ילקוט שמעוני, איוב פרק ג


סימן תתצד
יאבד יום אולד בו -
אמר רבי יוחנן:

אסור לאדם לשמש מטתו ביום.

אמר רב הונא:
מאי קראה?
יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר -
לילה נתן להריון ולא יום.

וריש לקיש אמר מהכא:
בוזה דרכיו ימות.

וריש לקיש האי קרא, דרב יוחנן מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדר' חנינא בר פפא.
דדרש ר' חנינא בר פפא:
אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, נוטל את הטפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה,גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני?
ואידך א"כ ליכתוב קרא: גבר הורה.
מאי הורה גבר?
לילה נתן להריון ולא יום.

ור' יוחנן האי קרא דריש לקיש, מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדרבי שמעון.
דא"ר שמעון:
ארבעה דברי הקב"ה שונאם ואני איני אוהבם:
הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לביתו של חברו,
והאוחז באמה ומשתין,
והמשתין מים בפני מטתו ערום,
והמשמש מטתו בפני כל חי.

א"ר יהודה לשמואל:
אפילו בפני עכברים.

יאבד יום אולד בו -
איוב מקלל יום לידתו וליל עבורו.

א"ר מרינוס בר אושעיא:
אמר איוב: הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא אבי להזקק לה, שתאמר לו: הורה גבר - אין עכשו עת הריון מגבר.
ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו וכו' (בירמיה ברמז ש"א).

ישנתי אז ינוח לי -
ששה דברים סימן יפה לחולה (בישעיה ברמז תמ"ב).

סימן תתצה
או כנפל טמון לא אהיה וגו' -
ר' יוסי הגלילי אומר:

עוללים - אלו שבמעי אמן, שנאמר: או כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור.

ויונקים - אלו שיונקים שדי אמן, שנאמר: אספו עוללים ויונקי שדים.

דבר אחר:
עוללים -
אלו שבחוץ, שנאמר: להכרית עולל מחוץ.
ואומר: עוללים שאלו לחם.

ויונקים -
אלו שעל שדי אמן, שנאמר: ויונקי שדים.
אלו ואלו פתחו ואמרו שירה לפני המקום, שנאמר: אשירה לה' כי גאה גאה.

שם רשעים חדלו רוגז -
ר' יוחנן וריש לקיש,
ר' יוחנן אמר:

מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים?
אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסין להקב"ה, הה"ד: הוגעתם ה' בדבריכם, וכיון שהם מתים הם פוסקים מלהכעיס להקב"ה, הה"ד: שם רשעים חדלו רוגז - שם חדלו מלהכעיס להקב"ה.

ומפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים?
אלא כל זמן שהצדיקים חיים נלחמים עם יצרם, וכיון שהם מתים הם נינוחין, שנאמר: ושם ינוחו יגיעי כח.

אמר ריש לקיש:
ליתן שכר טוב לאלו כפלים וליפרע מאלו כפלים.
ליתן שכר טוב לצדיקים - שלא היו ראויים לטעום טעם מיתה וקבלו טעם מיתה, שנאמר: לכן בארצם משנה יירשו, ולהפרע מאלו בכפלים, שלא היו הצדיקים ראוים לטעום טעם מיתה וגרמו להם למות, לכך כתיב: ומשנה שברון שברם.

ויגזור מיתה על הרשעים ולא על הצדיקים?
אלא כדי שלא יאמרו הרשעים: כלום הצדיקים חיים, אלא בשביל שהם מסגלים מצות ומעשים טובים, אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים ונמצאת עשיה שלא לשמה.

סימן תתצו
קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו -
אמר ליה ר' זירא לר' ירמיה:

אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא?
אלא כל המקטין עצמו בדברי תורה בעולם הזה - נעשה גדול לעולם הבא, וכל המשים עצמו כעבד בעולם הזה - נעשה חפשי לעולם הבא.

ועבד חפשי מאדוניו -
האדם בחייו הוא עבד ליצרו וליוצרו ובשעה שהוא עושה רצון יוצרו, הוא מכעיס יצרו וכן להפך, מת יצא לחירות.

דבר אחר:
ועבד חפשי מאדוניו -
ר' מיאשה בר בריה דר' יהושע בן לוי:

נשתקע בחליו שלשה ימים, כשנתיישבה דעתו עליו.
א"ל: בני, היכן היית?
א"ל וכו' (כתוב ברמז תקפ"ד):

סימן תתצז
כי פחד פחדתי וגו' -
ההוא תלמידא דהוה אזיל בתריה דר' ישמעאל בר' יוסי, חזייה דקא מפחד.
אמר ליה: חטאת את, דכתיב: פחדו בציון חטאים.
א"ל: הא כתיב: אשרי אדם מפחד תמיד?!
א"ל: ההוא בדברי תורה כתיב.

יהודה בר' נתן הוה קאזיל בתריה דרב המנונא, חזייה דהוה קא מבעית.
א"ל: יסורי קא בעית למייתי אנפשך, דכתיב: כי פחד פחדתי ויאתיני.
א"ל: והא כתיב: אשרי אדם מפחד תמיד.
אמר ליה: ההוא בדברי תורה כתיב.

תנו רבנן:
מעשה בהלל הזקן שהיה מהלך בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר: מובטח אני שאין זה בתוך ביתי, עליו הכתוב אומר: משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'.

אמר רבא:
האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, ומסיפיה לרישיה מדריש.
מאי טעמא בטוח בה'?
משמועה רעה לא יירא.

לא שלותי ולא שקטתי -
אמר יעקב: לא שלותי - מלבן,
ולא שקטתי - מעשו,
ולא נחתי - מדינה,
ויבא רוגז - בא עלי רוגזו של יוסף.

הפרק הבא    הפרק הקודם