ראב"ע ראה פרק יד

[יד, א]
תתגודדו -
כטעם ושרט לנפש מגזרה: על כל ידים גדודות.

ולא תשימו קרחה -
כמשפט הגוים עד היום הזה.

וטעם בנים
אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו כן תעשו גם אתם, כי עם קדוש אתה - ואינך כשאר כל הגוים על כן לא תעשה כמעשיהם.

וטעם הסמך פרשת לא תאכל כל תועבה –
כי אתה עם קדוש בלב ובפה ותהיו מובדלים מן העמים, וכל רואיכם יכירו אתכם כי לא תקרחו על מת ולא תאכלו כל חי, ואם אתה עם קדוש אין ראוי שתאכל טמא ותטמא הנפש.

[יד, ג]
כל תועבה -
כל דבר שהוא נתעב לנפש הטהורה, כמו שרץ הארץ:

[יד, ד]
שור שה כשבים -
חסר וי"ו שה מן כבש או עז:

[יד, ה]
איל וצבי -
ידועים, והחמשה האחרים צריכים לקבלה.

[יד, ח]
ולא גרה -
תחסר מלת יגר דרך קצרה או מלת לו.

[יד, ט]
סנפיר וקשקשת -
פירשתי.

[יד, יא]
כל צפור טהורה תאכלו -
הנה צפור שם כלל ותור וגוזל על השני מינין, שהם תחת צפור.
וכן: דיה ואיה תחת דאה, כי עתה הוסיף לבאר.

[יד, כ]
כל עוף טהור -
כארבה.

[יד, כא]
לא תאכלו כל נבילה -
מהעוף ומהבהמה.

לגר אשר בשעריך -
דאינו מתייהד כאשר פירשתי.

או מכור לנכרי -
שאיננו דר בארצך.

וטעם הסמך לא תבשל גדי
כי הוא בשר וכבר פירשתיו.

[יד, כב]
עשר תעשר -
ונסמכה זאת הפרשה, כי אסור לאכול כל עוף טמא ובהמה טמאה ונבלה, והנה בבשר ובדגן אסור לאכול ההקדש, כי אם במקום הנבחר.

היוצא השדה שנה שנה -
אמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ"ע:

כי הוא דבק עם זרעך והטעם הזרע שהוצאת אל השדה.
ולפי דעתי: שהוא כפשוטו, וטעמו על התבואה: מה שיוצאת השדה.
ואם יטעון טוען, כי הכתוב אמר: היוצא והוא מהפעלים שאינם יוצאים לאחרים, הראינו לו העיר היוצאת אלף והעד: תשאיר מאה.

וחז"ל אמרו:
שהוא מעשר שני.
ודע אם תחל ממעל הנה האחד ראש ואם ממטה הנה העשירי, וזה סוד הבכור והמעשר.
ודע כי האחד איננו בחשבון וכן העשירי, כי הוא כנגד האחד, כי הוא ראש למחברת השנית וסוף למחברת הראשונה, וכל שרש בחשבון סמוך אליו מפניו ומאחריו, ובעבור היות האחד והעשרה עיקריים והאמצעיים חמשה וששה הם הנקראים עגולים, על כן אותיות הנח הם אלה הארבעה, ומהם אותיות השם הנכבד והנורא.

[יד, כג]
ובכורות בקרך -
יאכלם מי שהוא ראוי לאכלם, כאשר פירשתי.

למען תלמד -
הטעם כי כאשר תלך אל מקום הכבוד, שם ילמדוך.
וטעם שנית: להיות למען תלמד כטעם: עגלה מלומדה והטעם רגילות, והוא הישר בעיני.

[יד, כה]
ונתתה בכסף -
שב אל המעשר.

בידך -
שהוא מופקד בידך.

[יד, כו]
ובשכר -
העשוי מדבש ומתמרים מחטה ושעורים.

אשר תשאלך -
פירות.

אתה וביתך -
אתה ובניך חיוב וביתך רשות, כי מצות שלש פעמים על הזכרים והאשה ההולכת למקום הנבחר כנשי אלקנה, יש להן שכר.

[יד, כז]
והלוי אשר בשעריך -
והטעם על בית הלוי שאתה מקבל שכר שלא תעזבנו, רק תתן לו כפי מתנת ידך.
והקרוב: כי על המעשר הראשון ידבר, בעבור שהזכיר מעשר שני אמר: לא תחשוב כי תצא ידי חובה במעשר השני לבדו.

וטעם אשר בשעריך
כי לאשר הוא בשערו יתן המעשר הראשון, ולא יאמר: יהיה עמי ואני אוליכנו ללוי אחר, או כבר נתתיו.

[יד, כח]
מקצה שלש שנים -
זה מעשר שלישי, ולא יוציא בשנה הזאת מעשר שני.

ויש אומרים:
כי יוציא שלשתם.

והמכחישים אמרו:
כי מצות עשר תעשר הוא המעשר הראשון.
וטעם: וצרת הכסף בידך –
עם הלוי ידבר.
וכן: ובכורות בקרך עם הכהן ידבר, ואין שם מעשר שני, רק זה שהוא לשלש שנים.

[יד, כח]
מקצה -
תחלה וזה של שלש שנים יקרא מעשר עני, ואנחנו נסמוך על קבלת אבותינו.


הפרק הבא    הפרק הקודם