[רש"י (א) כי תצא למלחמה - סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן.
לומר לך, [ח] שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה.
דבר אחר:
לומר לך [ט], אם עשית משפט צדק אתה מובטח שאם תצא למלחמה אתה נוצח.
וכן דוד הוא אומר (תהילים קיט, קכא) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי:
על איבך - יהיו בעיניך כאויבים [י], אל תרחם עליהם [כ] כי לא ירחמו עליך:
סוס ורכב - בעיני כולם כסוס אחד, וכן הוא אומר (שופטים ו, טז) והכית את מדין כאיש אחד.
וכן הוא אומר (שמות טו, יט) כי בא [ל] סוס פרעה:
עם רב ממך - בעיניך הוא רב [מ], אבל בעיני אינו רב:]

אות ח
דקשה לרש"י, דהיה לו להסמיך לכאן המשפטים דפרשת כי תצא, וכי יהיה באיש חטא משפט מות כו' ושאר דיני מיתות שנאמרו שם ומתרץ לומר לך בו'.

אות ט
דלפי ראשון קשה, והא עין בעין וגו' דנאמר הכא, מיירי בממון ולא במחוסר אבר, לכן פירש דבר אחר כו'. ולפי דבר אחר לחוד קשה, היה לו להסמיך לתחלת הסדרא דכתיב ושפטו את העם משפט צדק וכו', לכן פירש הטעם הראשון.

אות י
דאם לא כן, למה ליה למכתב על אויביך, ודאי אם יצאו למלחמה לא יצאו על אוהבים.

אות כ
ואם תאמר, והא זה בהדיא כתיב בסמוך: והכית את כל זכורה לפי חרב. ועוד קשה, למה כתיב אחריו רק הנשים והטף וגו', וכאן משמע שלא ירחמו כלל עליהם. ויש לומר דלקמן איירי שלא בשעת מלחמה פנים אל פנים אלא במלחמות העיר קמיירי. תדע, דכתיב: ונתנה ה' אלהיך בידך, לכך כתיב נמי רק הנשים והטף וכאן איירי בשעת מלחמה פנים אל פנים שלא תרחם עליהם כלל.

אות ל
והא דלא הביא רש"י הפסוק כל סוס פרעה הקדום לו. יש לומר, משום הכי לא הביא הקרא דלעיל משום דכתיב כל סוס וכל רבוי הוא וכאלו כתיב כל סוס וסוס של פרעה לכן הביא קרא כי בא סוס, דלא יכול לפרשו כן. (נחלת יעקב) נראה לי שהוא טעות סופר, ובספרי מביא פסוק סוס ורוכבו רמה בים.

אות מ
רצונו לומר, הא כתיב סוס ורכב משמע שכולם בעיני הקדוש ברוך הוא כסוס אחד. ואחריו כתיב עם רב, ומתרץ, בעיניך כו'.

[רש"י (ב) כקרבכם אל המלחמה - סמוך לצאתכם [נ] מן הספר מגבול ארצכם:
ונגש הכהן - המשוח לכך. והוא הנקרא [ס] משוח מלחמה:
ודבר אל העם - בלשון [ע] הקדש:]

אות נ
רצונו לומר, דהיה לו לכתוב והיה כי תצאו למלחמה, לכן פירש סמוך כו', ואין להקשות מנא ליה דפי' סמוך לספר הוא, דלמא בקרבתם למלחמה ממש הוא, יש לומר דהא כתיב בסמוך שמע ישראל וגו', אם כן הקרבה למלחמה אמור. מה תלמוד לומר והיה כקרבכם וגו'? אלא סמוך לספר הכהן מתנה עליהם כל התנאים. ועיין בסוטה (דף מ"ב).

אות ס
מדכתיב אחריו ודברו השוטרים מקיש כהן לשוטרים, מה שוטרים יש להן מי שממונה עליהם דהיינו דיינים, אף כהן יש לו מי שממונה עליו דהיינו כהן גדול, דכהן גדול חשוב ממנו.

אות ע
מדכתיב הכא: ודבר אל העם, ולהלן בפרשת יתרו כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול, מה להלן בלשון הקודש, דהיינו עשרת הדברות אף ודבר אל העם בלשון הקודש. (סוטה פרק משוח מלחמה). אי נמי כתיב גבי יוסף כי פי המדבר אליכם מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.

[רש"י (ג) שמע ישראל - אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע [פ] בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם:
על איביכם - אין אלו אחיכם, שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם [צ], אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל, שנאמר (דה"י ב' כח טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמורים לכל כושל, ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם, וישובו שומרון, אלא על אויביכם אתם הולכים, לפיכך התחזקו למלחמה:
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו - ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושים:
- מגיפים בתריסיהם [ק] כדי להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיחפזו אלו שכנגדם וינוסו.
- ורומסים בסוסיהם ומצהילין אותם להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם,
- וצווחין בקולם,
- ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול:
אל ירך לבבכם – מצהלות [ר] סוסים:
אל תיראו - מהגפת התריסין:
ואל תחפזו - מקול הקרנות:
ואל תערצו - מקול הצווחה:]

אות פ
דאם לא כן שמע ישראל למה ליה? הא כתיב ונגש הכהן ודבר אל העם וגו'.

אות צ
דאם לא כן, הא כבר כתיב: כי תצא למלחמה על אויביך.

אות ק
פירוש מדביקים תריסיהם זה לזה, כדי שינקשו התריסים זה לזה וישמיעו קול.

אות ר
פירוש צעקת סוסים קורין צהלת.

[רש"י (ד) כי ה' אלוהיכם וגו' - הם באים בניצחונו של בשר ודם ואתם באים בניצחונו של מקום.
פלשתים באו בניצחונו של גלית.
מה היה סופו?
נפל ונפלו עמו:
ההלך עמכם - זה מחנה [ש] הארון:]

אות ש
דאין שייך על הקדוש ברוך הוא למימר ההולך עמכם, דהא מלא כל העולם כבודו, לכן פירש זה מחנה וכו'.

[רש"י (ה) ולא חנכו - לא דר בו. חנוך לשון התחלה:
ואיש אחר יחנכנו - ודבר של עגמת נפש [ת] הוא זה:]

אות ת
דאם לא כן מאי נפקא מיניה אם יחנכנו הוא או אחר.

[רש"י (ז) פן ימות במלחמה - ישוב פן ימות, שאם לא ישמע לדברי הכהן [א] כדאי הוא שימות:]

אות א
רצונו לומר, דודאי חוזר כדי לכסות וכו'. ואי אמר לו כהן שיחזור והוא אינו חוזר, נמצא שעובר על דברי כהן, וכדאי הוא שימות במלחמה בשביל עבירה זו, ולעולם אימא לך אין מיתה בלא חטא. ובזה מתורץ למה פרש"י פן ימות במלחמה בסוף, לא כסדר הכתוב בקרא, משום דאליבא דרבי יוסי הגלילי מפרש. (בשם מהרי"ץ) והוא כעין מה שפירש הרא"ם.

[רש"י (ח) ויספו השוטרים - למה נאמר כאן ויספו?
מוסיפין זה על דברי הכהן, שהכהן מדבר ומשמיע מן (פסוק ג - ד) שמע ישראל עד להושיע אתכם, ומי האיש ושני ושלישי כוהן מדבר ושוטר משמיע, וזה שוטר מדבר ושוטר משמיע:
הירא ורך הלבב - רבי עקיבא אומר: כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו [ב], ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה, והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה:]

אות ב
רצונו לומר, רבי יוסי הגלילי סבר אין מיתה בלא חטא, ולכן אם אין עבירות בידו מה לו לירא מפני המלחמה? אלא ודאי שירא מעבירות שבידו, ועכשיו קשה לרש"י כיון דאין מיתה בלא חטא, אם כן למה אמר וגזר קרא לחזור על בית וכרם ואשה? אי אין בידם עבירות, גם על בית וכרם ואשה אינן חוזרין לדברי רבי יוסי הגלילי. ומתרץ, דודאי אין בידם עבירות, ומה שגזרה רחמנא שיחזרו כדי לכסות על החוזרין בשביל עבירות שבידם וכו' ותו קשה לרש"י, לרבי יוסי הגלילי דאמר דלכך חוזר על ביתוכרם ואשה כדי לכסות על החוזרין, אם כן למה כתיב בכל אחד פן ימות במלחמה, משמע בשביל מיתה חוזר שמע מינה דיש מיתה בלא חטא. ומתרץ דהכי קאמר פן ימות במלחמה וכו'.

[רש"י (ט) שרי צבאות - שמעמידין זקפין, מלפניהם ומלאחריהם וכשילין של ברזל בידיהם וכל מי שרוצה לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו. זקפין, בני אדם עומדים בקצה המערכה לזקוף את הנופלים ולחזקם בדברים שובו אל המלחמה ולא תנוסו, שתחילת [ג] נפילה ניסה:]

אות ג
דעת רש"י כל מי שינוס בא לידי נפילה, שנאמר וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהרי הגלבוע, וכן הוא בסוטה.

[רש"י יא) כל העם הנמצא בה - אפילו אתה מוצא בה משבעה אומות [ד] שנצטווית להחרימם, אתה רשאי לקיימם:
למס ועבדוך - עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד:]

אות ד
ואם תאמר למה לי קרא תיפוק ליה מריבוי ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכן, כדפירש רש"י לקמן. ויש לומר דאי מהתם הוה אמינא, דוקא כשנמצאו בעיר שלא השלימה, שחייבים להכות את כל הזכרים שבתוכה. הקל הכתוב בכנענים שבתוכה שיהיו ניצולים עם הנשים והטף, מאחר שהאנשים שהם עיקר עובדי עבודת אלילים נהרגו. אבל כשנמצאו בעיר שהשלימה, שכולן נצולין האנשים והנשים והטף, אימא הכנענים שבתוכה נידונים כאלו הם בעירם, קא משמע לן ואי מהכא הוה אמינא, דוקא כשנמצא בעיר של שאר אומות שהשלימה, שהם כפופים תחת ידינו, הקל בהם הכתוב גם בכנענים שבתוכה. אבל כשנמצא בעיר של שאר אומות שלא השלימה, שאנשיהם הם בהריגה, אימא יהיו הכנענים שבתוכה גם כן בהריגה כאלו היו בעירם, קא משמע לן. עד כן לשון הרא"ם. ועיין לקמן מה שכתבתי על זה.

[רש"י (יב) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה - הכתוב מבשרך שאם לא תשלים עמך סופה להלחם בך [ה] אם תניחנה ותלך:
וצרת עליה - אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים:]

אות ה
הכי קאמר, ואם לא תשלים עמך סופה שתעשה עמך מלחמה, לכך וצרת עליה.

[רש"י (יז) כאשר צוך - לרבות את [ו] הגרגשי:]

אות ו
רצונו לומר, דשש אומות הוזכר בקרא, אבל גרגשי לא הוזכר, וכאשר צוך מרבה גרגשי. (מהר"ן) ומה שלא הוזכרו בפירוש, מפני שלא נתקיים בו כי החרם תחרימם, וגומר כי הגרגשי עמד ופנה מהם כמו שפירש רש"י בפרשת כי תשא. ומכל מקום הוצרך לרבות אותו, שמכל מקום הוא בכלל לא תחיה כל נשמה, ואם נמצא מהם בתוך הששה אומות שגם הם כמותם.

[רש"י (יח) למען אשר לא ילמדו - הא אם עשו תשובה ומתגיירים [ז], אתה רשאי לקבלם:]

אות ז
ואם תאמר כיון שעשו תשובה ונתגיירו פשיטא שמותר לקבלם, ומה קא משמע לן. ויש לומר, דהא קא משמע לן, דאף על פי שלא קבלו עליהם רק שבע מצות בני נח, אתה רשאי לקבלם. (רא"ם). אי נמי יש לומר, דאפילו אם עשו תשובה ונתגיירו, הוה אמינא שלא יקבלם, דלמא משום יראה נתגיירו ולא עשו תשובה גמורה, קא משמע לן.

[רש"י (יט) ימים - שנים:
רבים - שלשה.
מכאן אמרו: אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת [ח].
ולמד שפותח בשלום שנים או שלושה ימים. וכן הוא אומר (שמואל ב' א, א) וישב דוד בצקלג ימים שנים, ובמלחמת הרשות [ט] הכתוב מדבר:
כי האדם עץ השדה - הרי כי משמש בלשון דלמא.
שמא האדם עץ השדה להיכנס בתוך המצור מפניך [י] להתייסר בייסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו:]

אות ח
ואם תאמר והא לא הוזכר שבת בקרא וכמו שהקשה הרא"ם. ויש לומר, הואיל ולמדו מכאן שצריך לפתוח להם בשלום שלשה ימים, ואם היו צרין על ערי עובדי אלילים פחות משלשה ימים קודם לשבת, אם כן הייתי צריך לפתוח בשלום גם בשבת. וקרא כתיב: ממצוא חפצך, חפצי שמים מותרין וחפציך אסורים בשבת, ופתיחת שלום חפצך הוא לכך אין צרין פחות משלשה ימים קודם שבת, כדי שפתיחת שלום לא יהא בשבת. ואפשר שגם הרא"ם כוון לזה במה שכתב: ושמא יש לומר, משום דבעי למפתח להו לשלום, וצריך שלשה ימים לקחת העובדי אלילים עצה ביניהם כדי להשיב להם.

אות ט
מדכתיב לתפשה, משמע שלא באים אלא לתפוש אלמא במלחמת רשות, דאי במלחמת ארץ ישראל הכתוב מדבר, הא כתיב לא תחיה כל נשמה.

אות י
רצונו לומר, שמא עץ השדה כאדם?! כי דרך בני אדם שצרין על עיר, כשתופסין אחד מאנשי העיר מיסרים אותו ביסורי רעב וצמא, כדי שיתיראו אותן שבעיר מפניהם להכנס בתוך המצור ולהתייסר ביסורי רעב וצמא. ושמא אתה סבור שגם עץ השדה כך, שאם כרתו, ששאר אילנות יריאים מפניך להכנס בתוך המצור כאנשי העיר?! ומאחר שאינו כן, למה תשחיתנו?

[רש"י (כ) עד רדתה - לשון רדוי [כ], שתהא כפופה לך.]

אות כ
מגזרת רדה בקרב אויביך. כי לא יפול על עיר המורה על אנשים לשון ירידה, אלא על חומותיה.