בשבילי התנ"ך
 
רשי, במדבר פרק כ

(א) כל העדה -
עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים:
ותמת שם מרים -
למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה?
לומר לך מה קורבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת:
ותמת שם מרים -
אף היא בנשיקה מתה ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', שאינו דרך כבוד של מעלה. ובאהרן נאמר על פי ה', באלה מסעי (במדבר לג, לח):

(ב) ולא היה מים לעדה -
מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים:

(ג) ולו גוענו -
הלוואי שגוענו:
בגוע אחינו -
במיתת אחינו בדבר, למד שמיתת צמא מגונה ממנה:
בגוע -
שם דבר הוא, כמו במיתת אחינו.
ולא יתכן לפרשו כשמתו אחינו, שאם כן היה לו להינקד בגוע:

(ח) ואת בעירם -
מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל:

(י) ויקהלו וגו' -
זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:
המן הסלע הזה נוציא -
לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים, כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם המורים סרבנים, לשון יוני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה שלא נצטווינו עליו נוציא לכם מים:

(יא) פעמים -
לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא ציווה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות יז, ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו:

(יב) יען לא האמנתם בי -
גלה הכתוב שאילולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעוון שאר דור המדבר, שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כך היה עוון משה ואהרן. והלא (במדבר יא, כב) הצאן ובקר ישחט קשה מזו, אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב מפני קדוש השם:

להקדישני -
שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום, קל וחומר אנו:
לכן לא תביאו -
בשבועה, כמו (שמואל א' ג, יד) לכן נשבעתי לבית עלי, נשבע בקפיצה כדי שלא ירבו בתפילה על כך:

(יג) המה מי מריבה -
הם הנזכרים במקום אחר את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים, לכך גזרו (שמות א, כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו:
ויקדש בם -
שמתו משה ואהרן על ידם. שכשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות.
וכן הוא אומר (תהילים סח, לו) נורא אלוהים ממקדשיך.
וכן הוא אומר (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש:

(יד) אחיך ישראל -
מה ראה להזכיר כאן אחווה?
אלא אמר לו אחים אנחנו בני אברהם, שנאמר לו (בראשית טו, יג) כי גר יהיה זרעך, ועל שנינו היה אותו החוב לפורעו:
אתה ידעת את כל התלאה -
לפיכך פירש אביכם מעל אבינו (שם לו, ו) וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, מפני השטר חוב המוטל עליהם והטילו על יעקב:

(טו) וירעו לנו -
סבלנו צרות רבות:
ולאבותינו -
מכאן שהאבות מצטערים בקבר, כשפורענות באה על ישראל:

(טז) וישמע קלנו -
בברכה שברכנו אבינו (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב, שאנו צועקים ונענים:
מלאך -
זה משה מכאן שהנביאים קרואים מלאכים, ואומר (ד"ה ב' לו, טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים:

(יז) נעברה נא בארצך -
אין לך לעורר על הירושה של ארץ ישראל, כשם שלא פרעת החוב. עשה לנו עזר מעט לעבור דרך ארצך:
ולא נשתה מי באר -
מי בורות היה צריך לומר, אלא כך אמר משה: אף על פי שיש בידינו מן לאכול ובאר לשתות, לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים להנאתכם, מכאן לאכסנאי שאף על פי שיש בידו לאכול, יקנה מן החנווני כדי ליהנות את אושפיזו:

דרך המלך נלך וגו' -
אנו חוסמים את בהמתנו ולא יטו לכאן ולכאן לאכול:

(יח) פן בחרב אצא לקראתך -
אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם, אמרתם (דברים כו, ז) ונצעק אל ה' וישמע קולנו, ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

(יט) רק אין דבר -
אין שום דבר מזיקך:

(כ) וביד חזקה -
בהבטחת זקננו והידיים ידי עשו:

(כב) כל העדה -
כולם שלמים ועומדים להיכנס לארץ שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר, ואלו מאותן שכתוב בהן (דברים ד, ד) חיים כולכם היום:
הר ההר -
הר על גבי הר כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, ואף על פי שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים, שלושה נשארו בהן הר סיני לתורה והר נבו לקבורת משה והר ההר לקבורת אהרן:

(כג) על גבול ארץ אדום -
מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אומר ליהושפט (ד"ה ב' כ, לז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך:

(כה) קח את אהרן -
בדברי ניחומים.
אמור לו: אשריך שתראה כתרך נתון לבנך מה שאין אני זכאי לכך:

(כו) את בגדיו -
את בגדי כהונה גדולה הלבישהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו.
אמר לו: הכנס למערה, ונכנס. ראה מטה מוצעת ונר דלוק.
אמר לו: עלה למטה, ועלה.
פשוט ידיך, ופשט.
קמוץ פיך, וקמץ.
עצום עיניך, ועצם.
מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו (דברים לב, נ) כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שנתאווית לה:

(כז) ויעש משה -
אף על פי שהדבר קשה לו לא עכב:

(כט) ויראו כל העדה וגו' -
כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד.
אמרו: היכן הוא אהרן?
אמר להם מת.
אמרו לו: אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות?!
מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה, ראו והאמינו:

כל בית ישראל -
האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו:
כי גוע -
אומר אני שהמתרגם דהא מית טועה הוא, אלא אם כן מתרגם ויראו ואתחזיאו, שלא אמרו רבותינו ז"ל: כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד.

וכדאמר ר' אבהו (ראש השנה ג א):
דא"ר אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו ועל לשון זה נופל לשון דהא, לפי שהוא נתינת טעם למה שלמעלה הימנו. למה וייראו, לפי שהרי מת אהרן.
אבל על תרגום וחזו כל כנישתא, אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר, שהוא מגזרת שימוש אי, שמצינו אם משמש בלשון אשר, כמו:
(איוב כא ד) ואם מדוע לא תקצר רוחי.
והרבה מפורשים כזה הלשון (שם יד, ה) אם חרוצים ימיו.


הפרק הבא    הפרק הקודם