רשי, קהלת פרק ח


פרק ח, א
מי כהחכם.
מי בעולם חשוב כאדם חכם.
ומי יודע פשר דבר. פשרון של דבר, כמו שמצינו בדניאל מתוך חכמתו שהיה חכם ביראת שמים נתגלו לו רזי פשרין, מי כמשה עושה פשרים בין ישראל לאביהם שבשמים.
ועוז פניו ישונא. משאר הבריות עד (שמות לד): כי יראו מגשת אליו כי קרן עור פניו.

פרק ח, ב
אני פי מלך שמור.
לפיכך אני צריך ונכון לשמור פי מלכו של עולם שהיא הטובה שבכולן.
ועל דברת שבועת אלהים. שנשבענו לו בחורב לשמור מצותיו.
דבר אחר: אני נכון לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו בגולגליות וארנוניות.
ועל דברת שבועת אלהים, ובלבד שלא יעבירונו את השבועה שנשבענו למקום.
ועל דברת, ואצל דברת שבועת אלהי אשמור פי המלכים, כן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל ג): לך אמרין מלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על הדא פתגם להתבותך אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא, אלא כך אמרו לו לך אנו אומרים דאת מלכא לנו לעבודה ולמסים ולגולגליות אך על דנא שאת אמר: עלנא לעבוד עבודה זרה נכוכדנצר את ולא מלך ואת וכלבא שוין.

פרק ח, ג
אל תבהל מפניו תלך.
אל תהי נבהל לומר שתלך ותברח מפניו למקום שאינו שליט שם, שבכל מקום הוא שליט.
ואל תעמוד בדבר רע. אל תעמיד עצמך עוסק בדברים רעים.
כי כל אשר יחפוץ. להפרע ממך רשות ויכולת בידו לעשות.

פרק ח, ד
באשר דבר מלך שלטון.
בשביל אשר דבר הקב"ה מושל הוא ומי יאמר לו מה תעשה, ואם שומר מצוה אתה לא תדע דבר רע ולא תבואך.

פרק ח, ה
ועת ומשפט ידע לב חכם.
החכם יודע שיש עת קבוע לפקודת רשעים ומשפטים יש לפני הקב"ה שסופו להפרע מהם, משפט יוסטיצ"א בלע"ז והיא הפורענות.

פרק ח, ו
כי לכל חפץ.
שהאדם עושה חפצו ועובר על דת יש עת להפרע ומשפט ופורענות מוכנת.
כי רעת האדם רבה עליו. כאשר רבה רעת האדם ושאתו גדושה אז באה פקודתו, וכי משמש בלשון כאשר כמו (שמות יח) כי יהיה להם דבר בא אלי.

פרק ח, ז
כי איננו יודע מה שיהיה.
כשהרשע עובר עבירה איננו נותן לבו למה שעתיד הקב"ה להביאו במשפט ואוי לו בכך.
כי כאשר יהיה. הפורענות מי יגיד לו להמלך בו וליטול בו עצה וליטול רשות כי פתע פתאום יבואנו.

פרק ח, ח
אין אדם שליט ברוח.
ברוחו ויצרו של שלוחו של מקום לכלוא ולמנוע ממנו את הרוח שבגופו שלא יטלנו מלאך המות.
ואין שלטון. של שום מלך ניכר ביום מותו בכל מקום אתה מוצא והמלך דוד וביום מותו (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות לא הוזכר מלכות כאן.
ואין משלחת במלחמה. זו לאמר אשלח בני או עבדי במקומי.

פרק ח, ט
את כל זה ראיתי.
האמור למעלה.
ונתון את לבי לכל המעשה. וגם לכל מעשה בני אדם נתתי את לבי וראיתי עת אשר שלט אדם בחבירו וגבר עליו וסופו נהפך לרעתו עמלק נתגבר על ישראל וסופו (במדבר כד): ואחריתו עדי אובד כך פרעה כן נבוכדנצר וכן סנחריב.

פרק ח, י
ובכן.
ואז.
ראיתי רשעים קבורים. בנבואה זו ראיתי רשעים קבורים שהיו ראוים להטמן בעפר שהיו נבזים בין שאר אומות, שנאמר עליהם (ישעיה כג): זה העם לא היה ושלטו בביתו של הקב"ה שהוא מקום קדוש ובלכתם משם אל ארצם היו משתבחים בעירם אשר כך וכך עשו בביתו של מקום אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו, כך דרשוהו רז"ל ולעניין השכחה כך נדרש באגדה וסופו שישתכח שמם וזכרם מן העיר עצמה אשר כן עשו בה שנאמר (יואל ד): וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט במקום שניאצו לפניו יפרע מהם וכן הוא אומר (תהלים עג): ה' בעיר צלמם ותבזה.
גם זה. אחד מן ההבלים שנמסרו לעולם לייגע את הבריות שאין הקב"ה ממהר להפרע בעושי הרעה והבריות סבורים אין דין ואין דיין.

פרק ח, יא
אשר אין נעשה פתגם משפט מעשה הרעה מהרה.
שאין הקב"ה ממהר להפרע מעושי הרעה ועל כן הם סבורים אין דין ומלא לבם בקרבם לעשות רע.

פרק ח, יב
אשר חוטא וגו'.
לפי שרואים שהחוטא עושה רע מאת אלפי וריבואות ומאריך לו הקב"ה ואינו נפרע ממנו.
מאת. מקרא קצר ודבוק לפניו לומר מאת ימים מאת שנים מאת אלף וכן (ישעי' כא) ושכורת מקרא קצר וחסר שכורת כעס ולא מיין כשאר שכרות.
כי גם יודע אני. כי אף בכל זאת שאינו ממהר להפרע מן הרשעים ולהיות הפרש בין צדיקים לרשעים יודע אני שסוף כל אחד ואחד ליטול שכרו וליראיו יהיה טוב.

פרק ח, יג
וטוב לא יהיה לרשע,
לפי אשר איננו ירא לפני האלהים.

פרק ח, יד
יש הבל.
דבר המבהיל את הבריות.
אשר יש צדיקים שמגיע אליהם רעה כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם טובה כמעשה הצדיקים, אמרתי שגם זה אחד מן ההבלים הנוהגים בעולם ורבותינו דרשו לצד אחר במסכת הוריות ואינו מיושב לי על שיטות דבור שסיים החכם לומר שגם זה הבל.

פרק ח, טו
את השמחה.
שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונאה ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש.
לאכול ולשתות. ממה שחנן לו הקב"ה ולשמח בחלקו, ומדרש אגדה כל אכילה ושתיה שבקהלת אינה אלא תלמוד תורה כענין שנאמר (ישעיה כח): לכו שברו ואכלו וגו'.
והוא ילונו. יתחבר עמו כעניין שנאמר (שם נח): והלך לפניך צדקך.
ימי חייו אשר נתן לו האלהים. יעשה כך וסוף המקרא מוסב על ראשו ומקרא מסורס הוא אין טוב לאדם ימי חייו אשר נתן לו האלהים כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילוונו בעמלו.

פרק ח, טז
כאשר נתתי את לבי.
אין כאשר זה משמש לשון דוגמא כמו כאשר עשה כן יעשה אלא לשון זמן (בראשית לו) כמו כאשר בא יוסף, כאשר (שם מג) כלו לאכול וגו' אף זה כן כשהייתי נותן לבי לדעת ולתור וגו', אז וראיתי כל מעשה האלהים.
שנה בעיניו איננו רואה. הרשע השטוף אחר הממון והעריות.

פרק ח, יז
את כל מעשה האלהים.
שמסר לבריות.
כי לא יוכל האדם למצוא וגו'. אין הבריות יכולין לעמוד על סוף דרכו של הקב"ה מה שכר כל המעשה שנעשה תחת השמש שרואין רשעים מצליחים וצדיקים יורדים.
בשל אשר יעמול האדם לבקש. בשביל אשר ראיתי הרבה עמלים לבקש ולמצא את סוף המדה ואינן יכולין.
וגם אם יאמר החכם. שהוא יודע לא יוכל שהרי מרע"ה לא עמד על הדבר באומרו (שמות לג): הודיעני נא את דרכיך.


הפרק הבא    הפרק הקודם