{א} לא יהיה לכהנים וגו' ונחלה לא יהיה וגו'. כפל הכתוב הענין לומר שהגם שעברו ונתנו להם נחלה, אותה נחלה לא תקום לזכותם, והוא אומרו ונחלה לא יהיה וגו'. וטעם סמיכות מצוה זו למצות המלך, לומר שהמלך שוה לעם במצות האמורים בענין לתת להם מתנותיהם ולא ירום לבבו מאחיו לבלתי סור מן המצוה שמצוה ה' לכללות ישראל.

{יג} תמים תהיה עם ה'. פירוש לפי שצוה עליו בסמוך לבל יעונן ויכשף ולבל ישאל באוב וגו' אמר תמים וגו', פירוש, כלומר טעם כל הדברים הוא לדעת העתידות ולהתנהג על אשר יורו ולתקן החסרון כאשר יוכל עשות, אם תהיה עם ה', תמים תהיה, לא יחסר לך דבר. ואין מה שיגיד המזל עליך, תתקיים לרעה, וזה לך האות, אברהם שהתהלך לפני ה', הגם שהראה המזל עליו שלא יוליד נתהפך וילד (שבת קנ''ו:), וכפי זה תיבת תהיה נמשכת למעלה ולמטה, על זה הדרך, תמים תהיה אם תהיה עם ה', או על זה הדרך תמים תהיה כשאתה עם אלהיך.

{יד} כי הגוים וגו' ישמעו. פירוש יש להם לשמוע ולקבל את אשר יגידו להם המעוננים, כי יודיעום המעוננים מה שרשום במזל, ואתה לא כן פירוש, לא תהא הודעת העתידות לך כן, אלא נביא אקים וגו'.

או ירמוז על זה הדדך לא כן וגו', פירוש אינך במצב זה כמותם, אלא נתנם לך ה' אלהיך תחת ממשלתך, כל המזלות וכל צבא השמים, כאומרו (תהלים ח') כל שתה תחת רגליו, וכמו שדרשו ז''ל (שבת קנ''ו:) בפסוק צדק יקראהו לרגלו, ואומרו נביא אקים וגו' בא להשיב סוף כל סוף כפי זה יהיו הגוים בהדרגה גדולה שידעו העתידות, מה שאין כן ישראל, לזה אמר נביא אקים וגו', ואולי שכן הבין שאול כששאל בבעלת אוב (ש''א כ''ח), כי לא אסר ה' לשאול אוב או ידעוני אלא במקום שיקים נביא, אבל זולת זה אם יצטרכו לדעת שאול ישאלו בהם.

{טז} ככל אשר שאלת וגו'. אולי שבא לומר שהם גרמו לעצמם שאין כולם נביאים, כמו שאמרו ביום הקהל, קרב אתה ושמע, ופחדו מצער הנסבב מהנבואה, לזה גם ה' יתן להם נביא והצריך לדבר אליו יבא ויגידנו, ולטעם זה אמר הכתוב כל האמור בענין.

{כ -כב} אך הנביא אשר יזיד וגו'. צריך לדעת א' אומרו אך, גם אומרו אשר יזיד ולא הספיק לומר אשר ידבר וגו'?

ב' אומרו וכי תאמר בלבבך וגו' אשר ידבר וגו' ולא יהיה הדבר וגו' פשיטא, שאם לא יהיה מה שצוה שלא דבר ה' הדבר ההוא?

ג' אומרו אשר ידבר בשם ה' למה בפסוק שלפניו אמר בשמי, ובפסוק זה אמר בשם ה'?

ד' אומרו הוא הדבר שלא היה לו לומר אלא לא דברו ה' ואני יודע שחוזר להדבר ההוא?

אכן יתבאר הענין על פי מה שאמר הנביא במעשה יהושפט ואחאב במלחמת רמות גלעד (מ''א כ''ב) שכל הנביאים פה אחד דברו לאחאב עלה והצלח, ומדברי מיכיהו בן ימלה נתגלה הדבר, שרוח יצא מלפני ה' לפתות אחאב לעלות וליפול במלחמה, ובחידושי על דברי נביאים דקדקתי, למה בתחלה עבר על מיכיהו רוח נבות, ונתנבא כנביאים הראשונים, ואמר עלה והצלח ואח''כ בנבואה אחרונה דבר נבואת ה' ולא הועיל לפניו רוח נבות?

ועל הרוח גם כן תמיה אני, איך לא קיים שליחותו אשר יצא לעשות, עוד קשה למיכיהו למה בטל עצת ה' ח''ו ומחשבותיו שחשב להפיל אחאב במלחמת רמות גלעד, והוא בא וגילה סודו לאחאב עצמו?

אכן הן הנה הדברים אשר העיר ה' בנועם דבריו, לפי שהכל גלוי וצפוי לפני הבורא, כי יבא זמן שתצא רוח מלפניו ותטעה הנביאים, והגם ששקר דברו, עם כל זה אנוסים הם, לזה כשבא לצוות עונש הנביא, הקדים ואמר אך הנביא, אך מיעט, נביא כיוצא בזה, שידבר דבר ולא יקום ולא ימות, ודקדק לומר אשר יזיד, להעירך שלא ימות, אלא נביא אשר יזיד לדבר וגו' לומר, אבל נביא שדבר שקר ולא הזיד, וכגון שהטעהו רוח נבות, שזה אין עליו אשמת דבר. כי הרוח בהסכמת ה' יצא, והמתנבאים מצדו נקיים הם מהעון. והגם שבסנהדרין (פ''ט.) אמרו שצדקיהו בן כנענה חייב הגם שרוח נבות הטעתו, הוא מטעם שאמרו שם, דהוה ליה למידן, אין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד. אבל זולת זה פטור היה, והגם שד' מאות נביאים אמרו כן, וגם מיכיהו בן ימלה גם כן אמר עלה והצלח וגו', עם כל זה, כולם פתחו פיהם להתנבאות, והרוח דברה בפיהם וכשהרגישו שנבאו בסגנון א', לא הוסיפו לדבר עוד בדבר הזה, מה שאין כן צדקיהו, ועל זה יאמר אשר יזיד וגו' ומת וגו'.

ומעתה כאן הבן שואל, במה נדע הדבר וגו'? ואם ממה שלא יהיה הדבר, חיישינן לרוח נבות המטעה, וכיוצא בה. ולמה יומת האיש הנביא, כיון שהרוח שיצא בדבר ה' הטעתו, וכיוצא בדבר, אם במעשה רמות לא היה בא מיכיהו, וגילה הסוד, היו מתחייבים מיתה כל ד' מאות נביאים, על לא חמס עשו, וה' אוהב משפט, והוא אומרו וכי תאמר וגו' איכה נדע הדבר אשר לא דברו ה', כאן כלל דבר ה' לנביא, וכלל גם כן דבר ה' לרוח, צא ועשה כן.

ואמר אשר ידבר הנביא וגו' פירוש אם הנביא יאמר נבואתו בשם ה', והוא מה שדקדק לומר בשם ה', ולא יהיה הדבר וגו' אז תדע כי בזדון דברו הנביא, פירוש ולא בא דברו מצד רוח שהטעתו. והטעם, כי לא ינוח רוח שקר בשם ה' הנכבד, כי ה' אלהים אמת, והוא אומרו הוא הדבר אשר לא דברו ה' פירוש הוא שאני אומר לך עליו שלא דברו ה', וגם לא בא ברוח, אלא בזדון, והוא אומרו בזדון דברו הנביא, אבל יש דבר אחר שהגם שהוא שקר, ואין התורה יכולה לומר לך, לא דברו ה' בזדון דברו הנביא, והוא כשלא ידבר הנביא בשם ה' שהגם שיהיה שקר יש לחוש לרוח כרוח נבות.

ובזה יערב לנפש אדם, ענין מיכיהו. כי בתחלה לא הזכיר שם ה' ולזה לא היה אומר אלא דברי הרוח, עד שנתחכם יהושפט ואמר אליו (דה''ב י''ח ט''ו) אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה', פירוש, נתחכם לומר לו התנאי שהתנה ה' כאן, ואמר אשר ידבר הנביא בשם ה' לפי מה שפירשנו שידבר בשם ה'. ובזה אם יש רוח מטעה תפנה מקום, וכן היה כשהזכיר אליו שם ה' ואמר הנביא בשם ה' ברח לו נבות ואמר הנביא האמת במה שהוא.

ובזה נתיישבו כל הדקדוקים שדקדקנו בענין נבואת רמות גלעד. והגם שלא מצינו שהזכיר מיכיהו שם ה', הזכירו ומקרא קצר הוא כיון שהזכירו יהושפט, וכוון מיכיהו לשם שהזכיר יהושפט הועיל, ולא תקשה מאומרו שם כמה פעמים, אני משביעך וגו' בשם ה' שיראה שהשביעו כמה פעמים לדבר בשם ה', כי אולי שלא הרגיש מיכיהו בדקדוק זה של יהושפט, אלא בפעם אחרונה.

או אפשר, כי מאמר בשם ה' אינו נסמך למאמר אני משביעך, אלא מאמר בפני עצמו, שחדש באחרונה. ולפי זה לא קשה למה גילה מיכיהו סוד ה', כי יחרב העולם, ולא ישתנה מקור האמת, לייחד שמן על דבר שקר ח''ו, ומה גם כי על כל פנים עשה הרוח פעולתו, כי לא האמין אליו אחאב, ועלה ונפל. ונמצאת מחשבת ה' קיימת, ולא מתייחס השקר לשם ה' אלהים אמת.