פסוק ג
עֲטָרות וְדִיבון. כָּל אַחַת מֵהֶן לְבַדָּהּ הִיא אֶרֶץ מִקְנֶה.

פסוק ו
הַאֲחֵיכֶם יָבאוּ לַמִּלְחָמָה. הַאָמְנָם תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲחֵיכֶם יִרְצוּ לָבוא לְהִלָּחֵם כְּדֵי לִכְבּשׁ.

וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פה. בַּמֶּה שֶׁכְּבָר נִכְבָּשׁ. אֵין סָפֵק שֶׁאֵינְכֶם חושְׁבִין שֶׁיַּעֲלֶה זֶה בְּיֶדְכֶם, וְאֵין זֶה אֶלָא לְהָנִיא אֶת לֵב אֲחֵיכֶם.

פסוק ז
וְלָמָּה תְנִיאוּן. הֲלא יְדַעְתֶּם כַּמָּה לָקוּ הַמְנִיאִים בַּדּור שֶׁקָּדַם.

פסוק יז
עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאנֻם. בְּעוד שֶׁלּא הֲבִיאונוּם, כְּמו "עַד לא עָשָה אֶרֶץ וְחוּצות" (משלי ח, כו), "עַד אִם כִּלּוּ" (בראשית כד, יח).

פסוק כג
הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה'. בָּזֶה תּודִיעוּ אָז שֶׁחֲטָאתֶם עַתָּה, שֶׁתּודִיעוּ שֶׁהָיְתָה כַּוָּנַתְכֶם לְהָרַע.

פסוק כה
עֲבָדֶיךָ יַעֲשׁוּ. בָּזֶה הַחֵלֶק אֲשֶׁר אָמַרְתָּ שֶׁנַּעֲבר חֲלוּצִים.

פסוק כח
וַיְצַו משֶׁה. צִוָּה שֶׁלּא יִתְּנוּ לָאֵלֶּה אֶת אֶרֶץ סִיחון וְעוג אֶלָּא אַחַר שֶׁיָּשׁוּבוּ מִכִּבּוּשׁ הָאָרֶץ, כְּאָמְרו "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ.. וְאַחַר תָּשׁוּבוּ.. וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזּאת לָכֶם" (פסוק כב), וְלא קדֶם לָכֵן. וְהֵם לא קִבְּלוּ זֶה וְאָמְרוּ "נַחְנוּ נַעֲבר חֲלוּצִים.. וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ" (פסוק לב) שֶׁתִּהְיֶה בִּרְשׁוּתֵנוּ בְּעֵת שֶׁנַּעֲבר אֶת הַיַּרְדֵּן.

פסוק לג
וַיִּתֵּן לָהֶם משֶׁה. כְּדֵי שֶׁלּא לְהִכָּנֵס בְּמַחְלקֶת הִסְכִּים משֶׁה לְדִבְרֵיהֶם.