בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, איוב פרק א


סימן תתצא
איש היה בארץ עוץ -
אמר רבי:

כל מי שנאמר בו: היה ראה עולם חדש (כתוב במגלת אסתר בפ' איש יהודי).

בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס:
לא עבד איוב את המקום אלא מאהבה, שנאמר: הן יקטלני לא איחל, ועדיין הדבר שקול,
אם אני מצפה לו, או איני מצפה לו?
ת"ל: עד אגוע לא אסיר תומתי ממני.
ללמד, שמאהבה עשה.

אמר ר' יהושע בן לוי:
מי יגלה עפר מעיניך רבי יוחנן בן זכאי, שהיית אומר כל ימיך: לא עבד איוב אלא מיראה, שנאמר: וירא אלהים וסר מרע, והרי יהושע תלמיד תלמידך לימד שמאהבה עשה.

וליחזי להאי קרא אי בלמאן דאמר אל"ף, אי בלמאן דאמר וא"ו כתיב?

וכל היכא דכתיב בלמאן דאמר אל"ף לא הוא, אלא מעתה: בכל צרתם לא צר.
הכי נמי דלא הוא, והכתיב: ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם?!
אלא לאו משמע הכי ומשמע הכי.

תניא, רבי אומר:
נאמר: ירא אלהים באברהם ונאמר: ירא אלהים באיוב, מה להלן מאהבה אף כאן מאהבה.

והתם גופיה מנלן?
דכתיב: זרע אברהם אוהבי.

מאי איכא בין עושה מיראה לעושה מאהבה?
איכא בינייהו.

הא דתני רבי שמעון בן אלעזר:

גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה תלו לו לאלף דור וזה תלו לו לאלפים דור. כתיב הכא: ועושה חסד לאלפים לאוהבי.
וכתיב התם: ולשומרי מצותיו לאלף דור.
האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה.

משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב, מסייע לרבי לוי בר חמא.
דא"ר לוי בר חמא:
איוב בימי משה היה.
כתיב הכא: ועושה חסד לאלפים לאוהבי.
וכתיב התם: ולשומרי מצותיו לאלף דור, האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה.

משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב, מסייע לרבי לוי בר חמא.
דא"ר לוי בר חמא:
איוב בימי משה היה.
כתיב הכא: מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויוחקו.
וכתיב התם: כי שם חלקת מחוקק ספון.

ורב אמר:
בימי מרגלים היה.
כתיב הכא: איש היה בארץ עוץ איוב שמו.
וכתיב התם: היש בה עץ.
וקאמר משה למרגלים: ראו אם ישנו אותו האיש שדומה לעץ, ששנותיו ארוכות כעץ, ומגין על דורו כעץ.

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו:
איוב מעולי גולה היה ומדרשו בטבריא היה.
מיתיבי: ימי שנותיו של איוב משנכנסו ישראל למצרים עד שיצאו?
אימא כמשנכנסו.

מיתיבי: חסיד אחד היה באומות, איוב שמו ולא בא לעולם אלא לקבל שכרו, הביא עליו הקב"ה יסורין, התחיל מחרף ומגדף כפל לו הקב"ה שכרו בעוה"ז, כדי לטרדו מן העולם הבא, שנאמר: ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה?!

תנאי היא, דתניא ר' אלעזר אומר:

איוב בימי שפוט השופטים היה, שנאמר: הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו.
אי זהו דור שכלו הבל?
הוי אומר: זה דור של שפוט השופטים.

רבי יהושע בן קרחה אומר:
בימי אחשורוש, שנאמר: ולא נמצאו נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ,
איזהו דור שנתבקשו נשים יפות?
הוי אומר: זה דורו של אחשורוש.

ואימא בימי דוד, דכתיב: יבקשו לאדני למלך נערה בתולה?
כתיב הכא: בכל הארץ.
וכתיב התם: בכל מדינות מלכותך.
לאפוקי דוד, דכתיב ביה: בכל גבול ישראל.

רבי נתן אומר:
איוב בימי מלכת שבא היה, שנאמר: ותפול שבא ותקחם,

וחכמים אומרים:
בימי כשדים היה, שנאמר: כשדים שמו שלשה ראשים.

ויש אומרים:
בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא.
כתיב הכא: כדבר אחת הנבלות תדברי.
וכתיב התם: כי נבלה עשה בישראל.
וכולהו תנאי וכולהו אמוראי מודו, דאיוב מישראל הוה לבר מיש אומרים:, דאי סלקא דעתך מעו"א היה, בתר דשכיב משה, מי שריא שכינה על עו"א?
אלא שמע מנה מישראל הוה.

מיתיבי: שבעה נביאים נתנבאו להם לעו"א ואלו הם:
בלעם
ואביו,
איוב,
אליפז התימני,
בלדד השוחי,
צופר הנעמתי,
ואליהוא בן ברכאל הבוזי,

א"ל וליטעמיך אליהוא בן ברכאל הבוזי לאו מישראל הוה, והא כתיב: ממשפחת רם?!
אלא מישראל הוה ואיתנבי לאו"ה הכא נמי אתנבא לאו"ה.
כולהו נביאי נמי נבאו לאו"ה?
כלהו נביאי עיקר נבואתן לישראל, הני עיקר נבואתן לאו"ה.

יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר:
איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה.
א"ל: עליך אמר קרא: איש היה בארץ עוץ.
א"ל: אלא מעתה ולרש אין כל וגו'.
מי הוה?
אלא משל היה, הכא נמי משל היה.
א"ל: אם כן שמו ושם עירו למה לי?

רבי שמעון בן לוי אמר משום בר קפרא:
בימי אברהם היה, שנאמר: את עוץ בכורו.

רבי לוי אמר:
בימי שבטים היה, שנאמר: אשר חכמים יגידו וגו', בא שטן לקטרג על ישראל וגירה אותו באיוב.

רבי חנינא בריה דר' חייא:
משל לרועה שהיה מביט בעדרו, בא זאב ונזדווג לו, אמר: תנו לו תיש אחד להתגרות בו.

ר' חנינא בר חמא אמר:
משל למלך שהיה יושב בסעודה ובא כלב אחד ונזדווג לו, אמר: תנו לו אבר אחד שיתגרה בו.

והלכו בניו ועשו משתה -
תנא ר' שמעון בן יוחאי אומר:

אין העולה באה אלא על הרהור הלב.

רבי לוי אמר:
מקרא מלא הוא: והעולה על רוחכם.

ממי אתה למד?
מבניו של איוב, שנאמר: אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם.

והלכו בניו ועשו משתה -
ר' מאיר אומר:

שכן דרך מלכים להיות קוראים לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה.

ר' תנחומא בר חייא אמר:
להטפל בהן הלכו, שקדשו להם נשים, הדא הוא דכתיב: וישלח איוב ויקדשם.

על דעתיה דר' מאיר, דאמר:
שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן בסעודה שזמנם לסעודתא, כמא דאת אמר: ואל העם תאמר התקדשו למחר.

על דעתיה דרבי תנחום בר חייא דאמר: שקדשו להם נשים, נטפלו להם והלכו, כתיב: והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם.

אמר רבי יודן בר חילפי בעי:
מספר ימים, או מספר בניו ובנותיו, או מספר כל הקרבנות שבתורה?

סימן תתצב
ויהי היום ויבאו בני האלהים וגו' ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה -
אמר לפניו: רבש"ע, שטתי בכל העולם כלו ולא מצאתי צדיק בארץ כאברהם, אמרת לו: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, אפילו בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה, לא הרהר אחר מידותיך.

ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב -
א"ר יוחנן:

גדול הנאמר באיוב, יותר ממה שנאמר באברהם.
דאילו באברהם כתיב: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה.
ובאיוב כתיב: תם וישר ירא אלהים וסר מרע.

מאי סר מרע?
אמר רבא בר שמואל:
איוב ותרן בממונו היה.
מנהגו של עולם חצי פרוטה לחנוני ואיוב מדנפשיה קא יהיב.
איוב לא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד (ביהושע ברמז ד').

מעשה ידיו ברכת -
א"ר שמואל בר רב יצחק:

כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך.

ומקנהו פרץ בארץ -
אמר ר' יוסי בר חנינא:

מקנהו של איוב פרץ גדרו של עולם.
מנהגו של עולם זאבים הורגים את העזים, ומקנהו של איוב עזים הורגים את הזאבים.

הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם -
א"ר יוחנן:

מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב בעולם הזה מעין העוה"ב, שנאמר: ונגש חורש בקוצר.

ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך -
אמר רבי:

כל מקום שנאמר: רק, מעוט הוא, אף הוא מושבר ומולקה.

א"ר יודן:
מן לבדי עד לבדי להגיד לך, אף הוא, כיון שאמר בשורתו מיד מת.

כשדים שמו שלשה ראשים -
א"ר שמואל:

כיון ששמע איוב כן, התחיל מגייס חיילותיו למלחמה, הה"ד: כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני.
אמר: אומה זו בזויה: הן ארץ כשדים זה העם לא היה ליתי אימתיה עלי!
כיון שאמרו לו: אש אלהים נפלה מן השמים, אמר: מה אני יכול לעשות? מרתק מן שמיא נפל, ואדום לא אצא פתח.

ויקם איוב ויקרע וגו' -
(כתוב ברמז קמ"ט):

ויקח לו חרש להתגרד בו -
ר' חוניא בשם ר' יהושע בר אבין ורבי זכריה חתניה דרבי לוי בשם רבי לוי:

אין בעל הרחלים נוגע בנפשות תחלה.
ממי את למד?
מאיוב, דכתיב: הבקר היו חורשות וגו' אש אלהים נפלה מן השמים (ויפול על הנערים) [ותבער בצאן ובנערים] ויקח לו חרש.
אף במצרים כך: ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים ואח"כ: ויך גפנם ותאנתם ואח"כ: כל בכור בארצם.
אף נגעים הבאים לאדם בתחלה הם באים על ביתו, חזר בו - טעון חליצה, לא חזר בו - טעון נתיצה, והם באים על בגדיו ואח"כ הם באים על גופו.

והנה רוח גדולה -
א"ר הונא:

בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקב"ה מרשלו בהרים (כתוב במלכים ברמז רי"ט):

סימן תתצג
ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך -
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:

מאי דכתיב: באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר?
באלהים אהלל דבר - זו מדת פורענות.
בה' אהלל דבר - זו מדה טובה.

ר' אבהו אמר מהכא:
חסד ומשפט אשירה - אם חסד אשירה, אם משפט אשירה.

רבי תנחומא אמר:
כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא.

רבנן אמרין:
ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.

א"ר הונא משום ר' מאיר:
במתניתין תנא, משמיה דרבי עקיבא:
לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב, כי הא דרבי עקיבא הוה אזיל באורחא ואזיל עמיה תרנגולא חמרא ושרגא, מטא לההוא דוכתא בעא אושפיזא לא יהבו ליה, נפק בת בדברא אתא ארי אכליה לחמריה ואתא שונרא ואכליה לתרנגוליה ואתיא זיקא וכביה לשרגא, אמר: כל מה דעביד רחמנא לטב!
בליליא אתא גייסא ושבייה, אמר להו: לא אמרית לכו כל דעביד רחמנא לטב!
מעשה דנחום איש גם זו וכו' (בתענית):

בכל זאת לא חטא איוב -
אמר רבא:

בשפתיו הוא דלא חטא אבל בלבו חטא.

א"ר יודן:
ה' נתן וה' לקח -
כיון שנתן ברחמים נתן וכיון שלקח ברחמים לקח.
ולא עוד, אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשלקח נמלך בבית דינו.

א"ר לוי:
בכל מקום שנאמר: וה' - הוא ובית דינו ובנין אב שבכלם וה' דבר עליך רעה.
עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא.
עשה מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא ואין ירא בועט.

הפרק הבא    הפרק הקודם