אבן עזרא לספר דברים

ראב"ע דברים פרק א

בשם דובר צדק ומגיד מישרים,
אפרש סדר אלה הדברים.
[א, א]
יש אומרים:

כי טעם אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר, והנה הם הלכו במדבר ארבעים שנה, וזה פירוש ויהי בארבעים שנה. ואלה טעו, כי עד קדש ברנע באו בשנה השנית, רק ויהי בארבעים שנה דבק עם דבר משה.

והישר בעיני שפירושו אלה הדברים שהם דברי המצות הכתובים בפרשת ראה אנכי ושופטים וכי תצא והיה כי תבא, כבר אמר אותם כאשר היו במדבר, ויהיה דבר משה מושך עצמו ואחר עמו. וכן הוא: דבר משה במדבר בערבה מול סוף מיום שנסעו מסיני.

בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב -
מקומות לא נזכרו בפרשה אלה מסעי, או נזכרו בשמות אחרים, כי הנה שניר יש לו ג' שמות ורבים כן.

[א, ב]
אחד עשר יום -
הטעם שדבר אלה הדברים, באותם י"א יום.

מחורב -
שהלכו מחורב עד קדש ברנע וכבר הגדתי לך כי מקדש ברנע הלכו המרגלים, ואחר שנשבע השם שלא יכנסו לארץ, לא התחדשה מצוה רק בשנת הארבעים, כי כן מצאנו והעד שאמר: באר את התורה הזאת הנה באר התורה, שאמר: בין פארן ובין תפל, כי רוב המצות הם בספר הזה.

וכן פירוש: ככל אשר צוה ה' אותו אליהם בעבר הירדן במדבר בערבה ואם תבין סוד (השרים) [צ"ל השנים] עשר, גם ויכתוב משה,
והכנעני אז בארץ,

בהר ה' יראה
,
גם והנה ערשו ערש ברזל תכיר האמת.

יש אומרים: כי באחד [באדר] (ס"א בשבט) מת משה, ואמר: כי התאבלו שלשים יום וישבו שם (שתי) [צ"ל שש] שבתות, והראיה שלהם: ויהי בעצם היום הזה כי ביום אחד קרא זה הספר אל כל ישראל, ובו מת וזאת איננה ראיה, כי בעצם היום הזה הוא על השירה והנה כתוב: אתה עובר היום את הירדן:

[א, ג]
בעשתי -
פירשתיו בפרשת נשא:

[א, ה]
הואיל משה באר -
שנים פעלים עוברים דבקים בלא וי"ו.
וכן חמק עבר

והנה משה החל לפרש לבנים שנולדו במדבר מה שאירע לאבותיהם, ואמר להם כל המצות גם עשרת הדברים ששמעו אבותיהם מפי השם ישמעום, גם הם מפי ציר נאמן.

[א, ו]
בחורב -
הוא סיני, כאשר אמרתי.

[א, ז]
פנו -
עזבו זה המקום.

וסעו לכם -
דרך הלשון, כמו: לך לך.

[א, ט]
לא אוכל לבדי -
כטעם: לא תוכל עשוהו לבדך.

[א, י]
הרבה אתכם -
במצרים ונתקיימה הברכה שברך אביכם.

וטעם ככוכבי השמים
דרך משל, פעמים עם אלף וכן מאה הפך לשון קדר.

[א, יב]
טרחכם -
מגזרת: היו עלי לטורח.

ופירוש: טרחכם –
להבין אנשים פתאים המצות.

ומשאכם -
שבקשו לחם ומים ובשר, כמו: לשום את משא כל העם הזה.

וריבכם -
זה עם זה.

[א, יג]
הבו -
מלה זרה והיה הה"א, ראוי להתנועע בשו"א ופת"ח.

וידועים -
שהם היו ידועים שיכירום הכל.

[א, טו]
שרי אלפים -
פירשתיו.

[א, טז]
שמוע -
שם הפועל, כמו: זכור את יום השבת והוא שמוע שמעו, או שמעו שמוע.

גרו -
כבר פירשתיו.

[א, יז]
תכירו -
להכריח הדין למי שיכיר.

[א, יח]
אשר תעשון -
הם החוקים והמשפטים שהורום.

[א, יט]
את כל המדבר -
זה אחד עשר יום.

וטעם הר האמורי - כי כן כתיב בשעיר עד חרמה. והטעם שנצא להר האמורי.

[א, כא]
רש -
במשקל שב מגזרת ירושה.

תחת -
כמו ידל כבוד יעקב, מפעלי הכפל.

[א, כב]
ויחפרו -
כמו: לחפור את כל הארץ, כי החופר יחפש מה שיש בסתר.

אשר נבוא אליהן -
בתחילה.

[א, כג]
וייטב בעיני הדבר -
בעבור שכלכם הסכמתם על זה.

[א, כה]
ויורידו -
בעבור גובה העץ.
והאמת בעבור היותם בנגב.

[א, כז]
ותרגנו -
כמו: ורוגנים ילמדו לקח והוא מבנין נפעל, כמו: אל תעצבו/

[א, כט]
לא תערצון -
כמו לא תפחדון והוא מגזרת: והוא מעריצכם.
והטעם: שבר הלב בפחד.

[א, ל]
ילחם לכם -
בשבילכם.

[א, לג]
לחנותכם =
איננו פעל יוצא, כי לא מצאנו מזה הבנין כן.

לראותכם -
נפתח הלמ"ד, ללמד על האות שהוא ה"א, ה"א הדעת הנעדרת.

[א, לו]
זולתי -
היו"ד נוסף, כי נמצא בלא י'.

ולו אתן את הארץ אשר דרך בה -
היא חברון.

[א, לז]
כבר ביארתי כי אפו הנו"ן מובלע בפ"א והיא בל' ארמית נראית, גם הוא מגזרת כי אנפת בי, גם בי התאנף ה'. הזכיר כלב בתחילה, כאשר פירשתי ואח"כ יהושע.

[א, לח]
העומד לפניך -
הוא משרתו.

[א, לט]
אשר לא ידעו היום -
באותו היום.

טוב ורע -
על רובם דבר הכתוב.

[א, מא]
ותהינו -
ותאמרו הן.
ואל תתמה איך יבא פעל נגזר ממלה מדבקת, כי כן מלת על, גם פן, שמצאנו אפונה, כאשר פירשתיו.

ויש אומרים:
שהוא מגזרת: הין.
והטעם: מדה, והוא רחוק.

[א, מד]
ויצא האמורי -
הוא הכנעני כאשר פירשתי.

כאשר תעשינה הדבורים -
כי מי שיגע אל ביתם מיד ירדפו אחריו וינשכוהו.

ויכתו -
פירשתיו מגזרת וכתותי.

עד חרמה -
מקום, או שם הפעל:

[א, מו]
ותשבו בקדש-
ברנע,

ימים רבים כימים אשר ישבתם.
-
בריגול הארץ.
ואם טען טוען המרגלים ישבו לבדם, הנה כן: כמספר הימים, אשר תרתם את הארץ: