[רש"י (א) ותדבר - אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה,
וכן הוא אומר: (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות.
ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים.
וכן הוא אומר (בראשית יט, ז) ויאמר אל נא אחי תרעו.
(במדבר יב, ו) ויאמר שמעו נא דברי, כל נא לשון בקשה:
ותדבר מרים ואהרן - היא פתחה בדבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב תחילה.
ומניין הייתה יודעת [ז] מרים שפרש משה מן האשה?
רבי נתן אומר: מרים הייתה בצד צפורה, בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה: אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפרש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן.
ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו, כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חברו:
האשה הכשית - מגיד שהכל מודים ביופייה [ח], כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי:
כושית - בגימטרייה יפת מראה:
על אדות האשה - על אודות [ט] גירושיה:
כי אשה כשית לקח - מה תלמוד לומר [י]?
אלא יש לך אשה נאה ביופייה ואינה נאה במעשיה, במעשיה ולא ביופייה, אבל זאת נאה בכל:
האשה הכשית - על שם נויה נקראת כושית [כ] כאדם הקורא את בנו נאה כושי, כדי שלא תשלוט בו עין רעה:
כי אשה כשית לקח – ועתה [ל] גרשה:]

אות ז
כלומר הא אין דרכן של נשים צנועות להתרעם על בעליהן בפני שכנותיהן על דבר התשמיש.

אות ח
דאם לא כן מה כושית דקאמר, וכי כושית היתה? והלא מדינית היתה. אלא מה כושי משונה בעורו, אף זו משונה בעורה וביפיה. (גור אריה) ומפני שהוא קצת רחוק שידבר הכתוב על דרך חידה, לכך אמר כושית בגימטריא יפת מראה.

אות ט
פירוש על אודות הפרשתה, שפירש בעלה ממנה, ומקרא קצר הוא.

אות י
פירוש, הרי כבר נאמר. ועוד, למה נאמר כי אשה וגו', משום דכל כי נתינת טעם הוא על הדבר ומתרץ יש לך וכו'.

אות כ
זהו לפי פשוטו, והראשון הוא על פי המדרש רז"ל, ולכן לא כתב על זה דבר אחר, כי זה הפירוש לא הוזכר בשום מקום.

אות ל
ואם תאמר, והא רש"י פירש זה כבר לעיל: על אודות האשה - על אודות גירושיה, ויש לומר דשני פירושים הם: הפירוש הראשון הוא רבי נתן שהוא מפרש על אודות האשה על אודות גרושיה, אם כן מה תלמוד לומר כי אשה כושית לקח, אלא יש לך כו'. אבל רש"י פירש דפשוטו של קרא כי אשה כושית לקח הוא כמו שפירש על אודות האשה וכו' כי אשה כושית לקח ועתה גרשה.

[רש"י (ב) הרק אך - עמו לבדו [מ] דבר ה':
הלא גם בנו דבר - ולא פרשנו מדרך ארץ:]

אות מ
(נחלת יעקב) הקשה לרש"י שני מיעוטים רק אך, דהוה ליה למימר הרק במשה דבר הלא גם בנו. ועל זה תירץ, עמו לבדו ולא עם אחרים כלל הן עם צדיקים כיוצא בו והן עם צדיקים שפחותים ממדרגתו הלא גם בנו דבר ואף על פי שאנו ממועטים ממדרגת נבואת משה. ולכך צריך שתי מיעוטים למעט הדבור. וכיוצא בזה מתרץ בספרי.

[רש"י (ד) פתאום - נגלה עליהם פתאום, והם טמאים בדרך ארץ [נ], והיו צועקים מים [ס] מים, להודיעם שיפה עשה משה שפרש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר ואין עת קבועה לדבור:
צאו שלשתכם - מגיד ששלושתן נקראו בדבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולאזן לשמוע:]

אות נ
דאם לא כן מאי נפקא מיניה דכתיב פתאום. (רא"ם).

אות ס
מדכתיב הכא פתאום ובנזיר גם כן כתיב פתע פתאום מה נזיר צריך הבאה במים אף טבול יום כן. וקל להבין.

[רש"י (ה) בעמוד ענן - יצא יחידי [ע], שלא כמידת בשר ודם. מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא באוכלוסין, וכשיוצא לשלום יוצא במועטים, ומדת הקב"ה יוצא למלחמה יחידי, שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה, ויוצא לשלום באוכלוסין, שנאמר (תהילים סח, יח) רכב אלוהים ריבותיים אלפי שנאן:
ויקרא אהרן ומרים - שיהיו נמשכין ויוצאין מן החצר לקראת הדבור:
ויצאו שניהם - ומפני מה משכן והפרידן ממשה?
לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו.
וכן מצינו בנח, שלא בפניו נאמר (בראשית ו, ט) איש צדיק תמים, ובפניו נאמר (בראשית ז, א) כי אותך ראיתי צדיק לפני.
דבר אחר:
שלא ישמע בנזיפתו של אהרן:]

אות ע
דאם לא כן, למי לי למכתב: וירד ה' בענן, הא כבר נאמר ויאמר ה' צאו שלשתכם, ולא הוה ליה למימר אחר זה אלא ויעמוד פתח האהל וגו'. אבל בפרשת כי תשא דכתיב: וירד ה' בענן, שהוא תחלת הגלות השכינה אליו בבקר, יש לומר שבא להודיע הגלות השכינה אליו, ולא ללמד שירד יחידי עם עמוד עננו כמו שדרשו הכא.

[רש"י (ו) שמעו נא דברי - אין נא [פ] אלא לשון בקשה:
אם יהיה נביאכם - אם יהיו [צ] לכם נביאים:
ה' במראה אליו אתודע - שכינת שמי אין נגלית עליו [ק] באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון:]

אות פ
כלומר, אף על פי שחרה בם אף ה' וילך, מכל מקום אין נא אלא לשון בקשה, ודבר עמהם בנחת, שאלו היו דבריו בכעס לא היו דבריו נשמעים וללמוד קל וחומר לבשר ודם שיהיו דבריו בנחת.

אות צ
דבקרא משמע דנביאיהם יהיה ה'. לכך פירש, אם יהיה לכם נביאים. ומלת ה' דבקה עם במראה אליו אתודע.

אות ק
באומרו שכינת שמי מורה שפירוש ה' הוא כאלו אמר אני ה', דאם לא כן, יתוודע מיבעי ליה.

[רש"י (ח) פה אל פה - אמרתי לו לפרוש מן [ר] האשה.
והיכן אמרתי לו?
בסיני (דברים ה, כז) לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם, ואתה פה עמוד עמדי:
ומראה ולא בחידות - מראה זה מראה דבור, שאני מפרש לו דבורי במראת פנים שבו ואיני סותמו לו בחידות, כעניין שנאמר ליחזקאל (יחזקאל יז, ב) חוד חידה וגו'.
יכול מראה שכינה?
תלמוד לומר (שמות לג, כ): לא תוכל לראות את פני:
ותמנת ה' יביט - זה מראה אחוריים, כעניין שנאמר (שמות לג, כג) וראית את אחורי:
בעבדי במשה - אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה, בעבדי אף על פי שאינו משה, במשה אפילו אינו עבדי, כדאי הייתם לירא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי ועבד מלך מלך, היה לכם לומר אין המלך אוהבו חנם. ואם תאמרו איני מכיר במעשיו [ש], זו קשה מן הראשונה:]

אות ר
ואם תאמר והא אמרינן (שבת דף פ"ז) שלש דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, ואחד מהן שפירש מן האשה. משמע שלא צוה לו הקדוש ברוך הוא עיין בתוספות (שם ויבמות דף פ"ג).

אות ש
ואם תאמר, איך עלתה על דעתו של הקדוש ברוך הוא שיאמרו אהרן ומרים הכי? ויש לומר לפי שהם אמרו הרק אך במשה דבר אלהים, הלא גם בנו דבר ה' ולא פירשנו מדרך ארץ, ולמה פירש מדרך ארץ? אלא משום גיאות שהוא גס רוח, וכך היו אומרים והלא שכינה שורה עליו, וכתיב אשכון את דכא ושפל רוח, ומשה היה רוח גבוהה, ולמה שורה שכינה עליו, אלא כביכול הקדוש ברוך הוא אינו יודע שהוא רוח גבוהה, לכן אמר: זו קשה משל ראשונה, ולכך נכתב גם כן כאן, והאיש משה עניו מאד. שאהרן ומרים אמרו שהוא גס רוח. ולא כמו שפירש הרא"ם שדרשו כן מיתור הבי"ת של בעבדי שהוא בי"ת השימוש. והקשה, אם כן למה לא דרשו גם כן למ"ד השימוש יתירה גבי לעבדך ליעקב, וגם לאדוני לעשו. והביא שם גירסא אחרת כדי לתרץ קושיא זו. ולפי דרכנו אין צריך לשבש הספרים שלנו וקל להבין.

[רש"י (יב) אל נא תהי - אחותנו זו:
כמת - שהמצורע חשוב כמת, מה מת מטמא בביאה [ת], אף מצורע מטמא בביאה:
אשר בצאתו מרחם אמו - אמנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב.
וכן חצי בשרו, חצי בשרנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב.
מאחר שיצאה מרחם אמנו היא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כעניין שנאמר (בראשית לז, כז) כי אחינו בשרנו הוא.
ולפי משמעו אף הוא נראה כן [א], אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת:
אשר בצאתו - מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כוח בידו לעזור ואינו עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו, שאחיו בשרו הוא.
דבר אחר:
אל נא תהי כמת - אם אינך רופאה בתפילה, מי מסגירה [ב] ומי מטהרה, אני אי אפשר לראותה, שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם, וזהו אשר בצאתו מרחם אמו:]

אות ת
דכתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא. ובמצורע כתיב והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא.

אות א
פירוש אפילו משמעות הקרא נוכל לפרש אותו מבלתי שנצטרך לומר שכינה הכתוב וכתב אמו במקום אמנו, ובשרו במקום בשרנו, כשנאמר שדבריהם אינם בשביל אחותם, אלא שכל אח סתם אין ראוי להניח אחותו להיות כמת וכו'.

אות ב
ופירוש אל תהי כמת שאין לו תקוה, שמאחר שיצאת מרחם אמנו מי מסגירה ונמצא שנאכל חצי בשרנו מאחר שבשרה שהוא אחד עם בשרנו נאכל ואין תרופה למכתה.

[רש"י (יג) אל נא רפא נא לה - בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר מחברו צריך לומר שנים או שלושה דברי תחנונים ואחר כן יבקש שאלותיו:
לאמר - מה תלמוד לומר?
אמר [ג] לו: השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו'.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: בארבעה מקומות בקש משה מלפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו.
כיוצא בו (שמות ו, יב) וידבר משה לפני ה' לאמר וגו', מה תלמוד לומר לאמר, השיבני אם גואלם אתה אם לאו, עד שהשיבו עתה תראה וגו'.
כיוצא בו (במדבר כז טו - טז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר, השיבו קח לך (במד' כז יח).
כיוצא בו (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, השיבו רב לך:
רפא נא לה - מפני מה לא האריך משה בתפילה?
שלא יהיו ישראל אומרים אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפילה.
[דבר אחר:
שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפילה]:]

אות ג
דמלת לאמר קרא יתירה הוא, דהוה ליה למימר ויצעק משה אל ה' אל נא רפא נא וגו' אלא שאמר לו השיבני דומיא דוידבר משה וגו'.

[רש"י (יד) ואביה ירק ירק בפניה – ואם [ד] אביה הראה לה פנים זועפות הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד [ה] יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך אף בנזיפתי תיסגר שבעת ימים:
ואחר תיאסף - אומר אני כל האסיפות האמורות במצורעים על שם שהוא משולח מחוץ למחנה, וכשהוא נרפא נאסף אל המחנה לכך כתוב בו אסיפה לשון הכנסה:]

אות ד
הוסיף מלת ואם כאלו אמר ואם אביה וכו'. מפני שלא מצינו שירק אביה בפניה מעולם, ולא הנזיפה בשום זמן. אלא רצונו לומר: אלו אביה ירק כו'. ואמר הראה לה פנים זועפות, להורות שאין ירק ירק כמשמעו, רק נזיפה המתחייבת מן היריקה.

אות ה
ואם תאמר והא קל וחומר הוא אפילו כמה וכמה ימים, ולמה נקט דוקא ארבעה עשר יום. ויש לומר לפי שאמרו זכרונם לברכה (נדה ל"א) שלש שותפין באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, דאב ואם כל אחד נותן חמשה דברים לולד והקדוש ברוך הוא לבדו נותן עשרה דברים שמע מינה שיש לו חציו של ולד. ועוד יש לומר, לפי שהמצורע כשמוסגר שבעה ימים, אם לא פשה ועמד בעיניו מסגירו עוד שבעה ימים, ואם פשה טמא מוחלט הוא. לכך נקט ארבעה עשר ימים שהוא טמא מוחלט, כלומר הרי היא ראויה שתהיה מצורע עולמית.

[רש"י (טו) והעם לא נסע - זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת [ו] שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק וגו'.]

אות ו
ויש לפרש משום דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות אחת לחמש מאות, הכי נמי היא המתינה למשה שליש של שעה ונשתלם לה חמש מאות שלישיות שעות דהיינו שבע ימים דיום ולילה עמו עשרים וארבע שעות ולשבעה ימים ולילות מאה ששים ושמונה שעות, תחלקם לשלישיים יהיו יתירים על חמש מאות, דהיינו על השבעת ימים, מכל מקום כיון דלאו יום שלם הוא אלא שעה אחת ושליש של שעה אין בכך כלום. ואפשר עוד, בשכר שהלכה לקרוא לאמו של משה הוסיפו לה ארבע שלישיים. והא דנקט רש"י שעה אחת, לאו דוקא שעה שלימה שהוא אחד מעשרים וארבע שעות שביום אלא כלומר עת אחת דהיינו שליש שעה וקל להבין.