מצודות דוד, נחמיה פרק יב



פסוק א
וישוע. הוא יהושע כ"ג והוא עם זרובבל היו ראשי העולים
שריה.
רצה לומר ואלה הכהנים העולים שריה וגו':

פסוק ז
ואחיהם. רצה לומר אשר עלו עם אחיהם והמה יתר הכהנים
בימי ישוע.
חוזר הוא על הראשים לומר שהיו ראשי הכהנים בימי יהושע כהן גדול:

פסוק ח
והלוים. העולים עמהם היה ישוע וגו'
על הידות.
אשר היה ממונה על ההודות וההילול לראש התחלה כמ"ש למעלה
מתניה וגו'.
ראש התחלה יהודה וגו'
הוא ואחיו.
הוא עלה עם אחיו הם אנשיו ובני סיעתו:

פסוק ט
אחיהם. של מתניה ואנשיו
לנגדם.
לעומתם ושוה להם היו חלוקים הם עם אנשיהם למשמרות כמוהם:

פסוק י
וישוע. יהושע כהן גדול הוליד את יויקים ושמש הוא תחתיו בכהונה גדולה וכן כולם הנחשבים פה שמשו בכהונה גדולה זה אחר זה:

פסוק יב
לשריה. למשמרת אנשי שריה היה מריה הראש וכן כולם ולא חש להזכיר כל הכ"ד משמרות והם המה ראשי הכהנים שזכר למעלה בקצת שינוי השמות וגם למעלה לא זכר כ"א כ"ב וכאן כלל מנימין ומועדיה באחת ולא זכר חטוש ואולי כללו במי:

פסוק יז
למנימין למועדיה. המשמרת ההיא היתה נקראת בשתי השמות ע"ש שניהם:

פסוק כב
הלוים בימי אלישיב. רצה לומר הלוים אשר היו בימי אלישיב כהן גדול ובימי יוידע בנו אשר כיהן תחתיו ובימי בנו יוחנן (הוא יונתן הנזכר למעלה והיה נקרא בשתי השמות) ובימי בנו ידוע בימי כולם היו כתובים ראשי אבות הלוים ההם ואף ראשי אבות הכהנים כמוהם היו כתובים לראשים על מלכות דריוש רצה לומר ע"פ מצות המלך אבל לא היו הראשים ההם ראוים אל המעלה ההיא:

פסוק כג
בני לוי וגו'. ראשי האבות מבני לוי היו עוד כתובים על ספר דברי הימים למען יעמוד שמם לזכרון
ועד ימי וגו'.
רצה לומר אבל לא התמיד הדבר כל אחד עד ימי יוחנן בן בנו של אלישיב כי כאשר כהן הוא עמד ובטלה לבל יעמדו עוד לזכרון:

פסוק כד
וראשי הלוים. עתה חזר לחשוב ראשי הלוים שהיו בימי יויקים כדרך שחשב ראשי אבות הכהנים
ואחיהם.
שאר ראשי האבות היו לנגדם רצה לומר שוה להם אלו כאלו להודות ולהלל בההלולים אשר צוה דוד להלל בהם
משמר לעומת משמר.
כל משמר היה שוה למשמר האחד ולא היה להאחד מעלה ויתרון על האחר והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק כה
שומרים שוערים. הוא כפול במ"ש ולתוספת ביאור
משמר.
המשמר הזה היה קבוע לשמור באספי השערים והוא בית האספים הנזכר בדברי הימים א' (כו טז) והוא שם מקום על ענין ידוע אצלם :

פסוק כו
אלה וגו'. ראשי אבות הכהנים והלוים והשוערים האלו היו בימי יויקים וגו' :

פסוק כז
ובחנוכת וגו'. ובעת שעשו חנוכת החומה לקדש את העיר כמ"ש בסמוך
בקשו.
חפשו אחר הלוים להביאם ממקומם לירושלים
מצלתים.
על המצלתים וגו':

פסוק כח
ויאספו. רצה לומר נאספו מן ירושלים עצמה ומן הככר אשר סביבות ירושלים ומן וגו':

פסוק ל
ויטהרו. טבלו מטומאתן
ויטהרו את העם.
זרזו את העם לטהר עצמן
ואת השערים.
טהרו את השערים מכל טומאה ומיאוס:

פסוק לא
מעל לחומה. למעלה על החומה
ואעמידה.
רצה לומר הבאתי שמה שתי לחמי תודה גדולות רצה לומר מלחם החמץ שבתודה שהן גדולות מן המצות שבתודה כן ארז"ל ובהן היו מסבבים את העיר לקדשה
ותהלוכות.
התחלת ההלוך בהן היה אל הימין
מעל לחומה.
רצה לומר מן המקום אשר העלו אותן על החומה הורידם והלכו עמהן לפני שער האשפות :

פסוק לב
אחריהם. אחרי הנושאים את לחמי התודה:

פסוק לג
ועזריה וגו'. לפי שהמה היו מהיותר חשובים לזה פרטם בשמם:

פסוק לה
בחצוצרות. ההולך בחצוצרות היה זכריה וגו':

פסוק לו
ואחיו. של זכריה
בכלי שיר דוד.
הלכו בכלי שיר של דוד:

פסוק לז
ועל שער העין. ומשער האשפות הלכו אצל שער העין
ונגדם.
נגד עצמן של ההולכים
במעלה לחומה.
בדרך המעלה העולה על החומה
מעל.
ומשם הלכו מלפני בית דוד ועד שער המים העומד במזרח:

פסוק לח
והתודה השנית. רצה לומר אף נשאו את הלחם השנית
ההולכת למול.
אשר הלכה מול נגד הלחם הראשונה בשוה לה זה אצל זה ורז"ל נחלקו בדבר
ואני אחריה.
ואני הלכתי אחר הלחם ההיא מהצד שהלכה היא ועמי הלכו חצי העם העומדים מעל החומה
מעל למגדל.
משער המים הלכו מלפני מגדל וגו':

פסוק לט
ועמדו וגו'. שם עמדו ולא הלכו עוד יותר :

פסוק מ
ותעמודנה. הביאו לחמי התודה והעמידו בבית ה' ואני אחריהם וחצי הסגנים הלכו עמי :

פסוק מא
בחצוצרות. תקעו בחצוצרות:

פסוק מב
וישמיעו. כן שם איש
המשוררים.
המה היו המשוררים ובאו גם המה אל בית ה' לשורר ועמהם יזרחיה הממונה עליהם:

פסוק מג
גדולים. רצה לומר מספר גדול ורב
כי האלהים שמחם.
נתן שמחה בלבם:

פסוק מד
ויפקדו. היו ממנים גזברים על הלשכות העשויות לאוצרות על התרומות ועל הראשית והיא החלה ועל המעשרות
לכנוס.
להכניס בהם מכל שדי הערים את המתנות אשר צותה התורה לתת לכהנים וללוים והם התרומות והמעשרות והוא כפל ענין במלות שונות לתוספת ביאור
כי שמחת יהודה.
כי גדלה שמחת יהודה על הכהנים והלוים העומדים על עבודתם ולזה נתנו לב להיות זהירים בדבר המתנות הראוי להם להעמיד גזברים:

פסוק מה
וישמרו. מוסב למקרא שלפניו שאמר כי שמחת יהודה על הכהנים וגו' העומדים וישמרו משמרת אלהיהם בדבר העבודה המוטלת עליהם ובדבר הטהרה שלא תבוא טומאה למקדש ה' והמשוררים והשוערים החזיקו במשמרתם כאשר צוה דוד אל שלמה בנו וכמ"ש בדברי הימים א' (כה):

פסוק מו
כי בימי דויד. כי המשמרות נחלקו בימי דוד ואסף שהיו בימי קדם ראשי המשוררים ותקנו שיר של תהלה והודות לאלהים :

פסוק מז
מניות המשוררים וגו'. המתנות הראויות לתת להם
דבר יום ביומו.
דבר הראוי ביום זה נתנו ביומו ולא אחרו מן המועד
ומקדישים.
היו מקדישים את המעשר לתת ללוים והלוים היו מקדישים את המעשר מן המעשר לתת לבני אהרן:

הפרק הבא    הפרק הקודם