רמבן, במדבר פרק ד


(ו): ונתנו עליו כסוי עור תחש [ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה] -
בעבור מעלת הארון לא היה נראה עליו כסוי עור תחש, אבל היו מכסים אותו בפרוכת שהוא המסך לו, ומכסים את שניהם במכסה עור תחש בעבור הגשמים, ופורשים על הכל בגד כליל תכלת מלמעלה שיהיה נראה עליו הבגד הנכבד שהוא כעצם השמים לטוהר (במד"ר ד יג), אבל שאר כל הכלים השולחן והמנורה והמזבחות היה נראה עליהם מלמעלה מכסה עור תחש.

ויש אומרים: כי טעם הכתוב ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה - לפרכת המסך, ונתנו עליו -
על הארון והפרוכת, כסוי עור תחש - וטעם ושמו בדיו - על כתפות הכהנים. והנכון כי "ושמו" שיתקנו אותם להיות יוצאים לשאת אותו בהם, כי היו הטבעות רחבים ויאריכו הבדים בהם כרצונם ובלבד שלא יסורו ממנו:

(ז): ולחם התמיד עליו יהיה -
על השולחן עצמו יהיה הלחם, ועליהם בגד התכלת, וישימו על הבגד הזה בשלחן כל הכלים, ואחרי כן יפרשו על הכלים והשולחן בגד תולעת שני. כי לכבוד הלחם שהוא מסודר כהלכתו יפרשו בגד תכלת, להפריש בין השולחן ולחמו ובין הכלים. והיה המכסה העליון בבגד תולעת שני שהוא מראה אדום, בעבור שהשולחן סימן לכתר מלכות שהוא במידת הדין, אבל הארון ומזבח הזהב בבגד תכלת למדה הכלולה מן הכל. ומזבח העולה בבגד ארגמן, שהוא אדום יותר מן הראשון, כי שם יזרק הדם כופר נפשם:

(טז): ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור -
יאמר שהוא פקיד על כל אלו, ושיעורו "פקודת כל המשכן ופקודת כל אשר בו".

ואמר רבי אברהם:
כי פירושו שיש לו פקידות גם במשכן ובכל כליו עם איתמר אחיו, רק לגודל מעלת אלעזר היה הוא פקיד על השמן ועל הקטורת לבדו.
ואינו נכון, כי הכתוב אומר (פסוקים כח לג): "ביד איתמר", ופירש בכאן "בקדש ובכליו", וכן אמר למעלה (ג לב): ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן פקדת שומרי משמרת הקדש, כלומר נשיא פקודת משמרת הקדש, שהם הנתונים ביד בני קהת. אבל פירוש "פקדת כל המשכן", כי פקדת שמן המאור והקטורת והמנחה ושמן המשחה ופקדת כל המשכן בקדש וכל אשר בו בכלי הקדש הכל ביד אלעזר, והם הנזכרים בכאן (פסוק טו): שאמר וכלה אהרן ובניו לכסות את הקדש ואת כל כלי הקדש.
והנה אלעזר אמרכל על שלשת הנשיאים, וגזבר למשמרת בני קהת, ואיתמר גזבר לגרשון ומררי. ומפני שלא הזכיר באלעזר "ונשא" כאמור בלווים , יראה שאינו נושא אותם, אבל הוא פקיד עליהם ונותן אותם מידו ליד בני קהת אשר יבחר בהם בזריזות וחסידות והם ישאו אותם ויחזירום לידו בהקים המשכן, וכן פקדת שומרי משמרת הקדש (לעיל ג לב), וכן ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם (להלן פסוק לב):

ועל דעת הירושלמי (שבת פ"י ה"ג): הכתוב בפירושי רש"י (שבת צב. ד"ה שכן):
שהוא נושא אותם, יהיה משא גדול, כי הקטורת שס"ה מנה (כריתות ו א): ומשה רבנו לא פטמה לחצאין, ושמן המאור לשנה שלימה רב מאד קפ"ג לוגין, ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים ישא ממנה. אבל היה אלעזר חזק ואמיץ כיעקב אבינו, וכן משה רבנו ואהרן אחיו, וקוי ה' יחליפו כח:

(כ): ולא יבאו לראות כבלע את הקדש -
כשמכניסין את הכלי לתוך נרתיקו כמו שפירש למעלה בפרשה זו, ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני, ובלוע שלו זהו כסויו, לשון רש"י. והוא דעתו של אונקלוס.

ורבותינו אמרו במסכת סנהדרין (פא ב):
שזו אזהרה על הגונב כלי שרת שחייב מיתה והקנאין פוגעין בו, שהגנבה והגזל יקראו בליעה, מלשון חיל בלע ויקיאנו (איוב כ טו), והוצאתי את בלעו מפיו (ירמיה נא מד):

ור"א אמר:
כפשוטו, שלא יבאו לראות כאשר יוסר פרכת המסך ויגלה הארון, רק אחרי כן כאשר יכוסה יבאו לשאת אותו. ויהיה "כבלע את הקדש", כאשר יוסר הבנין מעל הארון שהוא הקדש, מלשון בלע ה' ולא חמל (איכה ב ב), יחד סביב ותבלעני (איוב י ח). והנה הלווים מוזהרים שלא יגעו אל ארון הקדש ומתו רק בבדים ישאוהו, ועוד יזהירם שלא יבאו לראות כלל הסרת הבנין בעוד שיוריד אהרן את הפרכת, כעניין כי ראו בארון ה' (ש"א ו יט).
ויפה אמר.

אבל ע"ד האמת טעם הכתוב,
כי בעבור היות כבוד יושב הכרובים שם הוזהרו הלווים שלא יהרסו לראות את ה' עד שיורידו הכהנים את הפרכת, כי אז תראה הכבוד בחביון עזו, וישוב אל מקומו הראשון לקדש הקדשים, ויהיה כבלע את הקדש כפשוטו. והמשכיל יבין:

פרשת נשא

(כו): ואת כל אשר יעשה להם -
כתרגומו:
ית כל דיתמסר להון, לבני גרשון, לשון רש"י.
ואם כן יהיה "יעשה" כמו ואיש במעון ומעשהו בכרמל (ש"א כה ב), נכסיו אשר הוא עושה בהן.
והנכון יותר, "כל אשר יעשה להם" למשכן ולמזבח, כי כלים רבים להם:

(כז): על פי אהרן ובניו תהיה כל עבדת בני הגרשני -
ואי זה מן הבנים ממונה עליהם, איתמר, לשון רש"י.
ואינו נכון, כי למה יזכיר אהרן. אבל פירוש "על פי אהרן ובניו תהיה", שתהיה עבודתם על פיהם, הם ימנו בני הגרשוני על עבודתם, יאמרו פלוני מבני גרשון יהיה גזבר על עניין כך ויהיה משורר או שוער כך וישא מן היריעות כך, וגם במסע לא יפרקו ולא יטענו עד שיצוו אותם אהרן ובניו. והנה כולם צריכין לפקידה שהוא המנוי. ואלעזר אמרכל על כל שלשת הנשיאים, ואיתמר גזבר על גרשון ומררי.

ואמר ופקדתם עליהם במשמרת -
כי משה יהיה עימהם בעת המנוי כאשר יפקידו אליהם המשמרות, אבל ביד איתמר תהיה משמרתם, שכל אחד יחזיר כליו לידו בחנות המשכן ויאמר לו הרי לפניך כלים המסורים בידי:

(לב): ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדתם ומיתריהם -
של עמודים, שהרי יתדות ומיתרי קלעים במשא בני גרשון היו. ויתידות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה שלא יגביהם הרוח, ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים לשפתם העליונה בכלונסות וקונדסין, כמו ששנינו במלאכת המשכן, לשון רש"י.

ואיני יודע מה יעשו יתדות בעמודים. ועוד מה נשתנו יתדות של עמודים משאר היתדות שאלו לבני גרשון ואלו לבני מררי:
ולא מצאתי במשנת מלאכת המשכן שיהיו יתדות לעמודים.

אלא כך שנו שם (פרק ה):
היה מחבר את הקונדסין במיתרים ובעמודים ומחברן בתוך יתדות של האהל, וכשם שהיו יתדות למשכן כך היו יתדות לחצר, שנאמר (שמות כז יט): לכל כלי המשכן בכל עבודתו וכל יתדותיו וכל יתדות החצר (סביב): נחשת. זה לשון הברייתא.
ולא נשנה שם שיהו יתדות לעמודים.

אבל נפרש, כי יתדות ומיתרים של קלעי החצר היו ביד בני מררי, ומיתרים ויתדות של משכן והאהל הם שהיו ביד בני גרשון, כי "ואת מיתריהם ואת כל כלי עבודתם" (בפסוק כו): כינוי ליריעות המשכן ולאהל מועד הנזכרים בראש הפסוק (בפסוק כה), לא לחצר. וכן אמר למעלה (ג כו): "ואת מיתריו", שהוא רמז למשכן הנזכר (שם פסוק כה): לא לקלעי החצר. ודומה לזה, אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו (להלן יח ג), על "שבט אביך" הרחוק, לא על "בניך" הקרוב. וכן ופדויו מבן חדש תפדה (שם פסוק טז): שב אל בכור האדם, לא אל בכור הבהמה הטמאה, וכן רבים:

אבל לפי לשון הברייתא נראה לי, שלא היו בני גרשון נושאים אלא בגדים לא נחושת ועצים כלל, והוא ששנינו (שם פרק יג): בני גרשון היו ממונים במערב והם ממונים על כלי הארוג. ואם כן יהיה פירוש "ויתדותם" של המשכן ושל עמודי החצר, "ומיתריהם" של עמודי החצר בלבד. וכן אמר למעלה (ג לו): קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו וכל כליו וכל עבודתו, ויכלול יתדותיו. ולכך יזכיר מיתרים בשניהם, ולא יזכיר יתדות רק בבני מררי:

וטעם ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם -
שיפקיד ביד כל איש במספר שמות לגולגלותם כלי משאם, יאמר איש פלוני ישא מן הקרשים כך במספר, ופלוני מן הבריחים או העמודים כך במספר, לא שיצווה בני מררי בכללם ישאו כל הקרשים והאדנים והעמודים. והזכיר זה תחלה בבני מררי, בעבור כובד משאם אולי יקל כל אחד ממשאו ויטיל על חברו. והוא הדין גם בבני קהת וגרשון:

(מט): ופקדיו אשר ציווה ה' את משה -
מסורת ה' כתיבין אשר וסבירין כאשר, ואותן הפקודים היו במצוה מבן שלשים ועד בן חמשים, לשון רש"י.
ואם כן יהיה "ופקודיו" כינוי למשה:

אבל ר"א פירש:
כי "איש איש" על גרשון קהת ומררי, שמינה משה לכל אחד משלשתם על עבודתו ועל משאו כאשר הזכיר למעלה, וזה טעם "ופקודיו", של כל איש ואיש הנזכר.

ויתכן שיהיה "אשר צוה" כפשוטו, יאמר שמינה שלשת האחים האלה כל אחד על עבודתו ועל משאו כמו שמפורש למעלה, ופקודיו של כל אחד מהם אשר ציווה ה' את משה לפקוד אותם לגולגלותם מינה על עבודתו ועל משאו. הזכיר שמינה אותם למשפחותם, ומינה היחידים לגולגלותם כל אחד על עבודתו ועל משאו. וכן הדין שאין בן לוי רשאי לעשות במלאכת חברו ולא לסייעו בה.

כמו שאמרו (ספרי קרח ט):
וכבר בקש רבי יהושע בן חנניה לסייע את רבי יוחנן בן גודגדה בהגפת דלתות, אמר לו חזור לאחוריך, שכבר אתה מתחייב מיתה, שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים