רשי, במדבר פרק ז

(א) ויהי ביום כלות משה -
כלת כתיב, יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה:
כלות משה -
בצלאל ואהליאב וכל חכם לב עשו את המשכן, ותלאו הכתוב במשה, לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר כמו שהראהו בהר להורות לעושי המלאכה, ולא טעה בתבנית אחת וכן מצינו בדוד לפי שמסר נפשו על בנין בית המקדש, שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וגו' (תהילים קלב, א - ב), לפיכך נקרא על שמו, שנאמר ראה ביתך דוד (מלכים א' יב, טז):
ביום כלות משה להקים -
ולא נאמר ביום הקים מלמד שכל שבעת ימי המילואים היה משה מעמידו ומפרקו ובאותו היום העמידו ולא פרקו, לכך נאמר ביום כלות משה להקים, אותו היום כלו הקמותיו וראש חדש ניסן היה, בשני נשרפה הפרה, בשלישי הזו הזיה ראשונה, ובשביעי גלחו:

(ב) הם נשיאי המטת -
שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו מוכים עליהם, שנאמר (שמות ה, יד) ויכו שוטרי בני ישראל וגו':
הם העומדים על הפקודים -
שעמדו עם משה ואהרן כשמנו את ישראל, שנאמר (במדבר א, ד) ואתכם יהיו וגו':

(ג) שש עגלת צב -
אין צב אלא מחופים וכן (ישעיה סו, כ) בצבים ובפרדים, עגלות מכוסות קרויות צבים:
ויקריבו אותם לפני המשכן -
שלא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי המקום.
אמר רבי נתן: מה ראו הנשיאים להתנדב כאן בתחילה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחילה?
אלא כך אמרו הנשיאים יתנדבו צבור מה שיתנדבו, ומה שמחסרין אנו משלימין, כיון שראו שהשלימו צבור את הכל, שנאמר (שמות לו, ז) והמלאכה הייתה דים, אמרו מעתה מה לנו לעשות?
הביאו את אבני השוהם והמילואים לאפוד ולחשן, לכך התנדבו כאן תחילה:

(ז) כפי עבודתם -
שהיה משא בני גרשון קל משל מררי, שהיו נושאים הקרשים והעמודים והאדנים:

(ט) כי עבדת הקדש עליהם -
משא דבר הקדושה הארון והשולחן וגו', לפיכך בכתף יישאו:

(י) ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח -
לאחר שהתנדבו העגלות והבקר לשאת המשכן, נשאם לבם להתנדב קורבנות המזבח לחנכו:
ויקריבו הנשיאים את קורבנם לפני המזבח -
כי לא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה:

(יא) יקריבו את קורבנם לחנוכת המזבח -
ועדיין לא היה יודע משה האיך יקריבו, אם כסדר תולדותם, אם כסדר המסעות, עד שנאמר לו מפי הקב"ה יקריבו למסעות, איש יומו:

(יב) ביום הראשון -
אותו היום נטל עשר עטרות, ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים וכו', כדאיתא בסדר עולם:

למטה יהודה -
יחסו הכתוב על שבטו, ולא שגבה משבטו והקריב.
או אינו אומר למטה יהודה אלא שגבה משבטו והביא?
תלמוד לומר: זה קרבן נחשון, משלו הביא:

(יג) שניהם מלאים סלת -
למנחת נדיבה:

(יד) עשרה זהב -
כתרגומו:
משקל עשר שקלי הקדש היה בה:
מלאה קטרת -
לא מצינו קטורת ליחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והוראת שעה הייתה:

(טו) פר אחד -
מיוחד שבעדרו:

(טז) שעיר עזים אחד לחטאת -
לכפר על קבר התהום וטומאת ספק:

(יח - יט) הקריב נתנאל בן צוער - הקרב את קרבנו -
מה תלמוד לומר הקריב בשבטו של יששכר, מה שלא נאמר בכל השבטים?
לפי שבא ראובן וערער ואמר די שקדמני יהודה אחי, אקריב אני אחריו. אמר לו משה מפי הגבורה נאמר לי שיקריבו כסדר מסען לדגליהם.
לכך אמר הקרב את קרבנו, והוא חסר יו"ד, שהוא משמע הקרב, לשון צווי, שמפי הגבורה נצטווה הקרב.
ומהו הקריב הקרב שני פעמים?
שבשביל שני דברים זכה להקריב שני לשבטים:
אחת שהיו יודעים בתורה, שנאמר (ד"ה א' יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קורבנות הללו.
וביסודו של ר' משה הדרשן מצאתי אמר רבי פנחס בן יאיר: נתנאל בן צוער השיאן עצה זו:

קערת כסף -
מניין אותיותיו בגימטריה תתק"ל כנגד שנותיו של אדם הראשון:
שלשים ומאה משקלה -
על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלשים שנה היה, שנאמר (בראשית ה, ג) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו וגו':
מזרק אחד כסף -
בגימטריה תק"כ, על שם נח שהעמיד תולדות בן ת"ק שנה, ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו, כמו שפירשתי אצל (בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, לפיכך נאמר מזרק אחד כסף ולא נאמר מזרק כסף אחד, כמו שנאמר בקערה, לומר שאף אותיות של אחד מצטרפות למניין:
שבעים שקל -
כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו:

(כ) כף אחת -
כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה:
עשרה זהב -
כנגד עשרת הדברות:
מלאה קטרת -
גימטריה של קטורת תרי"ג מצות, ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק:

(כא) פר אחד -
כנגד אברהם, שנאמר בו (בראשית יח, ז) ויקח בן בקר:
איל אחד -
כנגד יצחק (שם כב, יג) ויקח את האיל וגו':
כבש אחד -
כנגד יעקב (שם ל, מ) והכשבים הפריד יעקב:

(כב) שעיר עזים -
לכפר על מכירת יוסף, שנאמר בו (שם לז, לא) וישחטו שעיר עזים:

(כג) ולזבח השלמים בקר שנים -
כנגד משה ואהרן, שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים:
אילם עתדים כבשים -
שלושה מינים:
כנגד כוהנים ולווים וישראלים,
וכנגד תורה נביאים וכתובים.
שלוש חמשיות כנגד חמישה חומשין,
וחמשת הדברות הכתובין על לוח אחד, וחמשה הכתובין על השני.
עד כאן מיסודו של ר' משה הדרשן:

(כד) ביום השלישי נשיא וגו' -
ביום השלישי היה נשיא המקריב לבני זבולון, וכן כולם, אבל בנתנאל שנאמר בו הקריב נתנאל, נופל אחריו הלשון לומר נשיא יששכר, לפי שכבר הזכיר שמו והקרבתו, ובשאר שלא נאמר בהן הקריב, נופל עליהן לשון זה נשיא לבני פלוני, אותו היום היה הנשיא המקריב לשבט פלוני:

(פד) ביום המשח אותו -
בו ביום שנמשח הקריב.
ומה אני מקיים אחרי המשח?
שנמשח תחלה ואחר כך הקריב.
או אחרי המשח לאחר זמן?
ולא בא ללמד ביום המשח אלא לומר שנמשח ביום, כשהוא אומר (ויקרא ז, לו) ביום משחו אותם, למדנו שנמשח ביום.
ומה תלמוד לומר ביום המשח אותו?
ביום שנמשח הקריב:
קערת כסף שתים עשרה -
הם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול:

(פה) שלשים ומאה הקערה האחת וגו' -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר שלשים ומאה משקלה, ולא פירש באיזו שקל, לכך חזר ושנאה כאן, וכלל בכולן כל כסף הכלים בשקל הקדש:
כל כסף הכלים וגו' -
למדך שהיו כלי המקדש מכוונים במשקלן, שוקלן אחד אחד ושוקלן כולן כאחד, לא ריבה ולא מיעט:

(פו) כפות זהב שתים עשרה -
למה נאמר?
לפי שנאמר כף אחת עשרה זהב, היא של זהב, ומשקלה עשרה שקלים של כסף.
או אינו אלא כף אחת של כסף ומשקלה עשרה שקלי זהב, ושקלי זהב אין משקלם שוה לשל כסף?
תלמוד לומר: כפות זהב, של זהב היו:

(פט) ובבא משה -
שני כתובים המכחישים זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהם.
כתוב אחד אומר (ויקרא א, א) וידבר ה' אליו מאהל מועד, והוא חוץ לפרכת.
וכתוב אחד אומר (שמות כה, כב) ודברתי אתך מעל הכפרת.
בא זה והכריע ביניהם, משה בא אל אהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפרת:

מבין שני הכרובים -
הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד:
וישמע את הקול -
יכול קול נמוך?
תלמוד לומר: את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני, וכשמגיע לפתח היה נפסק, ולא היה יוצא חוץ לאהל:
מדבר -
כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו:
וידבר אליו -
למעט את אהרן מן הדברות.