מדרש רבה, במדבר, פרק ב

תוכן הפרק:

פרשה ב: סדר החנייה; מספר בני ישראל; מות בני אהרן

פרשה ב: סדר החנייה; מספר בני ישראל; מות בני אהרן

א [תפילת העמידה]

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר
בי"ח מקומות אתה מוצא משה ואהרן שוים, כנגד י"ח ברכות.
שלשה אבות הראשונים, משם אתה מוצא קבע שמתפללים שלשה פעמים ביום.

אברהם קבע תפלת בקר,
שנאמר: (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר וגו' ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קו) ויעמוד פינחס ויפלל.

יצחק קבע תפלת המנחה,
שנאמר: (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף וגו'.

יעקב קבע תפלת הערב, שנאמר: (בראשית כח) ויפגע במקום וגו', ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: (ירמיה ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו'.

בי"ח מקומות משה ואהרן מזוגין, רמז לי"ח ברכות, כנגד י"ח אזכרות שכתובות בשמע ישראל ובמזמור לדוד: (תהלים כט) הבו לה' בני אלים.
שלשה אבות התקינו שמתפללים שלוש פעמים ביום.
ומשה ואהרן ומן האזכרות האלו למדנו לי"ח ברכות.

ב [ישועת ישראל - ישועת ה']

איש על דגלו וגו'
הה"ד (שם כ) נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול וגו'.
אמרו ישראל להקב"ה: הרי אנו מרננים בישועתך מה שעשית לנו בשמך, נרננה בישועתך. (שמות יד) ויושע ה' ביום ההוא את ישראל וישע כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל.
ובשם אלהינו נדגול, שקבע הקדוש ברוך הוא שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים, שנאמר: (במדבר ב) איש על דגלו.

ג [ודגלו עלי אהבה]

חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו ניכרין.
ומנין שהוא אהבה לישראל?
שכן שלמה אומר: (שיר ב) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה.

אמר ר' אבהו:

מה ת"ל הביאני אל בית היין? למה הדבר דומה?
לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין ונכנס לבדקו ומצאו כולו חומץ, בא לצאת מתוך האוצר ומצא חבית אחת יין טוב, אמר: חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר.
כך ברא הקדוש ברוך הוא שבעים אומות מכולם לא מצא הנייה אלא בישראל, שנאמר: הביאני אל בית היין.
ומנין שיין עולה ע'?
י'
עשרה.
י'
עשרה.
נ'
חמישים.
הרי שבעים.
ומכולם ודגלו עלי אהבה.

רבי יהודה אומר:
הביאני אל בית היין,
למרתף הגדול של יין זה סיני, ולמדני משה תורה שהיא נדרשת מ"ט פנים, ודגל"ו עלי אהבה.

אמר רבי חנינא:

בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג. והתינוקות הולכים לביהמ"ד ומראים את האזכרות באצבע .
אמר האלהים: ודגלו עלי אהבה, וגודלו עלי אהבה.

ר' יששכר אומר:
ודגלו עלי אהבה, אפילו אדם יושב ועוסק בתורה ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק, אמר הקב"ה: חביב הוא עלי ודגלו עלי אהבה, ודילוגו עלי אהבה.

דבר אחר:
ודגלו עלי אהבה
אמר הקדוש ברוך הוא: יש לאומות דגלים ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב.
הה"ד: ודגלו עלי אהבה.

דבר אחר:
הביאני אל בית היין
בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים, שנאמר: (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, והיו כולם עשוים דגלים דגלים, שנאמר: (שיר ה) דגול מרבבה.
כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים, התחילו מתאוים לדגלים.
אמרו: אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן, לכך נאמר: (שם ב) הביאני אל בית היין, זה סיני, שנתנה בו התורה שנמשלה ביין: (משלי ט) ושתו ביין מסכתי.
הוי, אל בית היין, זה סיני.
ודגלו עלי אהבה, אמרו: אילולי הוא מגדיל עלי אהבה.
וכן הוא אומר: נרננה בישועתך וגו'.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: מה נתאויתם לעשות דגלים, חייכם, שאני ממלא משאלותיכם! (תהלים כ) ימלא ה' כל משאלותיך.
מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו.

ד [קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם]

איש על דגלו
באותות.
הה"ד (שיר ו) מי זאת הנשקפה וגו'.
קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין, ואומרים: מי זאת הנשקפה וגו'.
אומרים להם האומות: שובי שובי השולמית, הדבקו לנו בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין.
שובי שובי ונחזה בך, ואין נחזה אלא שררה, שכן אמר יתרו למשה: (שמות יט) ואתה תחזה וגו'.
שובי שובי ונחזה בך.
וישראל אומר: מה תחזו בשולמית, מה גדולה אתם נותנים לנו?
שמא כמחולת המחנים?!
שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה, שעשה האלהים במדבר דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים, יכולים אתם לעשות לנו כך?!

מה תחזו בשולמית
, מה גדולה אתם נותנים לנו?
שמא כמחולת המחנים?!
שמא יכולים אתם ליתן לנו כגדולה שעשה לנו האלהים במדבר שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו ואומר לנו: והיה מחניך קדוש?!
אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם, שנאמר: (במדבר כד) וישא בלעם את עיניו, אלו הם הדגלים.
התחיל אומר: מי יכול ליגע בבני אדם אלו מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם, שנאמר: (שם) שוכן לשבטיו.
מיכן למדנו, שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל.
לכך נאמר: איש על דגלו.

ה [איש על דגלו]

דבר אחר:
איש על דגלו
הה"ד (שיר ו) יפה את רעיתי.
כתרצה שאני מתרצה לכם.

דבר אחר:
כתרצה שאתם מתרצים לי.

דבר אחר:
כתרצה שאתם מתרצים בקרבנות, שנאמר: ונרצה לו לכפר עליו.
נאוה כירושלים
, כאותן כתות של מלאכי השרת שהם יראים ומושלמים לי.

איומה כנדגלות
ובמה אתם כנדגלות?
בדגלים שנתתי לכם.
ודוד רואה ואומר: (תהלים קמז) לא עשה כן לכל גוי אלא לעמו, הה"ד: איש על דגלו וגו'.

ו [לפי שהן צבאותי, אעשה אותם דגלים לשמי]

דבר אחר:
איש על דגלו
הה"ד (דברים לב) ימצאהו בארץ מדבר וגו'.
מציאה גדולה מצא הקדוש ברוך הוא את ישראל, שנאמר: (הושע ט) כענבים במדבר מצאתי ישראל.
לכך ימצאהו בארץ מדבר, מדבר היה העולם, עד שלא יצאו ישראל ממצרים.
ובתוהו ילל ישימון, תוהו ולילה היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ועד שלא קבלו את התורה, לא עשה כן, אלא כיון שיצאו ישראל ממצרים וקבלו את התורה, מהו אומר: יסובבנהו יבוננהו וגו'
יסובבנהו,
שהקיפן בענני כבוד.
יבוננהו, שהבינם בדברי תורה.
יצרנהו, אשריהם האזנים ששמעו.

עד היכן חבבן? עד היכן שומרן? עד היכן נצרן?
כביכול עד כאישון עינו.
ראה היאך שומרן, עד היכן שומרן, היאך נצרן, שאמר האלהים למשה: משה, אמור להם שיעשו משכן ביניהם, כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם.
ולא עוד, אלא שעשה אותם דגלים לשמו.
אמר הקב"ה למשה: עשה אותם דגלים לשמי.

למה?
שהם בני, שנאמר: (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם והם צבאותי.
וכן הוא אומר (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים.
וכן הוא אומר: דגל מחנה יהודה תימנה לצבאותם, ולפי שהן צבאותי אעשה אותם דגלים לשמי.
הה"ד איש על דגלו.

ז [צבעי הדגלים וציוריהם סמלו של כל שבט]

באותות
סימנין היו לכל נשיא ונשיא: מפה וצבע על כל מפה ומפה, כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן.
מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה, כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו.

ראובן אבנו אודם,
ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים.

שמעון - פטדה, ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם.

לוי - ברקת, ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים.

יהודה - נפך, וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה.

יששכר - ספיר, ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו שמש וירח על שם: (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.

זבולן - יהלם, וצבע מפה שלו לבנה ומצוייר עליו ספינה, על שם: זבולן לחוף ימים ישכון.

דן - לשם, וצבע מפה שלו דומה לספיר ומצוייר עליו נחש, על שם: יהי דן נחש.

גד - שבו, וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן ומצוייר עליו מחנה, על שם: (בראשית מט) גד גדוד יגודנו.

נפתלי - אחלמה,
וצבע מפה שלו דומה ליין צלול, שאין אדמתו עזה ומצוייר עליו אילה, על שם: נפתלי אילה שלוחה.

אשר - תרשיש וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים, ומצוייר עליו אילן זית על שם: מאשר שמנה לחמו.

יוסף - שוהם וצבע מפה שלו שחור עד מאד ומצוייר לשני נשיאים, אפרים ומנשה, מצרים על שם: שהיו תולדותם במצרים, ועל מפה של אפרים היה מצוייר שור, על שם בכור שורו, זה יהושע שהיה משבט אפרים.
ועל מפה שבט מנשה היה מצוייר ראם, על שם: (דברים לג) וקרני ראם קרניו על שם: גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה.

בנימין - ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים ומצוייר עליו זאב, על שם: בנימין זאב יטרף, לכך נאמר: באותות, שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא.

ח [החנייה סביב המשכן כפי שנשאו מיטתו של יעקב]

לבית אבותם
לא היה צריך לומר אלא איש על דגלו באותות יחנו בני ישראל.

מה ת"ל לבית אבותם?
הה"ד (איוב לו) אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק.
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עשה אותם דגלים כמו שנתאוו התחיל משה מיצר, אמר: עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים.
אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח, והוא אומר: אי אפשי אלא בדרום, וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט.

מה אני עושה?
אמר לו הקב"ה: משה, מה איכפת לך אין צריכין לך מעצמן הן מכירין דירתן אלא דייתיקי יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים, איני מחדש עליהם כבר יש לה טכסיס מיעקב אביהם. כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו, כך יקיפו את המשכן.

דאמר רבי חמא בר חנינא:
כיון שבא אבינו יעקב ליפטר מן העולם קרא לבניו, דכתיב: (בראשית מט) ויקרא יעקב אל בניו, ובירכן וצוון על דרכי האלהים וקבלו עליהם מלכות שמים. משגמר דבריו אמר להם: כשתטלו אותי ביראה ובכבוד לוו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי ולא אחד מן המצריים ולא אחד מבניכם, מפני שאתם נטלתם מבנות כנען.
וכן הוא אומר: (שם נ) ויעשו לו בניו כן כאשר צום, בניו ולא בני בניו וישאו אותו בניו.

היאך צום?
אלא אמר להם: בני יהודה יששכר וזבולן יטענו מטתי מן המזרח.
ראובן ושמעון וגד יטענו מטתי מן הדרום.
אפרים ומנשה ובנימין יטענו מן המערב.
דן אשר ונפתלי יטענו מן הצפון.
יוסף אל יטען שהוא מלך ואתם צריכין לחלק לו כבוד.
לוי אל יטען.

למה?
שהוא טוען את הארון ומי שהוא טוען ארונו של חי העולמים, אינו טוען ארונו של מת.
ואם עשיתם וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם, האלהים עתיד להשרות אתכם דגלים.

כיון שנפטר טענו אותו כשם שציום, שנאמר: ויעשו לו בניו כן כאשר צום.
הוי: (איוב לו) אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק, שמיעקב היה בהם דעה היאך ישרו דגלים.
ולפועלי אתן צדק, זה הקדוש ברוך הוא שפעל פעולות טובות עם ישראל וכדי ליתן להם פעולה טובה שכר שקיימו מצות אביהם לא צום לחנות דגלים, אלא כמצות אביהם.
צדק עמהם שלא שינה הדבר שלא ליתן מחלוקת ביניהם. לכך נאמר: לבית אבותם, כענין שהקיפו מטת אביהם כן יחנו.
הוי, לבית אבותם יחנו בני ישראל.

ט [ישראל רחוקים מהמשכן אלפיים אמה]

מנגד סביב לאהל מועד יחנו
תנינן תמן:
השובת בדרך עושה לו עגולות עד ארבע אמות, דברי ר' חנינא.
ומטלטל בתוך ד' אמות בשבת, ואומר:
שביתתי במקומי וזוכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח.
וכמה הם ד' אמות?
רבי יהודה אומר:
כדי שיטול חפץ מן מרגלותיו ויתננו במראשותיו.

והשובת במדינה, אפילו היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. והשובת במערה, אפילו היא כמערת צדקיהו שהיתה י"ח מיל מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח שירצה.

ומנין סמכו תחומין מן התורה?
שנאמר: (במדבר לה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה.

וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, אמר להם יהושע: עתידים אתם לעשות שם את השבת אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח.

למה?
שתהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת.
וכן הוא אומר: (יהושע ג) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה.

וכן את מוצא כשאמר הקב"ה למשה שישרה ישראל דגלים, אמר לו: השרה אותם לכל רוח רחוק אלפים אמה, שנאמר: (במדבר ב) מנגד סביב לאהל מועד יחנו.

מהו מנגד?
אמר רבי יצחק:
מרחוק מיל שהם אלפים אמה.

ומניין דהאי מנגד ברחוק מיל הוא?
ילפינן מנגד מנגד.
כתיב הכא: מנגד, סביב לאהל מועד יחנו.
וכתיב להלן: (בראשית כא) ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד, ותשב מנגד ותשא את קולה ותבך.
מה להלן מיל אף כאן מיל.

ומנין דהאי מנגד דאמר בהגר דהוא מיל?
כתיב הכא: הרחק וכתיב להלן רחוק, אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה.
מה להלן מיל אף כאן מיל.

י [סדר הדגלים כסדר גדודי מעלה ורוחות השמים]

והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו'
הה"ד (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ וגו'.

ברא הקדוש ברוך הוא ארבע רוחות לעולם:
מזרח,
מערב,
צפון,
ודרום.

מזרח, משם האור יוצא לעולם.
מערב, אוצרות שלג ואוצרות ברד, וקור וחום יוצאין לעולם.
דרום, טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם.
צפון, משם החשך יוצא לעולם.
וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם, כך סיבב לכסא ד' חיות ולמעלה מכולם כסא הכבוד.

וכנגדן סידר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה.
אמר לו הקב"ה: משה, מזרח שממנו אור יוצא לעולם יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה, שנאמר: והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו', ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה, שנאמר: (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
וכן הוא אומר: והחונים עליו מטה יששכר וגו'.
ועליו זבולון, שהוא בעל עשירות, כמה דכתיב: זבולן לחוף ימים וגו'.
וכן הוא אומר: מטה זבולן וגו', כל הפקודים למחנה יהודה ראשונה יסעו, שכן התורה נקראת ראש: (משלי ח) מעולם נסכתי מראש.
ואומר: (קהלת ז) כי בצל החכמה בצל הכסף.
ואומר: (מיכה ב) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם.
את מוצא בכל מקום יהודה תחלה לחנייה.
דגל יהודה תחלה, שנאמר: והחונים קדמה וגו'. תחלה לנסיעה שנאמר: ראשונה יסעו.
לקרבנות,
יהודה תחלה, שנאמר: ויהי המקריב וגו'.
למלחמה, יהודה תחלה, שנאמר: (שופטים א) מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה ויאמר ה' יהודה יעלה.
וכתוב אחד אומר: ויאמר ה' יהודה יעלה בתחלה, וכשיבא המבשר, יהודה מתבשר תחלה, שנאמר: (ישעיה נב) על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, חגי יהודה חגיך. הרי מן המזרח.

ודרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, יהי כנגדו שבט ראובן, שהוא בעל תשובה ותשובה מדה טובה ורחמיו של הקדוש ברוך הוא באים על הבריות בשעה שהם עושין תשובה.
הה"ד: דגל מחנה ראובן תימנה וגו'.
ועליו גד שהוא בעל גדוד, שנאמר: (בראשית מט) גד גדוד יגודנו.
ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע, לכפר עליו.
הה"ד: והחונים עליו מטה שמעון וגו' ומטה גד וגו' כל הפקודים למחנה ראובן וגו' ושניים יסעו, שהתשובה שניה היא לתורה.

לאחר שהיו נוסעים אלו שני דגלים היו הלוים נוסעים את המשכן.
הה"ד: ונסע אהל מועד מחנה הלוי' וגו'.

מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום, וכנגדן אפרים ובנימין ומנשה. ומי יעמוד לפני שלג וברד? אפרים ומנשה ובנימין, שנאמר: (תהלים פ) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך.
ושכינה לעולם במערב בגבול בנימין, שנאמר: (דברים לג) לבנימין אמר ידיד וגו'.
הה"ד: דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה וגו' ועליו מטה מנשה וגו' ומטה בנימין ונשיא וגו' כל הפקודים למחנה וגו' ושלישים יסעו.
נאה לתורה ולתשובה גבורה כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו.

צפון משם החשך יוצא לעולם וכנגדן שבט דן.
למה?
שהוא החשיך העולם בעבודה זרה שעשה ירבעם שני עגלי זהב.
ועבודה זרה חשך הוא, שנאמר: (ישעיה כט) והיה במחשך מעשיהם, וחזר ירבעם על כל ישראל ולא קבלו ממנו אלא שבט דן, שנאמר: (מלכים א יב) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וגו', ואת האחד נתן בדן ולכך צוה הקב"ה שיחנה דן בצפון.
הה"ד: דגל מחנה דן צפונה וגו'.
ועליו שבט אשר מאיר על החשך, שנאמר: (דברים לג) ולאשר אמר ברוך וגו', וטובל בשמן רגלו.
וכן הוא אומר: והחונים עליו מטה אשר, ועליו נפתלי שהוא מלא ברכה, כדי לפרנס כמה דכתיב: נפתלי שבע רצון וגו'.
וכן הוא אומר: ומטה נפתלי וגו', כל הפקודים למחנה דן וגו', לאחרונה יסעו לדגליהם, שכל מי שעובד עבודה זרה, הולך לאחור ולא לפנים. לכך נאמר: (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, כשם שברא הקדוש ברוך הוא ד' רוחות וכנגדן ד' דגלים, אף כך סיבב לכסאו ד' מלאכים: מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל.

מיכאל בימינו, כנגד ראובן.
למה נקרא שמו מיכאל?
בשעה שעברו ישראל בים, פתח משה בשירה, מי כמוך וגו'. מי שסיים את התורה, אמר (דברים לג) אין כאל ישורון מי כמוך, אין כאל, הרי מיכאל.

אוריאל משמאלו, כנגד דן, שהוא בצפון.
למה נקרא שמו אוריאל?
בשביל תורה נביאים וכתובים שהקב"ה מכפר עליו ומאיר להם לישראל, שנאמר: (ישעיה ס) קומי אורי כי בא אורך.
ודוד אמר: (תהלים קיח) אל ה' ויאר לנו, הרי אוריאל.
וכן הוא אומר: (מיכה ז) כי אשב בחשך ה' אור לי.

גבריאל מלפניו,
כנגד מלכות יהודה, ומשה ואהרן, שהיו במזרח.
ולמה נקרא שמו גבריאל?
ביהודה כתיב: כי יהודה גבר באחיו וגו'.
ובמשה כתיב: ויקרא אל משה.
וכתיב: (ישעיה ט) ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור, הרי גבריאל.

רפאל כנגד אפרים
ולמה נקרא שמו רפאל?
כדי לרפאות שברו של ירבעם שיצא מאפרים, שהוא במערב: (במדבר יב) אל נא רפא נא לה, הרי רפאל:

יא [אלה פקודי בני ישראל]

אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם
בעשרה מקומות נמנו ישראל:
אחד בירידתן למצרים:
(דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו'
ואחד בעלייתן: (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו'.
ואחד אחר מעשה העגל: (שם ל) כי תשא את ראש בני ישראל וגו'.
ושנים בחומש הפקודים.
אחד בדגלים.
ואחד בחילוק הארץ.
ושנים בימי שאול
: (ש"א טו) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק.
כד אינון עתירין באילין אמרייה, וכד אינון מסכינין בבזקייה.
ואחד בימי דוד: (שם ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם.

אם מספר למה מפקד ואם מפקד למה מספר?
אלא עשה שתי אנפיראות גדולה וקטנה. הקטנה הראה לדוד הגדולה לא הראה לו, לפיכך כתב את מספר מפקד.
ואחד בימי עזרא: (עזרא ב) כל הקהת כאחד ארבע רבוא וגו'.
ואחד לעתיד לבא: (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה.

יב [קיום ההבטחה לאבות]

אלה פקודי בני ישראל.
הה"ד: (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים.

והיה מספר בני ישראל.
הה"ד: (תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, מפני שהבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם ובאתה אותה הבטחה בשעה שיצאו ישראל ממצרים.

ואימתי הבטיחו הקב"ה?
כשאמר לו לצאת מבית אביו, שנאמר: (בראשית יב) לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו'. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים! כל מה שהבטחת אותי מה הנאה יש לי בהם שאין לי בנים, שנאמר: (שם טו) ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי וגו', שאברהם רואה במזל שאינו עתיד להוליד בנים.

מה עשה לו הקב"ה, באותה שעה?
אמר רבי יהודה ב"ר סימון, אמר רבי חנין, אמר רבי יוחנן:
מלמד שהעלהו הקדוש ברוך הוא למעלה מכיפת הרקיע, ואמר לו: מן אותו המזל שאתה רואה שאין אתה עתיד להוליד ממנו אני מראה לך שאתה מוליד, שנאמר: (שם) ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וגו'.

אמר רבי שמואל ב"ר יצחק:

אינו אומר הבט אלא שהוא נתון למעלה, כמה שנאמר: (תהלים פ) הבט משמים וראה.

ויאמר לו כה יהיה זרעך
מהו כה יהיה זרעך?
אמר ר' לוי, בשם ר' יוחנן:
למה הדבר דומה?
למי שיצא לדרך והלך יום הראשון ויום השני ויום השלישי עד י' ימים ולא מצא, לא עיר ולא פונדק ולא אילן ולא מים ולא בריה ואחר שהלך י' ימים צפה אילן אחד מרחוק.
אמר: שמא יש תחתיו מים?
כיון שהגיע אצלו מצאו עומד על המעין.
כיון שראה אותו נאתן ופירותיו מתוקנים וענפיו נאין ישב לו ונתקרר בצלו ואכל מן פירותיו, ושתה מן המעין, וערב לו ושבת נפשו עליו.
כיון שעמד לילך, אמר לאילן: מה לי לברכך, ומה יש לי לומר לך?
שיהא עצך נאה, נאה הוא!
שיהא צלך נאה, כבר הוא נאה!
שיהיו ענפיך נאים, נאים הם!
שיהו פירותיך מתוקין, מתוקים הם!
שיהא מעין יוצא מתחת שרשך, כבר מעין יוצא מתחת שרשך!
שתהא עומד במקום חביב, במקום חביב אתה עומד!
מה לי לברכך?
אלא כל הנטיעות העומדות ממך יהיו כמותך.
כך כשברא הקדוש ב"ה את העולם עמדו עשרים דור ולא היה בהם תועלת ולא עמד מהם צדיק, עד אחר עשרים דור צפה הקב"ה את אברהם שהיה נתון בארץ בבל, שנקראת רחוקה שנאמר: (יהושע ט) מארץ רחוקה וגו'.
ואמר הקדוש ברוך הוא: תאמר שיש בו כח לעמוד?
כיון שהשליכו אותו לכבשן האש וקידש שמו של הקב"ה ועמד בנסיונו, מיד קירבו הקדוש ברוך הוא לא"י בנה לו את הפונדק, והיה זן עוברים ושבים והיה מכניס את הבריות תחת כנפי השכינה והודיע כבודו של הקב"ה בעולם ונתן שמו על שם הקדוש ברוך הוא כמלאכים.
א"ל הקב"ה: אברהם, מה יש לי לומר לך ומה יש לי לברכך, שתהא שלם צדיק לפני או שתהא שרה אשתך צדקת לפני, צדיק אתה שרה אשתך צדקת לפני; או שיהיו כל בני ביתך צדיקים, צדיקים הם לפני.

מה יש לי לברכך?

אלא כל בנים שעתידים לעמוד ממך יהיו כמותך.

מנין שכן?
כתיב (בראשית טו) ויאמר לו כה יהיה זרעך.
את מוצא אברהם, שנתברך בכוכבים, שנאמר: הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו'.
ויצחק נתברך בחול, שנאמר: (שם כב) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו'.
ויעקב
נתברך בעפר הארץ, שנאמר: (שם כט) והיה זרעך כעפר הארץ וגו'.

ברכתו של אברהם באתה בימי משה, שכן כתיב (דברים א) ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום וגו'.
וברכתו של יעקב שנתברך כעפר הארץ באתה בימי בלעם, שכן כתיב (במדבר כג) מי מנה עפר יעקב.
וברכתו של יצחק שנתברך בחול באתה בימי הושע, שנאמר: (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
והואיל דביצחק כתיב ביה ברכת החול, היה נצרך לומר: והיה מספר בני יצחק, ואינו אומר כן, אלא והיה מספר בני ישראל.

ולמה?
אלא בשעה שיצא יעקב אבינו לילך לפדן ארם, מסר לו יצחק את ברכת החול כמה שאמר לו: (בראשית כח) ויתן לך את ברכת אברהם.

מהו את?
אמר רבי חמא בר חנינא:
כך אמר לו: ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחד.
כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן.
והרבה ארבה, רבייה לאב רבייה לבן.
וכחול אשר על שפת הים, את הברכה הזו מסר יצחק ליעקב.
לפיכך הוא אומר: והיה מספר בני ישראל כחול הים הוי (תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים.

יג [מספר בני ישראל כחול הים]

דבר אחר:
והיה מספר בני ישראל
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
והיה מספר,
הסופר כמספר התורה נתבקש להם, שכך אמר להם ע"י משה: ברוך תהיה מכל העמים.
הוי והיה מספר בני ישראל כחול הים.
משלן בעפר משלן בכוכבים.
בעולם הזה, הם משולים כעפר, מה עפר הארץ עשוי דַּיִשׁ לכל באי עולם.
כך ישראל עשוים דיש לאוה"ע, שנאמר: (מ"ב יג) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.

דבר אחר:
מה עפר הארץ אם אינו נמצא אין אדם מתקיים, אם אין עפר אין אילנות ואין תבואה.
כך אם אין ישראל, אין העולם מתקיים, שנאמר: (בראשית כב) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. בעוה"ז הם משולים כעפר, לימות המשיח הם משולים לחול הים.
מה דרכו של חול מקהה שיניו, כך ישראל, לימות המשיח מכלין כל האומות, שנאמר: (במדבר כד) וירד מיעקב וגו'.
וכתיב: (יחזקאל כה) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל.

דבר אחר:
למה משלן כחול?
מה חול אדם נוטל ממנו מלא קמצו ונותן לעיסה או לתוך התבשיל אין כל בריה יכול לטעמו, שהוא מקהה את שיניו.
כך הם ישראל כל מי שהוא בוזזן או גוזלן בעולם הזה הוא מקהה את שיניו לעתיד לבא.

למה?
שהוא קדש, שנאמר: (ירמיה ב) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם נאם ה', וכל מי שנוגע בקדשים חייב מיתה.

דבר אחר:
כחול הים
מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציאו בולים ועושין הימנו כלי זכוכית.
כך ישראל נכנסין לאור ויוצאין חיים, שנאמר: (דניאל א) עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו וגו'.
ואף לעתיד לבוא הם נכנסין לגיהנם ואוה"ע נכנסין שם ואלו הם נכנסין לתוכה ואובדים, וישראל יוצאין מתוכה בשלום, שנאמר: (ישעיה מג) כי תלך במו אש לא תכוה.

למה?
כי אני ה' אלהיך מחזיק ימינך, לכך מושלן כחול, לעתיד לבוא משלן ככוכבים.
מה הכוכבים מזהירין בכל הרקיע, כך הם מזהירין לעתיד לבוא, שנאמר: (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
למה נמשלו בכוכבים ולא בחמה ולא בלבנה?
אלא אברהם נמשל בחמה.
ויצחק בלבנה.
ויעקב בכוכבים.
לעתיד לבא החמה והלבנה בושים, שנאמר: (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. והכוכבים אינם בושים.
כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות לעתיד לבא בשביל בניהם.
אברהם בשביל ישמעאל ובני קטורה, יצחק בשביל עשו ואלופיו. והכוכבים אין להם בושה.
כך יעקב אין לו בושה שלא יבוש, שנאמר: (שם כט) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו.

למה?
כי בראותו ילדיו מעשי ידי וגו', שכולם צדיקים.
(שיר ד) כולך יפה רעיתי.

דבר אחר:
מה הכוכבים חולקין כבוד זה לזה ושלום ביניהם, שנאמר: (איוב כה) עושה שלום במרומיו. כך הם הצדיקים אוהבים זה לזה כשם שהכוכבים אינן מריבין זע"ז, כך הם הצדיקים.

דבר אחר:
מה הכוכבים אינן שולטים אלא בלילה.
כך ישראל אינן שולטים אלא בלילה, מפני עול מלכות.

דבר אחר:
מה הכוכבים יכול אחד לשרוף את כל העולם כולו.
כך
הם הצדיקים כגון: אליהו שירדה אש בדיבורו, שנאמר: (מ"ב א) אם איש האלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך ותרד אש אלהים מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו.

יד [וספור הכוכבים]

(הושע ב) אשר לא ימד ולא יספר, משהוא נותן קצבה - והיה מספר.
חוזר ואומר: אין להם קצבה, אשר לא ימד ולא יספר, אלא שהראה הקדוש ברוך הוא להושע, כשם שהראה לאברהם, ואמר לו: הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם.

מה הדבר הזה וספור הכוכבים - אם תוכל לספור.
מי שאמר וספור חוזר ואומר אם תוכל לספור?!
להודיעך, שהראה אותו תחלה במספר אחד ואח"כ שנים ואחר כך שלשה ואח"כ שנים עשר ואחר כך שבעים, ואח"כ הראה לו מזלות שאין להם מספר.

ולמה הראה אותו כך?
סימן הראה אותו, שהוא מרבה אותן.
כך בעולם הראה אותו, אחד שמתחלה הוא היה יחיד בעולם, שנאמר: (יחזקאל לג) אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה, שהוא בא לחסות תחת כנפי שמים תחלה, חזר והראה אותו שנים, אברהם ויצחק, חזר והראה אותו שלשה, אברהם יצחק ויעקב, וחזר והראה אותו שנים עשר שבטים, ואחר כך שבעים, כנגד שבעים נפש שירדו למצרים, ואח"כ הראה אותו מזלות שאין להם מספר שישראל עתידין לפרות ולרבות.
באחרונה שאין להם מספר, שנאמר: (שמות א) ובני ישראל פרו וישרצו, ואף להושע, שהראהו במספר ושלא במספר שתחלתן היו במספר וחזרו ורבו שלא במספר, לכך נאמר: אשר לא ימד ולא יספר וגו'.

דבר אחר:
בעוה"ז יש להם מספר, שנאמר: (דברים ד) ונשארתם מתי מספר וגו' אבל לעתיד לבא, בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר.

טו [זכרתי לך חסד נעוריך]

והיה במקום אשר יאמר להם וגו'
והיכן נאמר להם?
כשעשו אותו המעשה קרא אותן הקב"ה עמו של משה, שנאמר: (שמות לב) לך רד כי שחת עמך, מיד חגר משה מתניו בתפלה, שנאמר: (שם) ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו'.

משל למלך שראה את אשתו מנשקת לסריס.
אמר לשושבינה: מגרשה אני טורפה אני תלך לבית אביה!
אמר לו: למה?
שמצאתיה מנשקת לסריס.
אמר לו: עכשיו היא מעמדת לך בנים נאים וגבורים, והם יורדין עמך למלחמה.
אמר: אין הימנו תוחלת אין מוליד לי.
ועל דבר שאין הימנו הנאה אתה כועס?!
כך (שם) למה ה' יחרה אפך בעמך וגו'.
אמר לו משה: זה העגל שעשו ישראל?!
עכשיו הוא מסייעך הוא מוריד גשמים ואתה מפריח טללים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכי יש בו תוחלת?!
אמר לו משה: ואם אין בו ממש למה אתה כועס?!
למה ה' יחרה אפך בעמך וגו', למה יאמרו וגו' זכור לאברהם וגו'.
מה כתיב אחריו?
וינחם ה' על הרעה וגו' שלו הוי והיה במקום אשר יאמר להם וגו'.

דבר אחר:
והיה במקום וגו'
אמר רבי יוחנן:
מה כתיב למעלה מן הענין?
(הושע א) לך קח לך אשת זנונים וגו' וילך ויקח את גומר וגו'.
וכל הענין קרא שמו לא עמי, כי אתם לא עמי וגו', ואחר כך והיה במקום אשר יאמר להם וגו.'
מה אם בשעה שהיה כועס עליהם כך היה מחבבן, בשעה שהוא אוהבן עאכ"ו!

למה הדבר דומה?
למלך, שכעס על אשתו, אמר: מגרשה אני ואיני חס על בניה לא היא אשתי ולא אני אישה. ירד לשוק הלך לו אצל הזהבי, אמר לו: עשה לאשתי תכשיטים של זהב. הלך אוהבו ומצא לו אצל הזהבי שעשה לאשתו תכשיטים.
הלך ואמר לשכנותיה: לא שמעתן שהמלך עושה מריבה עם אשתו והוא אומר לה: מגרשה אני, עכשיו ראיתי אותו אצל הזהבי אומר לו: עשה תכשיטין לאשתי.
כך כשכעס הקב"ה על ישראל, אמר להושע: קח לך אשת זנונים וגו'. איני מבקשה, זנה תזנה הארץ וגו'. איני מרחם עליה, קרא שמה לא רוחמה. לא היא שלי ולא אני שלה, כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם.
אמר להם הושע: אומות העולם! מה אתם סבורים בשביל שאמר להם הדברים הללו: כי אתם לא עמי, שהוא כועס עליהם ראו היאך הוא אומר להם.
מה כתיב אחריו?
והיה במקום אשר יאמרו וגו'.

וכן ישעיה אומר: (ישעיה א) שמעו שמים והאזיני ארץ וגו' הוי גוי חוטא.
ומה כתיב אחריו?
(שם) לכו נא ונוכחה רחצו הזכו וגו'.

למה הדבר דומה?
לבן מלך שאמר לו אביו: לך לבית הספר. הלך לו לשוק והיה מתחיל משחק עם הנערים, ידע אביו שלא הלך לבית הספר מקללו ומשמיעו דברים רעים אח"כ אמר לו: רחוץ ידיך ובוא סועד עמי.
כך ישעיה אמר: בנים גדלתי וגו'.
ומשהוא גומר כל הענין, מהו אומר?
לכו נא ונוכחה וגו'.

וכן ירמיה הקדוש ברוך הוא אמר לו: (ירמיה א) מה אתה רואה ירמיה, ואומר מקל שקד וגו' סיר נפוח מצפון תפתח הרעה, וכל הענין.

ומה כתיב אחריו?
הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' קדש ישראל וגו'
משל למלך, שנטל אשה היה אומר: אין נאה הימנה אין משובחת הימנה אין מיושבת הימנה. נכנס שושבינה לבית ראה אותה מנוולת הבית אינה מכוונת המטות אינם מוצעות.
אמר לה שושבינה: הלואי את שומעת שהיה בעליך משבחיך לתוך השוק, אין אותו השבח מעשים הללו.
אמר השושבין: אם כשהיא מנוולת כך הוא משבחה, אלו היית מתוקנת עאכ"ו!
כך דורו של ירמיה חוטאין והוא אומר להם: (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך וגו'.
אמר להם ירמיה: אלואי אתם שומעין מה הוא אומר עליכם: הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' קדש ישראל וגו'.
אמר: אם בשעה שהם חוטאים כך הוא מחבבם כשהם עושין רצונו עאכ"ו!
אף כאן: כי אתם לא עמי וגו'.
ומה כתיב אחריו?
והיה במקום וגו'.

טז [מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה]

דבר אחר:
והיה במקום וגו'.
הה"ד (שיר ח) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו'.
ואומר: אם יתן איש את וגו'.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
בשתי אהבות הכתוב הזה מדבר.
ראשו מדבר באהבתו של ישראל, שאם יתכנסו כל אומות העולם ליטול את האהבה שבינו לבין ישראל אינן יכולין, שנאמר: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ואין מים רבים אלא אומות העולם, שנאמר: (ישעיה יז) הוי המון עמים רבים וגו'.
ונהרות לא ישטפוה,
אלו הם המלכים והשרים שלהם, כמו שנאמר: (שם ח) ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים וגו'.

וסופו מדבר באהבתו של תורה, שאם מתכנסין כל אומות העולם ואומרים: אנו מוכרים כל ממונינו ועושים את התורה והמצות.
אמר להם הקב"ה: אפילו אתם מוכרים את ממוניכם לקנות את התורה בזיון הוא עליכם (שיר ח) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.

באיזו אהבה?
באהבתו של תורה, שנאמר: (תהלים קיט) מה אהבתי תורתך וגו'.
אמרו לו: למה אין את מקבלנו?
אמר להם: שאתם חוטאים.
אמרו לו: ישראל אינם חוטאים?

אמר רבי ברכיה:
מה כתיב אחריו?
(שיר ח) אחות לנו קטנה וגו'.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: כשם שהתינוקת הזו כשהיא קטנה והיא חוטאה על אבותיה אין אבותיה מתרעמין עליה.

למה?
שהיא קטנה.
כך הם ישראל כשהם חוטאים אין הקב"ה מעלה עליהם.
תדע לך שהוא כן, שכן בימי הושע הכעיסו להקדוש ברוך הוא התחיל הקב"ה מייראן, כי בני זנונים וגו', כי היא לא אשתי וגו', קרא שמו לא עמי, כי אתם לא עמי, ועל שהוציא מפיו לשעה ולא עשה אלא בשביל להחזירן למוטב ולא יכול לסבול אפילו אחת, אלא עד שהיה במקומו חזר בו: והיה במקום וגו'

אמר רבי יצחק:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אני ראשון לטובה ואחרון לרעה.
ראשון לטובה: (הושע ב) ואמרת ללא עמי עמי אתה.
ואח"כ: והוא יאמר אלהי.

אבל ברעה, אני אחרון: (שם א) כי אתם לא עמי.
ואחר כך: ואנכי לא אהיה לכם.

אמר רבי חנינא:
בלא דעת סבורים, מה שהוא אומר: ואנכי לא אהיה לכם שהוא אומר שאינו הווה להם לאלוה לאו.
אלא מהו ואנכי לא אהיה לכם?
אע"פ שאתם לא עמי שתבקשו להפריש ממני אני לא אהיה לכם, אין דעתי משתווית עמכם, אלא בעל כרחכם תהיו עמי.
וכן הוא אומר: (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו'.

אלא
מה אני עושה לכם?
חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם.
הא למדת,
חיבתן של ישראל לפני המקום.

יז [מספר בני ישראל כחול הים]

דבר אחר:
והיה מספר בני ישראל
ר' אבין הלוי ב"ר פתח:

(עזרא ח) במספר ובמשקל לכל וגו'.

אמר רבי אבין:
כל הדברים יש להם מדה.
המים
יש להם מדה, שנאמר: (ישעיה מ) מי מדד בשעלו מים.
והשמים יש להם מדה, שנאמר: (שם) ושמים בזרת תכן.
והעפר
יש לו מדה, שנאמר: (שם) וכל בשליש עפר הארץ.
וההרים
יש להם מדה, שנאמר: (שם ) ושקל בפלס הרים.
והגבעות
יש להם מדה, שנאמר: (שם) וגבעות במאזנים.
כל הדברים יש להם מדה, שנאמר: במספר ובמשקל לכל, ומי שאין לו לא מספר ולא מדה, אלו ישראל, שאין להם מספר ומדה, שנאמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים.
מה חול הים [אין לו מדה, כך ישראל].

למה הדבר דומה?
למי שהיה יודע שלוש אומניות:
זהבי
ויוצר
וזגג
,
כל מי שהיה מחבבו היה קורא אותו בנו של זהבי.
וכל מי שהיה שונאו היה קורא אותו של זגג.

כך
היה משה, מפני שהיה אוהב את ישראל משל אותם ככוכבים, שנאמר: (דברים א) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב.
אבל בלעם שהיה שונא אותם משל אותם כעפר, שנאמר: (במדבר כג) מי מנה עפר יעקב.
אבל הושע שהיה בינוני לא אוהב ולא שונא משלן כחול, שנאמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים.

דבר אחר:
כחול הים
נמשלו ישראל בחול והאומות בסיד, שנאמר: (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שִׂיד, אם אין אתה נותן חול בסיד אין לו עמידה.
כך אם אין ישראל אין האומות יכולים לעמוד.
כך אתה מוצא אילולי יוסף היו מצריים אבודים ברעב.
וכן אילולי דניאל היו חכימי בבל אבודין.

ר' מנחמה, בשם רבי ביבי רבי חייא רבה, בשם ר' אליעזר בן יעקב:
נמשלו ישראל כחול.
מה החול הזה אתה עושה בו גומא מבערב ובשחרית אתה מוצא אותה שנתמלאה.
כך כל האלפים שחסרו ישראל בימי דוד.

אימתי נתמלאו?
בימי שלמה, שנאמר: (מלכים א ד) יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב.

ר' אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא:
כל זמן שנמנו ישראל לצורך - לא חסרו, שלא לצורך חסרו.

ואי זה זמן נמנו לצורך?
בימי משה בדגלים ובחילוק הארץ.
ושלא לצורך בימי דוד.

יח [אשר לא ימד ולא יספר]

אשר לא ימד ולא יספר
אמר רבי שמלאי:
מהו הדבר הזה: מי שהוא אומר שיש להם מספר הוא חוזר ואומר להם שאין מספר, לא ימד ולא יספר?
אלא בזמן שאין עושין רצונו של מקום יש להם מספר שאין חסרים ממנין ששים רבוא, והיה מספר.
ובזמן שהם עושין רצונו של מקום אין להם מספר, אלא אשר לא ימד ולא יספר.

דבר אחר:
אשר לא ימד ולא יספר
אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

מי שהוא אומר: והיה מספר בני ישראל, חוזר ואומר: אשר לא ימד ולא יספר.
אם אין להם מספר היאך יש להם מספר?!
כשם הוא אומר: (ויקרא כד) ויצא בן אשה הישראלית וגו'.
(יהושע ז) וילכד עכן בן כרמי וגו'.
(במדבר כה) ושם איש ישראל המוכה וגו' זמרי בן סלוא וגו'.
לאלו יש מספר אבל לצדיקים, אשר לא ימד ולא יספר.

יט [מתוך חיבתן מנאם]

אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם
בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום שהרי כתב הקב"ה חשבון ישראל ארבע פעמים: בדגלים שתי פעמים בפרט ושתי פעמים בכלל.
ועוד מנה כל דגל ודגל בכלל ופרט, להודיע כמה היו חביבין לפניו שהם היו צבאותיו ורוצה למנותן כל שעה, כאדם שיש לו סגולה חביבה עליו ביותר והוא מונה וחוזר ומונה עד כמה פעמים, כדי שידע חשבונה וישמח בה על כל מנין ומנין.
כך היה הקדוש ברוך הוא שמח בזכירת מנין ישראל, לומר: כך צבאות יש לי בעולמי שעושין רצוני ומתנחם בהם.

והלוים לא התפקדו וגו'
כשם שאומר במנין ישראל, כאשר צוה ה' את משה, ששמחה היתה לפני המקום, לפי שהלוים לא נמנו עמהם כדי שלא יכלו עמהם בגזירה.

כ [הקב"ה חס על כבודו של אהרן]

ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה
חביבין הם הדגלים לפני המקום, שהרי כתב בהן: כאשר צוה ה' את משה, כשם שכתוב במלאכת המשכן.
כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחותיו על בית אבותיו מגיד הכתוב שמיד היו ישראל זריזים לקיים דברי המקום בדגלים, ולא עכבו לעשות, ויעשו בני ישראל וגו'.

ואהרן היכן היה?
ר' יהושע ב"ר נחמיה ור' לוי בר חיתא, בשם ר' חייא בר אבא:
כיון שהלך אהרן לייחסן אמרו לו ישראל: עד שאתה מיחסנו יחס אלעזר בנך, למי הוא נושא לא לבתו של פוטיאל?!
דכתיב: (שמות ו) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה.
כיון שראה הקב"ה שהיו מזלזלין בו ישראל הקדים כבודו של אהרן לכבודו של משה.
הה"ד (במדבר ג) ואלה תולדות אהרן ומשה.