{ב} אמור אל אלעזר. טעם אלעזר לצד שלא החשיב ה' הדבר שיעשה, על ידי אהרן שהוא כהן גדול, או לצד שעל ידי אהרן נעשה המשפט, ומתו מקריבי המחתות, לא רצה ה' שיעשה על ידו הרמת המחתות.

וירם את המחתות. צריך לדעת למה אמר וירם בוא''ו, כיון שזה הוא התחלת המצוה. ונראה שנתכוון להוסיף על ענין ראשון שהוא בליעת קרח ועדתו, שראו עם בני ישראל כי מה' יצא דבר כהונת אהרן. ועוד הוסיף תוקף וחוזק הכהונה ביד אהרן לדורות, שירם המחתות וגו' ועשו אותם רקועי פחים וגו' ויהיו לאות לבני ישראל וגו' זכרון לבני ישראל וגו'.

{ג} החטאים האלה בנפשותם. אולי שנתכוון להוציא מלבם לבל ידאגו על היות הדבר בסיבתם, גם לבל יחשוב אדם מישראל כי הם היו להם סיבה, לזה אמר החטאים האלה בנפשותם, פירוש שהם חבלו בעצמן וחסרו נפשם, ולא היה להם סיבה מזולתם. ואף על פי כן, מצינו שלא הרגישו ישראל בכונת ה' בדברים אלו, וילונו על משה וגו' אתם המיתם את עם ה'.

כי הקריבום לפני ה' ויקדשו. פירוש טעם שאני מצוך להרים המחתות, לא שנתרציתי בקטורת שהקריבו לפני, אלא במה שהקריבום. פירוש לגופן של מחתות. וקודם שנתנו עליהם הקטורת, אשר היא זרה ומאוסה אצלי, כבר נתקדשו המחתות, והוא אומרו ויקדשו, ומידי דהוה כמקריב כלי כסף וכלי זהב למקדש שהם קודש, והגע עצמך, אם המקריבין היו נמלכים וחוזרים בהם, ולא היו נותנים הקטורת על האש, מי היו יוצאין המחתות לחולין, ומעתה לא מפני שנתנו הקטורת עליהן יצאו המחתות מקדושתן, ומה שטען רמב''ן כנגד רש''י וזה לשונו:

זה דומה לזר שעשה כלי שרת להקטיר בחוץ, עליו אמר הכתוב: הקריבום לפני ה' באוהל מועד.

פירוש שהקדישום והביאום למקום המקודש.

{ה} למען אשר לא יקרב וגו' ולא יהיה וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר ולא יהיה וגו'? ורז''ל אמרו (סנהדדין קי.) שבאה אזהרה למחזיק במחלוקת, שעובר בלאו של ולא יהיה וגו', וחוץ מדרכם ז''ל נראה שנתכוון ה' לתת טעם, למה הוצרך לזכרון זה ולא הספיק באזהרה בתורה, לא יקרב איש זר, וכל הקרב וגומר תבלענו הארץ, לזה אמר ולא יהיה כקרח, פירוש אם אני מצוה בלא זכרון, אני חושש שלא יועיל לאיזה אדם מהם באזהרה, וימות כקרח ועדתו, וזכרון זה יועיל, שלא יסובב לו להיות, כמו שהיה לקרח ולעדתו.

כאשר דבר ה' ביד משה לו. פירוש לצד שאמר ולא יהיה כקרח וגו' ממוצא דבר אתה למד, שכל העומד מקודם לערער על הכהונה, יהיה לו כקרח וכעדתו, ודבר זה לא מצינו שהתרה ה' כן, לזה אמר כאשר דבר ה' ביד משה לו פירוש לקרח, הא למדת שהדברים שאמר משה לקרח, ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה וגו' היו דברי ה' ביד משה, להתרותו, ולא אמרן משה מעצמו, והוא אומרו ביד משה לו פירוש לקרח המוזכר בסמוך.

{ו} וילונו כל וגו' לאמר אתם וגו'. צריך לדעת אומרו לאמר אחר שהתלונה היא על משה ועל אהרן מה מקום לומר לאמר?

ואולי כי העם לא אמרו הדברים ככתבן, אתם המיתם את עם ה' אלא אמרו דברי תלונות, שכונת כללות דבריהם היא אתם המיתם וגו', לזה אמר וילונו וגו' וכוונת תלונתם היא לאמר להם אתם המיתם וגו'.

עוד ירצה בהעיר עוד, איך טח מראות עיניהם, לעשות תלונה על משה בלא סיבה, מה פשעו ומה חטאתו, ומה גם אחר שראו כמה השפיל עצמו לפני דתן ואבירם, אולי ישובו וכו' זה יגיד שהשתדל לבל ימותו. אכן תרעומת העדה היתה על מה שעשה משה המבחן של הקטרת בכולן יחד, שהיה לו לעשות המבחן בקרח לבד, וכשהיה ה' עושה בו המשפט, לא היו נגשים המאתים וחמשים נשיאי עדה ולא היו מתים, והוא אומרו לאמר אתם המיתם וגו' פירוש במאמרכם שאמרתם להם קחו איש מחתתו וגו' חמשים ומאתים, בזה המיתם את עם ה', ולא התרעמו העדה על מיתת קרח דתן ואבירם אלא על המאתים וחמשים, שכולן היו ראשי סנהדראות. ולדברי רז''ל שאמרו שתרעומת העדה היתה למה שציום להקטיר הקטורת שהיא עבודה יותר קדושה וחמורה ולא עשה המבחן באחד משאר עבודות?

יתבאר גם כן על זה הדרך לאמר אתם המיתם פירוש במאמרכם שאמרתם להם להקטיר קטורת אתם הייתם סיבה שימותו.

{י} הרמו מתוך וגו'. פירוש לא על משה ואהרן הוא מדבר אלא על אותם שלא היו בכלל המלינים, והעד הנאמן אומרו וידבר וגו' לאמר ופירוש לאחרים, ודקדק הכתוב לומר הזאת להראות באצבע במלינים, לשלול זולתם, שאינן בכלל הכליון, ובזה נתיישב למה הוצרך לומר הרמו והרי יכול ה' להמית רשע לפני צדיק כמעשה הריגת בכורי מצרים, ולפי דברינו, שעל שאר העם שלא היו בכלל המלינים הוא אומר, לפי שהיו בכלל גזירת המרגלים, יש צורך בדבר להתרחק לבל תפגע בהם מדת הדין, ומאמר כרגע פירשתי למעלה (ט''ז כ''א).

{יא} קח את המחתה. להיות שאמרו, כי סיבת השרופים היתה בשביל הקטרת הקטורת, שהוא סבב מיתת עם ה', לזה הראה להם, כי הגם שהקטורת היה חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אדרבא עצר המיתה מעל ישראל, ובזה יצדיקו, כי הכל מעשה ה', כי הוא ממית, לחייב באין סובב, ורז''ל אמרו (שבת פט.) כי דבר זה למדו מס''מ בעלותו לקבל תורה.

{יב} ויקח אהרן כאשר וגו'. פירוש סמוך לדיבורו של משה, ללמדך שלא שהה אפילו רגע. עוד ירצה לצד שהענין כאן הוא הפך הדין, להקטיר קטורת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, לזה אמר ויעש אהרן. וטעם שעשה הוא כאשר דבר משה, פירוש על פי נביא, ויאמן נביא, כשיאמר לעבור על מצוה אחת ממצות התורה לפי שעה, וכאליהו בהר הכרמל (מ''א י''ח).

{יג} ויעמוד בין המתים וגו'. יתבאר על פי דבריהם ז''ל (תנחומא תצוה סי' טו) שאמרו, שתפסו למלאך המשחית ומנעו מהשחית. ומנה המומתים לבל יוסיף עליהם, והוא אומרו ויעמוד בין המתים ובין החיים פירוש שהגביל מספר המתים מבין החיים, לבל יוסיף הכות עוד. ולזה אמר ויהיו המתים במגפה י''ד אלף וז' מאות, לומר, אלה הם שעמדו במספר המתים ותעצר המגפה, שלא יוסיף עוד הכות על מספר זה.

{טו} וישב אהרן וגו' והמגפה נעצרה. חזר לומר והמגפה נעצרה אחר שכבר אמר ותעצר המגפה?

לומר שאפילו אחר שכלה ענן הקטורת על דרך אומרו כאשר ירים משה ידו וגו'.

עוד יתבאר ע''פ דבריהם ז''ל (תנחומא שם) שאמרו שלא קבל המשחית מאהרן שאמר לו אני שלוחו של מקום, עד שהביאו אל פתח אהל מועד ושמע מפי השכינה, והוא אומרו והמגפה פירוש מלאך המשחית נקרא מגפה גם הוא החליט להעצר, ולזה דקדק לומר והמגפה נעצרה ולמעלה אמר ותעצר המגפה, פירוש היתה לה מניעה מאהרן, אבל הוא לא היה רוצה לימנע מה שאין כן אחר כך, גם המגפה הסכימה להיות נעצרה.

{יז} דבר אל בני ישראל וקח מאתם. אומרו דבר וגו' וקח מאתם שנראה שהם ב' ענינים, לצד שיצו ה' על ישראל להביא המטות ועל משה לקחת מאתם, לזה אמר דבר וקח, והגם שלא הזכיר הבאת ישראל, רמזה בכח ו' של וקח. עוד נראה טעם אומרו וקח בתוספות וא''ו, להוסיף על ענין ראשון. מלבד זכרון המחתות אשר עשאום ריקועי פחים וגו' עוד קח מאתם וגו', להראותם כי באהרן בחר לו יה.

מאתם וגו' מאת כל נשיאיהם. טעם שהוצרך לומר מאתם ולא הספיק לומר מאת כל נשיאיהם, לעכב שלא יקח המטות אלא מאתם ולא יקח משה בעדם, ואם היה אומר קח מאת נשיאיהם מטה מטה לא הייתי מתחייב לומר שהם יביאו והייתי אומר שהוא הדין שיקח משה בשבילם, ושלוחו של אדם כמותו, או הייתי אומר שכוונת אומרו מאת נשיאיהם וגו', שיהיה משלהם ולעולם משה יקח, לזה בא מאמר מאתם לעיכוב, וטעם הדבר כדי שלא יהיה מקום לומר כי משה בחר להם עץ לא יצלח.

{יח} ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי וגו'. ממה שלא צוה מקודם, לקחת מטה למטה לוי, יגיד כי הוא בכלל הי''ב מטות, שאמר בסמוך שנים עשר מטות ומטה לוי בכלל הי''ב, ואפשר לומר שככה עשו, שלקחו עץ אחד וחלקוהו לי''ב חלקים, וכל שבט לקח שיבא מכשורא, ואין הפרש בין של אהרן לשל כולן, שבזה יצדק המבחן, ובזה ידוייק מאמר הכתוב ויתנו אליו כל נשיאיהם וגו' ומטה אהרן בתוך מטותם, פירוש חלק א' מתוך העץ שממנו לקחו מטותם.

שוב בא לידי מאמר רז''ל (במד''ר פי''ח) שאמרו כדברינו.

{כ} והיה האיש אשר אבחר בו וגו'. ולא הספיק כל מה שעשה ה' בקרח, אולי שהיו חושבים כי מה שאירע לקרח, הוא על שדבר נגד משה וחלק עליו וה' ינקום נקם, על כבוד נביאו נאמן ביתו, ולעולם אפשר שיבחר בשאר השבטים לשרתו, לזה צוה ה' לעשות מבחן המטות: .

{כג} ויגמול שקדים. רז''ל אמרו (שם)

טעם שקדים להעיר שכל המערער על הכהונה פורענותו ממהרת לבוא ע''כ.

ונראה שהוכרחו לומר כן ,שאין ראוי לבעל הנס, לבקש פרי הממהר להפריח, שנראה ח''ו הפחתת היכולת שמבקש אחר פרי שממהר, לזה אמרו כי יש טעם בדבר שהוצרך להפריח שקדים ולא פרי אחר, לומר שממהר ליפרע וכו' שזולת זה היה מוציא חרוב.

{כו} ויעש משה כאשר וגו' כן עשה. טעם שכפל הדבר ירצה על זה הדרך ויעש כאשר צוה ה' וגו' פירוש תיכף ומיד כשציוהו ולא איחר, כאשר צוה ה' פירוש להשיב כן עשה, וכפי זה מאמר כאשר נמשך למעלה ולמטה.

{כח} כל הקרב הקרב וגו'. נתעוררו עתה ולא קודם, הגם שכבר נאמר להם דבר זה, על דרך אומרם (שהש''ר בפ' ישקני):

מאן דנכיס ליה חויא מהבלא וכו':