ילקוט שמעוני, דברים פרק ג


סימן תתי
ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו -
כתיב: ויעש אברהם משתה גדול - עוג וכל גדוליו עמו היו שם.
אמרו לעוג: לא היית אומר אברהם פרדה עקרה הוא ואינו מוליד?
אמר ליה: עכשיו מתנתיה מה היא, לא שפופה?
אם יהיב אנא אצבעי, פחיש אנא יתיה.
אמר ליה הקב"ה: את מבזה מתנתי, חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבוא רבבות מפני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידו, שנאמר: ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו. הבחיר שבנביאים נתירא (כתוב ברמז קל"א ובסוף פרשת זאת חוקת התורה):

ראה החלותי תת לפניך -
א"ל: ראה שהפלתי שר שלהם לפניך, כמלך שמוסר שונאו של בנו לפניו, והוא אומר לו: עשה בו כל מה שאתה מבקש.
באו משה וישראל לתחומה של אדרעי,
א"ל משה: נחנה כאן ואנו נכנסין בשחרית וכובשים אותה. עמדו בשחרית באו ליכנס לאדרעי ועדיין לא היה העין רואה, תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעין לארץ.
אמר משה: איני יודע מה אני רואה חומה אחרת בנו אלו הלילה.
אמר ליה הקב"ה: משה, זה שאתה רואה הוא עוג אורך רגליו היה (ל"ח) [י"ח] אמה, אותה שעה נתירא משה.
אמר ליה הקב"ה: אל תירא שמפילו אני לפניך עשו עמו מלחמה.
עוג היה תולש הר וזורקו על ישראל.
ומשה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסומכו,

ישראל היו אומרים: ארורות הידים שכך זורקות,
והאמוריים היו אומרים ברוכות הידים שכך סומכות.

כי בידך נתתי אותו -
בידך אתננו
אין כתיב כאן אלא נתתי אותו, כבר פסקתי את דינו בימי אברהם, דכתיב: ויבא הפליט וכו' (כדכתוב לעיל).

דבר אחר:

כבר פסקתי דינו מימות יצחק, שנאמר: ויעש אברהם וכו', (כדכתוב לעיל).

דבר אחר:
כבר פסקתי דינו מימות יעקב, שנאמר: ויברך יעקב את פרעה.
היה שם עוג באותה שעה.
א"ל פרעה: לא כך היית אומר אברהם פרדה וכו' (כדלעיל), הרי זה בן בנו ושבעים נפש מיוצאי ירכו. אותה שעה התחיל עוג מכניס בו עין רעה וכו'.
התחיל משה מתירא, נגלה עליו הקב"ה אמר ליה: מעוג אתה מתירא? שכתוב בו: הנה ערשו ערש ברזל?!
מאי איכפת לך כירק עשב הוא, כשם שאין בירק ממש כך אין בו ממש, הדא הוא דכתיב: כי רק עוג מלך הבשן - אל תקרי כי רק אלא כירק.
כיון שראה אותו משה נתירא, ראה אותו תשע אמות ארכו (ארבעים) [ארבע] אמות רחבו.
אמר ליה הקב"ה: אינו כלום, אל תיראו אותו.

ששים עיר כל חבל ארגוב -
למה צריך הכתוב לפותרו?
אלא להודיע נסים של הקב"ה שהיו אוכלוסין הרבה, שאלו היו צריכין להכנס לכל עיר לעשות מלחמה לא היו יוצאין כל ימות השנה.
ביריחו כמה צרו עליה יהושע וכל ישראל, שנאמר: ויריחו סוגרת וגו'.
ויעל שומרון ויצר עליה שלוש שנים.
ומה עשה להם הקב"ה?
בסיחון אומר: בזזנו ומלא כרסן והעשירו.
בעוג היו מבזין את הבזה לכך נאמר בזונו.

צידונים יקראו לחרמון שריון -
(כא) שפירותיו משירין.
שניר - שהוא שונא הניר.
חרמון - שהוא של חרס.

דבר אחר:

חרמון - שהוא יושב מלא כרמון.

כי רק עוג -
למה האריך ימים?
שהוא בִּשֵּׂר את אברהם, דכתיב: ויבא הפליט ויגד לאברם העברי.

פרשת ואתחנן

ואתחנן אל ה' -
זה שאמר הכתוב: תחנונים ידבר רש וגו'.
שני פרנסים טובים עמדו להן לישראל: משה, ודוד מלך ישראל.
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, עבירה שעברתי תכתב אחרי שלא יהו הבריות אומרות דומה שזייף משה בתורה, או שאמר דבר שלא נצטווה.
משל למלך שגזר ואמר: כל מי שאוכל (א) פגי שביעית יהו מחזרין אותו בקומפון.
הלכה אשה אחת בת טובים לקטה ואכלה פגי שביעית והן מחזרין אותה בקומפון.
אמרה לו: בבקשה ממך המלך, הודיע סרחוני שלא יהו בני המדינה אומרים דומה שנמצא בה דבר נאוף, או שנמצא בה דבר כשוף, ואם יהיו רואים פגין תלוין בצוארי יודיען שבשבילן אני מחזרת.
כך אמר משה לפני המקום: עבירה שעברתי תכתב אחרי.
אמר לו הקב"ה: הריני כותבה שלא היתה אלא עד המים, שנאמר: כאשר מריתם פי וגו'.

רבי שמעון אומר:
משל למלך שהיה מהלך ובנו עמו בקרונין שלו, הגיע למקום צר נהפכה קרונין [שלו] על בנו נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו, כשהיה מגיע לאותו מקום, אמר: כאן ניזק בני, כאן נסמית עינו, כאן נקטעה ידו, כאן נשברה רגלו.
אף כך המקום מזכיר שלשה פעמים מי מריבה, לומר:
כאן הרגתי את אהרן,
כאן הרגתי את משה,
כאן הרגתי את מרים.

וכן הוא אומר: נשמטו בידי סלע שופטיהם.
דוד אמר לפני הקב"ה: עבירה שעברתי לא תכתב אחרי.
אמר ליה המקום: לא שוה לך שיהו הבריות אומרות בשביל שאהבו מחל לו.
משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורין חטין בשנה, היו הכל אומרים: אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורין אינו אלא (ב) משכנות המלך וכתב לו (אפטי) [אפכי].
פעם אחת שגר ולא (שקלו) [שייר] לו כלום, נכנס המלך לביתו ונטל בניו ובנותיו והעמידן על אבן המכר, באותה שעה ידעו שאין בידו כלום.
אף כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מוכפלות, שנאמר: ואת הכבשה ישלם ארבעתים ששה עשר, אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה דוד חטאתי לה'.
ונתן מה אמר לו?
גם ה' העביר חטאתך לא תמות,

ואומר: לך לבדך חטאתי וגו'.
שני פרנסים טובים עמדו להן לישראל משה רבינו ודוד המלך והיו יכולין לתלות שכרם במעשיהן הטובים ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם.
והלא דברים קל וחומר: ומה אלו שיכולין לתלות את שכרם במעשיהם הטובים לא בקשו מלפני המקום שיתן להם אלא חנם, מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבוא רבבות מתלמידיהם על אחת כמה וכמה שלא יבקש לפני הקב"ה שיתן לו אלא חנם.


סימן תתיא
דבר אחר:
ואתחנן -
(עשר) [שלשה עשרה] לשונות נקרא תפלה.
זעקה,
שועה,
נאקה,
[בצור,
רנה,
פגיעה,
נפול,
פלול,
עתירה,
עמידה,
חלוי,
חנון.


זעקה, מנין]?
שנאמר: ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו' ויזעק.
[שועה, מנין?
שנאמר:] ותעל שועתם.
[נאקה, מנין?
שנאמר:] וישמע אלהים את נאקתם.
נקראת בצור וקריאה, שנאמר: בצר לי אקרא ה'.
נקראת רנה ופגיעה, שנאמר: ואתה אל תתפלל וגו'.
ונקראת נפול, שנאמר: ואתנפל.
נקראת פלול, שנאמר: ואתפלל,
נקראת עתירה, שנאמר: ויעתר יצחק.
נקראת עמידה, שנאמר: ויעמד פינחס ויפלל.
נקראת חִלּוּי, שנאמר: ויחל משה.
נקראת תחנה, שנאמר: ואתחנן בעת ההיא לאמר.

משל לבני מדינה שמבקשין לפני המלך שיעשה מדינתן קלניא.
פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו, אמרו: הרי שעה שנבקש בה מלפניו שיעשה מדינתנו קלניא.
כך משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ, כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו, אמר הרי שעה שאבקש שאכנס לארץ, לכך נאמר: בעת ההיא, [לאמר] זה אחד מן ארבעה דברים וכו' (כתוב ברמז קע"ז).
זה שאמר הכתוב: אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, הכל שוים לפניו גזרה אחת לצדיקים ולרשעים.
וכן שלמה אמר: הכל כאשר לכל מקרה אחד וגו' וכו'.

לטוב - זה [משה] שנאמר: ותרא אותו כי טוב הוא, שנולד מהול.
ולטהור - זה אהרן שמטהר עונותיהם של ישראל.
לטמא - אלו מרגלים.
אֵלו אמרו שבחה של ארץ ישראל ואֵלו אמרו גנותה, אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו.
אמר משה: מרגלים הכעיסו לפניך בדבת הארץ ואני שמשתי את בניך במדבר ארבעים שנה, מקרה אחד לי ולהם?!

משל למה הדבר דומה?
למלך שבקש לישא אשה שלח שלוחיו לראותה אם נאה היא אם לאו.
הלכו וראו אותה באו ואמרו לו: ראינו אותה ואין עזובה וכעורה ממנה.
שמע שושבינה ואמר לו: מרי, אין נאה הימנה בעולם.
בא לישא אותה, אמר אבי הנערה לשלוחי המלך: נשבע אני, שאין אחד מכם נכנס כיון שבזיתם אותה לפני המלך.
בא השושבין ליכנס אמר ליה: אף אתה לא תכנס.
אמר ליה השושבין: אני לא ראיתיה ואמרתי למלך שאין נאה הימנה.
והם אמרו: אין כעורה ממנה, עכשיו אראה אם כדברי אם כדבריהם.
כך אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, המרגלים דברו לשון הרע: ארץ אוכלת יושביה, אבל אני לא ראיתי אותה ושבחתי אותה לפני בניך ואמרתי: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה ועכשיו אראה אותה אם [כדברי אם] כדבריהם, שנאמר: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, אמר לו כי לא תעבור:


סימן תתיב
דבר אחר:
ואתחנן -
למה לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים?
אלא בשעה שעמד משה ואמר לפני הקב"ה: הודיעני נא את דרכיך.
[אמר משה]: רבש"ע, הודיעני נא באיזה מדה אתה מנהיג את עולמך?
אמר ליה הקב"ה: אני אראה לך: ויאמר אני אעביר כל טובי.
אמר לו: איני חייב לבריה כלום, כל מה שיעשה אדם מצוה חנם אני נותן להם, שנאמר: וחנותי את אשר אחון.
[א"ל משה: א"כ עשה עלי מצוה ותן לי חנם, לפיכך כתיב: ואתחנן].

דבר אחר:

ואתחנן -
מה כתיב למעלה מן הענין?
ועריו נתתי (לבני ראובן ולבני גד) [לראובני ולגדי] למד משה את באי העולם שלא יאמר אדם הואיל וחולי שלו מסוכן ועושה דייתיקי וחלק כל אשר לו (לא יאמר) לא אתפלל עוד, אלא יתפלל שאין הקב"ה פוסל תפלת כל בריה, שהרי משה עשה דיתיקי שנאמר: ועריו נתתי לראובני ולגדי וגו' ולמכיר נתתי את הגלעד וגו' ואצו אתכם בעת ההיא לאמר וגו' ואת יהושע צויתי וגו' [הרי דיתיקי.
שמא תאמר עמד לו ולא התפלל?
תלמוד לומר: ואתחנן אל ה'].

ואתחנן אל ה' -
למה?
כדי שיכנס לארץ.
זה שאמר הכתוב: והוא מהשנא עדניא וזמניא.

אמר רבי אבין:
משל למלך שהיה לו אוהב והוא מנה דוכסין ואיפרכין ואיסטרליטין.
לאחר ימים ראו אותו מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו, היו הכל תמהין והיו אומרים: אתמול היה ממנה דוכסין ואיפרכין ואיסטרליטין ועכשיו הוא מבקש ליכנס לפלטין ואינו מניח לו?!
אמרו להם: שעתיה עברת.
כך משה, אתמול גוזר על הקב"ה והוא מקיים: קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה', ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל ואין מתקבל, שעתיה עברת.

[זה שאמר הכתוב:] תחנונים ידבר רש - זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים ואתחנן.
[ועשיר יענה עזות] - עשירו של עולם יענה אותו עזות.

דבר אחר:
תחנונים ידבר - אלו נביאי ישראל, אין לך גדול בנביאים כמשה וישעיה ושניהם לא באו אלא בתחנונים:
ישעיה אמר: ה' חננו לך קוינו,
ומשה אמר: ואתחנן.
ועשיר יענה עזות - אלו נביאי אומות העולם.
אין לך צדיק באומות יותר מאיוב ולא בא אלא בתוכחות, שנאמר: אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות.

סימן תתיג
דבר אחר:
ואתחנן -
משל למטרונא שילדה בן כל ימים שבנה קיים היתה נכנסת בפלטין בזרוע, לא עשתה אלא מת בנה מבקשת ליכנס ואינה נשמעת.
כך כל ימים שהיו ישראל קיימין היה משה נכנס לפני הקב"ה בזרוע, למה ה' יחרה אפך, סלח נא לעון, כיון דכתיב: במדבר הזה יתמו ושם ימותו והתחיל מבקש ליכנס והיה מתחנן.

בעת ההיא -
באי זו עת?
באותו עת שנתמנה יהושע.
משל למה הדבר דומה?
לאיפרכוס שהיה בארכי שלו והיה גוזר על המלך והוא עושה היה (פוטר) [פודה] למי שירצה וחובש למי שירצה, כיון שנתחלף ונתמנה אחר תחתיו, התחיל מבקש ליכנס לפלטין ולא היה מניח לו.
כך משה כל ימים שהיה בארכי שלו, אמר: יחי ראובן ואל ימות, וחובש למי שירצה וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, כיון שנתחלף ונתמנה יהושע, התחיל להתחנן ליכנס לארץ ישראל.

דבר אחר:

מהו בעת ההיא לאמר?
לאמר לדורות שיהו מתפללין בשעת הצרה, שהרי משה שאע"פ שנאמר לו: לכן לא תביאו את הקהל התחיל מתחנן.

דבר אחר:
והוא מהשנא עדניא וזמניא.
משל לשלטון שהיה עושה כל מה שהיה מבקש ולא היה המלך מוחה בידו, לאחר ימים שלח המלך והתיר זונין שלו והיה מהלך פיגן.
אמרו לו: את הוא שהיית מרעיש המדינות?
אמר ליה: שעין אינון בשעתן עבדית כל מה דהני לי.
כך משה, ויהי בישרון מלך.
ונקרא מלאך, שנאמר: וישלח מלאך,
ונקרא אלהים, שנאמר: ראה נתתיך אלהים.
וכתיב: תפלה למשה איש האלהים.
והיה גוזר וכל מה שהיה מבקש עושה, וכשהוא עובד מן העולם תשש כחו מעליו, שנאמר: הנך שוכב עם אבותיך.
אמר ליה: את הוא שהיית מדבר עם האלהים פה אל פה?
א"ל: שעין אינון, לשעבר נכנס לפלטין ומשה עלה אל האלהים.
הורג למי שרוצה, ויך את המצרי,
פנה את הצרוע אל נא רפא נא לה.
זה שאמר הכתוב: בתוכחות על עון יסרת איש - זה משה, והאיש משה ענו מאד, שנתיסר על שהוכיח שמעו נא המורים.
אם כן נעשה למשה אין כל הבריות לפניך כלום, אך הבל כל אדם סלה.
אמר שלמה: לכל זמן ועת לכל חפץ.
תדע לך, משה היה גוזר על האלהים בכל שעה והוא עושה, שנאמר: ויחל משה. לא זז משם עד שנאמר: וינחם ה' על הרעה וגו'.
במתאוננים -
ויצעק העם אל משה ותשקע האש.
נכנס משה והיה דורס לתוך האש ומשקעה כציפין של צמר, וכשבאת השעה היה עומד ומתפלל ולא נתקבל.
א"ל: אתה יודע שגזר הקב"ה עליך לכן לא תביאו את הקהל הזה ואתה עומד ומתפלל, באשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה האתה מבטל גזרות של הקב"ה?!
אמר משה: יודע אני שאמר הקב"ה, אלא הראני מדת רחמים ה' ה' אל רחום.
וכן הוא אומר: טוב ה' לכל וגו'.
אמר משה: הריני דוחק בתפלה שמא יעשה לי צדקה, לכך נאמר: ואתחנן אל ה'.

כמה ישהא אדם בין תפלה לתפלה?
רב הונא ורב חסדא,
חד מר:

כדי שתתחונן דעתו עליו, דכתיב: ויחל משה.

דרש ר' שמלאי:
לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל, שנאמר: ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ה' אלהים אתה החלות להראות וגו' וכתב בתריה: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה.

משה מארבעה צדיקים שניתן להם רמז כו' (כתוב ברמז רס"ו).
משה מנין?
דכתיב: כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע,
אמרו: יהושע מנחיל את הארץ לישראל ובסוף היה עומד ומתחנן, שנאמר: ואתחנן אל ה'.

משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס עמו לפלטין שלא נכנס בפתח ראשון ושתקו לו בשני ושתקו לו בשלישי ונזפו בו.
אמרו לו: דייך, עד כאן!
כך כשכבש משה ארץ שני עממין ארץ סיחון ועוג נתנה לראובני ולגדי וחצי שבט המנשה, אמר: שמא לא נגזרה גזרה אלא על תנאי, אף אנו אין אנו נידונין אלא על תנאי.
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, שמא דרכיך כדרכי בשר ודם.
אפוטרופוס גוזר גזרה פלירכוס מבטל על ידיו,
פלירכוס גוזר גזרה דיקוריון מבטל על ידיו,
דיקוריון גוזר גזרה הגמון מבטל על ידו,
הגמון גוזר גזרה איפרכוס מבטל על ידו,
איפרכוס גוזר גזרה ובא המושל הגדול ומבטל ע"י כולן.
מפני שהן ממונין זה למעלה מזה, שנאמר: גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, שמא דרכיך כדרכיהן?!
אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך במצרים, וכגבורותיך בנחל ארנון.

סימן תתיד
ה' אלהים -
כל מקום שנאמר: ה' מדת רחמים, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון.
כל מקום שנאמר: אלהים - זו מדת הדין, שנאמר: עד האלהים יבא דבר שניהם.
ואומר: אלהים לא תקלל.

אתה החלות -
(ג) אתה התרת לי נדרי, בשעה שאמרת לי לך הוצא את עמי בני ישראל מארץ מצרים, אמרתי לפניך איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו, שנאמר: ויואל משה לשבת את האיש ואין הוֹאָלָה אלא לשון שבועה, שנאמר: ויואל שאול וגו',

דבר אחר:

אתה החלות -
אתה פתחת לי פתח, שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל, שנאמר: הרף ממני, וכי משה היה תפוש (בקדש) [בהקב"ה]?
[אלא כך אמר לפניו: רבש"ע, אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך], עמדתי והתפללתי עליהם ושמעת תפלתי וסלחת לעונם, הייתי סבור שאני עמהם בתפלה והם לא התפללו עלי. והלא דברים קל וחומר: אם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד על אחת כמה וכמה!

להראות את עבדך -
יש שקראו עצמן עבדים והקב"ה קראן עבדים.
ויש שקראו עצמן עבדים והקב"ה לא קראן עבדים.
ויש שלא קראו עצמם עבדים והקב"ה קראן עבדים.

אברהם קרא עצמו עבד, שנאמר: אל נא תעבור מעל עבדך.
והקב"ה קראו עבד שנאמר: בעבור אברהם עבדי.

יעקב קרא עצמו עבד, שנאמר: קטנתי מכל החסדים [ומכל האמת אשר עשית את עבדך] והקב"ה קראו עבד שנאמר: עבדי יעקב.

משה קרא עצמו עבד, שנאמר: להראות את עבדך.
והקב"ה קראו עבד, שנאמר: משה עבד ה'.

דוד קרא עצמו עבד, שנאמר: אני עבדך בן אמתך
והקב"ה קראו עבד, שנאמר: למען דוד עבדי, ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

ישעיה קרא עצמו עבד שנאמר: יוצרי מבטן לעבד לו.
והקב"ה קראו עבד, שנאמר: כאשר הלך עבדי ישעיהו.

שמואל קרא עצמו עבד, שנאמר: דבר כי שומע עבדך.
והקב"ה לא קראו עבד.

שמשון קרא עצמו עבד, שנאמר: אתה נתת ביד עבדך התשועה.
והקב"ה
לא קראו עבד.

שלמה קרא עצמו עבד, שנאמר: ונתת לעבדך לב שומע.
והקב"ה
לא קראו עבד.

איוב לא קרא עצמו עבד,
והקב"ה קראו עבד שנאמר: השמת לבך על עבדי איוב.

יהושע לא קרא עצמו עבד,
והקב"ה קראו עבד, שנאמר: וימת יהושע בן נון עבד ה'.

כַּלֵב לא קרא עצמו עבד,
והקב"ה קראו עבד, שנאמר: ועבדי כלב.

אליקים לא קרא עצמו עבד,
והקב"ה קראו עבד שנאמר: לעבדי לאליקים.

זרובבל לא קרא עצמו עבד,
והקב"ה קראו עבד, שנאמר: זרובבל בן שאלתיאל עבדי.

דניאל לא קרא עצמו עבד,
והקב"ה קראו עבד, שנאמר: דניאל עבדא דאלהא עלאה.

חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמן עבדים,
והקב"ה קראן עבדים, שנאמר: שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי דאלהא.

נביאים הראשונים לא קראו עצמן עבדים,
והקב"ה קראן עבדים שנאמר: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים:

ואת גדלך -
(ד) זה בנין אב לכל גדלך שבתורה.

ואת ידך -
אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים, שנאמר: נטה ידך על מצרים.

אשר מי אל בשמים ובארץ -
שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה:
מדת בשר ודם
איפרכוס יושב על הפרכיא שלו מתירא הוא מן סנקתדרין שלו שלא יחזירנו. אתה שאין לך סנקתדרין מפני מה אין אתה מוחל לי?!

מלך בשר ודם יושב על בימה שלו מתירא הוא מפני דוכוס שלו שלא יחזירנו,
אתה שאין לך דוכוס מפני מה אין אתה מוחל לי?!

(ה) אשר יעשה כמעשיך וכו' -
(כדלעיל).

דבר אחר:

ה'- אדון אתה לכל באי עולם,
אלהים - בדין בראת את העולם.

אתה החלות -
אתה אחלות לפתוח פתח לעבדך בשעה שנכנסתי לנחלת בני ראובן ובני גד.

דבר אחר:

אתה החלות להראות את עבדך -
נסים וגבורות, שנאמר: ויאמר משה אסורה נא ואראה.

דבר אחר:

אתה החלות -
הֵחַלְתָּ את השבועה, כתבת בתורה: זובח לאלהים יחרם ובניך עבדו ע"ז ובקשתי עליהם רחמים וסלחת, אתה החלות השבועה.

את גדלך -
זו מדת טובך, שנאמר: ועתה יגדל נא כח ה'.

ואת ידך -
זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר: ימינך ה' נאדרי בכח.
ואומר: כי ימינך וזרועך ואור פניך.
ואומר: בי נשבעתי יצא מפי צדקה,

החזקה -
שאתה כובש ברחמים את מדת הדין, שנאמר: מי אל כמוך נושא עון וגו' ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'.

אשר מי אל בשמים ובארץ וגו' -
שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה:
מדת בשר ודם
הגדול מחברו מבטל דברי חברו,
אבל אתה מי יכול למחות על ידך,
וכן הוא אומר: והוא באחד ומי ישיבנו.

רבי יהודה בן בבא אומר:
משל לאדם שנתן בקונטריסין של מלכות אפילו נותן ממון הרבה אי אפשר ליעקר, אבל אתה אומר עשו תשובה ואני מקבל, שנאמר: מחתי כעב פשעיך וגו'.

דבר אחר:

אשר מי אל בשמים ובארץ -
שמא תאמר חוץ מכאן יש?
תלמוד לומר: וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' אין עוד, אלא אף באויר העולם.

ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך -
אמר לפניו: רבש"ע, אתה קראתני עבד: משה עבדי, לא כן עבדי משה, ולויתן קראתו עבד, אני מתחנן לפניך והוא מתחנן לפניך, שנאמר: הֲיַרְבֶּה אליך תחנונים, תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו, שנאמר: היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם.
אני עבדך ואמרת לי: (הנני) [הנה אנכי] כורת ברית ולא קימת, אלא אמרת: עלה ומות בהר ולא עוד, אלא כתבת בתורה ואם אמר יאמר העבד וגו' ואני אהבתי אותם ותורתך ובניך, לא אצא חפשי איני מבקש למות, והגישו אדוניו אל האלהים ועבדו לעולם [לא קיימת עמי], שמעה אלהים רנתי ואל תתעלם מתחנתי.
אמר לו הקב"ה: רב לך.

ה' אלהים אתה החלות -
בשני מקומות דימה משה את עצמו לאברהם (כתוב ברמז צ"ו).
אברהם אמר: ה' אלהים מה תתן לי.
אמר לפניו: רבש"ע, אם מתבקש לי בדין שיהא לי בנים תן לי בדין ואם לאו תן לי ברחמים! אמר לו הקב"ה: (ו) בדין מתבקש לך, הדא הוא דכתיב: והנה דבר ה' אליו לאמר וגו'.
ואף משה כך אמר: אם מתבקש לי בדין ליכנס לארץ ישראל אכנס ואם לאו ברחמים אכנס. א"ל הקב"ה: אל תתכבד לפני מלך כי לא תעבור את הירדן הזה.
[וכיון שראה משה היאך הדברים חזקים, התחיל מדבר דברים קשים ה' אלהים אתה החלות] מהו אתה?
א"ל: [רבש"ע] למה איני נכנס לארץ, מפני שאמרתי: שמעו נא המורים?!

אתה החלות -
תחלה אמרת: למשמרת לאות לפני מרי.

דבר אחר:

אתה החלות -
תחלה לבא אצלי, שנאמר: וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וגו' משגדלת אותי אתה מוריד אותי מגדולתי?!
אמר לו הקב"ה: והלא נשבעתי.
אמר לו: אתה החלות את השבועה, לא נשבעת שאתה מכלה בניך וחזרת בך?!
שנאמר: וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.

דבר אחר:
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, עצמותיו של יוסף נכנסין לארץ ואני איני נכנס?
אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו, אדונתו אמרת לו: ראו הביא לנו איש עברי ואינו כופר, אלא אמר: כי גנב גנבתי מארץ העברים, אתה שלא הודית בארצך, בנות יתרו אומרות: איש מצרי הצילנו ואתה שומע ושותק, לפיכך אין אתה נקבר בארצך.,
א"ל הקב"ה: אם אתה נקבר אצלן, בזכותך הן באין עמך.

משל למה הדבר דומה?
לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפלה, אמר: אם אני אומר האירו לי שאלקט מעותי, אין כל בריה משגחת עלי, מה עשה?
נטל זהוב אחד והשליכו בתוכו והתחיל צווח ואומר: בבקשה מכם האירו לי זהוב אחד היה לי ונפל ממני בואו והאירו לו.
מה עשה?
משנטל את הזהוב לקט מעותיו.
כך אמר ליה הקב"ה: אם נקבר אתה במדבר הם באים בזכותך ואתה בא בראשון, שנאמר: וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם:


סימן תתטו
ה' אלהים אתה החלות -
מה ראה להזכיר שתי פעמים מדת הדין ומדת רחמים?
משל למלך שהיה יושב בבית דירתו מסביר פנים טובות לכל בני פלטין, כיון שנכנס איפרכוס שלו התחיל מזדעף, גזר ואמר: עשו בימה פרסו וילון שאני יושב בדין.
אמר ליה איפרכוס שלו: מרי המלך, לכל בני הפלטין עשית פנים יפות וכיון שנכנסתי פרסת עלי בימה עלילה אתה מבקש לי?!
כך אמר משה לפני הקב"ה: לאבות דברת במדת רחמים, שנאמר: ויאמר ה' אל אברם אני ה' אשר הוצאתיך.
וכן עם יצחק: וירא אליו ה'.
וכן עם יעקב והנה ה' נצב עליו.
ועלי נגלתה מתחלה במדת הדין אני ה' אלהי אברהם אביך אותה שעה יראתי והטמנתי שנאמר: ויסתר משה פניו.

להראות את עבדך את גדלך -
מלאכיך קיימים לעולם אע"פ שהן משבחין אותך לא ראו ולא ידעו מקומך, שנאמר: וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואני דברתי עמך פנים אל פנים וראיתי תמונתך, שנאמר: פה אל פה אדבר בו וגו', ולא עוד אלא שנכנסתי למקום שאין רשות למלאכי השרת ליכנס, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל וגו'.
וכן שלמה אמר: ה' אמר לשכון בערפל.
וכן הוא אומר: ויהי שם עם ה' ואתה גוזר עלי מיתה?!
אמר לו הקב"ה: מה אעשה לך חתכתי ימיך מימי בראשית, שנאמר: לא ידון רוחי באדם לעולם בשדם וגו'.
אמר לפניו: רבש"ע, אתה אמרת לא יומתו אבות על בנים והרי לא טעמתי חטא מימי, למה אני מת?
אמר לו: אתה כנסת ישראל כבר אצל הסלע ואמרו לך: לא אמרת (ז) שיש לנו אלוה בכל מקום?!
שנאמר: הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, הקפדת כנגדן ואמרת: שמעו נא המורים ואמרו: יודעים אנו שהיית רועה במדבר ארבעים שנה ואתה מכיר מקום המים, ונחזקת להכות הסלע ויצאו המים בזעף, שנאמר: יבקע צורים במדבר וישק כתהומות רבה, וכתיב: ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וגו'.
מה רבה האמור בדור המבול נשטפו אף כאן נשטפו, אין את זכור מה עשה הסלע לבני, וינקהו דבש מסלע?
ואחר טובתו הכית אותו, אין את כשר לעמוד על בני כבר מניתי אחר תחתיך קח לך את יהושע בן נון.

ה' אלהים -
א"ל משה בבקשה ממך תקדים לי מדת רחמים למדת הדין שאין רחמים בדין.
ומה אם משה הצדיק אחר כל המעשים שסגל נתחנן ונתחבט לבא לארץ, שאר כל הבריות על אחת כמה וכמה!

אתה החלות -
משל למלך שראה אשה אחת, בקש לישא אותה שלח ותבעה ז' פעמים ולא היתה רוצה בהרבה בקשות נתרצית לו נשאה. לאחר ימים כעס עליה המלך ובקש לגרשה.
אמרה לו: אני לא בקשתי להנשא לך, אתה הוא שתבעת תחלה בי.
כך שבעה ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה שילך בשליחותו, שנאמר: לך ואשלחך.
אמר לו: לא איש דברים אנכי וגו' פיסו והלך בשליחותו, עשה כל הנסים:
וקרע להם את הים,
והוריד להם את המן,
והגיז להם את השלו,
והעלה להם את הבאר,
ונהגן ארבעים שנה,
בא ליכנס לארץ, אמר לו: לכן לא תביאו.

דבר אחר:

אתה החלות -
לא תעשה שבועתך חולין, לא כך אמרת: והבאתי אתכם אל הארץ ודברך אמת, כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו'.

דרש רבי שמלאי:
לעולם יסדר אדם וכו' (כדלעיל).

אמר רבי אלעזר:
גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה, שנאמר: עלה ראש הפסגה.

אעברה נא ואראה -
אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ?!
והלא כבר נאמר: כי לא תעבור את הירדן הזה?!

משל למלך בשר דם שהיו לו שני עבדים וגזר על אחד מהן שלא לשתות יין שלשים יום.
אמר: מה גזר עלי שלא אשתה יין שלשים יום, איני טועמו אפילו שנה אחת אפילו שתי שנים.
וכל כך למה?
כדי לפוג דברי רבו.
חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום, אמר: אפשר אני יכול לחיות בלא יין אפילו שעה אחת?
וכל כך למה?
כדי לכבד דברי רבו.
כך משה, היה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ.

סימן תתטז
ההר הטוב הזה והלבנון -
הכל קראו אותו הר:
אברהם קראו הר - אשר יאמר היום בהר ה' יראה.
דוד קראו הר, שנאמר: מי יעלה בהר ה'.
ישעיה קראו הר, שנאמר: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'.
גוים קראו אותו הר, שנאמר: והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'.

והלבנון -
זה בית המקדש, שנאמר: גלעד אתה לי ראש הלבנון.
ואומר: והלבנון באדיר יפול.
ולמה נקרא שמו לבנון?
שמלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

אעברה נא -
אין נא אלא לשון בקשה.

הארץ הטובה אשר בעבר הירדן -
(ח) זו היא שרבי יהודה אומר:

ארץ כנען היא טובה ולא נחלת בני ראובן וגד.

ההר הטוב זה - ירושלים.
והלבנון - זה בית המקדש.
וכן הוא אומר: פתח לבנון דלתיך וגו'.

ויש אומרים:
לבנון - זה מינוי המלך.

אעברה נא ואראה -
כל מה שהיה משה מבקש בנא היה מבקש:
סלח נא,
אל נא,
רפא נא לה,
אעברה נא.

ההר - זה בית המקדש, שנאמר: ההר חמד אלהים.
הטוב - זה ירושלים שנאמר: נשבעה בטוב ביתך.
והלבנון - זה בית קדש הקדשים, שנאמר: פתח לבנון דלתיך.

דרש ר' שמלאי:
מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה הוא צריך?!
אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל על ידי ואין מתקיימת אלא בארץ, אכנס אני כדי שיתקיימו כולן על ידי.
אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא כדי ליטול שכר, מעלה אני עליך כאלו עשיתם, שנאמר: לכן אחלק לו ברבים, שאני נותן לו שכרו משלם.
שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים?
תלמוד לומר: ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות. תחת אשר הערה למות נפשו - שמסר עצמו למיתה, שנאמר: ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.
ואת פושעים נמנה - שנמנה ממתי מדבר.
והוא חטא רבים נשא - שכפר על מעשה העגל.
ולפושעים יפגיע - שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה.
ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי:


סימן תתיז
ויתעבר ה' בי -
רבי אליעזר אומר:

נתמלא עליו חימה.

רבי יהושע אומר:
כאשה שאין יכולה לשוח מפני עוברה.

למענכם -
בשבילכם נעשה לי כך.

ולא שמע אלי -
לא קבל תפלתי.

ויאמר ה' אלי רב לך -
אמר לו: משה, אדם נודר לא (ט) הולך אצל רבו שיתיר לו נדרו, מה עליך לשמוע דברי רבך.

דבר אחר:

ויאמר ה' אלי רב לך -
אמר לו: דוגמא את עושה לדיינין שיאמרו: מה עשה חכם חכמים גדול גדולים, לא נשא לו פנים על ידי שאמר: שמעו נא המורים נגזר גזרה שלא יכנס לארץ, המענין את הדין והמעוותין את הדין על אחת כמה וכמה.
ומה משה שנאמר לו: רב לך אל תוסף לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
ומה חזקיהו שנאמר לו: צו לביתך כי מת אתה לא נמנע מלבקש רחמים מלפני הקב"ה, שהיה דורש: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר: ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.

דבר אחר:
ויאמר ה' אלי רב לך -
אמר לו: משה, הרבה לך בידי לעוה"ב, כאדם שאומר לחברו הרבה לך בידי אל תביישני.

דבר אחר:

רב לך - כאדם שאומר לחברו עובר פלוני על דרך פלוני:


סימן תתיח
ויתעבר ה' בי -
כאדם שאומר: נתעבר בי פלוני ונתמלא עלי חימה.

למענכם -
שאתם גרמתם לי.
וכן הוא אומר: ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם.

ולא שמע אלי -
רבי נתן אומר:

הרי הוא אומר: הן אל כביר לא ימאס - אין הקב"ה מואס בתפלתן של (צדיקים) [רבים], אבל כאן ולא שמע אלי ולא קבל תפלתי:

סימן תתיט
ויאמר ה' אלי רב לך -
אמר לו: משה, בדבר הזה רב לך שאין מניחין את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה.

מכאן היה רבי ישמעאל אומר:
משל הדיוט אומר: לפום גמלא שיחנא.

רב לך -
אמר לו: הרבה שמור לך הרבה צפון לך, שנאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
ואומר: ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

דבר אחר:

רב לך - אמר לו: משה, הרבה יגעת הרבה עמלך צא לנוח, שנאמר: ואתה לך לקץ ותנוח וגו', אמר לו: אם לאו אכנס כהדיוט.
אמר לו: (רב לך), [אין המלך נכנס כהדיוט].
אמר לו: אם לאו אעשה תלמיד ליהושע.
אמר לו: רב לך, אין הרב נעשה תלמיד לתלמידו.
אמר לו: אם לאו אכנס דרך אויר או דרך חלל.
אמר לו: ושמה לא תבא.
אמר לו: אם לאו עצמותי יעברו את הירדן.
אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה, וכי המת יכול לעבור?!
אלא אמר לו: משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן.

סימן תתכ
אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה -
אמר לו: משה, בדבר הזה אל תבקש ממני אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה.

משל למה הדבר דומה?
למלך שגזר על בנו גזרה קשה והיה הבן ההוא מבקש מאביו.
א"ל: בדבר הזה אל תבקש ממני אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה.
כך א"ל הקב"ה למשה: בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה, הדא הוא דכתיב: ותגזר אומר ויקם לך.
א"ל: אם לאו הראני נא אותה.
א"ל בדבר הזה אעשה, עלה ראש הפסגה.
אמר לפניו: רבש"ע, הואיל ונגזרה גזרה שלא אכנס לה לא כמלך ולא כהדיוט, אכנוס לה במחילה של קסריון שהיא מתחת (י) (לפמייס) [לפני ולפנים].
א"ל: ושמה לא תעבור.
אמר לפניו: רבש"ע, עצמותי יעברו את הירדן.
א"ל: כי לא תעבור את הירדן הזה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
אינו צריך, והלא כבר נאמר: כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן, וכי איך אפשר למת לעבור?!
אלא שאמר לו: עצמותיך אינן עוברין את הירדן.

ר' חנניה בן אידי אומר:
משה היה בוכה על עצמו, שנאמר: כי אתם עוברים את הירדן - אתם עוברים ואין אני עובר.

אחרים אומרים:
היה משה מוטה על רגליו של אלעזר ואומר לו: אלעזר אחי בקש עלי רחמים כשם שבקשתי על אהרן אביך, שנאמר: ובאהרן התאנף ה' וגו'.

דבר אחר:

רב לך - אמר לו הקב"ה: הרבה ממה שבקשת נתון לך.
אילו היית נכנס לארץ ישראל היית נכנס לתוך בני אדם מתים ובני אדם קוברים אותך, עכשיו אתה נכנס לתוך מלאכי השרת ומלאכי השרת קוברים אותך, שנאמר: וימת שם משה וגו' מלמד, שמיתת משה מפי הקב"ה.
(י) מנין אף מיתת אהרן?
אמרת: כאשר מת אהרן אחיך - הרי אנו למדים ממיתת משה למיתת אהרן.
מה מיתת משה מפי הקב"ה, אף מיתת אהרן מפי הקב"ה.
ומנין אף מיתת מרים?
אמרת: שם, אף מיתת מרים.
ומנין אף מיתת יהושע?
אמרת: כאשר הייתי עם משה אהיה עמך.
ומנין אף מיתת הצדיקים?
שנאמר: והלך לפניך צדקך וגו'.
ומנין שהיו מכבדין אותו עד שהיו בחיים?
תלמוד לומר: וכבוד ה' יאספך, מלמד שהמקום נכנס בנשמותיהן של צדיקים וכונסן בנחת רוח בכבוד, שכן אביגיל אומרת לדוד ברוח הקודש: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו', יכול אף של רשעים כן?
תלמוד לומר: ואת נפש אויביך יקלענה, מגיד שהוא מוסרן למלאכי חבלה, הן מצערין אותן ושומטין את נשמתן, שנאמר: ותקרב לשחת נפש וחיתו לממתים.

דבר אחר:

רב לך - הרבה לך ממה שבקשת נתון לך.
אילו היית נכנס לשם לא היית מספיק לראות כולה כל ימיך, ועכשיו הריני מראה אותך כולה כאלו באצבע, שנאמר: ויראהו ה' וגו'.

דבר אחר:
רב לך - הרבה לך ממה שבקשת נתון לך.
אילו היית נכנס לארץ היית נכנס לארץ היית נכנס בקבר מעשה אדם ועכשיו אתה נקבר בקבר מעשה שמים, שנאמר: וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון, אין ספון אלא מצויר, שנאמר: וספון בארז.
אמר משה לפני הקב"ה: מה אני יוצא מתפלתי ריקם, בדבר הזה נאמר לו עלה ראש הפסגה.

רבי אלעזר אומר:
(יא) אלו קדמו מעשים של משה לתפלתו לא היה נענש.

רבי שמעון אומר:
אפילו קדמו מעשיו לתפלתו היה נענש, אדם שהעיד עליו המקום: והאיש משה ענו מאד היה לו להקפיד כנגד כל ישראל.

ויתעבר ה' בי -
נתפלא עלי עברה לא שחטאתי לפניו אלא למענכם - בשביל שהכעסתם אותי ואמרתי כנגדכם כך עשה לי בשביל שילמדו הכל ממשה.
ומה אם משה על ידי שאמר דבר קל כנגד ישראל לא נכנס לארץ, מי שיאמר כנגד ישראל דבר קשה, על אחת כמה וכמה.

דבר אחר:

למענכם -
אמר לו: שם רע אתה נותן בדור המדבר, כָּשֵר אחד היה ביניהם ונכנס לארץ הן אינן באין ואתה נכנס לארץ. לעתיד לבא אתה נכנס לארץ והן באין עמך, שנאמר: וַיֵּתֶא ראשי עם, לכך נאמר למענכם.

דבר אחר:
רב לך - שליט הוא רבו של אדם בעבדו.

דבר אחר:

רב לך - אל תרבה דברים הסכל ירבה דברים.

דבר אחר:

רב לך - אמר ל:ו לי ולך אתה משיא שם רע, יאמרו תדע כמה עבירות היו ביד משה שנתחנן ולא נשמע, ויאמרו מה אכזרי הוא שכמה בקש משה מנו ולא קבלו.


סימן תתכא
דבר אחר:
רב לך -
בעל דין שלך הוציא מיתה לכל, קטן וגדול שם הוא.
אדם הראשון שאכל מן האילן הוא גרם מיתה לכל באי עולם.
אמר לפניו: רבש"ע, לשוא דשו רגלי במרום [ולשוא] רצתי לפני בניך כסוס שיהא סופי רימה ותולעה?!

משל למה הדבר דומה?
לאחד מגדולי מלכות שמצא סייף (צוריי) [הנדיי] שאין כמותו בעולם, ואמר: אין זה ראוי אלא למלך. הביאו דורון למלך.
אמר המלך: חתכו את ראשו!
כך אמר משה: בדבר שקלסתיך הן לה' אלהיך השמים וגו' בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה ואמרת: הן קרבו ימיך למות?
אמר לו: משה, (יב) כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון.
אמר לפניו: אדם הראשון היה ראוי למות שעבר על מצוה קלה.
אמר ליה: הרי אברהם שקדש שמי בעולם מת?
אמר לפניו: [רבש"ע, אברהם] שיצא ממנו ישמעאל שגזעו מכעיסין לפניך?
אמר לו: הרי יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח מת?
אמר (לפי) לפניו: [יצחק] שיצא ממנו עשו שהחריב מקדשך?
אמר לו: הרי יעקב שיצאו ממנו י"ב שבטים מת?
אמר לפניו: יעקב לא עלה לרקיע ולא דשו רגליו ערפל ולא קבל תורה מידך ולא דבר עמך פנים אל פנים?
אמר לו הקב"ה: רב לך אל תוסף דַּבֵּר.
אמר לו: עכשיו יאמרו הדורות אילולי לא מצא במשה מעשים רעים לא היה מסלקו מן העולם. אמר לו: כבר כתבתי בתורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.
אמר לו: שמא יאמרו בקטנותו עשה רצונו ובזקנותו לא עשה?
אמר לו: כבר כתבתי [בתורתי על אשר מעלתם בי.
אמר לפניו: רבש"ע, אם רצונך אכנס לארץ ואהיה שם שנים ושלש שנים ואח"כ אמות,
א"ל: ושמה לא תבוא.
אמר לפניו: אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מותי.
א"ל: לא בחייך ולא לאחר מותך.
אמר לפניו: כל הכעס הזה למה?
א"ל: כבר כתבתי בתורתי]: על אשר לא קדשתם אותי.
אמר לו: עם כל הבריות תה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים, שנאמר: הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר ואני עון אחד נמצא בי ואין אתה מוחל לי?!
אמר לו: הרי ששה עונות נמצאו בך,
שלח נא ביד תשלח,
ומאז באתי אל פרעה,
לא ה' שלחני,
אם בריאה יברא ה',
שמעו נא המורים,
והנה קמתם תחת אבותיכם וגו',
וכי אברהם יצחק ויעקב חוטאים היו?!
אמר לפניו: ממך למדתי [שאמרת] את מחתות החטאים האלה בנפשותם,
אמר לו: אני אמרתי בנפשותם ולא כאבותיהם.
אמר לו: אני יחיד וישראל ששים רבוא הרבה פעמים חטאו לפניך ובקשתי עליהם רחמים ומחלת להם על ששים רבוא השגחת ועלי אין אתה משגיח?!
אמר לו: אינו דומה גזרת צבור לגזרת יחיד.
ועוד, עד עכשיו היתה השעה מסורה בידך [ומעכשיו אין שעה מסורה בידך].
אמר לו: רבש"ע, עמוד מכסא הדין ושב על כסא רחמים ועונותי יהו נמחלים ביסורין שתביא בגופי, ואל תתנני בחבלו של מלאך המות, ואם אתה עושה כן, אגיד שבחך לכל באי העולם, כשם שנאמר: לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה.
אמר לו: זה השער לה' אפילו צדיקים יבואו בו,
כשראה שאין משגיחין עליו, הלך אצל שמים וארץ.
אמר להם: בקשו עלי רחמים.
אמרו לו: עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר: כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה.
הלך אצל חמה ולבנה וכו' עד וחפרה הלבנה ובושה החמה.
הלך אצל כוכבים ומזלות וכו' עד ונמקו כל צבא השמים.
הלך אצל הרים וגבעות וכו' עד כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה.
הלך אצל הים, א"ל: בן עמרם מה היום מיומיים?
והלא במטך הכיתני וחלקתני לי"ב שבילין ולא הייתי יכול לעמוד לפניך מפני שהשכינה עומדת לימינך, שנאמר: מוליך לימין משה ועכשיו מה עלתה לך?
כיון שהזכיר הים מה שנעשה בנערותו, צווח ואמר: מי יתנני כירחי קדם.
מיד הלך לו אצל שר הפנים אמר לו: בקש עלי רחמים.
אמר לו: כך שמעתי מאחורי הפרגוד שאין תפלתך נשמעת.
הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמר: אצל מי אלך [לבקש עלי רחמים]?
באותה שעה נתמלא הקב"ה עליו עברה, שנאמר: ויתעבר ה' בי למענכם.
עד שפתח משה ואמר מקרא זה: ויעבור ה' על פניו ויקרא, מיד נתקררה דעת של הקב"ה.
אמר ליה: שתי שבועות נשבעתי:
אחת שתמות,
או לאבד את ישראל,
לבטל שתיהן אי אפשר ואם תרצה אתה לחיות יאבדו ישראל.
אמר לו: בעלילה אתה בא עלי?
יאבד משה ואלף כמותו ואל יאבד אחד מישראל.
אמר לו הקב"ה: כל צער שאתה מצטער למה?
אמר לו: מתיירא אני מחבלו של מלאך המות.
אמר לו: איני מוסרך בידו.
אמר לפניו: רבש"ע, יוכבד אמי (יג) שקהו שיניה בשני בניה יקהו שיניה במיתתי.
אמר ליה: כך עלתה במחשבה לפני וכך מנהגו של עולם דור ודור ודורשיו, עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך.
אמר לפניו: רבש"ע, אם מפני יהושע אני מת אלך ואהיה תלמידו.
אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כך עשה.
עמד משה והשכים לפתחו של יהושע והיה יהושע יושב ודורש וכפף משה קומתו והניח ידיו על פיו ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו כדי שיצטער וישלים עצמו למיתה.
הלכו כל ישראל לפתחו של משה ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו ליהושע: מה עלתה לך שמשה רבינו עומד ואתה יושב?
כיון שתלה עיניו וראה, מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה, ואמר: רבי רבי אבי אבי ואדוני.
אמרו לו ישראל: רבינו משה למדנו תורה.
אמר להן: אין לי רשות.
אמרו לו: אין אנו מניחין אותך.
יצתה בת קול ואמרה להם: למדו מיהושע.
קבלו עליהם וישב יהושע בראש ומשה רבינו מימינו ואלעזר משמאלו והיה יושב ודורש בפני משה ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה רבינו: סתם לנו את התורה!
אמר להם: איני יודע מה אשיב לכם.
והיה משה רבינו נכשל ונופל.
באותה שעה אמר לפניו: רבש"ע, עד עכשיו בקשתי חיים [ועכשיו] נפשי נתונה לך, וכיון שהשלים נפשו למיתה, פתח הקב"ה אמר: מי יקום לי עם מרעים - מי יעמוד להם בשעת כעסי ומי יבקש עליהם רחמים בשעה שחוטאין לפני?
באותה שעה בא מטטרון ונשתטח לפני הקב"ה, ואמר לפניו: רבש"ע, משה בחייו (שלו) [שלך] במותו שלך.
אמר לו הקב"ה: אמשול לך משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו בן ובכל יום היה מכעיס את אביו ומבקש אביו להורגו והיתה אמו מצלת אותו מידו, לימים מתה אמו והיה המלך בוכה.
אמרו לו עבדיו: אדוננו המלך למה אתה בוכה?
אמר להם: לא על אשתי בלבד אני בוכה אלא [עליה] ועל בני שהרבה פעמים כעסתי עליו ובקשתי להורגו והצילה אותו מידי.
אף כך אמר הקב"ה למטטרון: לא על משה בלבד אני בוכה לא [עליו] ועל ישראל [שהרבה פעמים הכעיסוני וכעסתי עליהם ועמד בפרץ לפני להשיב מהשחיתם],
באו ואמרו למשה: הגיע שעה שאתה נפטר מן העולם.
אמר להם: המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח בעולם מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחם, התחל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, כיון שראה שנקצרה השעה עמד וברכן כולן בברכה אחת.
באו ואמרו לו: הגיע חצי שעה שאתה נפטר מן העולם.
אמר להם לישראל: הרבה צערתי אתכם על התורה ועל המצות ועכשיו מחלו לי!
אמרו ליה: אדונינו רבינו מחול לך!
ואף ישראל עמדו לפניו אמרו לו: הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו!
אמר להם: מחול לכם!
באו ואמרו לו: הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם.
פתח ואמר: ברוך שמו חי וקים לעולם ועד.
אמר להם לישראל: בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי ואמרו: חס לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס ונפלו עצמותיו במדבר.
באו ואמרו לו: הגיע חצי רגע, נטל שני זרועותיו והניחן על לבו, ואמר לישראל: ראו אחריתו של בשר ודם.
[ענו ואמרו]: ידים שקיבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר.
באותו רגע יצאה נשמתו בנשיקה, שנאמר: וימת שם משה עבד ה'.
ולא נתעסקו בקבורתו לא ישראל ולא המלאכים, שנאמר: ויקבר אותו בגי.
ומפני מה נקבר בחוצה לארץ?
כדי שיחיו המתים שבחוצה לארץ בזכותו, שנאמר: וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם,
ואימתי מת משה רבינו?
בשבעה באדר, דכתיב: וימת שם משה וגו' ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום.
וכתיב: ויהי אחרי מות משה.
וכתיב: משה עבדי מת.
וכתיב: והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש.
צא מהן שלשים וששה למפרע הרי בשבעה באדר מת.
ומנין שבשבעה באדר נולד?
דכתיב: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום,
מה תלמוד לומר: היום?
[היום מלאו ימי ושנותי],
ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, שנאמר: את מספר ימיך אמלא.


סימן תתכב
עלה ראש הפסגה -
מכאן אמר רבי אלעזר בן יעקב:

יפה שעה אחת בתפלה יותר ממעשים טובים, שמכל מעשיו של משה לא נאמר לו: עלה ובדבר זה נאמר לו עלה.

מכאן אמרו:
העומדים בחוצה לארץ הופכים פניהם כלפי ארץ ישראל ומתפללין, שנאמר: והתפללו אליך דרך ארצם.
והעומדין בארץ ישראל הופכין פניהם כלפי ירושלים ומתפללין, שנאמר: [והתפללו אל העיר הזאת.
והעומדים בירושלים
הופכים פניהם כנגד בית המקדש, שנאמר:] והתפללו אל הבית הזה והעומדים במקדש מכוונים את לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללין, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה.
נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד.

וראה בעיניך -
משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו. נכנס לפתח פלטין שלו משכו ומדבר עמו. כיון שבא ליכנס לקיטון, אמר לו: מכאן ואילך את אסור.
כך אמר משה לפניה הקב"ה: רבש"ע, כל עצמי איני משוך מארץ ישראל אלא הירדן היה מלא חבל של חמשים אמה.
אמר לו: וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה.

סימן תתכג
עלה ראש הפסגה וראה בעיניך -
מגיד הכתוב שהראהו את הרחוק כקרוב ואת שאין גלוי כגלוי ואת כל הקרוי ארץ ישראל שנאמר: ויראהו ה' את כל הארץ ואת ארץ נפתלי ואת הנגב ואת הככר.

ויאמר ה' אל משה זאת הארץ -
רבי עקיבא אומר:

מגיד הכתוב שהראה לו הקב"ה למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשלחן ערוך, שנאמר: ויראהו ה' את כל הארץ.

רבי אליעזר אומר:
נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו, [וכן אתה מוצא בצדיקים שרואין מסוף העולם ועד סופו], שנאמר: מלך ביפיו תחזינה עיניך וגו'.
ונמצאת אומר שתי ראיות הן:
אחת ראייה של נחת,
ואחת ראייה של צער.

באברהם הוא אומר: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם וגו' - זו ראייה של נחת. במשה הוא אומר: עלה ראש הפסגה - זו ראייה של צער.

רבי חנניא בן עקיבא אומר:
חביבה היא ראייתו של אברהם אבינו יותר מראייתו של משה.
שבאברהם לא לא לבטוהו,
ובמשה (יד) לבטוהו.

באברהם הוא אומר: שא נא עיניך וראה מן המקום וגו'.
ובמשה מהו אומר?
עלה ראש הפסגה - עלה הבט וראה.
ומנין לכל הבקשות שבקש משה לראות הראהו?
שנאמר: ויראהו ה' את כל הארץ - זה ארץ ישראל.
בקש משה לראות בית המקדש והראהו, שנאמר: ואת הגלעד - ואין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר: גלעד אתה לי ראש הלבנון.
ומנין שהראהו אף שמשון בן מנוח, שנאמר: עד דן.
ולהלן הוא אומר: ויהי איש חד מצרעה ממשפחת הדני.

דבר אחר:
עד דן - עדיין לא באו שבטים לארץ ולא נתחלקה ארץ ישראל לישראל, ומה תלמוד לומר: עד דן?
אלא שאמרו לו לאברהם: י"ב שבטים עתידין לצאת מחלציך וזה חלקו של אחד מהן.
כיוצא בו: וירדף עד דן עדיין לא באו שבטים לעולם ולא נתחלקה ארץ ישראל [לישראל],
ומה תלמוד לומר: עד דן?
אלא שאמר לו לאברהם אבינו: במקום הזה עתידין בניך לעבוד עבודת אלילים ותשש כחו מעליו.
ומנין שהראהו לברק בן אבינועם?
שנאמר: ואת כל נפתלי.
ולהלן הוא אומר: ותשלח לברק בן אבינועם וגו'.
ומנין שהראהו יהושע במלכותו?
שנאמר: ואת ארץ אפרים.
ולהלן הוא אומר: למטה אפרים הושע בן נון.
ומנין שהראהו גדעון בן יואש?
שנאמר: ומנשה.
ולהלן הוא אומר: הנה אלפי הדל במנשה.
ומנין שהראהו דוד במלכותו?
שנאמר: ואת ארץ יהודה.
ולהלן הוא אומר: ויבחר ה' בי מכל בית אבי וגו'.
ומנין שהראהו (טו) מהפכת סדום ועמורה?
שנאמר: ואת הככר.
ולהלן הוא אומר: ויהפך את הערים האלה ואת כל הככר.
ומנין שהראהו גוג וכל המונו?
שנאמר: בקעת יריחו - ולמדנו שעתידין גוג וכל המונו לעלות וליפול בבקעת ירחו.

דבר אחר:
בקעת ירחו - והלא ההדיוט רואה בקעת ירחו?
אלא בקעה זה מיושבת שדה מלאה חטין כל שהוא שדה מלאה שעורים כל שהוא, כך הראהו את כל ארץ ישראל כבקעת ירחו.
ומנין שהראהו דבורה?
שנאמר: עיר התמרים.
ולהלן הוא אומר: והיא יושבת תחת תומר דבורה.
ומנין שהראהו אשתו של לוט?
שנאמר: עד צוער.
ולהלן אומר: השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה.

וצו את יהושע -
אין ציווי אלא זירוז שנאמר: ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, חזק - בתורה,
ואמץ - במעשים טובים.

כי הוא יעבור לפני העם הזה -
אם הוא עובר לפניהם – עוברין, ואם לאו - אינן נוחלין.
וכן אתה מוצא כשהלכו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם כשלשים וששה צדיקים, שנאמר: ויכו מהם אנשי העם כשלשים וששה איש וגו'.
ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך -
לא כך אמרתי למשה רבך, אם עובר לפניהם – עוברים, ואם לאו - אין עוברים, אם מנחילם – נוחלים, ואם לאו - אינן נוחלין, ואתה שלחתם והלכת אחריהם?!

וצו את יהושע (טז) -
צוהו על דברי תלמוד.

ר' (נתן) [יהודה] אומר:
צוהו על הגבעונים.

דבר אחר:

צוהו על המשאות ועל הטרחות ועל הריבות.

כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם -
מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שמנחיל את ישראל את הארץ.

את הארץ אשר תראה -
מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו.

ונשב בגיא -
אמר להם: איזה עבירה עברתי וכמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי, כמה עבירות עברתם ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל.
כיוצא בו אתה אומר: (ויקרא שם המקום מסה ומריבה) [וילונו העם על משה לאמר מה נשתה] מה אמר?
ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך
ובתבערה ובמסה וגו'
ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך?
אף כאן אתה אומר: ונשב בגיא מול בית פעור, ועתה ישראל שמע אל החוקים וגו'.

דבר אחר:

ונשב בגיא -
אמר להם: מי גרם לכם שנשב בגיא?
מעשים רעים שעשיתם בפעור.

דבר אחר:

אמר להם: ראו כמה ביניכם לביני, כמה תפלות וכמה בקשות וכמה תחנונים בקשתי ונגזרה עלי שלא אכנס לארץ, אבל אתם הכעסתם לפניו (כמה פעמים) [מ' שנה] שנאמר: ארבעים שנה אקוט בדור וגו', ולא עוד, אלא שגדולים שלכם משתחווים לבעל פעור וימין הקב"ה פשוטה לקבל שבים, שנאמר: ועתה ישראל שמע וגו' - הרי אתם חדשים כבר מחול לשעבר.


הפרק הבא    הפרק הקודם