בשבילי התנ"ך
 


ספרי לנשא פרק ז
פיסקא מד
[ז, א]
ויהי ביום כלות משה -
מגיד הכתוב שכל שבעה ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן ובכל בוקר ובוקר משחו ופרקו ואותו היום העמידו משחו ולא פרקו.

ורבי יוסי בר' יהודה אומר:
אף שבשמיני משחו ופרקו, שנאמר:
ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן
(שמות מ'),
נמצינו למדים:
שבעשרים ושלשה באדר התחילו אהרון ובניו המשכן וכל הכלים לימשח.
בראש חודש הוקם המשכן,
בשני נשרפה פרה,
בשלישי הזה ממנו תחת הזאה שנייה גילחו.
בו ביום שרתה שכינה בבית, שנאמר:
ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד
(שמות מ').
בו ביום הקריבו נשיאים את קרבנם, שנאמר:
ויהי המקריב ביום הראשון,
שאין תלמוד לומר ראשון אלא ראשון לכל ימות השנה.
בו ביום ירדה אש מן השמים ואכלה את הקרבנות, שנאמר:
ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם על המזבח את העולה ואת השלמים
(ויקרא ט).
בו ביום הקריבו בני אהרן אש זרה, שנאמר:
ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהו
וימותו לפני ה'

מתתם לפני ה' ונפילתם בחוץ.
כיצד יצאו?

ר' יוסי אומר:
המלאך מדדן מתים עד שיצאו ונפלו בעזרה,
שנאמר:
ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש
(שם י).
מאת פני ה' לא נאמר אלא
מאת פני הקודש.

רבי ישמעאל אומר:
דבר למד מעניינו, שנאמר:
וימותו לפני ה',
מיתתם לפנים ונפילתם לפנים.
כיצד יצאו?
גררום בחכי ברזל.

וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו -
שומע אני ראשון ראשון שנמשח היה קדוש?
תלמוד לומר:
וימשחם ויקדש אותם,
מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולם.

וימשחם -
מבפנים ומבחוץ.

רבי יאשיה אומר:
מדת הלח נמשחו מבפנים ונמשחו מבחוץ, מידת היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ.

ר' יונתן אומר:
מידת הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ, ומידת היבש לא נמשחו לא מבפנים ולא מבחוץ. תדע לך שאין מקודשות, שנאמר:
ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שני עשרונים.

הא אימתי הן לה'?
לאחר שנאפו.

רבי אומר:
וימשחם ויקדש אותם -
למה נאמר?
והלא כבר נאמר:
וימשח אותו ויקדש אותו
, ומה תלמוד לומר
: וימשחם ויקדש אותם?

מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא.
(סליק פיסקא).

פיסקא מה
[ז, ב]
ויקריבו נשיאי ישראל -
שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו?
תלמוד לומר:
ראשי בית אבותם
ולא ראשי בית אבותם בלבד, אלא אף נשיאי שבטים נשיאים בני נשיאים.

הם נשיאי המטות -
הם שהיו ממונים עליהם במצרים, שנאמר:
ויכו שוטרי בני ישראל.

[ז, ג]
שש עגלות צב -
אין צב אלא מטוקסין שלא היו מחוסרים כלום.

רבי אומר:
אין צב אלא מחופים, וכמנסקי פסקאות היו מחופים ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר:
והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים ברכב בצבים ובפרדים ובכרכרות
(ישעיה ס"ו).

שש עגלות צב -
שומע אני עגלה כל אחת ואחת?
תלמוד לומר:
עגלה על שני הנשיאים.
שומע אני שור על שני הנשיאים?
תלמוד לומר:
ושור לאחד.

ויקריבו אותם לפני המשכן -
באו ועמדו לפני המשכן ולא קיבל משה מהן עד שנאמר לו מפי הקודש קח מאתם, הא הסכימה דעתן לדעת עליונה.

רבי נתן אומר:
וכי מה ראו נשיאים להתנדב לכתחילה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה?
אלא כך אמרו נשיאים: יתנדבו ישראל מה שמתנדבים, ומה שמחסרים אנו משלימים, כיון שראו נשיאים שהשלימו ציבור את הכל, שנאמר:
והמלאכה הייתה דים
(שמות ל"ו).
אמרו הנשיאים: מה עלינו לעשות?
והנשיאים הביאו את אבני השוהם
(שם) לכך התנדבו בו תחילה.
(סליק פיסקא).

פיסקא מו
[ז, ו]
ויקח משה את עגלת צב ואת הבקר -
הרי משה נוטלם ומחלקן לפי דעתם.

[ז, ז-ח]
את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשם ואת ארבעת עגלות ואת שמונת הבקר נתן
לבני מררי -

לפי שהם שישה עשר לאלעזר ושמונה לאיתמר, שנאמר:
וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגבורים מבני איתמר ויחלקום מבני אלעזר ראשים לבית אבות שישה עשר ומבני איתמר לבית אבותם שמונה לבית אבותם שמונה ויחלקום בגרלות אלה עם אלה ויכתבם שמעיה הסופר בן נתנאל מן הלוים לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר
(דה"י אחד כ"ד):

[ז, ט]
ולבני קהת לא נתן וגו' -
ר' נתן אומר:

מיכן נתעלם מעיני דוד שלא נשאו לוים את הארון אלא בעגלה, שנאמר:
וירכיבו את ארון האלהים אל העגלה חדשה
ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל ויחר אף לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא
(שמואל ב' ו').
אמר לו: אחיתופל לדוד: לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון אלא בכתף, שנאמר:
ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו,
הרי דוד משלחו ומעלו בכתף, שנאמר:
ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים והלוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה אליאב ואבינדב ויאמר להם אתם ראשי האבות לכהנים וללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון אלהי ישראל כי למבראשונה לא אותם פרץ ה' ויתקדשו הכהנים והלוים ויעלו את ארון אלהי ישראל אשר ציווה משה עבד ה' בכתף ובמוטות עליהם
(דה"י אחד ט"ו).
ואלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר ציוהו ה' אלהי ישראל
(דה"י אחד כ"ד יא).
והיכן צוהו?
ולבני קהת לא נתן,
הא לא חידשו לוים כלום, אלא הכל מפי משה ומשה מפי הגבורה.
(סליק פיסקא).

פיסקא מז
[ז, י]
ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח -
מגיד הכתוב שכשם שהתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן, כך התנדבו לחנוכת המזבח.

ויקריבו הנשיאים -
באו ועמדו לפני המזבח ולא קיבל משה עד שנאמר לו מפי הקודש: יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח, ועדין לא היה יודע משה כיצד יקריבו אם למסעות אם לתולדות, עד שנאמר: לא מפי הב"ה: יקריבו למסעות, ועדין לא היה יודע משה כיצד יקריבו נשיאים אם כולן כאחד או כל אחד ואחד יומו, עד שנאמר לו מפי הקודש יקריבו כל אחד ואחד יומו, שנאמר:
נשיא אחד נשיא אחד ליום.

[נשיא אחד ליום] -
לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחילה, לא יאמר הואיל והקרבתי תחילה אקריב עם כל אחד ואחד יומו, לכך נאמר
נשיא אחד ליום.

(סליק פיסקא).

פיסקא מח

[ז, יב]
ויהי המקריב ביום הראשון -
שאין תלמוד לומר
ראשון,
אלא ראשון לכל ימות השנה.

נחשון בן עמינדב למטה יהודה -
יחסו הכתוב על שם שבטו או שגבה משבטו והביא?
תלמוד לומר:
זה קרבן נחשון בן עמינדב,
משלו הביא, ולא שגבה משבטו והביא, הא מה תלמוד לומר:
נחשון בן עמינדב למטה יהודה?

יחסו הכתוב ע"ש שבטו.
(סליק פיסקא).

פיסקא מט
[ז, יג]
קרבנו קערת כסף אחת -
מגיד שלא נעשו מתחילה אלא על שם קרבנות.

מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש -
אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקודש, קערה מנין?
תלמוד לומר:
שניהם,
מה זה בשקל הקודש אף זה בשקל הקודש.

ר' חנניה בן אחי רבי יהושע אומר:
אין צריך, שהרי כבר נאמר:
כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקודש,
ומה תלמוד לומר
שניהם ומלאים,
לפי שהוא אומר:
שלושים ומאה משקלה,
שומע אני הואיל ולא שוה לו במשקל לא תשוה לו במדה.
ומה הפרש בין
קערה למזרק?

קערה -
גילדה עבה.
מזרק -
גילדו דק.

שניהם מלאים סולת -
מן הנדבה.

[ז, יד]
כף אחת -
שעושה מה שבתוכה אחת.

עשרה זהב -
היא של זהב ומשקלה של כסף.
או היא של כסף ומשקלה של זהב?
תלמוד לומר:
כל זהב הכפות עשרים ומאה
הא אין עליך לומר כלשון ראשון, היא של זהב ומשקלה של כסף.

מלאה קטורת -
זו קטורת נדבה.
(סליק פיסקא):

פיסקא נ
[ז, טו]
פר אחד בן בקר -
שלא היה בעדרו כמוהו.

איל אחד -
שלא היה בעדרו כמוהו.

כבש בן שנתו לעולה -
מגיד שכולם כשרים לעולה.
או כבש שנתפרש בו כשר לעולה ושאר כולם לא הוכשרו?
תלמוד לומר:
פר אחד איל אחד
, מגיד שכולם כשרים לעולה.
(סליק פיסקא).

פיסקא נא
[ז, טז]
ושעיר עזים אחד -
לכפר על קבר התהום.

[ז, יז]
ולזבח השלמים בקר שנים -
מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים.
או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים, ושאר כולם לא הוכשרו לזבח השלמים?
תלמוד לומר:
לזבח השלמים,
מגיד שכולן כשרו לזבח השלמים.

זה קרבן נחשון -
משלו הביא ולא שגבה מן שבטו והביא.

זה קרבן -
זה מביא חטאת של חטא ואין היחיד מביא חטאת של חטאת של חטא, זה דוחה את השבת ואת הטומאה, ואין היחיד דוחה את השבת ואת הטומאה.
(סליק פיסקא).

פיסקא נב
ביום השני הקריב נתנאל בן צוער -
הקרב את קרבנו מה תלמוד לומר?
לפי שבא ראובן ועירער אמר דיי שקדמני יהודה למסעות אקריב אני לתולדות, נזף בו משה ואמר לו מפי הקודש להקריב למסעות, שנאמר:
הקריב,
אין הקריב שנאמר לו מפי הקודש הקריב למסעות.

נשיא יששכר -
לפי שזכה נתנאל בבינה העלה עליו הכתוב כאלו הקריב תחילה.

אבא חנין אומר משום ר' אליעזר:
לפי שזכה נתנאל בעיצה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה, וזכה שניתן בינה בחלקו שנאמר:
ומבני יששכר יודעי בינה לעתים
(ד"ה אחד י"ב).
ואומר:
ושרי ביששכר עם דבורה ויששכר כן ברק בעמק
(שופטים ה').
וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים שנאמר:
לישוב משפחת הישובי
(במדבר כ"ו), ואין ישוב אלא בית דין, שנאמר:
ויבואו אליך כמביא עם וישובו לפניך עמי
(יחזקאל ל"ג).
ואומר:
ויעקב איש תם יושב אהלים
(בראשית כ"ה).
לזבולון אמר:
שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך
(דברים ל"ג).
(סליק פיסקא).

פיסקא נג
[ז, פד]
זאת חנוכת המזבח -
ביום שנמשח בו ביום הקריב.
אתה אומר ביום שנמשח בו ביום הקריב, או אינו אלא אחרי המשח אותו לאחר זמן היה הצווי?
כשהוא אומר:
כאשר ציווה ה' לתת להם ביום משחו אותם
(ויקרא ז'), הא למדנו שביום שנמשח היה הצווי.
הא מה תלמוד לומר
ביום המשח אותו?
בו ביום הקריב.

מאת נשיאי ישראל -
מגיד שכשם ששוו כולם בעצה, כך השוו כולם בברכות.

קערות כסף שתים עשרה -
הן הן שנתערבו ולא אירע בהם פסול.
(סליק פיסקא).

פיסקא נד
[ז, פה]
שלשים ומאה הקערה האחת -
למה נאמר?
לפי שנאמר:
קרבנו קערת כסף אחת
, אין לי אלא מזרק אחד שנתפרש בו בשקל הקודש, קערה מנין?
תלמוד לומר:
כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקודש.
ללמדך שלא ככלי בית עולמים כלי הדיוט שקלן אחד ואחד וחזר ושקלם אחד אחד, או ריבה או מיעט אבל אלו לא ריבה ולא מיעט.

רבי נתן אומר:
כלי בית עולמים שקלםכולם חזר ועשאן סימון חזר ועשאחד כלים לא ריבה ולא מיעט.
(סליק פיסקא).

פיסקא נה
[ז, פו]
כפות זהב שתים עשרה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
כף אחת עשרה זהב הוא של זהב ומשקלה של כסף,
אתה אומר הוא של זהב ומשקלה של כסף, או היא של כסף ומשקלה של זהב?
תלמוד לומר:
כל זהב הכפות עשרים ומאה,
הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, היא של זהב ומשקלה של כסף, מעלים על כל אחד שהקריב כפות זהב, הן הן שהתברכו ולא אירע בהן פסול.
(סליק פיסקא).

פיסקא נו
[ז, פז]
כל הבקר לעולה שנים עשר פרים -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר
פר אחד בן בקר,
ללמד שכולם כשרו לעולה.
או כבש שנתפרש בו כשר לעולה, וכולם לא כשרו לעולה?
תלמוד לומר:
פר אחד,
מגיד שכולם כשרו למעלה. מעלים על כל אחד ואחד שהקריב שנים עשר פרים.

אילים שנים עשר -
הם הם שנתנדבו ולא אירע בהם פסול.

זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו -
לענין שאמרנו.
(סליק פיסקא).

פיסקא נז
[ז, פח]
וכל בקר זבח השלמים -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר
ולזבח השלמים בקר שנים,
מלמד שכולם כשרו לזבח שלמים.
או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים ושאר לא הוכשרו לזבח השלמים?
תלמוד לומר:
ולזבח השלמים,
מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים, שמעלים על כל אחד אחד שהקריב עשרים וארבעה פרים, הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול.

זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו -
לענין שאמרנו.
(סליק פיסקא).

פיסקא נח
[ז, פט]
ובבוא משה אל אהל מועד -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר
(ויקרא א'), שומע אני מאהל מועד ממש?
תלמוד לומר:
ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת
(שמות כ"ה).
אי אפשר לומר
מאהל מועד
שכבר נאמר
מעל הכפורת,

ואי אפשר לומר
מעל הכפורת
שכבר נאמר
מאהל מועד,
כיצד יתקימו שני כתובים?

זו מדה בתורה:

ב' כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה על זה, יתקיימו במקומם עד שיבא כתוב אחד ויכריע ביניהם.
ומה תלמוד לומר:
ובבא משה אל אהל מועד?
מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל מועד והקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים.

רבי יהודה בן בתירא אומר:
הרי שלושה עשר מיעוטים מיעט אהרון מכל דברות שבתורה:
ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וידבר אליו, ונועדתי לך שם ודברתי אתך
(שמות כ"ה)
אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם
(שם כ"ט)
ביום צוותו
(ויקרא ב')
את אשר יצוה
(שמות ל"ד)
את כל אשר אצוה אליך
(שם כה)
ואחת במצרים
ואחת בסיני
ואחת באהל מועד,
הרי י"ג מיעוטים מיעט אהרן מכולם.

וישמע את הקול -
שומע אני קול נמוך?
תלמוד לומר:
את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם.
(דברים ה').
כתוב אחד אומר:
ויהי קולות וברקים
(שמות י"ט).
וכתוב אחד אומר:
קול דממה דקה
(מלכ"א י"ט).
כיצד יתקיימו שני כתובים?
כשהקב"ה מדבר הכל שותקים, שנאמר:
דומו יושבי אי סוחר ציון עובר ים מלאוך
(ישעיה כ"ג) ואומר:
וידום אהרן
(ויקרא י') דברי רבי יאשיה.

רבי יונתן אומר:
כתוב אחד אומר:
קול גדול ולא יסף
(דברים ה).
וכתוב אחד אומר:
ואחר האש קול דממה דקה
(מלכ"א י"ט).
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
כשהקדוש מדבר בקול גדול ומלאכי השרת בקול נמוך, שנאמר:
לא יחשו המזכירים את ה' אל דומי לכם
(ישעיה ס"ב).
ואומר:
אל תתנו דומי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ
(שם).
(סליק פיסקא).

הפרק הבא    הפרק הקודם