(א - ב) כל שבט לוי -
בין תמימין בין בעלי מומין:
חלק -
בביזה:
ונחלה -
בארץ:
אשי ה' -
קדשי המקדש [קדשי קדשים]:
ונחלתו -
אלו קדשי הגבול תרומות ומעשרות. אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו.

ובספרי דרשו:

ונחלה לא יהיה לו - זו נחלת שאר:

בקרב אחיו -
זו נחלת חמשה. ואיני יודע מה היא.
ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמישה עממין, ושל סיחון ועוג, שני עממין אמורי וכנעני. ונחלת שאר לרבות קיני וקנזי וקדמוני.
וכן דורש בפרשת מתנות שנאמרו לאהרן על כן לא היה ללוי וגו' (דברים י, ט) להזהיר על קיני וקנזי וקדמוני.

שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס הכי גרסינן בספרי:

ונחלה לא יהיה לו אלו נחלת חמשה. בקרב אחיו אלו נחלת שבעה.
נחלת חמישה שבטים ונחלת שבעה שבטים. ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד, שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי שבט מנשה, ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה, ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע, מתוך כך הזכיר חמישה לבד ושבעה לבד:

כאשר דבר לו -
[לאהרן] בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך (במדבר יח כ):

(ג) מאת העם -
ולא מאת הכוהנים:
אם שור אם שה -
פרט לחיה:
הזרוע -
מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שקורין אשפלדו"ן [עצם השכם]:
הלחיים -
עם הלשון.

דורשי רשומות היו אומרים:
זרוע, תחת יד, שנאמר ויקח רומח בידו (במדבר כה ז).
לחיים, תחת תפילה, שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל (תהילים קו ל):
והקבה - תחת האשה אל קבתה (במדבר כה ח):

(ד) ראשית דגנך -

זו תרומה, ולא פירש בה שיעור, אבל רבותינו נתנו בה שיעור:
עין יפה אחד מארבעים,
עין רעה אחד מששים,
בינונית אחד מחמשים.

וסמכו על המקרא שלא לפחות מאחד מששים, שנאמר וששיתם האיפה מחומר השעורים (יחזקאל מה יג) ששית האיפה, חצי סאה. כשאתה נותן חצי סאה לכור, הרי אחד מששים, שהכור שלשים סאין:

וראשית גז צאנך -
כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית לכהן. ולא פירש בה שיעור. ורבותינו נתנו בה שיעור אחד מששים. וכמה צאן חייבות בראשית הגז, חמש רחלות, שנאמר וחמש צאן עשויות (שמואל א' כה, יח).

רבי עקיבא אומר: ראשית גז שתים, גז צאנך ארבע, תיתן לו הרי חמש:

(ה) לעמוד לשרת -
מכאן שאין שירות אלא מעומד:

(ו - ז) וכי יבא הלוי -
יכול בבן לוי וודאי הכתוב מדבר?
תלמוד לומר: ושרת, יצאו לווים שאין ראוין לשירות:

ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת -
למד על הכהן שבא ומקריב קורבנות נדבתו או חובתו ואפילו במשמר שאינו שלו.

דבר אחר:
עוד למד על הכוהנים הבאים לרגל שמקריבין במשמר ועובדין בקורבנות הבאות מחמת הרגל, כגון מוספי הרגל, ואף על פי שאין המשמר שלהם:

(ח) חלק כחלק יאכלו -
מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות.
יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות?
תלמוד לומר: לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל, שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי:

(ט) לא תלמד לעשות -
אבל אתה למד להבין ולהורות, כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלים, ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך, שזה הוא חוק הגויים:

(י) מעביר בנו ובתו באש -
היא עבודת המולך. עושה מדורות אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם:
קוסם קסמים -
איזהו קוסם?
האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך.
וכן הוא אומר, עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו (הושע ד, יב):

מעונן -

רבי עקיבא אומר: אלו נותני עונות, שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל.
וחכמים אומרים: אלו אוחזי העיניים:

מנחש -
פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, מקלו נפל מידו:

(יא) וחובר חבר -
שמצרף נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד:
ושאל אוב -
זה מכשפות ששמו פיתום ומדבר משחיו ומעלה את המת בבית השחי שלו:
וידעני -
מכניס עצם חיה ששמה ידוע, לתוך פיו, ומדבר העצם על ידי מכשפות:
ודורש אל המתים -
כגון המעלה בזכורו והנשאל בגלגולת:

(יב) כל עושה אלה -
עושה כל אלה לא נאמר אלא כל עושה אלה, אפילו אחת מהן:

(יג) תמים תהיה עם ה' אלוהיך -
התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו:

(יד) לא כן נתן לך ה' אלוהיך -
לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים:

(טו) מקרבך מאחיך כמוני -
כמו שאני מקרבך מאחיך יקים לך תחתי, וכן מנביא לנביא:

(כ) אשר לא צויתיו לדבר -
אבל ציוויתיו לחברו:
ואשר ידבר בשם אלוהים אחרים -
אפילו כיון את ההלכה, לאסור את האסור ולהתיר את המותר:
ומת -
בחנק.
שלושה מיתתן בידי אדם:
המתנבא מה שלא שמע,
ומה שלא נאמר לו ונאמר לחברו,
והמתנבא בשם עבודה זרה.

אבל הכובש את נבואתו,
והעובר על דברי נביא,
והעובר על דברי עצמו,
מיתתן בידי שמים, שנאמר (פסוק יט) אנכי אדרוש מעמו:

(כא) וכי תאמר בלבבך -
עתידין אתם לומר, כשיבא חנניא בן עזור ומתנבא הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה (ירמיה כז, טז) וירמיהו עומד וצווח על העמודים ועל הים ועל יתר הכלים שלא גלו עם יכניה, בבלה יובאו (שם כז, כב) עם גלות צדקיהו:

(כב) אשר ידבר הנביא -
ויאמר דבר זה עתיד לבוא עליכם, ותראו שלא יבוא, הוא הדבר אשר לא דברו ה' והרוג אותו. ואם תאמר זו במתנבא על העתידות, הרי שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב"ה אני אומר, כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצוות לא תשמע לו, אלא אם כן מומחה הוא לך שהוא צדיק גמור, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל. הכל לפי צורך השעה וסייג הפרצה, לכך נאמר אליו תשמעון:

לא תגור ממנו -
לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא ליענש עליו.