ילקוט שמעוני, במדבר פרק י


סימן תשכד
עשה לך שתי חצוצרות כסף -
זה שאמר הכתוב: שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד - שהוא חולק מכבודו ליראיו. כיצד?
הוא נקרא אלהים, וקרא למשה אלהים, שנאמר: ראה נתתיך אלהים לפרעה ואמר הקב"ה למשה: מלך עשיתיך, שנאמר: ויהי בישורון מלך, מה הקב"ה כשהוא יוצא תוקעין לפניו, שנאמר: עלה אלהים בתרועה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', אף אתה כשאתה יוצא תוקעין לפניך: עשה לך שתי חצוצרות.

עשה לך -
משלך.
לך - אתה עושה ולא לאחר, אתה משתמש בהן [ואין אחר משתמש בהן].
תדע לך, שדרי יהושע תלמידו לא נשתמש בהן אלא בשופרות, שנאמר: ויריעו העם ויתקעו בשופרות, ולא תאמר יהושע בלבד אלא משה רבינו עצמו עד שהוא בחיים נגנזו, שהרי כשבא ליפטר מן העולם, אמר: הקהילו אלי וגו'.
והיכן היו החצוצרות שלא היה אומר להן תקעו בהן?
אלא נגנזו, לקיים מה שנאמר: אין שלטון ביום המות.

דבר אחר:
[עשה לך] -
אתה משתמש בהן שאתה מלך, ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך, שנאמר: ויעמדו הלוים (על עמדם) וגו' והשיר משורר והחצוצרות מחצרים.

שנו רבותינו:
שופר של ראש השנה - פיו מצופה זהב.
בתעניות שתי חצוצרות - ופיהן מצופין כסף.
מאי שנא הכא דזהב, ומאי שנא התם דכסף?
אי תימא, כל כינופיא דכסף הוא דכתיב: עשה לך שתי חצוצרות כסף.
ואי תימא התורה חסה על ממונן של ישראל.
הכא נמי נעביד דכסף?
אפילו הכי כבוד יום טוב עדיף.
במה דברים אמורים?
במקדש, אבל בגבולין במקום שיש שופר אין חצוצרות.

עשה לך שתי חצוצרות -
באחת יסעו ובאחת יחנו, שנאמר: ואם באחת יתקעו ונסעו.

תקעו והריעו - נוסעין המחנות קדמה.
הריעו בשניה - נסעו המחנות תימנה.

אמר הקב"ה:
בעולם הזה נתתי תורתי בקול שופר, לעתיד לבא אני מכנס גלותכם בקול שופר, שנאמר: ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'.

עשה לך שתי חצוצרות -
(יט) למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר: על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו - שומע אני הואיל ונוסעין ע"פ הדבור וחונין על פי הדבור, יכול לא יהו צריכין חצוצרות?
תלמוד לומר: עשה לך שתי חצוצרות.

אבא חנן אמור משום רבי אליעזר:
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שנאמר: בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך ולא היו אלא משל צבור.
הא מה תלמוד לומר: קח לך, עשה לך?
בשל צבור הכתוב מדבר.
חצוצרות - מיעוט חצוצרות שתים.
או אם רצה להוסיף יוסיף?
תלמוד לומר: שתי חצוצרות שלא (למנוע) [שלא להוסיף ולא לגרוע מהם].

שתי חצוצרות - שיהו שוות במראה ובנוי.
מקשה - אין מקשה אלא מן קשה ומעשה אומן ומעשה קורנס.,

והיו לך למקרא העדה -
שתהא מזמן בהן את העדה ומסיע בהן את המחנות,

אלעזר בן מתיא אמר:
למדתך תורה להיות שולחני, לומר כסף מן הקשה זהב מן הקשה יפה מן הרך.
לפי שנאמר: שתי חצוצרות כסף - מצוה, יכול אם היו של זהב (לא) יהיו כשרות?
תלמוד לומר: כסף [והיו] בזמן שהן - כשרות, אם אינן כסף - אינן כשרות.
לפי שנאמר: חצוצרות כסף - יכול אתה עושה לְכִנּוּס?
(כ) אמרת תעשה - עשה אתה לכנוס.

ר' יהודה אומר:
שומע אני מיעוט חצוצרות שתים, הא מה אני מקיים שתי?
שיהו שתיהם שוות.

סימן תשכה
ותקעו בהן וגו' ואם באחת יתקעו -
אבל לא שמענו להיכן?
הרי אני דן: נאמר תקיעה בעדה,
ונאמר תקיעה בנשיאים,
מה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד
אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד.
יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה?
תלמוד לומר: וידבר משה אל ראשי המטות, הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהן שהנשיאים קודמין, אף פורטני בכל הדברות שבתורה שיהיו הנשיאים קודמין], אלא מה תלמוד לומר: וידבר משה אל ראשי המטות?
בא הכתוב ללמדך, שאין התרת נדרים אלא במומחין.

ותקעתם תרועה -
(כתוב ברמז תרמ"ו).
אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה.
מתניתין דלא כרבי יהודה.
דתניא רבי יהודה אומר:
לא יפחות משבע ולא יוסיף על שש עשרה.
במאי קא מיפלגי?
ר' יהודה סבר:
תקיעה תרועה תקיעה אחת היא,

ורבנן סברי:
תקיעה לחוד ותרועה לחוד.

מאי טעמא דר' יהודה?
דכתיב: ותקעתם תרועה.
וכתיב: תרועה יתקעו.
שמע מינה תקיעה תרועה אחת היא.

ורבנן, ההיא לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הוא דאתא.
ורבנן מאי טעמייהו?
דכתיב: ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו.
ואי סלקא דעתך תקיעה תרועה (תקיעה) חדא היא, אמר רחמנה [פלגא דמצוה] עביד ופלגא דמצוה [לא עביד].

ור' יהודה, ההוא לסימנא בעלמא הוא.
ורבנן, אין הכי נמי ורחמנא שויה מצוה.

ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות -
שאין תלמוד לומר: יתקעו [שכבר נאמר: ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו'] ומה תלמוד לומר: יתקעו?
הכל לפי המוספין תוקעין. מלמד שתוקעין על כל מוסף ומוסף.

ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות תימנה -
אי כשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע למערב ולצפון?
תלמוד לומר: תרועה יתקעו למסעיהם - תקיעה אחת (כא) לשתיהן.

ויש אומרים:
שלש לכל רוח ורוח.

ובהקהיל את הקהל -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה –
מה הַקְהֵל את העדה בשתים,
אף הקהל את הַקָּהָל בשתים.

אי מה הקהל את העדה תוקע ומריע ותוקע,
אף הקהל את הקהל תוקע ומריע ותוקע?
תלמוד לומר: ובהקהיל וגו'.

ובני אהרן הכהנים יתקעו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ואם באחת יתקעו - שומע אני אף ישראל במשמע?
תלמוד לומר: ובני אהרן הכהנים יתקעו.
הכהנים - בין תמימים ובין בעלי מומין, דברי ר' טרפון.

רבי עקיבא אומר:
תמימים, ולא בעלי מומים,
נאמר כאן כהנים,
ונאמר להלן כהנים,
מה כהנים האמורים להלן תמימים ולא בעלי מומין,
אף כהנים האמורים כאן תמימין ולא בעלי מומין.
א"ל רבי טרפון: עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו, עקיבא, איני יכול לסבול, אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהיה חגר ברגלו אחת שהוא עומד ומריע בחצוצרות.
אמר לו: הן, שמא בהקהֵל, שבעלי מומין כשרין בהקהל (כב) ביוה"כ וביובל.
אמר לו: העבודה שלא בדית, אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך.
טרפון ראה ושכח.
עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה, הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.

והיו לכם לחקת עולם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: עשה לך שתי חצוצרות כסף - שומע אני הואיל ועשאן יהו ירושה לבניו?
תלמוד לומר: והיו לכם לחקת עולם - חקה נתנו לדורות ולא מתנה לדורות.

מכאן אמרו:
כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות, חוץ מן החצוצרות.

וכי תבואו מלחמה בארצכם -
במשמע בין שאתם יוצאים עליהן ובין שהן באים עליכם.

על הצר הצורר -
במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר.
או אינו מדבר אלא בכל מלחמות?
תלמוד לומר: ונושעתם מאויביכם - אמרת צא וראה אי זו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד?
אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג.
וכן הוא אומר: ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב.
מהו אומר?
והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

ר' עקיבא אומר:
אין לי [אלא מלחמת גוג ומגוג], (מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המיטרפת בים מנין?
תלמוד לומר: על הצר הצורר אתכם - על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור.

והרעותם בחצוצרות ונזכרתם -
ר' עקיבא אומר:

וכי חצוצרות מזכירות והלא (כב) דמים מזכירים?
אלא שאם יכולין להריע ולא הריעו, מעלה אני עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום.

ונזכרתם ונושעתם -
הא כל זמן שנזכרין ישראל אין נזכרין אלא לתשועות.

וביום שמחתכם וגו' -
תני רבה בר שמואל:

יכול כשם שתוקעין בשבת בפני עצמה ובראש חדש בפני עצמה כך יהו תוקעין על כל מוסף ומוסף?
תלמוד לומר: ובראשי חדשכם.
מאי תלמודא?
אמר קרא: ובראשי חדשכם - הוקשו כל החדשים כולן זה לזה.

רב אשי אמר:
כתיב: ראשי וכתיב: חדשכם איזהו חדש שיש לו שני ראשים?
הוי אומר זה תשרי, ואמר רחמנה חדשכם חד.

וביום שמחתכם -
אלו שבתות.

רבי נתן אומר:
אלו תמידין.
ובמועדיכם - אלו שלש רגלים.
ובראשי חדשכם - כמשמעו.

ותקעתם בחצוצרות -
בשל צבור הכתוב מדבר.
אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר, או אינו אלא אחד ליחיד ואחד לצבור?
תלמוד לומר: על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם.
מה עולותיכם קדש קדשים (כג)
אף שלמים קדשי קדשים.

אי מה עולה אחד של יחיד ואחד של צבור,
אף שלמים אחד של יחיד ואחד של צבור?
(כד) תלמוד לומר: על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם - מה עולה משל צבור אף שלמים משל צבור.

והיו לכם לזכרון -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ותקעתם בחצוצרות - שומע אני קרבנות שתקעו עליהן יהו כשרין ושלא תקעו עליהן לא יהו כשרין?
תלמוד לומר: והיו לכם לזכרון - לזכרון נתנו ולא להכשיר קרבן.

אני ה' אלהיכם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה אבל מלכיות לא שמענו?
תלמוד לומר: ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו - אלו שופרות ומלכיות.

ר' נתן אומר:
אין צריך, שהרי כבר נאמר: ותקעתם בחצוצרות - הרי שופרות,
והיו לכם לזכרון -
זה זכרונות,
אני ה' אלהיכם -
זו מלכיות,
אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות?
אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש מלפנים רחמים כדי שיזכור לך. ובמה?
בשופר של חירות, ואין שופר אלא של חירות, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, אבל איני יודע מי תוקע?
תלמוד לומר: וה' אלהים בשופר יתקע.
ועדיין איני יודע מאין התקיעה יוצאה?
תלמוד לומר: קול שאון מעיר וגו'.

ונזכרתם לפני ה' אלהיכם -
נאמר כאן זכרון
ונאמר למטה זכרון
מה זכרון האמור למטה (כה) הושעה וטובה,
אף זכרון האמור כאן הושעה וטובה.

ביום - זה יום טוב,
ויום - זה שבת,
וביום - זה יום הכפורים.
שמחתכם - אלו הרגלים.
ובמועדיכם - אלו התמידים.
שאר מועדים רבה כל תמיד ותמיד.
בראשי חדשיכם - אלו ראשי חדשים,
ובראשי חדשיכם - רבה ראש השנה.

ותקעתם בחצוצרות -
ולא בשופרות.

על עולותיכם -
אלו עולות חובה.

ועל זבחיכם -
זו זביחת פסח.

על זבח זבחי -
רבה כל הכתובים.

ועל זבחי שלמיכם -
רבה שני כבשי עצרת.

והיו לכם לזכרון -
נאמר כאן זכרון,
ולמעלה זכרון,
מה זכרון האמור למעלה הושעה וטובה,
אף זכרון האמור למטה הושעה וטובה - והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם.

ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם -
בעי רבי אבין:

עולת נדבת צבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה?
עולתיכם אמר רחמנא, אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה.
או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל?

תא שמע: דתני רב מרי בריה דרב כהנא:
על עולתיכם ועל זבחי שלמיכם.
מה עולה קדשי קדשים,
אף שלמים קדשי קדשים,

ומה שלמים קבוע להם זמן,
אף עולה שקבוע להם זמן,

ומה עולה בצפון,
אף זבחי שלמי צבור בצפון.

סימן תשכו
ונסעו הקהתים -
בדי ארון לפותיא דארון הוו יתבי. ודילמא לארכו?

אמר ר' יהודה:
תרי גברי באמתא ופלגא לא מיסתגי להו, ומנלן דבארבעה הוו דרו ליה?
דכתיב: ונסעו הקהתים נושאי המקדש.

חותן משה -
זו יפה לו יותר מכולן שנקרא חותנו של מלך.

נוסעים אנחנו -
מיד לארץ, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים, אלא עכשיו אנו נכנסים לארץ ישראל.

(אחרים) [חכמים] אומרים:
מפני מה שיתף משה עצמו עמהן?
שנתעלם מעיני משה וסבור שהוא נכנס עמן לארץ ישראל.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
אינו צריך, שהרי כבר נאמר: כי אנכי מת בארץ הזאת, שאין תלמוד לומר: אינני עובר את הירדן, אלא שאף עצמותי אינן עוברות את הירדן.
אלא מפני מה שתף משה עצמו עמהן?
שלא יהו ישראל אומרים: אם מי שהוציאנו ממצרים ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס, אף אנו אין נכנסין.

דבר אחר:

מפני יתרו, שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס, אף אני איני בא.

אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם -
ואין לגרים בו חלק.
ומה אני מקיים: והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו?
אם אינו ענין לירושה תנהו ענין (כו) לכפרה, שאם היה בשבט יהודה מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימין מתכפר לו בשבט בנימין.

דבר אחר:

אם אינו ענין לירושה, תנהו ענין לקבורה, ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל.

לכה אתנו והטבנו לך -
וכי יש בן ביתו של בשר ודם שאין מטיבין לו?
והרי דברים קל וחומר: אם לבן ביתו של בשר ודם מטיבין לו, קל וחומר לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם.

כי ה' דבר טוב על ישראל -
וכי עד עכשיו אין הקב"ה דבר טוב על ישראל, והרי מעולם המקום דבר טוב על ישראל?
אלא פקד הקב"ה להיטיב לגרים ולנהוג בם ענוה.

והטבנו לך -
זה דושנה של יריחו שהיו אוכלין אותה בני בניו של יתרו.
כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה ונתנוה לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלין אותה ארבע מאות (ושמונים) [וארבעים] שנה, שנאמר: ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה - צא מהן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלין אותה ארבע מאות וארבעים שנה. וכששרתה שכינה בחלקו של בנימין [באו בני בנימין ליטול חלקם], עמדו ופנו אותה מפניהם, שנאמר: ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו'.

ויאמר אליו לא אלך -
אמר לו: אם מפני ארץ ונכסים אינו בא, יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים, יש לו נכסים ואין לו משפחה, אבל אני יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ודיין הייתי בעירי, ואם איני הולך מפני ארצי - אלך מפני נכסי, ואם איני הולך מפני נכסי - אלך מפני מולדתי.
א"ל: למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחר בתוך שלו?
אלא הריני הולך לארצי, ואוכל פירות ושותה יין מכרמי.

ויאמר אל נא תעזוב אותנו -
אין נא אלא לשון בקשה.
אמר לו: אם אין אתה מקבל עליך בקשה, (כז) גוזרי עליך גזרה.
עכשיו ישראל אומרים: לא נתגייר יתרו מחיבה כסבור היה יתרו שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו.

דבר אחר:

אם אין אתה מקבל עליך דושנה של יריחו, גוזרני עליך גזרה.
עכשיו יהו ישראל אומרים: לא נתגייר יתרו מחיבה, סבור היה יתרו שמתנה מרובה עכשיו שמתנה מועטת הניחה והלך לו.

דבר אחר:

כסבור אתה שאתה מרבה כבוד המקום ואין אתה אלא ממעט, כמה גרים ועבדים אתה עתיד להכניס תחת כנפי השכינה.

והיית לנו לעינים -
שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים, לומר: אם יתרו חותנו של מלך לא קבל עליו, קל וחומר לשאר בני אדם.

כי על כן ידעת חנותנו במדבר -
א"ל: אלו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר הניח והלך לו - כדאי הוא, אתה שראית - תניח ותלך לך?!

אל נא תעזוב אותנו -
אמר רבי יהודה:

אמר לו: אתה שראית חן שנתן לאבותינו במצרים,
שנאמר: וה' נתן את חן העם בעיני מצרים (אל נא תעזוב אותנו) [תניח ותלך].

דבר אחר:

והיית לנו לעינים -
(אפילו אין) [לא] דייך, אלא שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהא מורה בדברי תורה.

דבר אחר:
והיית לנו לעינים -
(אפילו אין) [לא] דיינו, אלא כל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהא מאיר עינינו בהן, שנאמר: ואתה תחזה מכל העם וגו' והלא אף ביד משה היה מסיני, שנאמר: וצוך אלהים, ולמה נתעלם ממשה?
לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו.

דבר אחר:

שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנאמר: ואהבתם את הגר וגר לא לחץ וגר לא תונה.

סימן תשכז
ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים -
הדא הוא דכתיב: אחד עשר יום מחורב.
וכי מהלך אחד עשר יום מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות, והלא אינו אלא [מהלך] שלשה ימים, שנאמר: ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים?!

ר' יהודה אומר:
וכי לשלשה ימים היו ישראל מהלכין אחד עשר מסעות, והלא אינו אלא מהלך ארבעים יום, כענין שנאמר באליהו: ויקם ויאכל וישת וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה (כז) אחר שאמרתי א"א, חזור לך לענין הראשון.

דבר אחר:

אלו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסין לארץ, אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם ארבעים שנה, שנאמר: במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום לשנה.

רבי יהודה אומר:

אלו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסין לארץ, שנאמר: וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה וגו' ואין מנוחה אלא ארץ ישראל, שנאמר: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו'.

ר' בנאה אמר:
אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסין, לארץ שנאמר: היום אתם יוצאים והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני מיד.

אבא יוסי בן חנן אומר:
אלו זכו ישראל, כיון שעלו פרסות רגליהן מן הים היו נכנסין לארץ, שנאמר: עלה רש – מיד, כאשר דבר ה' אלהיך לך אל תירא ואל תחת.

דבר אחר:

מה תלמוד לומר: ויסעו מהר ה'?
מלמד שהלכה שכינה בו ביום ל"ו מִיל כדי שיכנסו ישראל לארץ.
משלו משל למה הדבר דומה?
לבני אדם שיוצאין למלחמה, בשעה שיוצאין הן שמחים וכל זמן שמגיעין ידיהן מתרשלות, אבל ישראל אינן כן, אלא כל זמן שהיו מגיעין היו שמחים, ואמרו: נלך ונירש את ארץ ישראל.

(כח) דבר אחר:
אבותינו חטאו, נגזר עליהן: במדבר הזה יפלו פגריכם אבל אנו לא נחטא ונמות במדבר, אלא נלך ונירש את ארץ ישראל.

וארון ברית ה' נוסע לפניהם -
[ארון] זה שיוצא עמהן במחנות, היה בו שברי לוחות, שנאמר: וארון ברית ה' ומשה לא משו.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:

וארון (ברית) ה' (לא נסע) לא נאמר אלא וארון ברית ה'.
משל למה הדבר דומה?
לאנטיקיסר שהיה מקדים לפני חיילותיו, מתקן להם מקום שישרו.

סימן תשכח
לתור להם מנוחה -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: וישמע הכנעני מלך ערד וגו', כיון ששמעו כנעניים שמתו מרגלים, אמרו מתו מרגלים נלך ונלחם בם.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
כי בא ישראל דרך האתרים - כיון שמת אהרן, אמרו: מת אהרן הכהן הגדול שבהם והלך התייר הגדול שלהן ועמוד ענן שהיה עושה להן מלחמה, הרי שעה שנלך ונלחם בהם.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
גנות גדולה היתה בידיהם של ישראל, בשעה שאמרו: נשלחה אנשים לפנינו.
אמר להם המקום: אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה זנתי ופרנסתי אתכם, כשאתם נכנסים לארץ טובה ורחבה [בארץ זבת חלב ודבש] על אחת כמה וכמה, שאזון ואפרנס אתכם.

וארון ברית ה' -
(כתוב ברמז שס"ז).

וענן ה' עליהם יומם -
(כתוב ברמז רכ"ח):

סימן תשכט
וענן ה' עליהם יומם -
(כט) על החגרין ועל הסומין ועל הזבין ועל המצורעין.
מנין אתה אומר שאם היה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי עמוד הענן, עמוד הענין נמשך עמו לאחריו עד שעה שחוזר (לאחוריו)?
תלמוד לומר: וענן ה' עליהם יומם.

או כשם שמגן על ישראל כך מגן על אוה"ע?
תלמוד לומר: וענן ה' עליהם יומם.

או כשם שמגן על ישראל כך מגן על אוה"ע?
תלמוד לומר: עליהם - על ישראל הוא מגן ואין מגן על אוה"ע.

או כשם שמגן עליהם ביום כך מגן עליהם בלילה?
תלמוד לומר: יומם - ביום הוא מגן ואין מגן עליהם בלילה.
יכול עמוד באש יהא מאיר להם ביום?
תלמוד לומר: ואש תהיה לילה בו - בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום.
או כשם שמאיר להן לישראל כך מאיר להן לאוה"ע, תלמוד לומר: לעיני כל בית ישראל על ישראל הוא מאיר ואין מאיר לאוה"ע?

רבי שמעון בן אלעזר אומר:
מנין אתה אומר כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לאור הנר, אלא אדם נכנס חדר לפנים מחדר, כמין פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר?
תלמוד לומר: לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם - הא אפילו אדם נכנס חדר לפנים מחדר עמוד האש מאיר לו.

כל ספר שיש בו שמונים וחמש טעיות לא יקרא בו עד שיוגה:
ויהי בנסוע הארון -
פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה, לומר שאין זו מקומה.

רבי אומר:
לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.

מכאן אמרו:
פר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים ומצילין בפני הדליקה.
כמאן אזלא?

הא דאמר רבי שמאול בר נחמן [א"ר יונתן]:

מאי דכתיב: חצבה עמודיה שבעה?
אלו שבעה ספרי תורה, כמאן?
כרבי.
מאן תנא דפליג עליה דרבי?
רבן שמעון בן גמליאל הוא דאמר: עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה.
ולמה כתובה כאן?
להפסיק בין פורענות לפורענות, (פרשה) [פורענות] שניה [מאי היא]?
ויהי העם כמתאוננים.
(פרשה) [פורענות] ראשונה: ויסעו מהם ה', מלמד שסרו מאחרי ה', והיכן מקומה?
בדגלים.
משל למה הדבר דומה?
לבני אדם שאמרו לו למלך: הנראה שתגיע עמנו אצל מושל עכו?
הגיע לעכו [הלך לו [המושל] לצור, הגיע לצור] הלך לצידון, הגיע לצידון הלך לו לבירי, הגיע לבירי הלך לו לאנטוכיא, [הגיע לאנטוכיא] התחילו בני אדם מתרעמין על המלך שנתלבטו על דרך זו, והמלך צריך להתרעם עליהם שבשבילם נתלבט על דרך זו.
כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל בשביל שיכנסו לארץ, התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו, והמקום צריך להתרעם עליהם שבשבילם הלכה שכינה ל"ו מיל בשביל שיכנסו לארץ.

ויאמר משה קומה ה'.
וכתוב אחד אומר: ע"פ ה' יסעו.
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
משל למלך בשר ודם שאמר לעבדו: (ל) הנראה שתעמידני, בשביל שאני הולך לתת ירושה לבני.

דבר אחר:

משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו, כשהוא נוסע אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי עמי, וכשהוא חונה אומר: איני חונה עד שיבא אוהבי עמי, נמצאת מקיים על פי משה יחנו ונמצאת מקיים על פי ה' יחנו ועל פי משה יסעו ועל פי ה' יסעו.
בזמן שהיו נוסעין היה עמוד הענן נעקר ממקומו על פי המקום, ולא היה לו רשות להלוך עד שיאמר לו משה: נמצאת מקיים על פי ה' ועל פי משה.

משל למה הדבר דומה?
למלך שאמר לעבדו: הריני ישן לי עד שתעירני משנתי.
כך אמר הקב"ה: איני מהלך עד שתאמר לי לך.

ויהי בנסוע הארון -
מה עסקו של ארון הזה?
אלא שהיו לוחות הברית נתונות בתוכו והשכינה דרה בתוכו, שכן הוא אומר: הנה ארון הברית אדון כל הארץ וגו'.
וכן הוא אומר: ה' אלהיך הוא עובר לפניך.

אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא:
כשהיו ישראל נוסעין היה הארון מקדים לפניהם והיו שני ניצוצות של אש יוצאות מתוך בדי ארון והיו שורפין לפניהן את הנחשים ואת העקרבים והורג שונאיהם של ישראל.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה מהלך עם מטרונא והיה מקדים לפניה בשביל השונאין והיה הורגן, כיון שהיה איפרכוס רואה אותו, היה צווח למלך: למה אתה מניח למטרונה?
המתן לה מעט, עמוד עד שתבא אצלך!
כך הארון היה מקדים לפני ישראל, כיון שהיה משה רואה היה אומר: מה אתה מניח את ישראל?
המתן לה מעט, שנאמר: ויאמר משה קומה ה'.
זה שאמר הכתוב: צדיק מושל יראת אלהים.

אתה מוצא הרבה דברים שגזר משה על האלהים וקיים גזרתו, שנאמר: כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, והקב"ה לא אמר לו אלא ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, וכתיב: ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור.
וכתיב: השמים מספרים כבוד אל.
וכן: מכנף הארץ זמירות שמענו - שהן מקלסין להקב"ה, עמד ושתקן, שנאמר: האזינו השמים.
ראה מה כחו של משה גדול?
עליו הכתוב אומר: גבורי כח עושי דברו.

משל למה הדבר דומה?
לארי שהיה רועש בקינוגיא, והיה כל העולם רועש והיה אחד מתקרב אצלו ומאכילו ומשקהו מעמידו ומרביצו. והיו הכל מתסתכלין בארי, ואומר זה לזה: ראה כחו של ארי זה מה קשה ומה משובח.
אמר להם פקח אחד: אל תקלסו לארי, אלא מה קשה כחו לשושבינו, האיךם הוא מעמידו מרביצו?
כך הקב"ה נקרא ארי, שנאמר: אריה שאג מי לא יירא, והכל אומרים: ראו כמה קשה כחו, שנאמר: קול ה' בכח קול ה' בהדר, והכל מתיראין, ומשה נכנס אצלו, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים, וכן מעמידו ומרביצו, שנאמר: ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה', הוי צדיק מושל ביראת אלהים.

דבר אחר:

פרשה זו לא היתה ראויה להכתב כאן, ולמה נכתבה כאן?
לפי שהכתוב: ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים לא אמר להם לישראל אלא מהלך יום אחד ונסעו על פי עצמן מהלך שלשה ימים, בורחין מהר סיני, מפני (לא) שעשו שם [שנה פחות] אחד עשר יום, והיה נותן להם מצות בכל יום, כשאמר משה ליסע משם מסע יום אחד, הלכו מהלך שלשה ימים ולילה אחד, כתינוק שיוצא מבית הספר ורץ, אעפ"כ לא עזבן הקב"ה שעשו כך. אמר הקב"ה: נכתוב צרה אחר צרה, לאו, אלא נכתוב פרשה של כבוד ביניהם, לכך נכתב: ויהי בנסוע הארון בשעה שהיה הקב"ה מבקש שיסעו, היה הארון מזעזע את עצמו.

ויש אומרים:
היה תולה עצמו.
בקש משה להודיע לישראל שהשכינה עמם, לפי שאמר לו הקב"ה: הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' השמר מפניו.
אמר משה: אם אין פניך הולכים וגו'.
אמר לו: פני ילכו.
בא משה אמר לישראל: עמדו סעו, הרי השכינה בארון.
אמרו ליה: אין אנו מאמינים.
אמר: קומה ה' והארון מזדעזע, לכך היו מאמינים.

סימן תשל
קומה ה' ויפוצו אויביך -
אלו המכונסין.

וינוסו משנאיך מפניך -
אלו הרודפים.
מפניך - מפניך הם נסים ואין אנו כלום לפניהם. אלא כשפניך אתנו - אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פניך אתנו - (אין) אנו כלום לפניהם.
וכן הוא אומר: ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע אפוא.
ואומר: ויהי בנוסם מפני ישראל וגו' וה' השליך וגו'.
ואומר: אלהי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח כאש תבער יער.

וינוסו משנאיך -
וכי יש שונאין לפני מי שאמר והיה העולם?!
אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל כאלו שונא את מי שאמר והיה העולם.
כיוצא בדבר אתה אומר: וברוב גאונך תהרוס קמיך (כתוב ברמז רמ"ז).
וכל מי שעוזר את ישראל, כאלו עוזר לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר: אורו מרוז אמר מלאך ה' וגו'.

רבי שמעון בן אלעזר אומר:
אין לך חביב בכל הגוף כעין (ומשל בו את ישראל).
אדם לוקה על ראשו אין עומץ אלא את עינו. הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל.
וכן הוא אומר: מה ברי ומה בר בטני וגו'.
ואומר: כי בן הייתי לאבי וגו'.

ר' יוסי ברבי אלעזר אומר:
כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה.
פרעה שנגע בהן, מה עשיתי לו?
[מרכבות פרעה וחילו ירה בים.

סיסרא
שנגע בהן מה עשיתי לו]?
מן שמים וגו' נלחמו עם סיסרא.

סנחריב שנגע בהן מה עשיתי לו?
ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

נבוכדנצר שנגע בהן מה עשיתי לו?
ועשבא כתורין יאכל.

המן שנגע בהן מה עשיתי לו?
ואותו תלו על העץ.

וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדין, כביכול שכינה משתעבדת עמהן, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר.
ואומר: בכל צרתם לו צר, אין לי אלא צרת צבור צרת יחיד מנין?
תלמוד לומר: יקראני ואענהו וגו'.
ואומר: ויקח אדוני יוסף וגו'.
ואומר: מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו.

רבי עקיבא אומר:
אלמלי לא כתיב אי אפשר לאמרו, אמרו ישראל לפני המקום: כביכול עצמך פדית.

סימן תשלא
וכן אתה מוצא, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן:
גלו למצרים שכינה עמהן, שנאמר: הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים.
גלו לבבל
שכינה עמהם, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה.
גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר: ושמתי כסאי בעילם.
גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר: מי זה בא מאדום.

וכשהן חוזרין שכינה חוזרת עמהן, שנאמר: ושב ה' אלהיך את שבותך - והשיב לא נאמר אלא ושב.
ואומר: אתי מלבנון תבואי.

אמר רבי:
כתוב אחד אומר: קומה ה'.
וכתוב אחד אומר: שובה ה',
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעין היה עמוד הענן מקופל ועומד ולא היה מהלך עד שמשה אומר לו: קומה ה', וכשהם חונין היה עמוד הענן מקופל ועומד ולא היה פורס עד שמשה אומר לו: שובה ה', נמצאת מקיים שובה ה' ונמצאת מקיים קומה ה'.

ובנחה יאמר -
מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים אלפים וחונים רבבות.
כביכול אמר משה לפני המקום: איני מניח את השכינה לשרות עד שתעשה לישראל אלפים ורבבות. שמתשובה שאמר, אתה יודע מה אמר להם: ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים.
א"ל: משה רבנו, הרי אנו מובטחים לברכות הרבה ואתה נותן קצבה לברכותינו?!
אמר להן: אני בשר ודם יש קצבה לברכתי, זו משלי, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם כחול ימים וכצמח האדמה וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב.

ובנחה יאמר -
מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה אלא באלפים וברבבות, שנאמר: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, וכשם שאין שכינה שורה למעלה אלא באלפים וברבבות, כך אין שכינה שורה למטה אלא באלפים וברבבות.

דרש רבי דוסתאי דמן בירי:
ובנחה יאמר שובה ה' רבבות וגו' -
ללמדך שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל.
הרי שהיו שני אלפים ושני רבבות חסר אחד והיתה אשה עוברה ביניהם וראויה להשלים ונבח בה כלב והפילה, לא נמצא זה שגורם לשכינה שתסתלק מישראל.
ההיא איתתא דהוה אזלא למיפא נבח בה כלבא.
א"ל מריה: לא תסתפי מיניה שקילי ניביה,
א"ל: שקילו טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד.



הפרק הבא    הפרק הקודם