על פי מידותיו.

[ח, יא]
משחת כל הכלים כל וכלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו, שנאמר: וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו לקדשם, הא למדת שכל כלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו.

(יא) ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנות [ויחגר אותם אבנט ויחבש להם מגבעות כאשר ציווה ה' את משה] -
כשם שנעשה משה סגן לאהרן כך נעשה סגן לבניו, כשם שפיקדו על בגדי אהרן כך פיקדו על בגדי בניו, שנאמר: ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ואומר: ואת בניו תקריב והלבשתם כותנות.

[ז, יד]
(יב) ויגש את פר החטאת -
מתחילה לא נקרא פר החטאת, שנאמר: וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר, כשהוא פורט את מעשיו היה נקרא פר החטאת, שנאמר: ואת בשר הפר ואת עורו ואת פרשו תשרף באש מחוץ למחנה חטאת היא.
אין אנו יודעים אם חטאת אהרן ובניו היה אם חטאת הצבור היה, כשהוא אומר: קח את אהרן ואת בניו אתו [ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת] הוי אומר חטאת אהרן ובניו היה ולא חטאת צבור.

(יג) ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת -
וכי אהרן ובניו סומכים על כל הקרבנות?
אלא מפני שקורבנם סמכו עליו.
מקיש קרבנות צבור לקרבנותיהם, מה קרבנותיהם טעונים סמיכה אף קרבנות צבור טעונים סמיכה, מה הוא סומך על קרבנותיו אף הוא סומך על קרבנות צבור, אבל יחיד כל אחד ואחד סומך על קרבנו, שנאמר: וסמך ידו על ראש קרבנו.

[ח, טו]
יד) וישחט ויקח משה מן
כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה:
הוא היה שוחט,
הוא היה זורק,
הוא היה מזה,
הוא היה מחטא,
הוא היה יוצק,
הוא היה מכפר,
לכך נאמר: וישחט ויקח משה. [את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את המזבח ואת הדם יצק על יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו, משלו].

משל למה הדבר דומה?
לבת מלכים שנישאת כשהיא קטנה ופסקו עם אמה שתהא משמשתה עד שעה שתלמוד, אף כך אהרן מתחילה לא היה אלא, לוי שנאמר: הלא אהרן אחיך הלוי וכשנבחר להיות כוהן גדול אמר לו הקב"ה למשה: אתה תשמשנו עד שעה שילמוד, היה משה:
שוחט
ואהרן רואה אותו,
זורק ואהרן רואה אותו,
מזה ואהרן רואה אותו,
מחטא ואהרן רואה אותו,
יוצק ואהרן רואה אותו,
מכפר ואהרן רואה אותו.
לכך נאמר: וישחט ויקח משה את הדם.

(טו) ויקדשהו לכפר עליו -
כפרה זו איני יודע מהי, מנין אתה אומר שלא היה כפרה זו.
אלא שאמר משה בשעה שיצא הכרוז להתנדב [דבר] למקדש דחקו ישראל איש איש והביאו שלא בטובתם, תהא כפרה זו שלא יהא דבר גזל במקדש. וכן הוא אומר: כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה.

[ז, טז יז]
(טז) ויקח את כל החלב אשר על הקרב -
כל שלא למד משתי פרשיות אינו מנהג לדורות, מפני שהייתי אומר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הואיל ואין נאכלים יהיו כולם נשרפים ולא יהא מהם למזבח כלום, לכך נאמר: ויקח את כל החלב [וגו'], זאת הייתה תרומתן למזבח, ושאר הפר שרף שנאמר: ואת בשר הפר את עורו ואת בשרו ואת פרשו שרף באש מחוץ למחנה.

[ז, יח]
(יז) ויקרב את איל העולה [ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל]-
מיכן למדו סמיכה לעולה.

[ח, יט]
וישחט ויזרוק משה את הדם -
מיכן למדו זריקה לעולה.

[ח, כ]
ואת האיל נתח לנתחיו -
כל המפורש בעולת יחיד מפורש כאן חוץ מן ההפשט.

ויש אומרים:
אין נתוח בלא הפשט.

(יח) ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר -
כמה שנאמר להלן: ונתח אותו לנתחיו [ו]את ראשו ואת פדרו, מיכן למדו.

[ח, כא]
את הקרב ואת הכרעים רחץ במים -
כמה שנאמר להלן וקרבו וכרעיו רחץ במים מיכן למדו.

ויקטר משה את כל האיל המזבחה -
כמה שנאמר להלן: והקטיר הכהן את הכל המזבחה מיכן למדו.

עולה היא לריח ניחוח אשה הוא לה' -
כמה שנאמר להלן: אשה ריח ניחוח לה' אשה הוא לה' מלמד שכולם ניתנים על גבי האישים.

[ח, כב]
(יט) ויקרב את האיל השני -
והלא כבר נאמר זיוג הכתוב שני אילים זה נגד זה אם כן למה נאמר: ויקרב את האיל השני? שאם הביא פר ואחד מן האילים לא יצא ידי קידושם,
שני אילים ולא הביא פר לא יצא ידי קידושם,
שני אילים ופר ולא הביא סל המצוות לא יצא ידי קידושם.

(כ) [ולמה נקרא] איל המילואים?
שהוא משלים עם הכל, מלמד שהמילואים שלמים לאהרן ולבניו.

ויסמכו את ידיהם על ראש האיל -
סמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב.
משל למי שפרע חובו ועשה יום טוב אף כך אהרן ובניו כיון שהשלימו עבודת היום וקידושיו עבודת כלים וקידושין הביאו איל וסמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב.

[ח, כג]
(כא) וישחט ויקח משה מדמו -
שלשה דמים האמורים בפרשה אין דומים זה לזה:
הראשון טעון שש מתנות,
והשני שתים,
והשלישי נחלק לשתי רוחות,
לכך נאמר: וישחט ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אוזן אהרן הימנית, זה גדר האמצעי.

ועל בהן ידו הימנית -
זו פרק האמצעי.

[ועל בהן רגלם הימינית] -
זה פרק האמצעי.

[ח, כד]
(כב) ויקרב את בני אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם -
זה גדר האמצעי.

ועל בהן ידם הימנית -
זה פרק האמצעי.

[ח, כה]
(כג) ויקח את החלב [ואת האליה ואת כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד ואת הכליות ואת חלבהן ואת שוק הימין] –
אין לך כל דבר ודבר שאין בו מצווה למקום:
פירות יש בהם מצוות הרבה, תרומה ומעשרות, חלה, וביכורים, הלקט והשכחה והפיאה.
שערי בתים ושערי מדינות יש בהם מצווה למקום, שנאמר: וכתבתם על מזוזות ביתיך ובשעריך.

(כד) בגדים יש בהם מצוות למקום, שנאמר: לא תלבש שעטנז.
טלית יש בה מצווה למקום, שנאמר: גדילים תעשה לך.

(כה) בהמה טהורה יש בה מצווה למקום, שנאמר: כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך.

(כו) בהמה טמאה יש בה מצווה למקום, שנאמר: ופטר חמור תפדה בשה.
חיה גדילה במדבר והעוף הפורח באויר הזהיר עליהם הכתוב כשיבואו לידך לא יהו מחוסרים מצווה, שנאמר: אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר ושאר בהמה וחיה שלא פרט הכתוב שמם, עשאם כלל שלא יהו מחוסרים מצווה, שנאמר: אך כל חרם אשר יחרים איש לה' [מכל אשר לו מאדם ובהמה וגו'] קדשי מקדש כולן קודש, יש בהם מעלות על גב מעלות, כיצד?
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אמר הכתוב יהי דמם ואימוריהם למזבח.

(כז) עולה כולה כליל לאישים, אמר הכתוב: יהי עורה מתנה לכהנים.
שלמים הנאכלים לבעלים, אמר הכתוב: יהי דמם ואימוריהם למזבח, לכך נאמר: ויקח את החלב ואת האליה ואת שוק הימין, זו הייתה תרומתן למזבח.

[ח, כז]
(כח) ויתן את הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו -
וכי כל הקרבנות ניתנים לידי הבעלים?!
אלא ללמדך היאך משקים את הסוטות ומטהרים את היולדות ומטהרים את המצורעים.

(כט) וינף אותם אהרן תנופה לפני ה' -
הוא הדין, ללמדך תנופות הקרבנות.

[ח, כח]
ויקח משה אותם מעל כפיהם -
הוא הדין, ללמדך היאך כוהן נוטל מנחה מעל ידי סוטה ומניפה.

(ל) מילואים הם לריח ניחוח -
מלמד שהמילואים קרואים ריח ניחוח.
והלא דברים קל וחומר: מלך בשר ודם קונה לו אוהב ועושה לו יום טוב, המקום ברוך הוא שהעמיד לו כוהן [גדול] על אחת כמה וכמה.

[ח, כט]
(לא) ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני ה' -
מלמד שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, וכן הוא אומר: מי גם בם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם.

(לב) מאיל המילואים למשה היה למנה -
והרי דברים קל וחומר:
ומה אם מי ששימש בכהונה גדולה שעה אחת נוטל לו חלק בכהונה גדולה, המשמש בכהונה לעולם על אחת כמה וכמה.

[ח, ל]
(לג) ויקח משה מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה -
שלשה דמים האמורים בפרשה אין דומים זה לזה:
הראשון טעון שש מתנות,
(והשני שתים,
והשלישי שלוש עשרה,

הראשון טעון שש מתנות) זריקה ומתן סביב הזאה וחיטוי יציקה וכפרה.
והשני שתים זריקה ומתן סביב.
והשלישי שלוש עשרה טעון שש מתנות שלוש באהרן שלוש בבניו.

ויש אומרים:
תשעה, שלוש באהרן ושש בבניו.

ויש אומרים:
חמש עשרה, שלוש באהרן ושתים עשרה בארבעת בניו, שנאמר: [ואלה שמות בני אהרן הבכור נדב ואביהו אלעזר ואיתמר] אלה שמות בני אהרןהמשוחים אשר מילא ידם לכהן וטעון זריקה לגבי מזבח.

(לד) טעון שש הזאות שלוש באהרן ושלא בבניו.

ויש אומרים:
תשע שלוש באהרן ושש בבניו.

ויש אומרים:
חמש עשרה שלוש באהרן ושתים עשרה בבניו.

ויז על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו [אתו ויקדש את אהרן את בגדיו ואת בניו ואת בגדי בניו אתו] -
הא למדת שלא שלם קידוש אהרן ובניו אלא בהזאת הדם.

[ח, לא]
(לה) ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד -
כמה שנאמר להלן: ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד.

[ח, לב]
והנותר בבשר ובלחם באש תשרפו -
מלמד שהמילואים מותרם בשריפה.

[ח, לג]
(לו) ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים [עד יום מלאת ימי מלואיכם] -
מיכן אמרו:
בעשרים ושלשה באדר קרבו מילואים עשרים ושלשה ושבעה הרי שלשים, באחד בניסן שלמו מילואים.

כי שבעת ימים ימלא את ידיכם -
כל שבעה ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן, כל בוקר ובוקר מקריב קרבנותיו עליו ומפרקו, בשמיני העמידו ולא פירקו.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
אף בשמיני העמידו ופירקו.

[ח, לד]
(לז) כאשר עשה ביום הזה ציווה ה' -
מיכן אמרו:
שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כוהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין. וכשם שמפרישים כוהן גדול מביתו כך מפרישים הכוהן השורף את הפרה מביתו.
ולמה מפרישים שבעה?
שמא תמצא את אשתו ספק נידה וידחה כל שבעת הימים.

ציווה ה' לעשות לכפר עליכם -
אמר להם: כפרה זו תכפר עליכם עד שיחיו המתים.

[ח, לה]
(לח) ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעה ימים ושמרתם את משמרת ה' -
והרי דברים קל וחומר, ומה אם מקיים דברי בשר ודם קונה לו אוןהב והמלך מקבלו, המקיים דבריו של מקום על אחת כמה וכמה.

[ח, לו]
ויעש אהרן ובניו [את כל הדברים-
מלמד שהיו אהרן ובניו] שישים ושמחים כששומעים לקבל דברים מפי משה כשומעים מפי הקדוש ברוך הוא, לכך נאמר: ויעש אהרן ובניו את כל הדברים.

אשר ציווה ה' ביד משה –
כדי השליח לשולחיו, כדי המצוה למי שנצטוה.

הפרק הבא    הפרק הקודם