רמבן, במדבר פרק ב


(ב): איש על דגלו באתת -
כל דגל יהיה לו מפה צבועה תלוויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כעין אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך כל אחד מכיר את דגלו, לשון רש"י.

וכתב ר"א:
סימנים היו בכל דגל, וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם ומצוירים עליו דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה כי בו המשילו יעקב (בראשית מט ט), ובדגל אפרים צורת שור מטעם בכור שורו (דברים לג יז), ובדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא:

והיה אהל מועד בתוך האמצע ומחנה הלווים סביביו בתוך המחנות, כעניין שהוזכר בספר יצירה, והיכל קודש מכוון באמצע. והנה הפאות תחילתן מן המזרח כמהלך השמש, ואחריו הדרום ואחריו המערב ואחריו הצפון. ושמו דגל יהודה במזרח, כי הוא נוסע בראשונה שהוא הנגיד, כמו שציוה ה' (שופטים א ב ושם כ יח): יהודה יעלה בתחילה, וראובן בדרום לכבוד הבכורה. והנה שני הדגלים הסמוכים היו ללאה עם בכור שפחתה הנולד על ברכיה, ודגל אחד לבני רחל במערב, ודגל בני השפחות בצפון אחרונים.

ועוד ראיתי במדרש (במדב"ר ב ט):
וכשם שברא הקב"ה ארבע רוחות בעולם כך סבב לכיסאו ארבע חיות, ולמעלה מכלן כסא הכבוד, וכנגדן סדר הקב"ה הדגלים למשה. אמר לו מזרח שממנו יוצא אור לעולם יהא כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה, ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה, ועליו מטה זבולן שהוא בעל עשירות, כמה דכתיב (בראשית מט יג): זבולון לחוף ימים ישכן, כמו שנאמר (דברים לג יט): כי שפע ימים ינקו, יסעו בראשונה כמו שנאמר (מיכה ב יג): ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. דרום, טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם יהא כנגדו ראובן שהוא בעל תשובה, והתשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באין לעולם בשעה שעושין תשובה, ועליו גד שהוא בעל גבורה, ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו, ושניים יסעו, שהתשובה היא שניה לתורה. מערב, אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום, וכנגדן אפרים ומנשה ובנימן, ושכינה לעולם במערב בגבול בנימן שנאמר (דברים לג יב): לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ושלישים יסעו, נאה לתורה ולתשובה גבורה כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו. צפון, משם החשך יוצא לעולם, וכנגדו שבט דן למה שהוא החשיך העולם בע"ז שעשה ירבעם שנאמר (מ"א יב כט): ואת האחד נתן בדן, ועליו שבט אשר להאיר את החשך, שנאמר (דברים לג כד): וטובל בשמן רגלו, ועליו שבט נפתלי שהוא בעל ברכה. לאחרונה יסעו, שכל מי שעובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים.
ועוד דורשים שם כנגד ארבע מחנות המלאכים וכו' שם במדרש. היה הכל בחכמה וכבוד וגדולה לישראל, ולכך יזכיר הכתוב הכל בפרט:

(ד): וטעם וצבאו ופקודיהם - וכל הפקודים למחנה יהודה -
וכן כלם, הם דברי ה' אל משה, נמשך אל וידבר ה' אל משה ואל אהרן (פסוק א), כי לא מנאו עתה פעם אחרת, וכן טעם "אלה פקודי בני ישראל" (פסוק לב), בעבור שאמר (שם): כל פקודי המחנות לצבאותם. והזכיר כל זה, להודיע שמימי המנין ועד שנתקנו המחנות וחנו כן לדגליהם וכן נסעו לא נפקד מהם איש, וזה מעשה נס שיהיו עשרים יום שלא ימות אחד מכל העם הגדול הזה:

(יד): השנוי בשם אבי הנשיא לבני גד, בעבור כי המנהג בלשון הקדש לשנות השמות בטעם שוה, כמו זרח (להלן כו יג): וצוחר (בראשית מו י): מלשון כצמר צחר (יחזקאל כז יח). ונקרא דעואל, שידע את האל, רעואל, ששם רעיון לבו באל, כמו ולי מה יקרו רעיך אל (תהילים קלט יז), בנת לרעי מרחוק (שם פסוק ב), והיו קוראים האיש ההוא בשני שמות ולכך תזכרנו התורה בשניהם