פרק ד, כב
נשא את ראש בני גרשון. היה לו למנות תחילה את בני גרשון הבכור, ומה שרצו לתקן זה במדרש הרבתי (ו א), לומר שלפי שנמסר משא הארון אל קהת על כן מנאו תחילה לכבוד הארון, היא גופא קשיא, למה לא מסר משא הארון אל הבכור, לכבדו ביתר שאת ועוז התורה אשר לה משפט הבכורה?
והקרוב אלי לומר בזה, שרצה הקב"ה להראות שכבוד חכמים ינחלו, כדי ללמד דעת את העם שיכבדו את לומדי התורה ולקרא לקדוש ה' מכובד לקדשו בכל דבר שבקדושה, כדרך שמנה את קהת תחילה בעבור משא דבר ה' אשר אתו. ואילו היה נותן הארון לגרשון הבכור, הייתי אומר שבעבור הבכורה מנאו תחילה, ולא הייתי תולה החשיבות במשא הארון, על כן מסר הארון אל קהת, ומנאו תחילה, וידעו הכל ליתן כבוד לתורה וללומדיה. אך מדסמך בעל המדרש ענין זה לפסוק יקרה היא מפנינים (משלי ג טו), כדאיתא ברבתי, ודאי כוונתו להורות שכתר תורה הפקר לכל, ועל כן לא ניתן הארון אל הבכור, שלא יהיה תפארתו לומר, אני ראוי לכתר תורה יתר מזולתי אלא הכל שוין בה. לכך נאמר: יקרה היא מפנינים. היינו מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, כי לכתר כהונה אין זוכה כי אם מי שהוא מזרע אהרן, אבל כתר תורה הפקר לכל, והכל זוכין אליו, ויקרה היא מפנינים, מכתר מלכות שיש לו זהב ורב פנינים, ואין זוכה בו כי אם מי שהוא מזרע דוד. אבל לכתר תורה הכל זוכין, ומטעם זה דרש ברבתי, יקרה היא מפנינים מן הבכורה כמה דאת אמר וזאת לפנים בישראל, (רות ד ז). כי אל הבכורה אין זוכה כי אם מי שנולד ראשונה אבל לתורה הכל זוכין.

דבר אחר:
לכן לא ניתן משא הארון אל הבכור, שלא תזוח דעתו עליו ביותר.

ויש אומרים:
הטעם, לפי שמן קהת יצאו משה ואהרן מקבלי התורה.

גם הם. בב' תיבות אלו חתם הענין לומר שעל כל פנים יספור תחילה את בני קהת,ואחר כך יספור וימנה את בני גרשון גם הם, ואלמלא מקרא זה כתוב, היה אפשר לומר שרצונו יתברך למנות בני גרשון תחילה, כי הוא הבכור; ומה שצוה תחילה שימנה את בני קהת, לא כדי להקדימו במספר, אלא בעבור חשיבת הארון הזכירו תחילה, שכן מצינו במשכן וכליו, שבראש כל אמר, ועשו ארון עצי שיטים (שמות כה י). ואחר כך הזכיר המשכן, ובעשייתם עשה בצלאל תחילה משכן ואחר כך כלים, אם כן ודאי מה שהזכיר הארון תחילה, לא כדי להקדימו בעשייה, אלא לכבוד הארון וחשיבתו הקדימו, כך הייתי אומר שלכבוד הארון שהיה משא בני קהת, הקדים תחילה מינוי של בני קהת, אבל לעולם כשיבא משה לישא את ראשם, ימנה הבכור כבכורתו תחילה?
תלמוד לומר: נשא את ראש בני גרשון גם הם. משמע שמתחילה תשא את ראש בני קהת, ואחר כך ראש בני גרשון, כי כל גם מוסיף על ענין ראשון בא.

ונאמר לשון נשא בבני קהת ובבני גרשון, ולא בבני מררי, לפי שהיה לשניהם מעלה ביתר שאת על בני מררי, קהת מצד משא הארון, וגרשון מצד הבכורה, ועוד, שמשאו היה יותר מקודש מן משא בני מררי, שהיה הפחות שבכולם, על כן לא הזכיר אצלו לשון נשא, ובזה אתי שפיר ג"כ מה שאמר גם הם. ולא אמר גם אותם, אלא שרצה לומר הלא גם המה יש להם יתרון אשר מצדו הם ראוין לנשיאת ראש והיינו הבכורה כאמור. ומטעם זה נאמר בכל מקום למשפחותם לבית אבותם. חוץ מבני לוי שנאמר בהם פקוד את בני לוי לבית אבותם למשפחותם. (במדבר ג טו) וכאן נאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם, טעם אחד לשניהם, כי הבכורה באה לאדם מצד אבותיו, אם הוא כחו וראשית אונו, וכשבא להחליף הלוים בבכורים, הזכיר בלוים לבית אבותם, כאילו היו המה הבכורים, אשר מעלתם תלויה בבית אבותם, וכן כאן אמר נשא את ראש בני גרשון הבכור גם הם, רצה לומר, גם הם יש להם מעלה, ומה היא המעלה?
לבית אבותם, היינו הבכורה המתיחסת לבית אבותם. ואם נפשך לומר שהקדמת לבית אבותם שייך דווקא אצל הבכורים ולא אצל הלוים, אז נוכל לומר, שלכך הזכיר אצל הלוים לבית אבותם למשפחותם. להורות שימנה גם בכורי הלוים, כי סלקא דעתך אמינא, מאחר שדיו לבכור שיפקיע את עצמו מן הפדיון, לא נתנו בכורי הלוים תחת בכורי ישראל, ואם כן אין צורך למנותם בחנם, קא משמע לן פקוד את בני לוי לבית אבותם, שאפילו הבכורים שמעלתם מבית אבותם יספור וימנה, כי אע"פ שאינן בכלל פדיון הבכורות, מכל מקום הם בכלל מינוי עבודת המשכן וכליו.