פרק ב, א
איכה יעיב. יאפיל כד"א (מלכים א יח): והשמים התקדרו בעבים.
משמים ארץ. לאחר שהגביהם עד לשמים השליכם לארץ בבת אחת ולא מעט מעט מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
הדום רגליו. שרפרף מרגלותיו וזה בית המקדש.

פרק ב, ב
נאות יעקב. בתי יעקב לשון נוה.
הגיע לארץ. השפילם לארץ.
חלל ממלכה ושריה. אלו ישראל שהיו קרויים (שמות יט) ממלכת כהנים.
ושריה. מדרש אגדה יש אלו שרים של מעלה שהחליפם הממונה על האור מינה על המים והחליף כל הממונים לפי שהיו ברשעי ישראל בעלי שם המפורש ובוטחים הם שישביעו את שרי מעלה להצילם מאש וממים ומחרב ועכשיו כשהיו משביע את שר האש בשמו והוא משיב אין ממשלה זו בידי וכן כולם.

פרק ב, ג
השיב אחור ימינו. השיב עצמו כמשיב אחור ימינו מלהלחם בעד בניו.

פרק ב, ד
דרך קשתו. לפי שכך דרך קשת שהם חזקים לשום רגלו עליהם כשהוא כופפם לכך נכתב בלשון דריכה.
שפך כאש חמתו. כך חבור המלה שפך חמתו שהיא כאש כי לא מצינו שפיכה של אש אלא אצל חמה, כדכתיב (תהלים עט): שפוך חמתך על הגוים.

פרק ב, ה
וירב בבת יהודה. הרבה בכנסת יהודה.
תאניה ואניה. צער ויללה.
וירב. נקוד יו"ד קמץ קטן שהוא לשון הרבה את אחרים וירב העם ויעצמו מאד נקוד חירק שהוא לשון רבה הוא את עצמו וכן כל תיבה שפעל שלה בה"א כגון פנה זכה בכה כן דרכה לשמש כשהוא מחסר ממנה ה"א כשהוא מדבר על עצמו נקוד חירק כגון (שמות ז): ויפן פרעה, וכשהוא מדבר על אחרים נקוד קמץ כגון (שופטים טו): ויפן זנב אל זנב, (מלכים ב כה): ויגל יהודה מעל אדמתו, (שם יח): ויגל מלך בבל את ישראל אשורה.

פרק ב, ו
ויחמוס. לשון כריתה, וכן (איוב טו): יחמוס כגפן (ירמיה יג) נחמסו עקביך.
כגן. כמו שגוזזין ירקות הגנה.
שכו. מעונתו שכו כתיב ששיכך חמתו על בניו בחורבן ביתו נדרש במדרש קינות.
שחת מועדו. בית קדשי הקדשים ששם היה נועד לבניו שנאמר (שמות כה): ונועדתי לך שם.
מלך וכהן. צדקיהו המלך ושריהו כהן גדול.

פרק ב, ז
נאר. ביטל וכן (תהלים פט): נארת ברית עבדך.
כיום מועד. שהיו שמחים ומשוררים בתוכו בקול רם, כן נתנו האויבים בחרבנו קול שמחה.

פרק ב, ח
חשב ה' להשחית. זה ימים רבים שעלתה על דעתו כך שנאמר (ירמיה לב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת להסירה מעל פני.
נטה קו. של משפט ליפרע על עונינו.
מבלע. מהשחית.
חל וחומה. שורא ובר שורא חומה נמוכה שכנגד חומה גבוהה.

פרק ב, ט
טבעו בארץ שעריה. מדרש אגדה לפי שחלקו כבוד לארון, שנאמר (תהלים כד): שאו שערים ראשיכם, לפיכך לא שלטה בהם בריה וטבעו בארץ ורבותינו אמרו מעשי ידי דוד היו, לפיכך לא שלטו בהם אויבים.
אין תורה. אין בהם מורה הוראה.

פרק ב, י
ישבו לארץ וגו'. כמשמעו ומדרש אגדה נבוכדנצר הושיבם לארץ כשמרד בו צדקיהו ועבר על שבועתו בא וישב לו בדפנה של אנטוכיא ושלח בשביל סנהדרין ובאו לקראתו וראה אותם אנשים של צורה והשיב אותם בקתדראות של זהב ואמר להם סדרו לי תורתכם פרשה ופרשה ותרגמוה לי כיון שהגיעו לפרשת נדרים אמר להם אם הוא רוצה לחזור יכול הוא לחזור אמרו לו ילך אצל חכם ויתיר לו אמר להם אם כן אתם התרתם לצדקיהו את שבועתו צוה ושמטום והושיבם לארץ וקשרו שערות ראשם בזנבות הסוסים וגרדום.

פרק ב, יא
חמרמרו. רגרזליר"ט בלע"ז דרך בני מעים כשמשליכם אדם לאור הם כווצים ומתחמרמרים.
בעטף. פשמי"ר בלע"ז.

פרק ב, יג
מה אעידך ומה אדמה לך. לומר לך מה תתמה על שברך הלא אף לאומה פלונית אירע כמותך.
מה אשוה לך ואנחמך. כשבאה צרה על אדם אומר לו אף בפלוני עלתה כך תנחומי הם לו.

פרק ב, יד
שוא ותפל. דברים שאין בהם טעם ובלשון לע"ז אפשטרימנ"ט.
ולא גלו על עונך. להוכיח דרכך על פניך.
להשיב שבותך. לישר משובותיך לשון שובבה, שובבים (ישעיה נו): וילך שובב.
ומדוחים. הדיחוך מעלי.

פרק ב, טו
שרקו. נופח בפיו שיבלי"ר בלע"ז ודרך אדם לעשות כן הרואה דבר חשוב שחרב וכלה.
כלילת יופי. כל היופי היה שלה.

פרק ב טז
פצו עליך פיהם. מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן מפני שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.

פרק ב, יז
בצע אמרתו. כלה גזרתו כמו (איוב ו) יתר ידו ויבצעני.
אשר צוה מימי קדם. מה שכתוב בתורה (ויקרא כו): ויספתי ליסרה אתכם שבע.

פרק ב, יח
פוגת. העברה טרישאלמינ"ט כמו (בראשית מה) ויפג לבו.
בת עינך. שחור של עין שקורין פרוניל"ש.

פרק ב, יט
אשמורות. שתי חלקי הלילה שהלילה נחלקה לשלשה חלקים כמו שאמרו רבותינו במסכת ברכות.
העטופים. אשפומי"ן בלע"ז.

פרק ב, כ
עוללי טפוחים. ילדים רכים שעודן גדלים בטפוחי אמותם ורבותינו דרשוהו על דואג בן יוסף שהיתה אמו מודדתו בטפחים בכל יום לתת זהב לבית המקדש לפי מה שהיה גדל ולבסוף אכלתו.
אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. רוח הקדש משיבתם וכי נאה לכם שהרגתם את זכריה בן יהוידע כמו שכתוב בדברי הימים שהוכיחם כשבאו להשתחוות ליואש ועשאוהו ע"א (דברי הימים ב כד): ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע, והיה כהן ונביא והרגוהו בעזרה.

פרק ב, כב
תקרא כיום מועד. כמו קראת ולשון הווה הוא.
מגורי. שכיני הרעים להאסף עלי להשחית.
אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם. הילדים אשר טפחתי וגדלתי אותם בא האויב וכלה אותם.