מצודות דוד, דניאל פרק ו



פסוק א
ודריוש מדאה. דריוש מלך מדי לקח מלכות כשדים בהיותו בן ס"ב שנים:

פסוק ב
שפר. הוטב הדבר לפני דריוש והעמיד על המלכות ק"ך שרים אשר יהיו מושלים בכל המלכות :

פסוק ג
ועלא. ולמעלה מהם העמיד ג' שרים אשר דניאל היה אחד מהם
די.
אשר הק"ך שרים ההם יהיו נותנים עצה אל שלשת השרים הראשים בכדי שלא יהיה למלך נזק והפסד מה בדבר המלכות ר"ל לזה הרבה שרים ומושלים למען ייעצו בחכמה לשמור את המלך מן הנזק :

פסוק ד
אדין. אז דניאל זה היה מנצח ומתגבר בכל דבר על חבריו ועל הק"ך שרים אשר תחתיהם
כל קבל.
בעבור אשר היה בו רוח חכמה יתירה ומרובה והיה משכיל בכל דבר לאמתו
ומלכא.
והמלך חשב להעמידו למושל על כל המלכות בראותו מרבית שכלו:

פסוק ה
אדין. אז כל השרים ההם היו מבקשים למצוא על דניאל עלילה מה בענין דבר המלכות
וכל.
אבל שום עלילה ודבר השחתה לא יכלו למצוא בו
כל קבל.
בעבור אשר היה נאמן וכל דבר משגה והשחתה לא נמצא עליו:

פסוק ו
אדין. אז אמרו האנשים האלה הן ראינו אשר לא ימצא לדניאל זה שום עלילה כי אם נמצא עליו בדבר התלוי בדת אלהיו כי לקיים דת אלהיו לא יחוש לדבר המלך המבטל את הדת:

פסוק ז
אדין. אז השרים ההם התקבצו אל המלך וכן אמרו אליו דריוש המלך לעולם תחיה והוא מדרך מוסר לברך את המלך בראשית האמרים:

פסוק ח
אתיעטו. התיעצו כל השרים לקיים קיום המלך ר"ל להעמיד ולהקים המלוכה בידו בחוזק רב
ולתקפה.
ולחזק חוק גזרה בקשר אמיץ בבל ישונה
די.
אשר כל מי אשר יבקש בקשה מה מן כל אלוה או אדם מהיום עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות וזהו למען ידעו הכל שאין כח ביד זולתך והכל בא ממך והוא דבר נאות לחזק המלוכה:

פסוק ט
כען. עתה אתה המלך תחזק הקשר וכתוב מכתב ידך על הכתב
די לא.
אשר אין לשנותה מעתה וכמנהג מדי ופרס אשר לא תסור לעולם והוא שאין לשנות דבר אשר רשם המלך:

פסוק י
כל קבל. בעבור זאת שהיה הדבר לחזוק המלוכה לזה כתב המלך מכתב ידו על הכתב והקשר:

פסוק יא
כדי ידע. כאשר ידע אשר כתב המלך מכתב ידו על הכתב
על.
נכנס לביתו במקום מוצנע ועל העלייה היה לו חלונות פתוחות מול ירושלים לכוון בתפלתו למולה כמ"ש והתפללו אליך דרך ארצם וגו' העיר אשר בחרת וגו' (מלכים א ח)
וזמנין.
ושלשה פעמים ביום היה הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלהיו בעבור אשר כן היה עושה מלפני זה לכן אחז צדיק דרכו :

פסוק יב
אדין. אז האנשים האלה התקבצו אל בית דניאל ומצאוהו מבקש ומתחנן לפני אלהיו :

פסוק יג
באדין. אז קרבו אל המלך ואמרו לפניו על דבר הקשר הנעשה בעבור המלך וכה אמרו הלא במכתב ידך רשמת הקשר אשר כל איש אשר יבקש דבר מן כל אלוה או מן אדם עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות
ענה.
השיב המלך ואמר אמת הדבר ועשויה היא בחוזק כמנהג פרס ומדי ואשר לא תסור לעולם ר"ל על כן כן יהיה הואיל ורשמתי אני אין להשיב וכמנהג הקבוע:

פסוק יד
באדין. אז השיבו ואמרו לפני המלך אשר דניאל אשר הוא מן בני הגולה של יהודה לא עשה לעצמו טעם ועצה לחוש עליך המלך ועל הקשר אשר רשמת ר"ל אינו חושש על קיום מלכותך ועל דבריך
וזמנין.
ושלשה פעמים ביום מבקש בקשתו מאלהיו:

פסוק טו
אדין. אז כאשר שמע המלך את הדבר הרבה היה הדבר רע בעיניו
שם בל.
שם על דניאל ליתן כופר ממון פדיון נפשו להצילו ממות, או בל לאו שמצא לבל עשות לו מאומה היה טוען בעבורו ועד שקיעת החמה היה מתעסק להצילו:

פסוק טז
באדין. אז האנשים האלה התקבצו כולם על המלך כי להלשין באו רק מקצתם וכאשר ראו שחפץ המלך להצילו התקבצו כולם ואמרו למלך דע אתה המלך אשר יש מנהג קבוע למדי ופרס אשר כל קשר ודבר קיום אשר יקיים המלך לרשום שמו עליו שוב אין לשנותם:

פסוק יז
באדין. אז אמר המלך להביא את דניאל ולהשליכו אל בור של האריות
ענה.
הרים המלך קול ואמר לדניאל אלהך אשר אתה עובד אותו בכל עת הוא יצילך:

פסוק יח
והיתית. הובא אבן אחת ושמו אותה על פי הבור
וחתמה.
לבל יוכלו לזוז את האבן ממקומה חתמה מלמעלה בחותם טבעת המלך ובחותם טבעות שריו אשר לא תשתנה הרצון בדניאל כי רצון המלך היה בחייו וחשש פן ישנו רצונו כי ימיתוהו בהשלכת אבנים וכדומה ורצון השרים היה במיתתו וחששו פן המלך ישנה רצונם כי יעלהו מן הבור או ישמרהו מן האריות באיזה תחבולה:

פסוק יט
אדין. אז אחר שחתמו הלך המלך אל היכלו ולן בלא אכילה ולא הכניסו לפניו כלי שמחה וזמר ושנתו נדדה ממנו :

פסוק כ
באדין. אז עמד המלך ממשכבו בשחר בהאיר היום והלך בחפזון אל הבור של האריות :

פסוק כא
וכמקרבה. וכאשר בא קרוב אל הבור צעק אל דניאל בקול עצב והרים קול ואמר לו דניאל עבד אלהים חיים
אלהך.
האלהים אשר אתה עובד אליו בכל עת האם יכול היה להצילך מן האריות:

פסוק כב
אדין. אז דבר דניאל עם המלך ואמר אליו המלך לעולם יחיה :

פסוק כג
שלח מלאכה. אלהי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא השחיתו אותי בעבור אשר נמצא לי לפניו זכות ולא קפח את שכרי
ואף קדמך.
ואף לפניך המלך לא עשיתי דבר השחתה וכאומר הנה בדבר התפלה לא יחשב למרד כי אני ואתה חייבים בכבודו:

פסוק כד
באדין. אז הרבה מאוד הוטב הדבר על המלך ואמר להעלות את דניאל מן הבור
והסק.
והועלה דניאל מן הבור ולא נמצא בו כל חבלה ופצע על שהאמין באלהיו ולא הסיר תפלתו:

פסוק כה
והיתיו. והביאו את האנשים האלה אשר הלשינו מלשינות על דניאל והושלכו אל בור האריות המה ובניהם ונשותיהם
ולא מטו.
לא הגיעו לתחתיות הבור עד אשר משלו בהם האריות עודם באויר ואכלו אותם ואף עצמותם כתתו דק דק:

פסוק כו
באדין. אז כתב דריוש לכל האומות וכן כתב לכל עממיא וגו' אשר שוכנים בכל הארץ שלומכם יתרבה:

פסוק כז
מן קדמי. מלפני הושם גזרת אומר אשר בכל ממשלת מלכותי יהיו חרדים ומתפחדים מלפני האלהים של דניאל אשר הוא אלהים חיים וקיים לעולם ומלכותו היא מלכות אשר לא תושחת וממשלתו עד סוף ימי עולם:

פסוק כח
משיזב. מפלט ומציל ועושה אותות ודברים תמוהים בשמים ובארץ אשר הציל את דניאל מיד האריות:

פסוק כט
ודניאל דנה. ודניאל זה הצליח למשול ממשל רב בימי מלכות דריוש ובתחלת ימי מלכות כורש הפרסי אבל לאחר זה פירש עצמו מעבודת המלך ומנה את זרובבל תחתיו וכמ"ש למעלה:

הפרק הבא    הפרק הקודם