ראב"ע לפרשת האזינו

ראב"ע האזינו פרק לב

[לב, א]
האזינו -
כבר פירשתי בספרי, כי מלת האזינו מגזרת אזן כאילו אמר: הטו אזן.
וכבר הודעתיך שהגאון אמר:
כי טעם השמים. המלאכים. וטעם הארץ. אנשי הארץ. או עדות הגשם היורד מן השמים והארץ תתן יבולה.
והנכון בעיני: כי העיקר בעבור היותם עומדים לעולם.
וכן: שמעו הרים גם אבן יהושע ושם כתוב כי היא שמעה, וכבר רמזתי לך על נשמת האדם שהיא אמצעות בין הגבוהים לשפלים, והיא תדמה הכל על צורת היכלה. ואף כי להבין גם היושבת בהיכל. על כן תגביה השפלים ותשפיל הגבוהים.

[לב, ב]
יערף -
מגזרת: יערף מזבחותם, כטעם ירד.

לקחי -
מה שיקח אחד ממנו, כטעם: למוד.
וכן: כי לקח טוב.

כשעירם -
הנכון בעיני
שהם דקים.

וכרביבים -
מגזרת רב ושניהם שמות התאר, והעד: כי עשב חזק מדשא.

ויש אומרים:
כי שעירים, מגזרת שער.

ואחרים אמרו:
מגזרת סערת ה' ואם הוא בשי"ן.
וכן: וישתער עליו כמו ויסתער עליו.

גם יתכן שאין לו אח במקרא והנה הטעם כפול, כדרך כל הנבואות לחיזוק ועיקר הטעם שהתפלל משה שיהיו דבריו כטל וכמטר, שלא ישובו ריקם, כי אם הרוו את הארץ כי כן כתוב. והטעם: שיכנסו דבריו בלבות השומעים כמעשה הגשם על הארץ, להולידה ולהצמיחה.

[לב, ג]
הבו גודל -
שב אל השמים והארץ, כמו שאמר: השמים מספרים כבוד אל כאשר פירשתיו.
וכן: יהללוהו שמים וארץ.

[לב, ד]
והחל הצור תמים פעלו
להודיע כי כל מה שאירע לישראל, בעבור מעשיהם הרעים היה.

וטעם הצור
שהוא עומד תמיד כצור.
ואל תתמה. כי כן יאמר הכתוב כאריה ישאג, כי לא יוכל המדבר לדמות מעשי השם יתברך, כי אם אל מעשיו. כי הכל מעשיו.
וכן: צור לבבי, כמו משען ותוקף ועמידה.

ויש אומרים:
מלשון צורה.
וכן: וצורם לבלות שאול. ועיקר שאין לו עצם מקבל רק הוא צור קדמון, והראשון נכון בעיני.

תמים פעלו -
כי כל מפעל פועל חסר, בעבור הצטרכו לאשר הוא למעלה ממנו, לבד מפעל השם הנכבד והכל (שנים) (בספר מ"ח גרס שונים) חוץ מיוצר הכל.

כי כל דרכיו משפט -
שלא ישתנו רק הם על משפט אחד, וזו היא התהלה (התחלה) וכל הנבראים ישתנו מעשיהם כפי צרכיהם ומעשי השם )לכבודו) (בספר הנ"ל גרס לבדו) בגבורה כפי החכמה. ואין לטעון מעמידת השמש כי סודו ברור במלת: וירח בעמק אילון, כאשר פירשתי במקומו.

אל אמונה ואין עול -
הוא לבדו יש לו גבורת אמת, כי כל גבורה בגבורים הוא מקרה מיד אחר.
והטעם: אחר שהוא אל אמונה, לא יתכן שיעשה עול.
ויתכן להיות ואין עול בדרכיו. או מלת אל מושכת עצמה ואחרת עמה.

צדיק וישר הוא -
בעבור שאמר שחת לו, אמר: כי צדקתו שחתו עם נפתל, והנה הוא לבדו ישר ויושר הישר לתקן המעות, על כן טעם לו, בעבור שהיו לו בתחילה.

[לב, ה]
לא בניו -
אלה שאמרו שאינם בניו.
וכן: בנים לא אמון בם.
והטעם: שלא יודו שהוא בראם ואם יודו בפה לא יודו בלב, והעד שלא יראו מהשם.

ולמ"ד לו משרת עצמו ואחר עמו והוא למומם.
והטעם: בעבור מומם שהוא דור עקש ופתלתל.

ופתלתל -
מתחזק ומתנצח בעקשותו.
וכן: נפתולי אלהים.

יש אומרים:
כי טעם שחת לו
כמו שחתו להם.
והטעם: לנפשם ואל תתמה בעבור שהמלה לשון יחיד, כי כן משפט הלשון הלא תראה זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור.

והנכון בעיני: שהוא כן שחת לשם.
והטעם: השחתת דרכי השם הנטועים והחקים שצוה, כאילו אמר: שחת לו דור עקש, שהם לא בניו וזהו מומם והעד: כי כן פירושו הבא אחריו והוא הלה' תגמלו זאת וכבר פירשתי טעם הה"א בספר מאזנים.

[לב, ו]
נבל -
במעשיו.

ולא חכם -
בלב והנה כלו חסר במחשבה ובמעשה.

אביך -
בעבור שאמר שאינם בניו.

קנך -
כטעם: ה' קנני.

הוא עשך -
תקנך.

ויכוננך -
לקבל התיקון.

[לב, ז]
ימות -
עם ימי שתי לשונות, וכן שנות עם שני.

עולם -
זמן שעבר.

שאל אביך -
בעבור שאמר: זכור אם שכחת מה שספרו לך אבותיך, שאל אותם.

ויגדך -
כמו: ויגד לך.
וכן: כי ארץ הנגב נתתני.
בני יצאוני.

זקניך -
הטעם כפל, כי כן דרך צחות:

[לב, ח]
בהנחל עליון גוים -
אמרו המפרשים:

על דור הפלגה שנפצה כל הארץ כי אז גזר השם להיות ארץ שבעה גוים לישראל, והוא שתספיק למספרם על כן למספר בני ישראל.

יצב -
יש אומרים:

שהוא שם הפועל, כמו הנה לא ידעתי דבר.

ויש אומרים:
שהוא פועל עתיד תחת פועל עבר, כמו: יעשו עגל בחורב.

והנכון בעיני: כי שאל אביך - רמז למבינים וכן זקניך.
והטעם: כמו: אשר חלק ה' אלהיך כי לכל חלק למטה חלק למעלה.

וטעם למספר בני ישראל
כאשר אמרו חז"ל:
כי צורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד.
והוא סוד גדול והעד כי חלק ה' עמו וזו היא המעלה הגדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר: הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם שנפל ממעלתו באולתו, וזה טעם אביך קנך כי קנהו לכבודו וילמדהו, כאשר יפרש כמעשה האב עם הבן.

[לב, ט]
חבל -
כמו גורל כמו חבלים, כי בחבל ימודו הארץ.

[לב, י]
ימצאהו בארץ מדבר -
פירוש אביך קנך.

וטעם ימצאהו
כי במדבר נכנס הכבוד עמם.
ועוד: כי היו במדבר כאיש תועה במדבר לא עבר בו איש, כי כן כתוב ובמדבר תוהו.

ילל -
מקום יללת חיות כתנים ובנות יענה, שישום השומע מקולם.

יסובבנהו -
על העננים.

יבוננהו -
התורה.

יצרנהו -
מן האויבים.

כאישון עינו -
כבר פירשתי אישון.

וטעם עינו
כלשון בני אדם.
והטעם: שישמרם מכל אויב ואורב.

[לב,יא]
כנשר יעיר קנו -
פועל יוצא.
והטעם: שיוליכם ממקום אל מקום.

גוזליו -
הם הקטנים.
וכן ותור וגוזל.

ומלת גוזל שם כלל עם שם כנוי האפרוחים, כמו: צפור.

ירחף -
בנסעם מגזרת: מרחפת, וכן הענן עליהם בנסעם.

יפרש כנפיו יקחהו -
יקח כל גוזל וגוזל עד שישאהו על אברתו, כי אין בו כח לעוף וזה פירושו. רק פירש על כנפי נשרים דבק עם ואביא אתכם אלי.
והטעם: שיצאו ביד רמה ובאו במהרה אל הר סיני, כטעם: מי אלה כעב תעופינה:

[לב, יב]
בדד ינחנו -
השם לבדו, כטעם: על פי ה' יחנו ויסעו ואין עם השם שותף.
ויתכן להיות בדד על ישראל, כמו: הן עם לבדד ישכון.

ואין עמו אל נכר -
עם ישראל, והעד על זה הפירוש: יקניאהו בזרים:

[לב, יג]
ירכיבהו על במתי ארץ -
ארץ כנען שהיא אמצעית כל הישוב וירכיבהו לשון צחות.

במותי -
בוי"ו לא ישתנה מגזרת על במותימו תדרוך ואין כמוהו ואת (רשעים) (במ"ח גרס עשיר) במותיו.

תנובות -
כמו פרי, מגזרת: חיל כי ינוב.

שדי -
תאר השם על משקל חכם והיו"ד תחת ה"א כוי"ו שלו הייתי, והעד יעלוז שדי, שהוא לשון יחיד.

וינקהו דבש מסלע -
דרך משל
כמו: יעטפו ההרים עסיס.
והטעם: רוב הדבש והשמן, כי מארץ כנען יובלו כי כן כתוב.

מחלמיש צור -
רפה הלמ"ד כי הוא דבק.
והנה הוא הפך מצור החלמיש וכן: חרבות צורים עם צור חרבו.

[לב, יד]
חמאת בקר -
רוב הבשר.

וחלב צאן -
לולי הקבלה היה זה הכתוב חוזק לדבר החלב, שהזכרתי במקומו.
או טעם: חלב כרים - החלב השמן והטוב כמו כל חלב יצהר.

בני בשן -
שגדל בהר הבשן.

חלב כליות חטה -
דרך משל
כי החלב על הכליות, גם גרגיר החטה דומה לאחת הכליות.

ודם ענב -
היין, והנה היא רבת דבש ושמן ובשר ולחם ויין וכל פרי, וזהו תנובות שדי.

ויש אומרים:
כי דבש
דבש תמרים.

חמר -
כמו יין וכן כרם חמר.
ותי"ו תשתה –
לנכח.
והטעם: כמדבר לחבירו כל כך הוא רב שתשתה חמר בכל עת.

ויש אומרים:
כי ענב - לשון נקבה ואיננו כלום, כי היה ראוי להיות התי"ו פתח, עד שיצא לאחרים.

ויש אומרים:
על לשון קהלה, כי ישראל לשון זכר ולשון נקבה, וזה קרוב מעט.

[לב, טו]
וישמן ישורון -
ישראל.
ויתכן להיות מגזרת ישר.
והטעם: שמן זה שהיה ישר.

ויש אומרים:
שהוא מגזרת אשורנו והראשון הוא הישר בעיני, והעד, שהוא לשון יחיד.

ויבעט -
כמו למה תבעטו, לפי טעם המקום.

שמנת -
ולא חשבו לאמר לנפשו.

עבית -
כמו: קטני עבה.

כשית -
יש אומרים:

שהוא כמו כסה פניו בחלבו, כי ימצא מהבנין הקל.

ואחרים אמרו:
שהוא כמו: תעיתי כשה אובד וזה (ס"א לא) ימצא באחד מהפעלים.
והנכון בעיני: שאין למלה הזאת אח וטעמה כמו: בעטת:

ויטוש -
מצות אלהיו.

וינבל -
במחשבה ובפה.
והנכון: שחלל השם שלא הושיעו, הוא סבב על כן כתוב: צור ישועתו גם זה הפסוק על פירוש הצור תמים פעלו.

[לב, טז]
יקנאהו -
במחשבתם, כמו: לא יבצר מהם.

בזרים -
באלהים זרים.

בתועבות -
הם אלילים.

[לב, יז]
לשדים -
כמו: לשעירים אשר הם זונים.

על כן פירש רבי יצחק בן שאול נ"ע:
לא שערום אבותיכם מגזרת לשעירים.

למ"ד לשדים –
מושכת עצמה ואחרת עמה.
וכן הוא לשדים וללא אלוה.
ולפי דעתי: שאין צורך, רק פירושו לשדים שאינם אלהים ונקראו שדים על טעם אמים, משוד הדעת.

אלהים לא ידעום -
ואיך חשבו שהם אלהים ולא ידעו זה בראיה, וזאת מלת ידעום ולא בהעתקה וזהו לא שערום אבותיכם.

חדשים מקרוב באו -
מימים מעטים אינם קדמונים, אפילו אבותיכם ולא ידעום.

שערום -
פירוש לא שערו מהם. מגזרת וישתער עליו כטעם תסמר שערת בשרי וקרוב הוא מגזרת: סערה ואם הוא בסמ"ך וכמוהו: בני יצאוני - יצאו ממני חזקתני ותוכל - חזקת ממני. והנה טעמו: ולא פחדו מהם.

[לב, יח]
צור ילדך תשי -
דבר הנביא ותמה איך שכחת אשר ילדך ועבדת חדשים, גם זה צור ילדך כמו: הביטו אל צור חוצבתם כאילו ממנו היה, כי הכל בגבורת השם, כמו: רוקע הארץ מאתי, והתימה מתועי לב, בעבור, אני היום ילדתיך ושכחו זה הכתוב.

תשי -
כמו לא תנשה והנח הנעלם אחר התי"ו, תחת הדגש שהוא אלף הבלוע והיו"ד תחת ה"א.
וכן: אל תֶּמְחִי ובאו שניהם מלעיל להפריש בין זכר לנקבה בפעלים' שהאות האחרון ה"א נח והנכון בעיני: כי היו"ד נוסף והוא על משפט אל תט מאמרי פי.

מחוללך -
כמו ילדך והנה אל שהוא גבור ותקיף כמו צור.
ויתכן היות גזרת מחוללך מחיל, כמו: הרה תקריב ללדת תחיל. גם כן כתוב וינאץ השקד. או הוא פועל עומד.

[לב יט]
בניו ובנותיו -
אנשים ונשים, כי גם (במ"ח הם) קטרו לע"ג:

[לב, כ]
ויאמר -
השם אל לבו, או אל המלאכים.

אסתירה -
כדרך לשון בני אדם.
וכן: אעלים עיני.
והטעם: כאשר יבקשוני לא ימצאו עזר.

אראה מה אחריתם -
יש אומרים:

כי אני אסתיר פני מהם, בעבור שאני רואה מה יעשו באחרונה.
והנכון: שהוא כמשמעו, עד שאראה מה יעשו בצר להם.

כי דור תהפוכת -
דבק עם אסתירה פני.

תהפוכת -
שנהפכו לעבוד אלהים זולתי והם היו בני, כי אני ילידתים והנה אין אמונה בהם, והוא שם או תאר, כי אין בהם איש אמונים, כי מצאנו כי פסו אמונים כנגד חסיד גם שומר אמונים.

[לב, כא]
קנאוני -
קל העי"ן להקל על הלשון.

בלא אל -
הטעם שאין לו כח להציל.

בהבליהם -
ולא בדבר אמת.

אקניאם -
מהבנין הכבד הנוסף והוא יצא לשני פעולים.

בלא עם -
שלא הם עמי והנה פירוש איך יכניסם שיביא עליהם לבדם צרות משונות, ויותר מהכל גוי נבל שהכסיל והנבל איננו יודע, ועל כן יהרוג ולא יחמול.

[לב, כב]
קדחה -
הקנאה, או זאת שיעשו כי מצאנו זאת המלה יוצאת, כמו: כי אש קדחתם באפי.
ויתכן להיות קדחה, כמו: נקדחה, כמו: כל אלה חברו נחברו, כל זה כנוי לחרון האף.

עד שאול תחתית -
כטעם גפרית ומלח שרפה כל ארצה.

ותאכל ארץ -
ישראל.

ותלהט -
מגזרת להט החרב.

הרים -
הרי ישראל.

[לב, כג]
אספה -
יש אומרים:

כמו אוסיף.
והנכון כמו אכלה מגזרת האף תספה ואם הוא מבנין אחר.
והטעם: שלא תישאר רעה שלא תביאם. ודמה הרעות לחצים תבאנה פתאום ואין יכולת להישמר מהם:

[לב, כד]
מזי רעב -
כמו שרופי רעב, מגזרת למזא לאתונא.

ולחומי רשף -
אכולי עוף, כמו ובני רשף יגביהו עוף.
והנכון בעיני שהזכיר הארבעה השפטים הרעים והם רעב וזהו מזי רעב.

ולחומי רשף וקטב מרירי -
זה הדבר.

ושן בהמות אשלח בם -
חיה.

וחרב מחוץ תשכל חרב -
והנה יהיה פירוש רשף כמו רשפיה רשפי אש.
והטעם: שיתחמם האויר.

וקטב -
כמו הכרתה.

מרירי -
מרירות באויר, כמו: כמרירי יום.
וכן כתוב: מקטב ישוד צהרים כמו הדבר.

ולחומי רשף -
כמו אכולי וכן רבים.

עם חמת זוחלי עפר -
לנשוך והחמה כנוי לנשיכה.

וטעם עפר –
כמו השרפים.

ומלת זוחלי – מיראה, כי כל רואם ייראם כטעם האימים, כי יש תואר השם וחבירו באליהוא בן ברכאל.

[לב, כה]
גם בחור -
דבק עם תשכל חרב.

וטעם גם –
כמשפט הלשון כאשר פירשתי.

והנה חיבר הכל בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים.

[לב, כו]
אפאיהם -
יש אומרים:

שהם שלש מלות.
והנכון: שאין לו ריע וטעמו כמו: אשחיתם, בעבור שיש אחריו אשביתה מאנוש זכרם.
והנה כולם ימותו ואילו היה כדעת המדקדקים שהטעם אפיצם בכל פאה, לא ידבק הטעם.

ויש אומרים:
אחריבם באפי והנה טעמו אכריתם, כמו אשביתם, ויבא הטעם כפול וזה נכון, לולי אל"ף אפיהם, שהיה ראוי להיות אנפיהם.
והטעם: אאנף בם, והראשון נכון.

וטעם אמרתי -
כלשון בני אדם אמרתי בלבי.

[לב, כז]
אגור -
אפחד מגזרת: ויגר מואב והמתרגם אמר מגזרת: אגרה בקציר.
והנכון: שהוא מלשון תגרה, והכתוב דבר כדרך בני אדם להבין השומעים.

ינכרו -
הפך יכירו, כמו: ויתנכר אליהם.

פעל כל זאת -
על השבטים.

[לב, כח]
כי גוי אובד עצות -
הנכון שזה הגוי הם צרי ישראל.

ומלת אבד -
שם התאר והיא סמוכה, על כן נפתח הבי"ת וידוע כי מלת אבד מהפעלים העומדים, רק פירוש עצות שב אל אבד, כמו: נובלת עליה.
וכן: ותאבדו דרך, שהוא סמוך אל דרך והנה השכיל המתרגם שאמר: מאבדי עצה.

[לב, כט]
לו חכמו -
אילו היו חכמים שישכילו, כי השם פעל כל זאת לישראל בעבור עונם, אז יבינו לאחריתם, כי כן יעשה השם בעבור עונם.

[לב, ל]
איכה ירדוף -
הטעם לו חכמו ישראל שישכילו איך ירדוף אחד מהצרים אלף מישראל, אין זה כי אם בעבור שעזבם צורם.

ויש אומרים:
איך היו ישראל בתחלה רודף אחד מהם אלף, ועתה נחלשו.

כי צורם מכרם -
כמו נתנם.
וכן: ימכר ה' את סיסרא.
והטעם: כאילו נתנם בשכר מעשיהם והנה היא מכירה ממש.

הסגירם -
כטעם יסגור על איש, או כמו ולנו הסגירו.

[לב, לא]
כי לא כצורנו צורם -
דברי משה, פירוש: כי גוי אובד עצות.
והטעם כי צורנו מכרנו ואין להם צור כצורנו, ולא הם טובים ממנו.
וכן הוא אומר: ולא אויבינו פלילים וגו' כמו: ולא למדתי חכמה וגו'.

ויש אומרים:
שהוא כן ואויבינו יודו כן, לכן איננו דבק עם מגפן סדום.

ומשדמות -
כפול, וכן: אשכלות מרורות:

[לב, לג]
חמת -
והנה היין כסם, חמת התנינים - בחמה.

וראש פתנים -
כמו: על חור פתן ואם הוא באל"ף הוא כחבריו בוי"ו.

אכזר -
תקיף והאל"ף נוסף כאל"ף אצבע ואזרוע:

[לב, לד]
הלא הוא כמוס עמדי -
דברי השם.

יש אומרים:
על הגזרות.

והקרוב אלי: שהוא יינם שהוא ראש פתנים, הוא שמור עד שישתוהו.

ומלת כמוס
מטעם המקום ידועה, כי אין לה משפחה.

חתום באוצרותי -
שלא תגע בו יד, רק הוא שמור להם להינקם מהם.

[לב, לה]
לי נקם ושלם -
שם, כמו: הלא את הַקִּטֵּר.
והטעם: לי הנקם ולי השלם לשלם להם כמעשיהם.

לעת תמוט רגלם -
והטעם: שיפלו ולא יוכלו לעמוד וטעם לעת. כמו: וגם רשע ליום רעה, והוא סוד גדול.

כי קרוב -
ואל יחשבו כי הנקמה תהיה בזרעם.

וחש עתידות למו -
וחש כל אחד מהם מהעתידות, כמו: בנות צעדה, או חש יום עתידות והראשון נכון.

ומלת חש –
מהשניים

וטעם עתידות
הרעות העתידות לבא עליהם.

[לב, לו]
כי ידין ה' עמו -
יקח דין עמו מהם, כמו: שפטני אלהים וריבה ריבי.

יתנחם -
פירשתיו.

אזלת יד -
אזלת יד ישראל.
והטעם: הכח והתי"ו תחת ה"א, כי גם שתיהן סימני הנקבה וכן: ושבח לנשיא.

ואפס עצור ועזוב -
כאשר יהיו הנשבים רבים ילקחו מהם ויעזובו מהם, ועתה כמעט יאבד הכל.

[לב, לז]
ואמר -
האויב.

צור חסיו בו -
כאשר פירשתי.

[לב, לח]
יאכלו -
כדברי האויבים שחשבו כי העולות מאכל לשם, וכן בלשון רבים כדבריהם, ע"כ כתוב אני אני הוא לבדי אחד, ואין אלהים עמדי.

יין נסיכם -
כמו: ונסכו יין ויהיו שני שמות.

יש אומרים:
יין מלכם, כמו: נסיכי מדין, כי המלך היה נותן יין העולה והראשון קרוב אלי.

ויעזרוכם -
כמו ברכנוכם, ואם תאמרו שהוא אחד יסתירכם מהצרות הבאות.

[לב, לט]
אני אני -
פעמים כמו: אנכי אנכי או כי אני הוא ולא אשנה והוא הנכון, כי אין עמו פועל אני הוא שהמתי את ישראל ואני אחיה אותם, והנה הם לא נצולו ואין מציל אתכם מידי, גם אתם מידי עד עשותי את המשפט בכם.

ורבים אומרים:
כי מזה הכתוב נלמוד חיי העולם הבא, והעד שאמר בתחלה: אמית ואחר כך אחיה.
וכן: ה' ממית ומחיה והעד: ה' מוריד שאול ויעל.

ואחרים אמרו:
מפסוק: ואך את דמכם לנפשותיכם.
גם וצדקה תהיה לנו כי היא חייך - בעולם הבא ואורך ימיך - בעולם הזה, למען ייטב לך.

ורבינו האי ז"ל אמר:
כי לא הוצרך הכתוב לפרש דבר העוה"ב, כי היה ידוע בהעתקה.
ולפי דעתי: שהתורה נתנה לכל לא לאחד לבדו, ודבר העוה"ב לא יבינו אחד מני אלף, כי עמוק הוא ושכר העוה"ב תלוי בדבר הנשמה, והנה הוא חלף עבודת הלב, ועבודתו להתבונן מעשה השם, כי הם הסולם לעלות בו אל מעלת דעת השם, שהוא העיקר והנה גם התורה ביארה למשכיל דבר עץ החיים, והנה יש כח לנצח הכרובים, והאוכל מעץ החיים וחי לעולם כמלאכי השרת.
וכן במזמור: לבני קרח שמעו זאת כל העמים.
והסוד: אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה.
וכן: אחר כבוד תקחני.
והנה עם שניהם לקיחה, כאשר עם דבר חנוך ואליהו ואחר שאמר: ויקר פדיון נפשם איך אמר יפדה נפשי?!
והמשכיל יבין.

[לב, מ]
כי אשא אל שמים ידי -
שבועה בדבר קיים ואשא כמו: וירם ימינו ושמאלו אל השמים.

ומלת אשא - כדרך בן אדם להבין את השומעים.

חי אנכי -
כאשר אני חי, כן אעשה זה.

[לב, מא]
אם שנותי -
מפעלי הכפל, כמו: וחנותי לבני בטני, מגזרת: חץ שנון.

ותאחז במשפט ידי -
החרב משפט גיבור מלחמה.

אשיב נקם -
טעם אשיב כאשר עשו לישראל וכן: אשלם.

[לב, מב]
מדם חלל -
פירוש אשכיר.

וטעם ושביה
הפצועים.

מראש -
פירוש תאכל בשר.

וטעם מראש
להתיז הראש.

פרעות -
כמו: בפרוע פרעות.

גם קדמונינו אמרו:
הנפרע.

[לב, מג]
הרנינו גוים עמו -
אז ישבחוהו כאשר יקום השם דמם.

ויש אומרים:
מגזרת ותעבור הרנה.
והטעם: הכרוז והכריזו עליהם בכל מקום שיהיו.

וכפר אדמתו עמו -
יש אומרים:

שהוא חסר וי"ו והטעם: וכפר אדמתו ועמו.

ובדרש: כי הארץ תכפר בעד עמו, גם הוא נכון בטעם, רק אינו מטעם המקום.

ועוד: כי האדמה לשון נקבה, והה"א העד הנאמן ותחתיו התי"ו והנה איננו וכפרה.

ולפי דעתי: שפירושו, שהעם יכפר על האדמה כי כן מצאנו אבנים שחקו מים.
גם נמצא כפור בלא מלת על, כמו: וחטאת אותו וכפרתהו.
והטעם: כי ישראל יעשו נקמה בגוים והם יכפרו על ארץ ישראל, בעבור הדם ששופך בה, כמו: ולארץ לא יכופר והוא דבר בטעם המקום, או פירוש וכפר כמו וטהר, וכמו וכפרתהו.
וכן אמר יחזקאל על סוף המלחמות: וטהרו את הארץ והנה ישראל יטהרוה.

[לב, מד]
ויבא משה -
להורות כי אחר שהלך אל כל שבט ושבט וציום בבואו אל אהל מועד ושם נקהלו אליו כל בני ישראל, אז דבר השירה הזאת.

הוא והושע בן נון -
כמו אז ישיר משה ובני ישראל גם זאת להגדיל מעלת יהושע לעיני הכל, וקראו הכתוב הושע בשם שהיו כל ישראל יודעין אותו, כי מי ידע שכנה שמו משה יהושע, כי אם קריאי מועד לבדם ודרך הדרש ידועה.

[לב, מז]
כי הוא חייכם -
כטעם: יראת ה' תוסיף ימים.
ועוד שתהיו בארץ טובה ולא בגלות.

[לב, מח]
בעצם היום הזה -
היום שאמר השירה.

[לב, נ]
ומות -
לתקן עצמו כי הוא יקבור את עצמו כאשר אפרש, וכבר רמזתי מה שאמר אחד מחכמי הדור במלת ויאסף/

[לב, נא]
אשר לא קדשתם -
פירשתיו.

[לב, נב]
אל הארץ -
פירושו ושמה.

חסלת פרשת האזינו


הפרק הבא    הפרק הקודם