רמבן, במדבר פרק כט


(ו): הזכיר באחד לחדש השביעי מלבד עלת החדש ומנחתה -
ולא הזכיר חטאת החדש. וביום הכיפורים הזכיר מלבד חטאת הכיפורים - ולא הזכיר עולת הכיפורים.
והטעם, כי ביום הכיפורים בידוע שהעולה שציוה בכאן מלבד העולה שציוה שם, כי ביום אחד נצטוו ואינם שווים, כי שם (ויקרא טז ה): לא נצטוו ישראל אלא איל אחד לעולה ובכאן ציווה לעולה פר ואיל ושבעה כבשים, אם כן דבר ברור הוא שאלו מוספין על הנזכרים שם, אבל החטאת שהוא שווה כאן וכאן היה אפשר לטעות בו ולחשוב שהוא החטאת שהוזכר שם כי אין ביום אחד שני חטאות, ולכך הזכיר אותו ופירש בו "מלבד חטאת הכיפורים", שאותו חטאת הוא חטאת הכיפורים, כלומר החטאת פנימי שנשרף מכפר על המקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וזה חטאת חיצונה כשאר חטאות הבאים עם המוספין.

וכן ביום הבכורים לא הוצרך לומר כי מה שציוה בכאן מלבד מה שנאמר בו בפרשת המועדות, כיון שביום אחד נאמרו בו שתי הפרשיות ואינן שוות. ולא הוצרך להזכיר גם החטאת, מפני שפירש שם (ויקרא כג יח): והקרבתם על הלחם, שדבר ברור הוא שכל הנזכרים שם באין בגלל הלחם וחובה לו ואלו מוספים עליהם. אבל בראש חודש השביעי, היה במשמע שמה שנאמר (לעיל כח יא): ובראשי חודשיכם תקריבו וגו' יהיה בשאר החדשים כולם, אבל בחדש השביעי יהיה כל קרבנו הקורבן הזה שחדש בו, ועל כן הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה. וכיון שהזכיר כן, כבר למדנו שכל מה שבא בפרשת ובראשי חודשיכם היא מצווה בכל [החדשים] וגם החטאת, ולא הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה וחטאתה.